בפניי הוגשה תביעה כספית לתשלום סכום של 150,000 ₪ פיצויים מוסכמים.

בישיבה מיום 10.2.2016 הסכימו הצדדים למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) , התשמ"ד – 1984

כללי;

התובעים הינם בעלים של דירה בבית מגורים ברח' יקינתון 61 בחיפה (להלן: "מגרש 61"). הנתבע הינו קבלן בנין (להלן: "הנתבע" או "הקבלן"), אשר הקים בנין מגורים ברח' יקינתון 63 בחיפה במגרש הגובל למגרש התובעים הידוע כחלקה 13 בגוש 10799 (להלן: "מגרש 63").

הקבלן החל בבניה במגרש 63, והתגלע סכסוך בינו לבין התובעים אודות בנית קיר בצד הגבול עם מגרש התובעים ובצמוד לגרם מדרגות ששימש את התובעים כשביל גישה מדירתם לחצר הדירה. הצדדים הגיעו לפשרה וחתמו ב- 2004 על הסכם לפיו התחייב הקבלן, בי היתר, מאחר והמדרגות החדשות נבנו בתחום מגרשם לצרף את שטח המדרגות לתחום מגרש 61 ולרשום אותם כרכוש משותף וזאת תוך 720 יום מיום חתימת ההסכם.

בנוסף, התחייב הקבלן לשלם תשלום מוסכם בסך של 100$ בגין כל יום איחור בביצוע התחייבויותיו.

הקבלן איחר בביצוע התחייבויותיו ולכן הוגשה נגדו תביעה שאישרה תשלום פיצויים לתובעים, והערעור שהוגש על פסק הדין הגדיל את הסכום הכספי שנפסק לתובעים.

הקבלן השלים ביצוע התחייבויותיו לפי ההסכם למעט בסוגיה של הרישום ולכן הוגשה תביעה זו לקבלת פיצוי כספי בגין הפרה מתמשכת של הסכם הפשרה.

בישיבה מיום 10.2.16, אושר הסכם פשרה בין הצדדים לפיו תירשם בלשכת רישום המקרקעין הערה בדבר זיקת הנאה לטובת התובעים - בנוגע לזכות השימוש המוענקת לתובעים רז ויעל תורג'מן וחליפיהם ביחס לגרם המדרגות בחלקה מושא התביעה. פסק הדין החלקי מיום 10.2.2016 מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

טענות התובע בתמצית;

התובעים טוענים כי בהסכם הפשרה התחייב הקבלן לשלם לתובעים סך השווה 100$ עבור כל יום של איחור בהשלמת פעולות רישום המדרגות. דרישת הפיצוי הינה ממועד הגשת התביעה הראשונה בביהמ"ש השלום בחיפה ועד להגשת התביעה כאן. הסכום הועמד לצרכי אגרה על 150,000 ₪.

התובעים טוענים כי הקבלן התחמק מרישום הזכויות ללא כל סיבה מניחה את הדעת ומעולם לא טען כי לא ניתן לרשום זיקת הנאה על אף פניות מרובות אליו ואף התובעים הסכימו לרשום הערה בדבר זיקת הנאה על אף שבהסכם התחייב הקבלן רישום זכות בעלות בשטח מושא התביעה.

התובעים טוענים כי מגיע להם מלוא הפיצוי מאחר ומדובר ברישום שאינו פורמאלי ואשר אם לא יובטחו זכויות השימוש בו לתובעים הם לא יוכלו להשתמש בחצר שלהם. בנוסף, ללא רישום הזכויות או הערה בדבר הזכויות בפנקסי רישום המקרקעין, אין לתובעים כל זכות קניינית כלפי צדדי ג' שיקנו את הדירה מהנתבע ביחד עם גרם המדרגות שכן הסכם הפשרה הינו כלפי הנתבע בלבד.

התובעים טוענים כי לא יכלו למכור את דירתם במשך כל השנים הללו ללא רישום הערה על זכויותיהם בגרם המדרגות.

