התובע הגיש תובענה שעניינה פרסומים שפרסם, לטענתו, הנתבע והמהווים עוולת לשון הרע.

ביום 07.07.13 הגיש התובע (להלן: "המבקש") בקשה למתן צווים זמניים, ובה עתר כי בית המשפט יורה לנתבע (להלן: "המשיב") להסיר פרסומים שפורסמו לאחר הגשת התובענה והמהווים אף הם, לשיטתו, לשון הרע. כן נתבקש בית המשפט להורות למשיב להימנע בעתיד מפרסומים דומים.

בהחלטה מיום 08.07.13 קבעתי דיון בבקשה לסעדים זמניים במעמד שני הצדדים.

הדיון נערך היום בפניי ובמסגרתו הגיעו הצדדים לכדי הסכמה, לפיה ניתן צו מניעה האוסר על המשיב מלפרסם פרסומים דומים בעתיד, וכן צו עשה המחייב את המשיב מהסרת הפרסומים נשוא הבקשה.

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לסוגיית ההוצאות, ובהקשר זה נשמעו טיעוני הצדדים במעמד הדיון.

המבקש עותר, כי בית המשפט ישית על המשיב הוצאות הבקשה לסעדים זמניים אשר טרח המבקש להגיש כנגד המשיב על מנת למנוע פרסומים נוספים מעבר לאלה המנויים בכתב התביעה. לעומתו, טוען המשיב כי אין מקום לחייבו בהוצאות הואיל ולא התקיים דיון בבקשה לגופה והצדדים הגיעו לכדי הסכמה שייתרה את הצורך בקיום הדיון בבקשה.

אחר שקילת טענות הצדדים בנושא ההוצאות, בשים לב לעובדה כי לא התקיים דיון בבקשה לגופה באשר הצדדים הגיעו כאמור לכדי הסכמה שייתרה את הצורך בקיום הדיון בבקשה, ולאור העובדה כי הפרסומים העומדים במרכז הבקשה לסעדים זמניים פורסמו, לכאורה, ע"י המשיב לאחר הגשת כתב התביעה, אני מחליטה לחייב את המשיב לשלם למבקש הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪.

הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום מיום קבלת עותק ההחלטה, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.