1. בפני בקשתה של המבקשת , ליתן לה רשות ערעור על החלטתו של כבוד רשם ההוצאה לפועל הורוביץ דניאל מיום 12.05.13 שניתנה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-94395-08-3, בה דחה כבוד הרשם את בקשת המבקשת לשינוי החלטה ועיון חוזר בהחלטתו של כבוד הרשם מיום 05.03.13 אשר אישר את המשך הליכי ביצוע מחצית הזכויות בדירה הידועה כגוש 4941 חלקה 45/25 על דרך תשלום לפי נכס כתפוס בהתבסס על הערכת שמאי בסך של 152,500 ₪ .

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

2. המבקשת הינה חברה בע"מ, העוסקת בייבוא ושיווק עצים .

בתאריך 15.09.08 נפתח תיק ההוצאה לפועל כנגד המשיב וחייבים נוספים, תיק ההוצאה לפועל נפתח בעקבות חוב בסך של 104,900.89 ₪ לטובת המבקשת , בעקבות מתן פסק דין בת.א 58957/05 בבית משפט השלום בת"א.

המשיב ירש את חלקה של המנוחה אורה רבינוביץ בירושה, חיובו בפסק הדין נקבע מתוקף מעמדו כיורש עיקרי של המנוחה , אשר הינה החייבת מספר 4 בתיק ההוצאה לפועל.

בתאריך 15.04.10 הגישה המבקשת בקשה למינוי כונס נכסים על הנכס נשוא הערעור.

בתאריך 16.01.11 ניתנה החלטה על ידי כבוד רשם ההוצאה לפועל אריה ביטון ולפיה מונה ב"כ המבקשת עו"ד יהודה ברמי ככונס נכסים על זכויות המנוחה בנכס.

בתאריך 18.02.12 הגיש המשיב בקשה ולפיה עתר לכבוד רשם ההוצאה לפועל לאשר לו לרכוש את מחצית הדירה הרשומה על שם המנוחה בכפוף לזכויותיו כדייר מוגן וקבלת התמורה מהמשיב שתחולק בין כלל הנושים על פי חלקם היחסי בחובות העיזבון.

בתאריך 17.04.12 הגיש כונס הנכסים את תגובתו לבקשת המשיב, בה טען כי המשיב לא צירף לבקשתו חוו"ד שמאית בדבר שוויו הכספי של הנכס ולכן לא ברורה מה הצעת המשיב לרכישת הנכס.

בתאריך 15.05.12 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשם לפיה הורה למשיב לבצע שומה לצורך הערכת הנכס כתפוס, עוד קבע כבוד הרשם כי על המשיב להגיע להסכמה עם כונס הנכסים בנוגע לזהותו של השמאי, ואם לא יגיעו להסכמה ימונה שמאי על ידי כבוד הרשם.

הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי זהות השמאי ולכן בתאריך 03.07.12 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשם ולפיה מינה כבוד הרשם את שמאי המקרקעין מר ירון יוניצמן לצורך הערכת שוויו של הנכס שבכינוס כתפוס, הצדדים פנו לשמאי בתאריך 22.07.12.

בתאריך 13.09.12 שלח שמאי המקרקעין את חו"ד בדבר שומת הנכס לידי ב"כ המשיב , אשר העביר עותק לידי כונס הנכסים, במסגרת חו"ד , נקבע על ידי שמאי המקרקעין כי שווי הנכס כתפוס הינו 305,000 ₪ ובמימוש מהיר תיתכן הפחתה משווי השוק בסך של 10%.

בתאריך 12.12.12 הגיש המשיב בקשה למתן הוראות בה עתר לכבוד הרשם לאשר את רכישת מחצית הזכויות בנכס בהתבסס על חו"ד שמאי של מר ירון יוניצמן שעמדה בשעתו על סך של 152,500 ₪ ודרש 15% הנחה נוספים כך שהמשיב ירכוש את זכויות החייבת בדירה בסך של 132,500 ₪ .

בתאריך 13.02.13 הגיש המשיב בקשה למתן החלטה בבקשה לאישור רכישת מחצית הזכויות בנכס בסך של 132,500 ₪ .

