החלטה זו עניינה בקשות הדדיות של הצדדים הנוגעות לאי התייצבות בעלי הדין לישיבה המקדמית.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1. ברקע לבקשות, תביעה שהגיש התובע, המצוי במאסר, כנגד הנתבעת בעילה של לשון הרע בשל כתבה ששידרה הנתבעת במהדורת החדשות המרכזית שהיא משדרת ולאחר מכן באתר האינטרנט שלה. במסגרת הכתבה פורסם שמו של התובע כמי שהוכה על ידי אסירים אחרים בכלא והוצגו תמונות בהן הוא נצפה מוכה ונחבל בראשו ובצלעותיו מבעיטות של אסירים אחרים. התביעה על סך של 75,000 ₪ הוגשה בסדר דין מהיר.

2. לישיבה המקדמית שנקבעה התייצבו ב"כ הצדדים בלבד. זאת, לאחר שערב הדיון נמסרה לבית המשפט הודעה מטעם שירות בתי הסוהר לפיה התובע סרב לצאת לדיון בטענו כי מדובר בתביעה אזרחית. ב"כ התובע טען בדיון כי התובע לא התייצב מאחר שהוא סובל ממצב דכאוני עמוק.

3. בנסיבות אלו עמדה ב"כ הנתבעת על סילוק התביעה בשל העדר התייצבות המבטא זלזול בבית המשפט, ובהתאם להוראת תקנה 214יא(ה) ותקנה 214יא(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). היא הוסיפה כי תצהיר התובע שהוגש לבית המשפט לא נחתם על ידי התובע והיה אמור להחתם בדיון. משהתובע לא התייצב והתצהיר לא נחתם, יש לסלקו מתיק בית המשפט. ב"כ הנתבעת הוסיפה כי בהחלטה שניתנה בסוף הדיון ניתנה הזדמנות לתובע להמציא מסמכים שיש בהם כדי לאשש את הטענה לנסיבות רפואיות נפשיות שמנעו את התייצבותו, אך מסמכים שכאלו לא הוגשו במועד שנקבע בהחלטה.

4. בתגובה טען ב"כ התובע, כי לאור העובדה שהתובע מצוי בין כותלי הכלא הוא מתקשה בהשגת התיעוד הרפואי אודות מצבו. הוא הציג מכתב של קצינת כליאה מיום 28.09.14 ממנו ניתן ללמוד על מצבו הנפשי של התובע וכן תצהיר של התובע אודות נסיבות מצבו הנפשי בכלא שהביאו אותו לטענתו לא להתייצב לדיון. באשר לתצהיר נטען כי התובע ציין עם הגשת התצהיר כי הוא חוזר על האמור בתצהירו שהוגש כתמיכה בכתב התביעה וניתן לראות בתצהיר זה כתצהיר עדות ראשית.

5. בד בבד, ב"כ התובע טען כי התנהלות הנתבעת נגועה בחוסר תום לב, שעה שהיא עצמה לא פעלה כמצוות התקנות ונציג מטעם הנתבעת לא התייצב לדיון ולא נמסרה הודעה לפי תקנה 214יא(ה) לתקנות. לדבריו, אין לקבל את עמדת ב"כ הנתבעת כי מאחר והיא משמשת כיועצת משפטית פנימית של הנתבעת, יש לראות בה כנציגתה המוסמכת של הנתבעת. זאת, לאור כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 המונעים מב"כ הנתבעת לשמש בשני כובעים, גם כבאת-כוח הנתבעת וגם כנציגתה ועדה מטעמה. בכך נפגעה התכלית שבבסיס התקנה המחייבת את התייצבות בעלי הדין.

6. מנגד, ב"כ הנתבעת טענה כי אין כל מניעה שהיא תשמש בעת ובעונה אחת גם כנציגת הנתבעת וגם כבאת-כוחה, שכן ההתייצבות לישיבה המקדמית אינה לשם מתן עדות אלא לשם קידום ההליכים בתיק ובין היתר לאפשר הגעה לפשרה. לתגובתה צרפה תצהיר של משנה למנכ"ל הנתבעת בה ציין כי ב"כ הנתבעת מוסמכת להתייצב לדיון כנציגת הנתבעת.

דיון והכרעה

7. אכן, תקנות 214יא סעיפים קטנים (ה) ו-(ו) לתקנות קובעות כי בעלי הדין יתייצבו לישיבה המקדמית, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת, וכי דין אי-התייצבות לישיבה מקדמית כדין אי-התייצבות למשפט על פי תקנה 157 לתקנות. לפי תקנה 157, בית המשפט רשאי למחוק תובענה בהעדר התייצבות בעלי דין; למחוק או לדחות את התובענה במקרה שרק התובע לא התייצב; ולתת לתובע את הסעד המבוקש במקרה שהנתבע לא התייצב. ואולם, ההלכה היא כי ככלל אי התייצבות לדיון לא תהווה, כשלעצמה, עילה לדחיית תובענה, ובית המשפט יעשה שימוש בסמכות המוקנית לו בתקנה 157 לתקנות רק בנסיבות חריגות ביותר. זאת, בין היתר, שעה שברור על פני הדברים כי אין בכוחו של התובע להצביע על עילה בת-תביעה העשויה להקים זכות לסעד, ודחיית התובענה ממילא לא תגרום לעיוות דין, וכאשר אי ההתייצבות הינה פועל יוצא של זלזול חמור ומופגן כלפי בית המשפט (ראו, למשל: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 46 (2001)). גם לא יעשה שימוש בסמכות המוקנית בתקנה האמורה, כאשר ניתן להגשים את תכליתה באמצעים פוגעניים פחות, כמו למשל, באמצעות הטלת הוצאות (רע"א 3522/10 גני עינב (בניה מעולה) בע"מ נ' בן דוד (פורסם בנבו, 6.03.12)).

