14 ינואר 2015

רקע כללי

1. התובע, חרט במקצועו, עבד אצל הנתבעת על בסיס שעתי, 5 ימים בשבוע, מיום 3/4/11 ועד לפיטוריו ביום 27/2/14.

2. בתביעתו שבפנינו טען התובע כי על הנתבעת חל צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, ומכוחו מגיעות לו זכויות שונות שלא שולמו לו: תוספת ותק (1,264 ₪), הפרשות לתגמולים בגובה 6% משכרו (10,841 ₪), וכן זכות לקצובת ביגוד (1,200 ₪).

לטענת התובע, פוטר לאלתר ביום 27/2/14 שלא כדין, ללא שימוע ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת.

התובע תובע תשלום פיצויי פיטורים (14,832 ₪), תמורת הודעה מוקדמת (7,416 ₪) וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 4 משכורות (29,664 ₪).

עוד תובע הוא פדיון 5 ימי חופשה (1545 ₪) ויתרת דמי הבראה (2,265 ₪).

3. הנתבעת מכחישה חלות צו ההרחבה עליה.

באשר לנסיבות פיטורי התובע טוענת הנתבעת כי התובע נהג באלימות מילולית כלפי הפקידה בנתבעת ומפאת חומרת מעשיו פוטר לאלתר.

לטענתה, נסיבות הפיטורין הן כאלה בהן יש לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורין וההודעה מוקדמת.

לטענת הנתבעת, התובע הוזהר בעבר על התנהגותו ובנסיבות אלה לא היה מקום לעריכת שימוע ואין לחייבה בפיצוי הנתבע עקב פיטורין שלא כדין.

4. במסגרת הדיון המקדמי הוסכם כי התובע זכאי ל-10.5 ימי הבראה, כי מחיר יום הבראה עמד על 371 ₪, כי התובע קיבל במהלך תקופת עבודתו 1,825 ₪ וכי הנתבעת תשלם לתובע את הפרש דמי ההבראה בסך 2,100 ₪.

5. על אף שהנתבעת נכונה הייתה לשלם לתובע פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ויתרת הפרשות לפנסיה, לא הצליחו הצדדים להגיע לכלל פשרה ולפיכך שמענו את עדויות התובע ומנהל הנתבעת מר יואב ונדרהורן.

יצוין, כי התובע היה מיוצג ע"י עו"ד ואילו הנתבעת לא הייתה מיוצגת בהליך.

חלות צו ההרחבה על הנתבעת

6. כאמור, התובע טען לחלות צו ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, על הנתבעת. לטענתו, הנתבעת עונה על הגדרת המפעל שבצו ההרחבה הכוללת, בין היתר, כל מפעל, מעסיק בענפי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה המעסיק עובדים שכירים לשם ייצור או הרכבה בענפים הבאים: מתכת, עיבוד שבבי, חריטה וכרסום, זיווד אלקטרוני, אלקטרוניקה, מעבדות אלקטרוניקה, ועוד.

7. לטענת התובע, הנתבעת עוסקת בתחום המתכת והאלקטרוניקה, מייצרת מכבשי מתכת ומבצעת לצורך כך פעולות עיבוד מתכת, חריטה וכרסום, עבודות אלקטרוניקה ועבודות במכונות תוך פיתוח וייצור דגמים לתעשייה ולשירותים.

התובע הפנה לדף האינטרנט של הנתבעת בו מציעה היא ייצור יחידות כוח הידראוליות משולבות אלקטרוניקה, בוכנות, מנופים וכפות מנוף שונות, וכן לפרוספקט בו מציגה החברה את פעילותה הכוללת ייצור ומכירת דחסנים, דחסניות ומכבשים.

8. הנתבעת לא פרטה בתצהיר עדותה הראשית את תחומי פעילותה.

בחקירתו, הודה מנהל הנתבעת כי הנתבעת עוסקת בייצור מערכות הידראוליות, לא ממתכת אלא מגומי, ברגים, ייצור דחסנים ודחסניות עם מערכת הידראוליקה קומפלט. המיכלים הם ממתכת.

עוד עלה מן העדות כי שני שליש מהעובדים עובדים בדחסניות, ושליש בהידראוליקה.

כן הודה, כי הנתבעת עוסקת בעבודות מסגרות ויש גם עבודות חריטה.