התובעים טוענים כי הינם זכאים להחזר האגרה ששולמה על ידם ולשכ"ט עו"ד ראוי לאור סכום התביעה וההליך שנוהל שכן התנהלות הנתבע היא זו שגרמה להגשת התביעה .

טענות הנתבע בתמצית:

הנתבע טוען כי הרישום לא נעשה לפי ההסכם מסיבות שאינן תלויות בו אלא מאחר ובשכונה בה ממוקמים המגרשים מושא התביעה טרם קודמה פרצלציה ולכן אובייקטיבית לא ניתן לקדם רישום של הזכויות (לראיה תעודת עובד ציבור המסומנת א' שצורפה לסיכומים). וכי כשחתם על הסכם הפשרה ב- 2004 הוא היה נתון תחת לחצים הן מטעם מוסדות התכנון בחיפה והן מצד הבנק המלווה של הפרויקט ולכן הלחץ טשטש את אומד דעתו כאשר הסכים לחתום על סעיף פיצוי של 100$ ליום.

הנתבע טוען כי לאורך כל הדרך מאז החתימה על ההסכם הוא התנהל בתום לב וניסה לקדם את עניין הרישום ככל שהדבר היה תלוי בו ואף בהסכמי המכר שביצע במגרש 63 הוא דאג לשמור על זכויות התובעים. (נספחים ב/1 ו- ב/2 לסיכומים) ובכך הוא ניסה למנוע ולצמצם נזקים.

הנתבע טוען כי גם לאחר הגשת כתב ההגנה ניגש שוב עם בא כוחו לשעבר ביום 22.3.15 ללשכת רישום המקרקעין לשם ביצוע הרישום אולם בקשתו נדחתה.

מהאמור, הנתבע מבקש להסיק כי התנהל בתום לב ועשה את כל המוטל עליו לשם ביצוע הרישום ולכן אין מקום לפסוק לו את הפיצוי הנדרש.

הנתבע טוען כי התובעים כבר קיבלו יותר מ- 100,000 ₪ בתביעתם הראשונה שהגישו ועל אף שהם יודעים כי אובייקטיבית לא ניתן לבצע את הרישום, החליטו להמשיך ולהגיש תביעה חדשה ולהפכו לכספומט והמדובר בחוסר ניקיון כפיים.

הנתבע טוען כי מהעדר הרישום לא נגרם לתובעים כל נזק והתובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק וכי בכתב התביעה לא ברור האם התובעים דורשים לקנוס אותו או להענישו בשל אי הרישום ובשני המקרים לא ראוי להגיש את התביעה בשל הנימוקים שהועלו לעיל בדבר תום לב הנתבע וניהול הליכים קודמים נגדו.

הנתבע טוען כי עם השגת הפשרה האחרונה של רישום ארעי כפי שבוצע מכוח פסה"ד החלקי, יחד עם התחייבות הנתבע להסדיר את הרישום באופן מוחלט, מיד לכשיתאפשר הדבר, נראה כי הבעיה באה על פתרונה באופן האופטימלי המתאפשר בנסיבות העניין ולכן אין מקום יותר לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים.

הכרעה:

אעיר כי בהליך הקוד עמדה לנגד בית המשפט השלום והמחוזי בהליך הערעור שתי הפרות אחת בגין בניית המדרגות והשנייה בגין אי הרישום. בפני עמדה הפרה אחת והיא אי הרישום.

לאחר שהמדרגות נבנו וכל שנותר סוגיית הרישום בלבד, עוצמת הפגיעה בתובע נמוכה מהצב הקודם ועל רקעו נפסקו הפיצויים בהליך הקודם. שקלתי גם את הקושי האובייקטיבי בביצוע הרישום , וניסיון הנתבעת לביצוע הרישום.

לאחר שלמדתי היטב את החומר המצוי בתיק ואת טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי יש מקום לחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 25,000 ₪ בנוסף החזר אגרה בסך 1,875 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ.

התשלומים יבוצעו תוך 30 יום מהיום שאם ל אכן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, א' אייר תשע"ו, 09 מאי 2016, בהעדר הצדדים.