ביום 18.8.11 נפגעה התובעת בידה הימנית במהלך ביצוע עבודתה במפעל של הנתבעת 1 (להלן: "זוגלובק"). במועד התאונה היתה התובעת עובדת של הנתבעת 2, שהינה חברה כוח אדם שהתקשרה עם זוגלובק לביצוע עבודות במפעלה (להלן: "המעביד")

בפתח ישיבת הוכחות שיועדה ליום 24.1.16 הגיעו הצדדים להסכמה על בסיס המלצת בית המשפט, לפיה הפיצוי לתובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה יועמד על סך של 13,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% ומע"מ והחזר האגרה. סכום זה כולל את כל תביעות המיטיבים בעבר בהווה ובעתיד, לרבות הוצאות רפואיות, אך למעט תקבולי המל"ל ענף נפגעי עבודה ששולמו בעבר.

כמו כן הוסכם כי חלוקת האחריות הנזיקית לנזקי התובעת הינו שחלקה של זוגלובק יועמד על 30% ואילו חלקו של המעביד יועמד על 70%.

בהתאם למוסכם הגישו הנתבעים והצדדים השלישיים סיכומי טענות קצרים בשאלה מיהו הגורם שישא בתשלום הפיצוי הנזיקי שהושת על זוגלובק, וזאת לאור ההודעה לצדדים שלישיים שזו הגישה כנגד המעביד ומבטחתו, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל").

הטענה החוזית

טענת זוגלובק הינה כי את החיוב הנזיקי שהושת עליה, המסתכם לסך של 4,794.45 ₪ (מתוך הסכום הכולל לתשלום), יש להשית על המעביד לאור התחייבותו בהסכם שנערך בין הצדדים לשיפוי זוגלובק בגין כל סכום פיצוי שיושת על זוגלובק בגין ביצוע העבודות הכלולות בהסכם. הטענה מבוססת על הוראת סעיף 15.2 להסכם מחודש 8/03 הקובע כדלקמן:

"מבלי להמעיט מאחריות הקבלן על פי סעיף דלעיל, מתחייב הקבלן לשלם דמי נזק או פיצוי מכל סוג שהוא, המגיעים על פי דין לעובד הקבלן או לכל אדם אחר בשירותו, עקב או כתוצאה מתאונה או נזק כלשהם שאירעו תוך כדי או עקב ביצוע העבודה".

עיון בסעיף מעלה כי אין מדובר כלל בסעיף המנוסח כסעיף שיפוי. אין בתניה זו כל התיחסות למצב דברים בו מוטל על זוגלובק חיוב כלשהו עפ"י דין, ולמרות זאת המעביד מתחייב לשפותו בגין חיוב כזה. כל שנאמר בסעיף הינו כי האחריות לתשלום דמי נזק או פיצוי לנפגע כלשהו, שפגיעתו הינה "תוך כדי או עקב ביצוע העבודה", הינה על המעביד, מבלי שיקבע כי מקום בו חבות כזו תוטל מכוח הדין על זוגלובק, תהא חובה למעביד לשפותה על כך.

כבר נפסק רבות כי על מנת שינתן תוקף לתניית שיפוי כזו עליה להיות מנוסחת בלשון חד-משמעית אשר תבהיר כי זו אכן היתה כוונת הצדדים (ראה למשל ע"א (מחוזי חי') 24773-06-13 עוף טוב (שאן) בע"מ נ' סובחי ואח' (5.6.14) אשר אישר, בנקודה זו בדיוק, את פסק דיני מיום 13.5.13 בת"א 3741/05). משאין התניה מנוסחת באופן כזה, אין לראות בה תניית שיפוטי תקפה.

ממילא לאור קביעתי זו אין מקום להתיחס לשאלת תוקף ההסכם שנחתם בשנת 2003 ביחס לארוע שהתרחש בשנת 2011, אולם אציין כי באם רצה המעביד לטעון שההסכם לא היה בתוקף בשנת 2011 הנטל עליו להוכיח זאת, שכן ההסכם קובע בסעיף 17 כי הוא תקף כל עוד לא ניתנה הודעת ביטול מצד אחד למשנהו.