מתוך 12-15 עובדים יש כ-3 מסגרים, 4 טכנאי שירות שעושים אחזקות ברחבי הארץ, חרט או שניים, 2 אנשי שיווק וכן 2 מנהלים ופקידות. לטענתו, רוב העסק מושתת על שירות.

9. לאור ההגדרה הרחבה של "מפעל" שבצו ההרחבה, והראיות שבאו בפנינו באשר לעיקר עיסוקה של הנתבעת בייצור דחסנים ודחסניות ממתכת עם מערכות הידראוליות לרבות מתן שירות למוצרים, הרי שהוכח בפנינו כי צו ההרחבה חל על הנתבעת.

הזכויות הנתבעות מכוח צו ההרחבה

א. הפרשות 6% לתגמולים:

10. התובע טען כי על פי השכר המופיע בתלושי השכר, היה על הנתבעת להפריש לתגמולים סך של 10,841 ₪.

הנתבעת לא חלקה על התחשיב.

11. הנתבעת טענה כי הפרישה לחברת כלל הפרשות בשיעורים כמתחייב מצו ההרחבה הכללי במשק לעניין הפרשות לפנסיה, וכי ע"ש התובע צבורים בכלל כספי תגמולים בסך 4,249.75 ₪ בהתאם לתדפיס כלל מיום 20/11/13 שצורף על ידה.

12. משקבענו כי צו ההרחבה חל על הנתבעת, ובאין חולק על חישוב הפרשות התגמולים שערך התובע, על הנתבעת לשחרר לזכות התובע את התגמולים הצבורים בחברת כלל, על דרך מתן מכתב שחרור תוך 15 יום מקבלת פסק הדין, וכן לשלם לו פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות בגובה ההפרש שבין הסך הנתבע והסך הצבור כאמור, סך של 6591 ₪, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ב. תוספת ותק:

13. בסיכומיו לא חזר ב"כ התובע על הדרישה לתוספת זו, ועל כן תביעה ברכיב זה נדחית.

ג. ביגוד:

14. בסיכומיו לא חזר ב"כ התובע על הדרישה לתוספת זו.

כמו כן, המדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון עם תום יחסי עובד מעביד, מה גם ששוויה הכספי של זכות נתבעת זו לא נתמך בראיה כלשהי.

נוכח כל האמור, התביעה ברכיב זה נדחית.

התביעה לדמי הבראה

15. הצדדים הסכימו כי לתובע ישולם ברכיב זה 2100 ₪ (ר' פרוטוקול 17/11/13) וכך אנו פוסקים.

הסך האמור ישולם תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישא סך זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה לפדיון חופשה

16. ב"כ התובע לא חזר על רכיב זה בסיכומיו.

מכל מקום, התובע עבד 5 ימים בשבוע וזכאי היה, לפי צו ההרחבה, ל-10 ימי חופשה בכל אחת מהשנתיים הראשונות.

התובע הודה כי ניצל 23 ימי חופשה בתשלום, ולפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית.

נסיבות סיום עבודת התובע

17. בכתב התביעה לא פרט התובע את נסיבות הפיטורים.

התובע ציין כי פוטר ביום 27/2/13 לאלתר, בקבלת מכתב פיטורים לאקוני, ללא שקדמה להודעת הפיטורים כל שיחת שימוע או רמז לאפשרות של פיטורים.

התובע ציין בסעיף 9.6 לתביעה כי סיבת פיטוריו נותרה עלומה עד עצם היום הזה.

18. בכתב ההגנה פרטה הנתבעת את הנסיבות אשר לטענתה הובילו לפיטורי התובע לאלתר.

לטענתה, התובע נקט בצעקות רמות ובאלימות מילולית קשה כנגד פקידת הנתבעת, שכמעט גלשה לאלימות פיזית. הואיל והתובע כבר הותרה בעבר על התנהגות אלימה ופוגענית, פוטר התובע לאלתר והתבקש לעזוב מיידית את הנתבעת. התובע סרב לעזוב ללא מכתב פיטורים ולפיכך הוצא לו מכתב קצר על מנת שיעזוב מיידית את חצרי הנתבעת.

19. רק בתצהיר עדותו הראשית מסר התובע את גרסתו באשר לנסיבות הפיטורים.

