1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקווה מיום 3.5.2013 בתיק ת"א 11896-07-09.
2. רקע הבקשה בתובענה שהגישה המבקשת ובה עתרה לחיוב המשיבים בתשלום חוב בסך 1,145,897.87 ₪ אשר לטענתה הם חייבים לה בגין אספקת מוצרי דלק. להגנתם טענו המשיבים כי המבקשת חייבה אותם בגין המוצרים שסופקו על-ידה ב"סכומים עודפים" שאינם מתיישבים עם הוראות ההסכם שנערך בין הצדדים בעניין זה, ועל כן יש להפחית מסך החיובים שדרשה המבקשת 970,874.5 ₪. סכום זה נקבע על-פי חוות דעת מומחה מטעם המשיבים - רואה החשבון ביץ'.
3. ביום 13.3.2011 התקיים דיון ראשון בתיק, ובית משפט קמא מינה מומחה מטעמו לבחינת הסוגייה. בהמשך מונה מומחה אחר וביום 10.7.2011 התקיים דיון נוסף בתיק.

בשני הדיונים האמורים ציינו הצדדים לפני בית משפט קמא כי בשלב זה של הדיון חוות דעת המומחה אינה הכרחית. בדיון שהתקיים ביום 13.3.2011 התייחס ב"כ המשיבים לנושא ואמר:

"... אני לא מבין מה המקום למינוי מומחה. יחד עם זה אני עוד לא ראיתי שנסתרה חוו"ד המומחה שלנו. אם תהיה חוו"ד מומחה שלהם ייתכן שהמחלוקת תצומצם. אני חושבת שהמומחיות פה היא לא גבוהה מדי, זה משהו יחסית פשוט... אני משאיר לשיקול דעת בית המשפט מינוי מומחה..."

(עמ' 1 לפרוטוקול שורות 25-27 ועמ' 2 שורה 1).

(יצויין כי בהמשך הדיון חזר בו ב"כ המשיבים מעמדתו, והציע כן למנות מומחה שישמע את הצדדים – עמ' 2 לפרוטוקול שורה 7).

גם ב"כ התובעת התייחס לשאלת המומחה בדיון זה ואמר:

"זו לא שאלה למומחה או לרואה חשבון. אני אבקש רשות להגיש חוו"ד מומחה. אני לא אסכים למינוי מומחה מכריע, אבל לגבי מומחה שאינו מכריע אשאיר לשיקול דעת בית המשפט."

(עמ' 2 לפרוטוקול שורות 13-15).

כמו כן ראו פרוטוקול הדיון מיום 10.7.2011, שם התייחס ב"כ המשיבים שוב לנושא וציין:

"גם חברי וגם אני מסכימים שמינוי מומחה בתיק הזה... אפשר לנהל את התיק הזה גם ללא מומחה."

(עמ' 3 לפרוטוקול שורה 27 ועמ' 4 לפרוטוקול שורה 1).

ודבריו של ב"כ התובעת לפיהם:

"אני בהחלט חוזר וטוען ואולי זה עולה מטענות חברי, התיק הזה לא תיק למומחה. זה בסך הכל עניין של פרשנות ההסכם..."

בתום הדיון שהתקיים ביום 10.7.2011 קבע בית משפט קמא כי "הצדדים יעבירו למומחה בדחיפות את כל התיעוד הדרוש לו לצורך עריכת חוות הדעת".

1. ביום 17.10.2011 פנה המומחה אל בית המשפט וביקש כי זה ינחה אותו בדבר פרשנות המונח "מחיר עלות" כפי שעולה מההסכם שבין הצדדים.
2. בהחלטתו, אשר ניתנה ביום 25.10.2011 ציין בית המשפט קמא כי "למעשה, מבקש מומחה בית המשפט לקבוע האם מחיר העלות יחושב לפי העלויות בפועל של התובעת, או לפי שער הבז"ן כפי שפורסם על ידי מינהל הדלק או לפי מבנה המחיר המפורט בנספח להסכם בין הצדדים, ללא קשר לעלות בפועל. בשלב זה טרם נשמעו ראיות ולכן אין מקום לקבוע מסמרות בשאלות עובדתיות..."