בתאריך 20.02.13 ניתנה ההחלטה על ידי כבוד הרשם המאשרת את רכישת מחצית הזכויות בנכס בסך של 132,500 ₪.

בתאריך 03.03.13 הגיש כונס הנכסים את תגובתו לבקשת החייב למתן הוראות, במסגרת תגובתו טען כי בתאריך 26.02.13 שלח מכתב הבהרה לשמאי ולפיו מדובר בשמאות מוטעית, שכן מדובר בבעל עניין אשר מבקש לרכוש מחצית הזכויות בנכס ולכן ההפחתה שנרשמה בסך של 10% אינה ישימה בענייננו.

בתאריך 05.03.13 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשם בה דחה את תגובת כונס הנכסים, וקבע כי מאחר שכבר אישר את המכר והסתייגויות כונס הנכסים מוגשות באיחור אין מקום עתה להסתייג מחו"ד השמאי.

בתאריך 28.03.13 שלח השמאי מכתב לכונס הנכסים בה אמר כי כאשר הרוכש הינו הצד השני אין לבצע הפחתה של 10% משווי השוק החופשי, שווי הנכס כתפוס יהיה במקרה הזה סך של 366,000 ₪.

בתאריך 10.04.13 הגיש כונס הנכסים בקשה מטעמו ולפיה עתר לשינוי החלטת כבוד הרשם שניתנה בתאריך 05.03.13, וטען כי מחו"ד המתוקנת עולה כי שווי הנכס כתפוס עומד על 366,000 ₪, הכונס ציין כי גם אם נפלה טעות בשל תקלה משרדית אשר בגללה איחר בהגשת תגובתו , עדיין יש לשנות ההחלטה.

בתאריך 12.05.13 ניתנה החלטה נשוא בקשת רשות הערעור על ידי כבוד הרשם, לפיה דחה כבוד הרשם את בקשת הכונס והמבקשת לשינוי החלטה ועיון חוזר בהחלטתו של כבוד הרשם מתאריך 05.03.13 ולפיה אישר את המשך הליכי ביצוע רכישת מחצית הזכויות בנכס וזאת על דרך תשלום מחצית שווי הנכס כתפוס בסך של 152,500 ₪.

טענות המבקשת:

3. המבקשת טוענת כי טעה כבוד הרשם כאשר לא ביטל את החלטתו השגויה מתאריך 05.03.13, וכי הייתה טעות בהחלטתו שקיבל את הצעת המשיב לרכישת מחצית מהזכויות בנכס בסך של 132,500 ₪, ולא בדק את בקשת כונס הנכסים לקבל את חו"ד המתוקנת של השמאי ולפיה מאחר ומדובר בעסקה של דייר בנכס הרוכש את הזכויות אין קושי במימוש ולכן אין לבצע הפחתה של 10%, שכן שווי הנכס על פי חו"ד המתוקנת עומד על סך של 366,000 ₪, כך שהסכום שעל המשיב לשלם עומד על 183,000 ₪, וכי לא ברור מדוע יש להפחית 15% מחו"ד של מומחה בית המשפט ומדוע כבוד הרשם קיבל הפחתה נוספת מעבר לחו"ד.

המבקשת טוענת כי אין לקבל את טענת המשיב כי צריך להתחלק חצי חצי בכספים שיתקבלו , אלא יש להתחלק 2/3 לטובת העיזבון ו 1/3 לטובתו של המשיב, וכי לא ניתנה התייחסות לכך שהמשיב עושה שימוש בלעדי בדירה, וכי החישוב של 2/3 נובע מכך שלא יעלה על הדעת כי המשיב יקבל התחשבות פעם אחת לפי מחיר כתפוסה ולאחר מכן היתרה תחולק ל 50%, החישוב הנכון הינו כי הדירה תחולק לפי 2/3 לכונס ו 1/3 למשיב.