לטענתו, בבוקר יום 27/2/13 גילה חורים בנעלי העבודה שלו, ופנה אל מנהלי הנתבעת והפקידה כדי לקבל נעליים חדשות החשובות לבטיחותו בעבודה. מנהלי הנתבעת צחקו עליו והורו לו לשוב לעבודה מבלי שנתנו לו נעליים חדשות.

לאחר כחצי שעה נכנס שבב מתכת לנעל ופצע את כף רגלו. התובע פנה לפקידה וביקש לצאת לקופ"ח. הפקידה חשבה שהוא עושה "הצגות". התובע הודיע לה שהוא מתפנה לקופ"ח. כשיצא להדפיס את כרטיס הנוכחות פיטר אותו מנהל הנתבעת. התובע דרש לקבל מכתב פיטורים וזה אכן ניתן לו.

20. בחקירתו נשאל התובע מהי סיבת פיטוריו וגרסתו הייתה כי רצו לפטרו וחיפשו סיבה.

לטענתו, בדצמבר נגמר פרוייקט שקיבלה הנתבעת מהרכבת וכאשר נגמר הפרוייקט רצו להעיף אותו.

באשר לטענה זו, התובע לא חולק כי לא פוטר בתום הפרוייקט אלא עבד עד סוף 2/13.

כמו כן טען, כי יתכן שרצו לפטר אותו כי ביקש העלאת שכר.

מכל מקום, התובע אישר כי "ברור שלא פיטרו אותי בגלל קופ"ח, הם חיפשו סיבה".

מגרסת התובע לא עולה כל סיבה ברורה לרצון לפטרו, חרף הצהרתו כי הנתבעת הללה ושיבחה את עבודתו ואף הציגה אותו כחרט הטוב ביותר בארץ.

21. הנתבעת תיארה בתצהירה כי בבוקר הפיטורים התובע דרש לקבל נעליים חדשות מייד, אולם הפקידה הבהירה לו כי אין לה מלאי נעליים, כי תזמין עבורו וכי ימתין יום –יומיים עד שיגיעו הנעליים.

בהמשך היום טען כי נפצע ברגלו וביקש לצאת לקופ"ח. הפקידה אמרה לו שהיא תעדכן את המנהלים ובשלב זה אמר לה התובע כי היא אינה דואגת לו וכי היא והמנהלים גונבים ממנו. הפקידה השיבה כי אינה בעלת העסק ובאפשרות התובע להתלונן למנהלים. בשלב זה התובע החל לקלל, לגדף ולאיים על הפקידה בצעקות ובתנועות מאיימות. למשמע הצעקות נכנס מנהל הנתבעת והורה לתובע לעזוב וכי הוא מפוטר. התובע דרש מכתב פיטורים וזה נמסר לו על מנת שיעזוב חצרי הנתבעת.

22. הטענה כי התובע פוטר על רקע נקיטת איומים ואלימות מילולית כנגד עובדת בנתבעת עלתה עוד במכתב הנתבעת לב"כ התובע שצורף לכתב התביעה, מיום 19/5/13.

עם זאת, התובע לא התייחס לטענה זו בכתב תביעתו וטען, כאמור, כי סיבת הפיטורים עלומה.

יצויין, כי פניית ב"כ התובע לנתבעת, נשוא תשובתה מיום 19/5/13 לא צורפה לכתב התביעה או לתצהיר התובע ואינה מצויה בפנינו.

23. לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעת צורף סיכום שימוע מיום 1/11/12 בדבר התנהגותו של התובע, לרבות בדבר צעקות על מזכירת החברה. התובע לא ביקש להתייחס לכך בתצהיר משלים מטעמו או בהשלמת עדות בפתח עדותו הראשית.

בתשובה לשאלת בית הדין בעניין זה הכחיש התובע כי נערך לו שימוע או כי הועלתה בעבר טענה באשר להתנהגותו.

24. ב"כ התובע כלל לא חקר את נציג הנתבעת אודות מסמך סיכום השימוע מיום 1/11/12 שצורף לתצהיר הנתבעת.

25. הנתבעת, אשר לא הייתה מיוצגת, לא הביאה אמנם את הפקידה למתן עדות, אולם, גרסת מנהל הנתבעת בדבר התראות חוזרות שניתנו לתובע בשל התנהגותו, וההתפרצות על הפקידה ביום הפיטורים הייתה אחידה ומהימנה בעינינו.