עם זאת הורה בית המשפט קמא למומחה "לערוך חוות דעתו ולבדוק התחשבנות בהתאם לסעיף 6 ולנתונים בנספח ב' להסכם בהתאם למחיר עלות בפועל פרט לרכיבים שהינם קבועים ללא קשר לעלות".

1. המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו ובמסגרתה ביקשה להכריע תחילה ובטרם תיערך חוות הדעת של המומחה, מהו הפירוש הנכון שיש ליתן להסכם בין הצדדים. בבקשתה טענה, בין היתר, כי "החלטת בית המשפט המורה לה לחשוף כעת ובשלב כה מוקדם של ההליך, את מחירי "העלות בפועל" של מוצרי הדלקים... מטילה על המבקשת נטל כבד של חשיפת אחד מהסודות המסחריים השמורים ביותר שלה, שהוא כמובן המחיר בו רוכשת המבקשת את מוצריה". (ההדגש במקור – י.ש.).
2. ביום 11.12.2011 התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר, ובמסגרתו הציע בית המשפט לצדדים כי המומחה שמונה ישמש כמומחה מכריע, תוך שהמומחה והצדדים יחתמו על התחייבות לסודיות וכך יוכלו להתברר כל טענות הצדדים בשקיפות מלאה ומבלי שיגרם נזק לתובעת בחשיפת סודותיה המסחריים. המשיבים הסכימו להצעה, אך המבקשת לא הסכימה לה. בעקבות זאת קבע בית המשפט קמא כי מאחר שיש לקיים את ההליך בשקיפות מלאה, יביאו הצדדים את מלוא הנתונים לפני בית המשפט ויפעלו להמציא למומחה כל הדרוש לו כדי להשלים את חוות דעתו בהתאם להחלטה מיום 26.10.2011 (צריך להיות 25.10.2011 – י.ש.).

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה, שנמחקה ע"י חברתי כב' השופטת ו' פלאוט, על הסף בשל איחור בהגשתה.

1. בעקבות זאת המשיך המומחה בעבודתו וביום 28.8.2012 הגיש לבית המשפט בקשה נוספת למתן הוראות שלפיה ביום 29.7.2012 פנה אליו ואל המשיבים ב"כ המבקשת וציין כי בעקבות החלטת בית משפט שניתנה באותה עת בתיק אחר, חשפה בז"ן את נתוני ההנחות שניתנו למבקשת בשנים הרלוונטיות לענייננו, לאחר שנקבע כי מדובר במידע סודי וחסוי אשר ייחשף אך ורק לעיני בית המשפט והצדדים בתיק ההוא. לפיכך הציע ב"כ המבקשת, כי זו תפנה לבז"ן ותבקש לחשוף את הנתונים האמורים גם בתיק זה בהתאם לאותם תנאים. המומחה ציין בבקשתו כי עד למועד כתיבת הבקשה טרם התקבלה תשובת המשיבים להצעת ב"כ המבקשת (על-אף שנערכה פנייה נוספת בנושא), אך כפי שסוכם בין הצדדים אמורה המבקשת להמשיך באיסוף החומרים לשם העברתם אליו.

בעקבות האמור בבקשה קבע בית המשפט קמא ביום 19.9.2012 כי "הצדדים יפעלו להעביר למומחה כל הנדרש על-ידו".

1. ביום 26.12.2012 פנה שוב המומחה בבקשה למתן הוראות וציין כי המשיבים סירבו לחתום על סודיות נוכח החלטות בית המשפט בנושא. המומחה ביקש את התערבות בית המשפט בסוגייה "...שכן חשיפת ההנחות כפי שהתקבלו מבז"ן תהיה מדויקת יותר לעניין עלות הדלקים במחירי שער בז"ן לחברת דלק, וכן צפויה לחסוך זמן ומשאבים יקרים". כמו כן כתב המומחה בבקשתו כי "מיותר לציין כי המומחה וצוות משרדו העוסק בחישובים מחויב לשמירה על סודיות ללא כל קשר, ואף הביע לא אחת את נכונותו לחתום על מסמך סודיות כאמור".