הטענה הביטוחית

טענתה האחרת של זוגלובק הינה כי את החיוב הנזיקי שהושת עליה יש להשית על הצדדים השלישיים, וליתר דיוק על הראל, שכן זו הוציאה פוליסה המכסה חבות כלפי צד שלישי הכוללת את זוגלובק כאחד מיחידי המבוטח. לכל הפחות, יש לקבוע כי מתקיים כפל ביטוח ביחס לחבות זוגלובק כלפי התובעת ולחייב את הראל בהתאם.

בסוגיה זו אני מסכימה עם טענת הראל כי מאחר ואין מדובר בביטוח ראשוני, אין בעצם קיום הפוליסה בהראל, המכסה את חבות זוגלובק כלפי התובעת, בכדי לקבוע שהראל חבה במלוא הפיצוי שהושת על הראל.

לא יכולה להיות מחלוקת שלזוגלובק קיימת פוליסת ביטוח משלה, ולפיכך, לכל היותר, ניתן לחייב את הראל בהתאם ליחס הביטוחים החלים על חבות זוגלובק, בגין כפל הביטוח. על אף שזוגלובק לא מצאה לנכון להגיב לטענה ביחס לכפל ביטוח, שקלתי באם אין מקום להורות על דחיית הטענה בשל העדרה של הודעה לצד רביעי בדרך של צירוף איילון כצד להליך, אולם אני סבורה כי לנוכח מסקנתי בהמשך, המדובר בהליך מיותר שרק יגרום לצדדים הוצאות נוספות ומיותרות, שכן התוצאה תהא, בסופו של יום, אותה התוצאה אליה אני מגיעה בהמשך (או אולי אף קשה יותר מבחינת זוגלובק דווקא).

כפי שנטען בסיכומי ב"כ המעביד, באם נחשב את חלקה של הראל בהתאם ליחס הביטוחים (ואין לי מקום לפקפק כי האמור בסיכומי בסוגיה זו אכן תואם את האמור בפוליסות), התוצאה היא שעל הראל לשאת ב-7% מתוך הפיצוי הנזיקי שהושת על זוגלובק, דהיינו בסך של 336 ₪.

מעבר לכך שמדובר ב"ענין של מה בכך" לטעמי, הרי שמנגד, במקרה והראל תחויב לשאת בסכום כלשהו מתוך הסכום שהושת על זוגלובק, הרי שהיא תגבה ממנה השתתפות עצמית בהתאם להוראות הפוליסה (8,000 ₪ למקרה, סכום נומינלי) שכן רק השתת חיוב כזה תביא ל"הפעלת" הפוליסה לכיסוי חבות כלפי צדדים שלישיים, פוליסה שלא "הופעלה" במסגרת ניהול הגנת המעביד, מאחר ושם הראל נותנת כיסוי מכוח פוליסה לחבות מעבידים, שהינה פוליסה נפרדת.

הנה כי כן, עמידת זוגלובק על חיוב הראל כלפיה תביא לכך ש"ששכרה יצא בהפסדה".

משכך, ולאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

1. לסילוק סופי מלא ומוחלט של התביעה, לרבות תביעות מיטיבים מכל סוג, בעבר ולעתיד, למעט המוסד לביטוח לאומי, ישלמו הנתבעים לתובעת את הסך הכולל של 15,981.5 ₪, כאשר לפי המוסכם סך של 13,000 ₪ הינו סכום הפיצוי לתובעת והשאר שולם כהחזר אגרה ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.

2. מתוך הסכום הנ"ל הנתבעת 1 תשלום לתובעת את הסך של 4,794.5 ₪.

הנתבעת 2 תישא בתשלום הסך של 11,187 ₪ כלפי התובעת.

חיובי הנתבעים הינם נפרדים.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.2.16 (30 יום בחלוף המועד למתן הסכמת הצדדים) ועד למועד התשלום בפועל.

3. ההודעה כנגד הצדדים השלישיים נדחית ללא צו להוצאות.

4. לאור ההסדר הדיוני שחסך זמן שיפוטי יקר ניתן פטור מתשלום יתרת אגרה הן בתביעה העיקרית והן בהודעה לצדדים שלישיים.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ו, 12 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.