לעומתה, התובע בחר להתעלם בתביעתו מסיבת הפיטורים שעלתה במכתב הנתבעת, לא הביא כל סיבה של ממש מדוע תבקש הנתבעת לפטרו, התעלם ממכתב השימוע מיום 1/11/12 ועדותו לא עשתה עלינו רושם מהימן.

בתצהירו בא התובע בטרוניה כי הנתבעת לא הציעה לו כל טיפול לפציעה, אולם בפנינו הודה למעשה כי כלל לא פנה לקבלת טיפול באותו היום, והדבר אומר דרשני.

26. מקבלים אנו את גרסת הנתבעת באשר לאירועים שהיוו את הרקע לפיטורי התובע ואולם, איננו סבורים כי באירועים אילו יש את מידת החומרה היכולה להצדיק שלילת תמורת הודעה מוקדמת או פיצויי פיטורים מהתובע.

התביעה לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

27. לנוכח קביעתנו כי אין מקום לשלילת פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת, על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 14,832 ₪ כנתבע, ותמורת הודעה מוקדמת בסך 7,416 ₪ כנתבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27/2/13 ועד למועד התשלום בפועל.

נוכח המחלוקת סביב נסיבות הפיטורים וזכאות התובע לפיצויי הפיטורים, אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה.

התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין (אי עריכת שימוע)

28. אין חולק כי ביום הפיטורים טרם הפיטורים לא נערכה לתובע שיחת שימוע.

לטענת הנתבעת, לנוכח ההתראות שקיבל התובע בעבר בשל התנהגותו, האזהרה בשימוע מיום 1/11/12 כי להבא לא תעבור הנתבעת לסדר היום על התנהגות דומה, והתחייבותו שלא לחזור על התנהגותו, לא היה כל צורך וטעם בעריכת שימוע נוסף לתובע, ואין לחייבה בפיצוי הנתבע.

29. מעדיפים אנו את גרסת הנתבעת מפי מנהלה, כי התובע פרץ בצעקות על הפקידה וזו הייתה סיבת פיטוריו, וכי לא הייתה זו פעם ראשונה בה התנהג באופן זה. עוד מקבלים אנו את טענתה כי הותרה בעבר אודות התנהגות מעין זו כעולה מסיכום השימוע מיום 1/11/12 ממנו בחר התובע להתעלם ולגביו לא נחקר כלל מנהל הנתבעת.

30. זכות השימוע הינה זכות יסוד של עובד המוקנית מכוח כללי הצדק הטבעי, מחייבים מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו. על פי ההלכה הפסוקה, זכות השימוע עומדת לעובד גם כנגד מעסיק פרטי.

יחד עם זאת, נפסק, כי השימוע איננו טקס שיש לקיים, ויש לבחון האם מבחינה מהותית ידוע לעובד מהן הטענות כנגדו וניתנה לו אפשרות להשמיע טענותיו.

31. בענייננו, הובהר לתובע בעבר כי הנתבעת לא תקבל התנהגות הכוללת הרמת קול והתבטאויות לא נאותות לעובדי הנתבעת לרבות הפקידה.

עריכת שימוע במקרה זה, משחזר התובע על התנהגותו כאמור לאחר שכבר הוזהר, ובמיוחד משמדובר במעסיק פרטי, לא היה בה כדי להעלות או להוריד.

אשר על כן, ובנסיבותיו של המקרה שבפנינו, איננו מוצאים לפסוק לתובע פיצוי בגין אי עריכת שימוע כנתבע על ידו.

לסיכום

32. תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א. הפרשות לתגמולים כאמור בסעיף 12 לפסק הדין.

ב. דמי הבראה כאמור בסעיף 15 לפסק הדין.

ג. פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת כאמור בסעיף 27 לפסק הדין.

כמו כן הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 600 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

הואיל והנתבעת נכונה הייתה לשלם לתובע את כל הרכיבים שנפסקו לעיל עוד טרם שמיעת הראיות בתיק, מוצאים אנו לפסוק לזכות התובע שכ"ט עו"ד בסך של 2000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

33. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ה, (14 ינואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.