מונחת בפניי בקשה, במסגרתה עותר המבקש לביטול תוספות פיגורים שנצברו בינתיים, ביחס לקנס אשר הושת על המבקש במסגרת גזר הדין מיום 15.2.15.

המבקש טוען כי בתום הדיון שנערך בפניו, "מפאת קוצר זמני, מיהרתי לפתוח את העסק, מכולת שכונתית, זאת על חשבון המתנה נוספת לקבלת שוברים במזכירות", וכי אך לפני יומיים הגיעה אליו דרישת תשלום, במסגרתה נדרש לשלם תוספות הפיגורים שנצברו יָתֶר על הקנס המקורי.

בתגובת המשיבה נטען כי אין מקום להיעתר לבקשה, הן בשל כך שלא צורף תצהיר כמתחייב מהוראת סעיף 69 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), והן בשל העובדה כי אין למבקש להלין אלא על עצמו, שעה שלא טרח להסדיר תשלום הקנס כמתחייב במשך כשנה ומחצה.

דיון

בגזר הדין שניתן בעניינו של המבקש ביום 15.2.15, במסגרת רע"ס 18876-06-13, דן ביהמ"ש את הנאשם, בין היתר, לתשלום קנס בסך 9,000 ₪, ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 15.3.15 ובכל ראשון לחודש שלאחריו.

ביהמ"ש הוסיף וקבע: "במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי".

סעיף 69(א) לחוק העונשין קובע כהאי לישנא:

"בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע".

ס"ק (ב) העוקב מוסיף ומשמיע:

"הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית המשפט או הרשם רשאים להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד".

במקרה דנא, יש ממש בטענת ב"כ המשיבה, לפיה, בשים לב לכך שהמבקש לא תמך הבקשה בתצהיר, כפי הוראת ס' 69(ב) לחוק העונשין, יש מקום לדחות הבקשה מטעם זה בלבד.

בידוע הוא כי תצהיר נועד ליתן תוקף עובדתי לדברים הכלולים בבקשה. הלכך, חסרונו של התצהיר פוגם בזכותו של הצד שכנגד לעמוד על טיב הטענות העובדתיות, וביכולתו של ביהמ"ש להתרשם מתוקף הטענות הכלולות בו. בהקשר אחר, המשקף רציונל זהה, עמד ביהמ"ש על משמעות העדר צירופו של תצהיר, תוך שקבע כי יש והדבר מחייב סילוק כתב הטענות על אתר. ראה: בש"א 1820/99 פורטונה נ' נרקיסי ראשל - פורסם במאגרים; ע"א 5360/00 חב' ר.נ. עודה נ' מוחמד גאלב - פורסם במאגרים.

חרף האמור, אילו בכך לבדו היה מתמצה הפגם, אפשר כי הייתי בא לכלל מתן החלטה להורות למבקש להגיש תצהיר משלים.

ואולם, עיון בבקשה מלמד כי לדברי המבקש, הטעם לכך שטרם פעל לשלם הקנס שהושת עליו לפני למעלה משנה ומחצה, נעוץ בכך שאחר שניתן גזר הדין ביום 15.2.15, "מפאת קוצר זמני, מיהרתי לפתוח את העסק, מכולת שכונתית, זאת על חשבון המתנה נוספת לקבלת שוברים במזכירות".

בכל ההערכה, עם התנהלות זו אין להשלים.

אף אם המבקש חש לעיסוקיו אותה עת, הייתה מוטלת עליו חובה להגיע במועד קרוב אחר למזכירות ביהמ"ש, על מנת לקבל את שוברי התשלום.

בגזר הדין נקבע כי המבקש יחל לשלם שיעורי הקנס ביום 15.3.15, וכי "במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי". בהיות המבקש ער לכך, לא ניתן להשלים עם העדר מעש מצידו למעלה משנה ומחצה אחר שניתן גזר הדין, כאשר המבקש מודע לכך שאינו פועל לשלם שיעורי הקנס כפי שנקבע בהחלטה השיפוטית.

אכן. ס' 69(א) לחוק העונשין מייסד סמכות לביהמ"ש לפטור אדם מתשלום תוספת פיגורים, ואולם, הדבר כפוף לכך שביהמ"ש שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס.

פשיטא כי התעלמות מופגנת מהוראות גזר הדין, והגשת בקשה לפטור מתשלום תוספת הפיגורים, אך בשל העובדה כי הגיעה לידי המבקש דרישת תשלום כעבור למעלה משנה ומחצה, איננה באה בגדר "סיבות סבירות לאי תשלום הקנס", שאם לא תאמר כן - יהא בכך כדי להקהות הרציונל המחייב נאשמים לשלם את הקנס שהושת במועדים שנקבעו לכך בגזר הדין, כפי הֶגיון ס' 67(א) לחוק העונשין.

נוכח כל האמור גם יחד, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ו, 20 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.