1. בתאריך 31.3.12 רכשו התובעים מנוי שנתי לקאנטרי קלאב "ספייס" בנשר. באותה תקופה היתה בעלת הזכיון להפעלת המועדון חברת אלעד א. נופש וניהול בע"מ.

בתאריך 1.1.13 הפסיקה חברת אלעד להיות מפעילת המועדון, ובמקומה החלה להפעילו הנתבעת מספר 2. במסגרת ההסכם בין חברת אלעד לנתבעת 2 הוסכם כי הנתבעת 2 תמשיך לתת שירות למנויים שמכרה חברת אלעד.

1. לטענת התובעים, בתאריך 12.7.12 עבר התובע ניתוח בעינו, ובהוראת הרופא נאסר עליו לעסוק בפעילות גופנית, ובכלל זה נאסר עליו לשחות בבריכה.

לטענת התובע, פנה אל מנהל חברת אלעד, צחי חסון, וביקש לבטל את המנוי. חסון השיב לו לטענתו שאם לא יוכל להשתמש במנוי עד סוף התקופה, יבוטל המנוי ויוחזר לו כספו. התובע המתין לסוף התקופה, אך כאשר פנה אל המועדון נמסר לו שלא ניתן לבטל מנוי, וממילא הנתבעת 2, המנהלת כיום את המועדון, לא קיבלה ממנו את תמורת המנוי, ולפיכך אין הוא זכאי להשבה ממנה.

1. בכתבי ההגנה מטעם הנתבעות נטען על ידיהן כי לא ניתן להשיב לתובעים את כספם, שכן על פי תנאי רכישת המנוי לא ניתן לבטל מנוי. יחד עם זאת, חברת אלעד הודיעה כי לפנים משורת הדין, ניתן יהיה להאריך את תוקף המנוי למשך 8 חודשים נוספים, יתרת התקופה שלא נוצלה על ידי התובעים, ואף לא תתנגד להעברת המנוי לאדם אחר מטעם התובעים. אלעד התחייבה כי תסדיר את הנושא עם הנתבעת 2 המפעילה כיום את הבריכה.
2. במהלך הדיון, העלו התובעים טענה חדשה, שאינה נזכרת בכתב התביעה, ולפיה התחרטו מיד עם רכישת המנוי, משום שגילו שהתובעת, הסובלת מנכות, מתקשה להגיע אל הבריכה.

הטענה מהווה הרחבת חזית אסורה.

עצם העובדה שלא הועלתה בכתב התביעה כסיבה לבקשה לביטול המנוי מעידה שאין בה ממש. בנוסף, הטענה לא הוכחה. נציגי הנתבעות העידו בדיון, כי במועדון קיימת נגישות מלאה לנכים, ואף מתקן המאפשר הורדת נכים המרותקים לכיסא גלגלים אל הבריכה.

1. בעת רכישת המנוי לבריכה, נכרת הסכם בין התובעים לבין החברה המפעילה את הבריכה.

על פי אותו הסכם, התחייבה החברה המפעילה לאפשר לתובעים לעשות שימוש בבריכה, ובמועדון כולו, כפי שהיה במועד רכישת המנוי, למשך שנה, זאת בתמורה לתשלום מחיר המנוי. בטרם רכישת המנוי, יש להניח כי התובעים בדקו את הבריכה ומצאו אותה מתאימה לצרכיהם, ואם לא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם.

לא הוכח כי היתה הפרה של ההסכם מצד הנתבעות, ולפיכך לא קמה עילה לביטול ההסכם.

1. התובע אישר כי ההבטחה הנטענת של מר חסון, המוכחשת על ידי הנתבעת, לא ניתנה לו לפני רכישת המנוי, משמע לא הובטח לו, טרם רכישת המנוי, כי יוכל לבטלו אם ימצא שהוא אינו מנצל אותו. ההבטחה, שניתנה כאמור לטענת התובע לאחר מכן, לא הוכחה.
2. ניתן לקבל את טענת התובעים ביחס לתקופה בה נאסר על התובע לשחות בבריכה, תקופה שבמהלכה לא עשו הוא והתובעת כל שימוש בבריכה, אך לא ניתן על סמך טענה זו להקנות לתובעים זכות לביטול המנוי ולהשבה.

1. לפיכך, תביעת התובעים להשבת חלק מהסכום ששילמו עבור המנוי נדחית.

יחד עם זאת, אני קובעת כי לרשות התובעים נותרו שמונה חודשי מנוי בלתי מנוצלים, והם זכאים לעשות בהם שימוש, בין בעצמם ובין באמצעות העברת המנוי לצד שלישי.

על מנת לאפשר לתובעים לפעול להעברת זכותם במנוי לאחרים, אני קובעת כי תקופה זו של שמונה חודשים תחל ביום מסירת ההודעה מטעם התובעים לנתבעת 2, ולכל המאוחר ביום 1.12.13.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.