לאחר שהתקבלו תגובות הצדדים לבקשה, ניתנה ביום 27.2.2013 על-ידי בית המשפט קמא ההחלטה הבאה:

"בתיק זה מתעכבת חוות דעת המומחה, אשר נאלץ לפנות לבית המשפט קמא ולא בפעם הראשונה לצורך קבלת מסמכים מהתובעת. בית המשפט כבר הורה כי יש למסור למומחה את מלוא המסמכים הנדרשים על ידו ואין מקום להעמדת תנאים כלשהם מצד התובעת. התובעת גורמת להארכת ההליך שלא לצורך תוך בזבוז זמנם של בית המשפט, הנתבעים והמומחה. התובעת תעביר כל הנדרש על ידי המומחה ללא דיחוי..."

1. ביום 8.4.2011 פנה המומחה שוב לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, וציין כי ביום 10.3.2013 פנתה אליו המבקשת והציעה לו לקבל את הנתונים שבחוות דעתו של רואה החשבון ביץ' (אשר כאמור מונה מטעם המשיבים) כפי שהם, כדי למנוע את הפגיעה שעלולה, לטענתה, להיגרם לה ולבז"ן מחשיפת הנתונים. עוד ציין המומחה כי המשיבים התנגדו להצעה זו וטענו כי הנתונים שבחוות דעתו של רואה החשבון ביץ' ניתנו על בסיס הערכה בלבד וייתכן כי עם גילוי הנתונים האמיתיים, יתברר כי למעשה על המבקשת להשיב למשיבים סכומים גבוהים יותר מהמבוקש על-ידה.

בפנייתו ציין המומחה, כי נוכח האמור עומדות לדעתו החלופות הבאות: לקבל את הצעת המבקשת לחשוף את נתוני גובה ההנחות שקיבלה מבז"ן בכפוף לחתימת כל הצדדים על מכתב סודיות; לקבל את הצעת דלק ולקבל את הסכום שציין רואה החשבון ביץ' בחוות דעתו כסכום החיוב ביתר; לקבל את הצעת המשיבים בכך שהמבקשת תחשוף את נתוני ההנחות שקיבלה מבז"ן ללא חתימה על מכתב סודיות; או לחלץ את גובה ההנחה על-ידי בדיקת כרטסות ואסמכתאות וביצוע ביקורת עומק. המומחה ציין כי החלופה האחרונה עלולה להימשך זמן רב ונראית מיותרת נוכח החלופות האחרות.

1. הצדדים הגישו תגובותיהם לבקשה וביום 3.5.2013 ניתנה על-ידי בית המשפט קמא החלטה הבאה:

"יש לראות בחומרה את התנהלות התובעת אשר מתעלמת מהחלטות בית המשפט תוך בזבוז זמנו של בית המשפט, הנתבעים ומצריכה המומחה להגיש בקשות שונות. החלטותי באשר למסירת המסמכים הנדרשים ברורות וחד משמעיות ויש למלאן. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך 3,000 ₪ ובהוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪".

