הנתבע עתר להורות לתובע להמציא "מסמך מאומת בתצהיר מטעם בעל המושכר המאשר את מתן תיווכו ו/או השכרתו של הנכס באמצעות התובע".

תחילה ייאמר, כי הבקשה חסרת יסוד דיוני. הבקשה מבוססת על תקנה 168, אלא שתקנה 168 עוסקת בהוראת בית המשפט בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, וכלל אינה עוסקת בגילוי מסמך ספציפי.

אף לו התייחסתי לבקשה זו כבקשה לגילוי מסמך, הרי לא התבקש גילוי מסמך ספציפי אלא תצהיר של בעל המושכר. איני מכירה הוראה שמכוחה ניתן לחייב בעל דין להביא ראיות מסוימות. בעל דין מנהל את תביעתו כפי הבנתו. אם לא הגיש עדות רלבנטית, יכול בעל הדין שכנגד להגישה מטעמו, או לחלופין לטעון לחזקות הראייתיות בעניין זה. הליך כפי שביקש הנתבע – אינו בנמצא.

למעלה מהצריך, עיינתי בתיק, ומסתבר כי התובע כבר המציא תצהיריו, ובהם כלל תצהיר מטעם המשכיר. כל טענה בקשר לעדות זו, היא טענה לשמיעת הראיות ולסיכומים, ולא טענה מקדמית. אין בנמצא הליך שבמסגרתו צד יכול להכתיב את תוכן העדויות מטעם הצד שכנגד.

לפיכך, הבקשה נדחית. הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך כולל של 600 ₪.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ה, 20 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.