1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 5.6.13, פיצוי התובע בשל נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 7.6.10.

2. על פי כתב התביעה, הרכב נמסר לתיקון במוסך ביום 8.6.10, ונבדק הן על ידי השמאי דורון עד מטעם התובע (להלן – השמאי מטעם התובע) והן על ידי השמאי בני אורון מטעם הנתבעת (להלן – השמאי מטעם הנתבעת).

3. לטענת התובע , הנתבעת בחרה להסתמך על חוות הדעת של השמאי מטעמה ושילמה לתובע בשל ירידת ערך סכום של 2,357 ₪ בלבד (4% ), במקום סכום של 7,200 ₪ (12%) על פי חוות הדעת של השמאי מטעם התובע, וזאת על אף שחוות הדעת מטעמו הייתה מפורטת , ופירטה בהרחבה את השיקולים שהנחו את השמאי בהכנת השומה, לרבות סיכויי המכירה של הרכב אחרי התאונה.

4. עוד נטען, כי הנתבעת פעלה שלא כדין ולא שילמה הפרשי הצמדה וריבית על תגמולי הביטוח , וזאת בניגוד לסעיף 28 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981 (להלן – החוק) ובניגוד לסעיף 12 ז' לפוליסה.

5. התובע דורש סכום של 10,000 ₪ המורכב כדלקמן:

4,843 ₪ - הפרשי ירידת ערך;

574 ₪ - הפרשי הצמדה על ירידת ערך;

864 ₪ - הפרשי הצמדה על הוצאות תיקון הרכב;

829 ₪ - ריבית בשל ירידת ערך;

1,249 ₪ - ריבית בשל הוצאות תיקון הרכב;

100 ₪ - אגרת בית משפט;

118 ₪ - הוצאות להכנת העתקי שומה לצורך הגשת התביעה;

1,423 ₪ - עוגמת נפש, ביטול זמן, והוצאות.

6. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי שולמו לתובע כל הסכומים המגיעים לו על פי דין ועל פי תנאי הפוליסה.

כמו כן, טוענת הנתבעת, כי דרישות התובע מוגזמות, אין לה כל חבות כלפי התובע , ודין תביעתו להידחות.

7. לאור קיומן של חוות דעת השמאי משני הצדדים - מינה ביום 5.11.13 כב' השופט פאול שטרק את מר עזרא שוהם כמומחה מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעת (להלן – המומחה).

8. בחוות דעתו מיום 19.1.14 קיבל המומחה את חוות הדעת של השמאי מטעם התובע לגבי עלויות תיקון הנזק (11,390 ₪), ואילו לגבי ירידת הערך קבע כי יש לפצות את התובע בשיעור של 8% משווי הרכב ליום האירוע, ולא 12% כפי שקבע השמאי מטעם התובע.

9. ביום 2.3.14 הגיש התובע בקשה למתן היתר ייצוג וכן בקשה לפסילת המומחה , בטענה כי המומחה נגוע בניגוד עניינים בהיותו מועסק על ידי הנתבעת כשמאי המופיע בפוליסה ברשימת שמאי החוץ שלה, וכן כי לא בדק את הרכב ולא התייחס בחוות דעתו לשינויים בגוון הצבע של הרכב , אשר אף הם גורמים לירידת ערך מסחרית.

10. לאחר עיון בכל טענות הצדדים לעניין הבקשה האמורה – נדחתה הבקשה ביום 15.5.14.

11. הואיל והשאלה שלפנינו מתייחסת לגובה הנזק בלבד, והואיל ובפני בית המשפט מצויות כבר כל חוות הדעת – הוצע לצדדים להגיש סיכומים בכתב ולוותר על חקירת המומחים, והצדדים קיבלו הצעה זו.

12. לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחה לעניין ירידת הערך ולהעמידה על שיעור של 8%, במקום 4% כפי שנקבע על ידי הנתבעת באופן מקורי, וכי יש לדחות את יתר רכיבי התביעה.

13. מטרתו של מינוי מומחה מטעם בית המשפט היא לסייע לבית המשפט בשאלות מקצועיות שבמומחיותו של המומחה , להבדיל משאלות משפטיות.

במיוחד כך הדבר כאשר מובאות חוות דעת של מומחים מטעם שני הצדדים.

תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן –התקנות), שעניינה מומחה מטעם בית המשפט, קובעת בתקנת משנה (ג) (2) כי יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט כאילו לא נתקבלו כראיה.

במלים אחרות, חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים , שיש להביאן לידיעת המומחה מטעם בית המשפט, עובר למתן חוות דעתו, "נבלעות" למעשה בתוך חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר כזכור במקרה דנן - בקשת התובע לפסילתו של המומחה נדחתה.

14. על פי הפסיקה, חוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט תיפסל במקרים נדירים ביותר, ונראה שהמקרה שלפנינו אינו מצדיק לעשות כן, במיוחד כאשר חוות הדעת מטעם הצדדים, לרבות תמונות, עמדו לנגד עיני המומחה בעת מתן חוות דעתו.

בהקשר זה, יש לזכור כי כל טענות התובע כנגד המומחה וכנגד חוות דעתו הועלו רק לאחר שניתנה חוות הדעת , ולא בזמן אמת, סמוך למינויו של המומחה ביום 5.11.13.

נראה כי התובע בחר להמתין ולראות את חוות דעתו של המומחה , ואין צורך להסביר כי יש בכך טעם לפגם.

15. לאור האמור – אני קובעת כדלקמן:

א. הנתבעת תשוב ותחשב את תגמולי הביטוח בשל ירידת הערך בהתאם לחוות הדעת של המומחה (8%), ותשלם לתובע , תוך 30 ימים , את ההפרשים המגיעים לו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

ב. יתר מרכיבי התביעה נדחים.

16. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ד, 13 יולי 2014, בהעדר הצדדים.