1. בעקבות החלטה זו הוגשה הבקשה דנן.
2. תמצית טענות המבקשת היא, כי בית המשפט קמא לא ערך כל איזון בין האינטרס שלה ושל בז"ן לשמירה ולהגנה על נתונים חסויים, לבין האינטרס לקיום הליך גלוי אשר בו המבקשת הסכימה לוותר על טענותיה בכל הנוגע לעלות מחירי הדלקים שרכשה מבז"ן בשנים הרלוונטיות לתובענה. לפיכך הציעה המבקשת חלופה מאזנת המטיבה עם שני הצדדים, זו החלופה המבוקשת בבקשתה דנן ולפיה, יבסס המומחה מטעם בית המשפט את קביעותיו בשאלת גובה מחירי הדלקים על האמור בסעיף 7 לחוות הדעת שהוגשה על-ידי רואה החשבון ביץ' מטעם המשיבים, או לחלופין ימסרו הנתונים המבוקשים בכפוף לחתימת המשיבים על שמירת סודיות.
3. מנגד תמצית טענות המשיבים היא, כי המדובר בהחלטה חלוטה ואין לאפשר למבקשת לערער עליה, ולגופו של עניין טוענים המשיבים, כי רק על-ידי קבלת הנתונים המלאים בדבר ההנחות, יוכל המומחה ליתן חוות דעת נכונה ומקיפה בדבר הסכום שהיה על המשיבים לשלם במשך השנים, לעומת הסכומים ששולמו בפועל. לעניין זה מסרבים המשיבים להעמדת כל תנאי מטעם המבקשת לצורך קבלת הנתונים, ובכלל זה מסרבים לכל חתימה מטעמם על הצהרת סודיות.
4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובאסמכתאות שהובאו לפני החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. זאת, לאחר שניתנה למשיבים הזדמנות להביע עמדתם, ומשלא מצאתי כי תיפגע זכותם כבעלי דין (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
5. תחילה אתייחס לטענת הסף שהעלו המשיבים:

לטענת המשיבים לא נתן בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 3.5.2013 כל החלטה חדשה, אלא חזר בו על הנאמר בהחלטתו מיום 27.2.2013. על כן, לשיטתם, המועד האחרון להגשת בקשת ערעור על החלטה זו הוא 29.3.2013, ומשחלף מועד זה יש לדחות את הבקשה על הסף.

מנגד טענה המבקשת כי פנייתה למומחה והצעתה כי יסתמך על הנתונים שבחוות הדעת של רואה החשבון ביץ' נעשתה ביום 10.3.2013, ורק בעקבות בקשת המומחה מיום 8.4.2013 נדרש בית המשפט קמא לסוגיה זו. לפיכך, לשיטתה, החלטת בית המשפט קמא מיום 3.5.2013 היא החלטה חדשה ובקשת רשות הערעור הוגשה בהתאם למועדים הקבועים בחוק.

מהטענות והאסמכתאות שהוצגו לפני אכן עולה ספק האם החלטת בית המשפט קמא מיום 3.5.2013 היא החלטה חדשה המתייחסת לבקשת המומחה מיום 8.4.2013 או שמא מדובר בהמשך להחלטה מיום 27.2.2013 אשר נועד להטיל סנקציה על אי קיומה.

מכל מקום, במכלול נסיבות העניין, בהן הנימוקים שאפרט להלן והמסקנה שאליה הגעתי לגופם של דברים, ולשם הסרת הספק, החלטתי לעשות שימוש בסמכות שהוקנתה לי מכוח תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור עד למועד בו הוגשה.

אציין כי מטבע הדברים, אין בית-המשפט נוטה להאריך מועד אם לא שוכנע בקיום טעמים מיוחדים להצדקת האיחור; לא כל שכן שבית-המשפט לא ייטה להאריך מועד מיוזמתו מקום שבעל-הדין לא פנה אליו בבקשה להארכת המועד. אולם, במקרים חריגים הראויים לכך, בידי בית-המשפט להאריך מועד שבסדר דין אף מיוזמתו, ובלבד ששוכנע בקיום טעמים מיוחדים המחייבים להידרש להליך גופו על-אף האיחור בהגשתו, לאו דווקא בנסיבות שגרמו לאיחור, אלא במהות ההליך שהונח לפניו (ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן פ"ד נח(4) 389, 405 (2004); ע"א 599/61 ליטוין נ' קולנוע היובל ירושלים 914, 919-922 (1962)).

דעתי היא, כי המקרה שלפנינו נמנה עם מקרים אלה.

