לפניי בקשה לבטול החלטה על פסילה מנהלית שניתנה ביום 7.6.13, בגין נהיגה בשכרות מכח סירוב להבדק.

טיעוני הצדדים

ב"כ המבקש טען כי המתנדבים שבדקו את המבקש לא היו מקצועיים, פגעו בכבודו ובחירותו. החלטת הקצין הפוסל בשימוע לא נומקה כנדרש. הסניגור טען כי הגיע למקום הבדיקה של המבקש, הסב את תשומת לב השוטרים כי המבקש איננו חש בטוב, ועמד על כך שהמבקש יועבר לבצוע בדיקת דם, אך סורב. הסניגור הפנה למסמכים הרפואיים שצירף, לפיהם עבר המבקש ניתוח בריאות, עבר ניתוח להסרת גידול בראשו וביום האירוע סבל מדלקת אזניים. מסיבות רפואיות אלה לא הצליח לנשוף. המבקש לא היה שיכור ושיתף פעולה באופן מלא. עוד ציין כי מדובר באדם כבן 55 שנים, נשוי ואב לשלושה ילדים, המשמש כמנכ"ל חברה. הסניגור הגיש פסיקה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען כי מדובר בעבירה חמורה המגלמת סיכון, ועברו של המבקש מחזקו. קיימות ראיות לכאורה, עוד הפנה לכך שהמבקש הודה כי שתה בירה, נכשל במבחני הבצוע והוסברה לו משמעות הסירוב. הסניגור התייצב ובקש לבצע בדיקת דם, אך לא הוצגו לשוטרים מסמכים רפואיים.

דיון והכרעה

המבקש נעצר ע"י מתנדבים, שהריחו מפיו ריח של אלכוהול, וביצעו לו בדיקת נשיפון, שלא הצליח לערוך כנדרש.

שוטר ביצע למבקש בדיקת מאפיינים, במהלכה נכשל באופן מוחלט בשלושת מבחני הביצוע. מדוח המאפיינים עולה כי מפיו של המבקש נדף ריח חזק של אלכוהול, עיניו היו אדומות והוא התבלבל מס' פעמים ביחס לתאריך של יום הבדיקה. בבדיקת העמידה התנדנד, בבדיקת ההליכה על קו הלך בתחילה בהליכה רגילה מבלי להצמיד עקב לאגודל, והתנדנד.

בהמשך טעה בספירת צעדיו, הפסיק את הצעדים וחזר אחורנית ואף נעזר בידיו לשם שמירה על יציבותו. המבקש החטיא הבאת האצבע לאף. התרשמותו הכללית של השוטר היתה כי המבקש נראה תחת השפעת אלכוהול כבדה.

בבדיקת הינשוף לא נשף די אויר, למרות 3 נסיונות שנתנו לו לחזור ולבצע את הבדיקה. משמעות הסירוב הוסברה לו היטב.

במהלך הטיפול במבקש הגיע למקום ב"כ המבקש, והיה נוכח ברישום הדוחות וסיום הטיפול במבקש. הסניגור בקש מהשוטר לקחת את המבקש לבצע בדיקת דם, השוטר הסביר לו כי איננו מחוייב לעשות כן, אך זכותו של הסניגור לקחת את המבקש לבדיקה כזו מיד עם סיום הטיפול. הסניגור ניסה לשכנע את השוטר להפסיק את רישום הדוחות והסביר שכך ניתן יהיה "לגנוז את דוח הפעולה". הסניגור בקש מהקצין הפוסל לדחות את רישום הדוחות ביומיים עד שהסניגור יציג לו מסמכים רפואיים.

בדברי הנהג נרשם: "אני שתיתי רק בקבוק 1 בירה", בדברי הסניגור נרשם: "אני בקשתי לקחת אותו לבדיקת דם ואתם סירבתם בגלל העומס שהיה לכם" ובהמשך הוסיף הסניגור כביכול מפי הנהג: "אציין שעברתי ניתוח להסרת גידול בראש במוח" והנהג הוסיף בכתב ידו: "וגם בעיות בראות".