המבקשת טוענת כי זה שכונס הנכסים לא הגיב במועד עקב טעות משרדית, לא גורמת לכך שמדובר במצב בלתי הפיך, וכי שאר הנושים יינזקו, שכן הפדיון טרם נעשה ולא נגרם כל נזק למשיב, וכי הנזק מהחלטת כבוד הרשם חסר מידתיות ופוגע באינטרס של יתר הנושים, וכי טעה כבוד הרשם כאשר לא דן לגופו של עניין בבקשת המבקשת , לא קיים דיון בבקשה ולא נימק לגופם של דברים את החלתו נשוא בקשת רשות הערעור, וכי כל שעוסקת ההחלטה מתייחסת לעובדה כי ההסתייגויות מטעם הכונס הוגשה באיחור ולכן כבוד הרשם אישר את המכר.

תגובת המשיב:

4. המשיב טוען כי המבקשת לא הייתה צד לבקשה נשוא ההחלטה ולפיכך איננה רשאית לערער על ההחלטה, וכי הבקשה נשוא ההחלטה הוגשה על ידי כונס הנכסים, עו"ד יהודה ברמי, וכי מאז מינוי כונס הנכסים לתפקידו המבקשת לא הגישה כל בקשה או תגובה לתיק ההוצאה לפועל, למרות שכל בקשות המשיב הומצאו לה כדין, וכי המבקשת אינה יוצרת כל הבחנה בין תפקידו של עו"ד ברמי כמי שפעל כב"כ ומונה לבקשתה לתפקיד כונס הנכסים לבין תפקידו העצמאי ככונס הנכסים.

המשיב טוען כי המבקשת מטעה את בית המשפט כאשר מציינת כאילו אישר כבוד הרשם את המכר בסך של 132,500 ₪, שכן הסכום של 152,500 ₪, הנקוב בהחלטה נשוא הערעור, הוא הסכום המופיע בהערכת השמאי הראשונה, אותו אישר כבוד הרשם לאחר שאף אחד מהזוכים לא התנגד לסכום זה, וכי כונס הנכסים לא נקט כל פעולה למימוש הנכס למעלה מ13 חודשים, והתעורר לראשונה רק לאחר שהחייב נקט יוזמה והגיש בחודש פברואר 2012 בקשה לרכוש את מחצית דירת מגוריו, וכי אף אחד מהנושים לא התנגד לבקשת המשיב, וכי חו"ד הוגשה בספטמבר 2012, כאשר בחו"ד קבע כי מחיר הדירה כולה כתפוסה במכירה במימוש מהיר הינו 305,000 ₪, בהתאם להערכת השמאי , המחיר למחצית הזכויות בדירה הינו 152,500 ₪, וכי בדצמבר 2012 , הגיש בקשה לכבוד הרשם בה ביקש להפחית מהשווי שנקבע ולהעמיד את מחיר המכר בסך של 132,500 ₪, וכי על פי החלטת כבוד הרשם בוצעה המצאה חוזרת לכל הזוכים, וכי כונס הנכסים לא הגיב לבקשה, ולכן בהיעדר התנגדות קבע כבוד הרשם כי הינו מאשר את המכר בבקשה מתאריך 06.01.13, וכי כונס הנכסים שוחח בטלפון עם השמאי, בהיעדר שקיפות על תוכן השיחה וביקש מהשמאי להוציא חו"ד מתוקנת, וכל זה מבלי שביקש הוראה מכבוד הרשם ולאחר שכבוד הרשם כבר אישר את המכר, וכי הבקשה לעיון חוזר שהגיש כונס הנכסים נדחתה על ידי כבוד הרשם בהחלטתו מתאריך 12.05.13 , וכי המבקשת לא הגישה בשום שלב כל תגובה שהיא לכל הבקשות שהגיש המשיב.

המשיב טוען כי היחיד שהתנגד לסכום השמאות הינו כונס הנכסים, אשר אינו רשאי לחלוק על החלטת כבוד הרשם לאשר את המכר , שכן הוא הגורם שפועל על פי החלטות הרשם, וכי כונס הנכסים פעל בחוסר סמכות כאשר פנה ביוזמתו אל השמאי, ןקיבל ממנו חו"ד מתוקנת, וכי המבקשת מטעה את בעניין הסכום בו אישר כבוד הרשם את המכר, כאילו אושר בסכום 132,500 ₪ בעוד בהחלטה נקוב הסכום של 152,500 ₪, וכי חוות הדעת השנייה של השמאי ניתנה שלא כדין, עקב פניה פסולה .