1. ולגופו של עניין:

אינני חולק על קביעתו של בית המשפט קמא בעניין רלוונטיות הנתונים המבוקשים והצורך בחשיפתם לשם הכרעה בשאלת גובה ההנחה שקיבלה המבקשת מבז"ן.

עם זאת, חשיפת הנתונים ללא תנאי מתעלמת לחלוטין מנסיבות העניין, המעלים חשש לפגיעה בלתי מידתית ולא נדרשת בסודותיה המסחריים של המבקשת, וזאת כאשר מצויים בענייננו פתרונות מאוזנים יותר. אפרט דברי להלן:

עיקר השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא בעניין פרשנות המונח "מחיר עלות" – על כך הסכימו הן התובעת והן הנתבעים, ובית המשפט קמא אף ציין בהחלטתו מיום 25.10.2011 כי בשלב שבו טרם נשמעו ראיות, מוקדם עדיין לקבוע מסמרות בשאלות עובדתיות.

בהנתן השלב הכה מקדמי ובטרם נתבררו טענותיהם וזכויותיהם של הצדדים, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות ולבחון חלופות שיש בהן כדי לאפשר את קידום ההליך וקיומו מבלי לחשוף נתונים המהווים סודות מסחריים. ואכן בית המשפט קמא נקט בדרך זו עת הציע לצדדים כי יחתמו על התחייבות לסודיות, אולם משסירבה הנתבעת להצעה (ככל הנראה נוכח כריכתה במתן מעמד לחוות דעת המומחה כחוות דעת מכריעה), זנח הצעתו ולא הזכיר את הנושא עוד.

במאמר מוסגר אציין כי לא השתכנעתי שיש בסיס לנימוקי המשיבים ביחס לסירובם לחתום על הסכם סודיות - במיוחד משהסכימו לעשות כן בעבר - ותמוהה בעיני עקשנותם בעניין זה, בעוד שהם עצמם טענו כי אין כל הכרח בחוות דעת המומחה בשלב מקדמי זה של ההליך.

במקרה הנוכחי אף המבקשת הציעה חלופה מאזנת המטיבה עם שני הצדדים זו החלופה המבוקשת בבקשת דנן ולפיה, כאמור, יבסס המומחה מטעם בית המשפט את קביעותיו בשאלת גובה מחירי הדלקים על האמור בסעיף 7 לחוות הדעת שהוגשה על-ידי רואה החשבון ביץ' מטעם המשיבים.

טענת המשיבים שלפיה ייתכן שעם גילוי הנתונים יתברר כי על המבקשת להשיב סכומים העולים על אלו המצוינים בכתב התביעה מסופקת בעיני, נוכח הצהרת המבקשת ובז"ן כי בשנים הרלוונטיות לענייננו, היה גובה ההנחות שבז"ן העניקה למבקשת תמיד נמוך מגובה ההנחות שנקבע על-ידי המומחה מטעם המשיבים, רואה החשבון ביץ'.

1. על כן, בהתחשב בשלב המקדמי של ההליך, בהיעדר תשתית ראייתית מינימלית להוכחת טענות הצדדים, ונוכח הסכמתם כי בשלב זה אין הכרח לחוות דעת המומחה, אני סבור כי יהיה זה נכון לקבל את אחת מהחלופות שהציעה המבקשת, ובכך למנוע את חשיפת הנתונים האמורים אשר עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, מבלי להבטיח את סודותיה המסחריים כדבעי.
2. נוכח האמור, מתקבל הערעור והחלטתו של בית משפט קמא מבוטלת. הנתונים יועברו למומחה בכפוף לחתימת הצהרת סודיות מצד הנוגעים בדבר, בהתאם ללוח הזמנים שיקבע על ידי בית המשפט קמא. לחלופין, ככל שיעמדו המשיבים בסירובם להתחייב לסודיות כנדרש, יתבסס המומחה בחוות דעתו על הנתונים המופיעים בסעיף 7 לחוות הדעת של רואה החשבון ביץ'.
3. המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, ל' חשון תשע"ד, 03 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.