המבקש לא הציג לפני השוטרים כל מסמך רפואי. המבקש בחר שלא לנסוע לבית החולים בעצמו לצורך ביצוע בדיקת דם מיד לאחר סיום הטיפול בו, למרות שהוצע לו לעשות כן ולמרות שהיה מלווה בעורך דינו, שהסיע אותו מהמקום ברכבו.

לבקשתו המקורית לא צורפו מסמכים רפואיים. לבקשה להקדמת הדיון שהגיש, צירף המבקש מסמך מבית החולים העמק בעפולה, המעיד כי בשנת 1995 עבר ניתוח בריאות, לאחר חבלת חזה, שלא פורט מקורה. מהמסמך עולה כי שוחרר לביתו במצב טוב, עם המלצה ל-7 ימי מנוחה ומעקב רופא מטפל. אין כל אינדיקציה ליתר טענותיו ביחס למצבו הרפואי.

ממסמך נוסף שצירף עולה כי בצהרי היום שלאחר האירוע, קרי למעלה מ-35 שעות לאחר האירוע, הגיע המבקש לביה"ח עם תלונה על כאבים באוזן ימין וחוסר שיווי משקל. המבקש נבדק, נמצא "פקק צרומן" באזנו שנוקה ע"י הרופא, והמבקש שוחרר לביתו.

אין כל מסמך רפואי הקושר, ולו לכאורה, את הניתוח שעבר המבקש בשנת 1995 או את ניקוי האוזן לחוסר יכולת לנשוף אויר כנדרש במכשיר הינשוף.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת למבקש. לא זו אף זו, קיימות ראיות לכאורה למכביר להוכחת עבירת השכרות על בסיס ראיות שאינן נובעות מבדיקת מכשיר הינשוף, ומקל וחומר להוכחת עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

הגורמים המתאימים ישקלו האם וכיצד להתייחס להתנהגות הסניגור, כפי שזו מתוארת לכאורה בדוחות השוטרים, אך מכל מקום ברור שלא יוכל לייצגו בהליך העיקרי.

עבירת הנהיגה בשכרות, ולא כל שכן מכח סירוב להבדק, מהווה עבירה חמורה המגלמת סיכון רב למשתמשי הדרך. בענייננו מבחני הביצוע מוכיחים בעליל כי המבקש לא היה כשיר לנהיגה, ומשכך מסוכנותו הגבוהה ברורה לעין כל.

המבקש הורשה לנהיגה בשנת 1980, ומאז צבר לחובתו 36 הרשעות קודמות, ביניהן בעשור האחרון בלבד - עבירות של פניית פרסה אסורה, 5 עבירות של שימוש בטלפון נייד בשעת נהיגה לצד שתי הרשעות בעבירה של אי החזקת ההגה בשתי ידיים, מהירות מופרזת, חנייה בחניית נכה ועוד.

עברו של המבקש מחזק את מסוכנותו.

בטופס השימוע כתב הקצין את סמל העבירה המיוחסת למבקש, נרשמו דברי הנהג, אם כי לא ברורה לי לחלוטין משמעותם, והקצין נימק את החלטתו בכך שמדובר בעבירה חמורה הגורמת לתאונות דרכים, וכן ציין כי מדובר בתיק תלתן.

ביחס לרכב, החליט הקצין מנימוקים הומאניים שלא לאסור השימוש בו. לא ברור האם הסניגור מלין על כך שהקצין עשה שימוש בשיקול הדעת הנתון לו.

הטענה לפיה נפרץ הרכב מעוררת צער. יחד עם זאת, באישור התלונה שצורף לבקשה עולה כי נגנבו מהרכב 7 צ'קים בלבד ואין כל ציון לגניבת כסף מזומן, כפי שטען הסניגור בסעיף 15 לבקשתו. מכל מקום אין לנקודה זו השלכה על השאלות המונחות לפתחי במסגרת בקשה זו.

ברור כי פסילה מנהלית גורמת לשיבוש סדר החיים התקין של מי שמורגל בנהיגה יומיומית. יחד עם זאת, לא מצאתי כל פסול בהחלטת הקצין הפוסל. בהתקיימן של ראיות לכאורה ומסוכנות, אני סבורה כי תקופת צינון בת 30 יום הינה סבירה וראוייה, למרות הקושי הכרוך בכך עבור המבקש.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תעברי ההחלטה לב"כ הצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.