8. הנה כי כן, עיון במסמכים שצרף התובע, הגם שבאיחור, מלמד כי מצבו הנפשי של התובע ככל הנראה אינו טוב. ואולם, בצדק נטען כי אין מדובר בעניין שנולד ערב הדיון. בנסיבות אלו, היה על התובע להגיש בקשה לפוטרו מהתייצבות ולא לעשות דין לעצמו ולהודיע לבית המשפט ערב הדיון באמצעות שירות בתי הסוהר על אי התייצבותו לדיון. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהתובע מצוי בין כותלי הכלא ולא בהכרח ידע כי חלה עליו חובת התייצבות לצד התייצבות עורך דינו. כך או כך, איני סבור כי יש לראות בהודעתו זלזול מופגן בבית המשפט. חזקה על התובע כי הוא מעוניין בבירור תביעתו, ויש רגליים לסברה כי בנסיבות אחרות, לוּ הוא לא היה מצוי בין כותלי הכלא היה מתייצב לדיון. מה גם שברי כי לא ניתן לומר בשלב זה שאין בכוחו של התובע להצביע על עילה בת-תביעה העשויה להקים זכות לסעד. איני סבור אפוא, כי יש להורות על סילוק התביעה בגין אי התייצבות התובע לדיון. כפועל יוצא מכך גם איני רואה הצדקה למשיכת התצהיר של התובע בשלב זה, וניתן יהיה לאשרו בעת הדיון שנקבע לשמיעת ההוכחות.

ובאשר להתייצבותה של ב"כ הנתבעת כנציגת הנתבעת.

9. תקנה 214יא(ה) קובעת גם כי אם היה בעל הדין המדינה או תאגיד, הוא יהיה הוא פטור מהתייצבות לישיבה מקדמית, ובלבד שהגיש לבית המשפט, לא יאוחר משבעה ימים לפני הישיבה המקדמית, התחייבות בכתב, כי נציג מטעמו הבקיא בפרטי התובענה ומוסמך להחליט בענינה, יהיה זמין בטלפון בזמן הישיבה המקדמית. אכן, עורך דין מנוע מלהעיד לטובת לקוחו במשפט בו הוא מייצגו. ואולם, לא זוהי תכלית התקנה האמורה הדורשת התייצבות בעל דין לישיבה מקדמית. לוּ זו הייתה המטרה, לא היה טעם בהגשת התחייבות לזמינות נציג בטלפון. תכלית התקנה היא כפי שעולה מדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 5), התשס"א-2001 בעניין תובענות בסדר דין מהיר בעריכת עו"ד ת' סלע,ממשרד המשפטים היא "על מנת שניתן יהיה להגיע לסיכומים סופיים בעניינים שעולים בישיבה המקדמית, ובפרט בהצעות פשרה, העברה לבוררות או גישור, המחייב את הסכמת הצדדים" (ראו גם: ת"א (שלום-י-ם) 16682/01 צדוק נריה-השכרת רכב בע"מ נ' דנה (פורסם בנבו, 31.01.02)).

10. לעניין זה, איני רואה מניעה כי עורך הדין המייצג בעל דין שהוא תאגיד יהיה גם נציגהּ, ובלבד שהוא אכן יהיה מוסמך להחליט בעניינו של בעל הדין על אתר באופן שיימלא אחר תכלית התקנה שהיא כאמור, לאפשר הגעה לסיכומים סופיים בעניינים שעולים בישיבה המקדמית, לקדם הצעות פשרה וכיוצ"ב.

11. ב"כ הנתבעת הצביעה על תצהירו של משנה למנכ"ל הנתבעת בו נכתב כי ב"כ הנתבעת הייתה מוסמכת להתייצב כנציגת הנתבעת. ואולם, לא נכתב בתצהיר כי ב"כ הנתבעת הייתה מוסמכת להחליט ולהסכים בשם הנתבעת להצעות פשרה וכיוצ"ב. ואכן, ב"כ הנתבעת ציינה בדיון כי הנתבעת אינה יכולה להסכים לפסיקה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח מושלב], התשמ"ד-1984 מכיוון שמדובר בדברים עקרוניים. עמדה נחרצת זו, בה הצטיידה ב"כ הנתבעת מראש, אפשר שהייתה מתרככת יותר לוּ נכח בדיון נציג המוסמך לקבל החלטות עבור הנתבעת והיה נותן לבו לדברים שנאמרו בישיבה המקדמית. יש אפוא, רגליים לסברה כי בנסיבות העניין, התייצבות ב"כ הנתבעת לבדה מטעם הנתבעת ומבלי שנמסרה התחייבות כנדרש בתקנה האמורה, לא מילאה אחר הוראת התקנה, וודאי לא אחר תכליתה. עובדה היא כי בהעדר בעלי הדין, לא ניתן היה לקדם דבר בישיבה המקדמית, הדיון היה עקר ותכליתה של התקנה לא התממשה ולא יכולה הייתה להתממש. כך או כך, נוכח העובדה כי בפועל גם התובע לא התייצב, פשיטא כי אין מקום לנקוט בסנקציה הקבועה בתקנות בשל העדר התייצבות.

נוכח התוצאה, אין צו להוצאות כנגד מי מהצדדים.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ה, 24 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.