תגובת המבקשת לתשובת המשיב:

5. המבקשת טוענת כי המשיב בחר בתגובתו לא להגיב לחוות הדעת השמאית המתוקנת, וכי לא הגיב על טענתה כי כבוד הרשם לא דן לגופו של עניין בבקשה, לא קיים דיון בבקשה ולא נימק את החלטתו, ולא הגיב לטענתה כי נפלה טעות משרדית ולכן לא הוגשה התגובה במועד, וכי לטענתו של המשיב כי יש למחוק את בקשת רשות הערעור שכן המבקשת אינה צד לבקשה נשוא ההחלטה, טוענת המבקשת כי כונס הנכסים הינו גם כונס נכסים וגם ב"כ המבקשת , המבקשת הינה הזוכה בתיק ה הוצאה לפועל, ויכולה להגיש בקשת רשות ערעור.

המבקשת טוענת כי באשר לטענתו של המשיב כי הינה מטעה את בית המשפט כאילו אישר הרשם את המכר בסך של 132,500 ₪ , בהחלטתו מתאריך 13.02.13 נאמר כי הרשם מאשר את המכר כמבוקש בבקשה מתאריך 06.01.13, כאשר בבקשה ביקש המשיב לקבוע כי שווי מחצית הדירה כתפוסה הינו 132,500 ₪, אולם, טוענת המבקשת כי בהחלטתו של כבוד הרשם מתאריך 06.05.13 נאמר כי הנכס יימכר כתפוס בסך של 152,500 ₪, אולם גם סכום זה הינו קטן משמעותית מחוות הדעת המתוקנת ואין בו כדי להועיל לנושים, וכי מאחר ומדובר בעסקה של דייר בנכס הרוכש את הזכויות אין קושי במימוש ולכן אין לבצע הפחתה של 10%, וכי המבקשת לא עקפה את כבוד הרשם ופעלה כנדרש , וכי מי שייפגע מהחלטת כבוד הרשם הינם הנושים, וכי אין לקבל את טענת המשיב כי יש להתחלק חצי חצי בכספים שיתקבלו ויש לקבל את טענת המבקשת לחלוקה של 2/3 ו- 1/3, וכי חוות הדעת המתוקנת ניתנה כדין, וכי השמאי פעל כדין כאשר המבקשת העירה את עיניו כי מדובר בשמאות מוטעית, שכן מדובר בבעל עניין אשר מבקש לרכוש את מחצית הזכויות,

המבקשת חוזרת על טענותיה אשר נטענו בבקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה:

6. החלטת כבוד הרשם נכונה וראויה ואיני מוצא לנכון להתערב בה.

בבואו לאשר את בקשתו של המשיב כבוד הרשם לא התבקש לקבוע ממצא האם בנסיבות דנן ישנה הפחתה בגין מימוש מהיר ואם לאו, ודי בכך שכל הנושים קיבלו העתק מבקשת המשיב ומהשומה ולא הגיבו, כאשר על פי החלטתו של כבוד הרשם , המשיב הגיש את בקשתו שוב בתאריך 06.01.13 , ובוצעה המצאה חוזרת לכל הנושים, לבנק למשכנתאות ולכונס הנכסים, כאשר אף אחד מהנושים לא הגיב, ואף לא כונס הנכסים, ולכן קבע כבוד הרשם בהחלטתו מתאריך 20.02.13 כי : "לאור אישורי המסירה המצורפים ובהיעדר התנגדות מטעם המשיבים הנני מאשר המכר כמבוקש בבקשה מיום 06.01.13", כונס הנכסים הגיש תגובתו רק בתאריך 03.03.13, בתאריך 05.03.13 תגובתו נדחתה על ידי כבוד הרשם ונבחנה לגופה וזאת אף על פי האיחור בהגשתה .כאשר בתאריך 10.04.13 הגיש כונס הנכסים בקשה לשינוי החלטה ולעיון חוזר. כונס הנכסים לא נתן הסבר של ממש לאי הגשת תגובתו במועד , כאשר החלטת החלטתו של כבוד הרשם בתאריך 20.02.13 מהווה מעשה עשוי וגמור.

כלומר, על ההחלטה של כבוד הרשם מתאריך 05.03.13 שמשמעותה דחיית בקשת הכונס לגבי גובה עסקת המכר, לא הגיש ערעור, וכלל לא היה צורך להגיש בקשה לעיון חוזר, אלא אם חלף המועד לערעור ואז ביקש כונס הנכסים ליצור לו, מועד חדש, משלא הוגש ערעור במועד על החלטת כבוד הרשם, ההחלטה הפכה חלוטה ולא ניתן עוד לערער עליה.

7. ההלכה הפסוקה קבעה כי:

"ככלל, אין לבטל מכר מקרקעין, אשר ניתן לו אישורו הסופי של ראש ההוצאה לפועל, אלא מקום בו נפלו פגמים מהותיים בהליכי המכר. ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, בעמ' 602-602 (א). (רע"א 10085/07 אבו חמוד נ' בנק הפועלים, (פורסם בנבו 11.08.08 ) וכן ר' רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ, (פורסם בנבו 20.07.04) רע"א 2404/01 וקנין נ' בראון, (פורסם בנבו 04.11.01) . דרך המלך היא שאין ראש ההוצל"פ רשאי להורות על ביטול מכר שכבר אושר, אלא במקרים חריגים וקיצוניים בהם היתה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, פגמים מהותיים בהליך המכר, או במקרים של תרמית והונאה.

בע"א 5551/71, אמסרטרדם נ' מוסקוביץ, פד"י כ"ו 793, דחה ביהמ"ש בקשה להורות על ביטול אישור מכר שכבר אושר ,נקבע: "מטרת חוק ההוצל"פ, תשכ"ז – 1967, והתקנות שהותקנו לפיו - להחיש ולפשט את הליכי ההוצל"פ. סחבת בהליכים אלה מעודדת אי קיום התחייבויות ופוגעת ללא צדק בנושים, ... טובת החייבים שנכסיהם מוצעים למכירה פומבית דורשת שמציעים רבים ישתתפו במכירה, כדי שיציעו מחירים שאינם נופלים מהשווי של הנכסים, דבר כזה לא יושג אלא אם המציע ידע, שתוך זמן קצר יוברר אם הוא זכה בנכס והוא לא יהיה צפוי לאחר מכן לסכנה שהמכירה תבוטל".

8. בהחלטתו קבע כבוד הרשם כך :"אין מקום כי כונס הנכסים יפנה לשמאי באופן חד צדדי , ואף ללא אישור רשם ההוצאה לפועל , לתיקון השמאות, כאשר התנהלות זו מהווה ניסיון לעקוף את החלטת רשם ההוצאה לפועל שדחתה את הסתייגויות כונס הנכסים". אומר עתה כי דעתי אינה נוחה מאופן התנהלותו של כונס הנכסים האמור לפעול רק בהתאם להוראות של רשם ההוצאה לפועל ולשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט , ואם סבר הכונס כי נפל פגם בחוות דעתו של השמאי , היה עליו לפנות לרשם ההוצאה לפועל ולבקש הוראות. כונס הנכסים הינו זרועו הארוכה של רשם ההוצל"פ וכל פעולה של הכונס טעונה אישור הרשם.

כמו כן, דעתי אינה נוחה מכך שכונס הנכסים איננו עומד במועדים שקבע הרשם, שכן מועדים אלו אינם בגדר המלצה , אלא מועדים שיש לפעול על פיהם.

סיכום:

9. אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

המבקשת תשלם הוצאות הבקשה על סך של 3,000 ₪ לידי המשיב.

לעניין אופן חלוקת התמורה לידי הנושים , לאחר שתתקבל התמורה בגין מכירת מחצית הזכויות בדירה מידי המשיב, יגיש כונס הנכסים בקשה להוצאות, שכ"ט ותוכנית חלוקה לנושים לפי סדר הקדימויות שנקבע על פי דין.

כאשר יתבקש רשם ההוצאה לפועל לפסוק את שכרו של כונס הנכסים ייתן דעתו על כלל התנהגותו, ויביאה בחשבון בנדון.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ג, 26 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.