בפני בקשה לביטול אסור מינהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57 ב לפקודת התעבורה.

המבקשת הינה חברה, בעלת החזקה ברכב מכח עסקת ליסינג שנחתמה עם חברת ההשכרה "אלבר".

ביום 1.6.13 בשעה 03:00 נהג מר עמאש אדיב (להלן: "הנהג") ברכב החברה ובבדיקת נשיפה נמצא ריכוז אלכוהול של 370 מק"ג בליטר אויר נשוף. לאחר שימוע קצין משטרה עוד באותו הלילה, נפסל הנהג מלהחזיק רישיון נהיגה לניתן צו איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 יום, בגין עבירה של נהיגה בשכרות.

לדיון שבפני התייצב מר יואל פביאן, הממונה על הבטיחות אצל המבקשת.

לטענת המבקשת היא עשתה הכל כדי למנוע עבירות מסוג זה. לטענתה, החברה השקיעה בתוכנת "פוינטר" העוקבת אחרי נהיגתם של נהגיה תוך שליחת הודעות בזמן אמת למכשירים הניידים החכמים ולמחשב הממונה על הבטיחות. המבקשת ממשיכה וטוענת כי הרכב אכן משמש את הנהג לעבודתו והן לצרכיו הפרטיים אך הוא משמש עובדים נוספים בחברה. נוכח השבתת הרכב, החברה נאלצה לשכור רכב נוסף ועליה לשאת בעלויות אחסנת הרכב במחסני המשיבה.

לעניין השאלה מדוע המבקשת אינה דורשת מהנהג בפועל לשאת בעלות הכספית, השיב הסנגור כי מצבו הכלכלי של הנהג קשה כאשר הוא מפרנס את אשתו ושלושת ילדיו.

המשיבה מתנגדת לבקשה ולטענתה אין כל סיבה חריגה להיעתר לה.

דיון

לאחר שעיינתי בתיק החקירה מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה. הנהג הודה כי שתה משקאות אלכוהוליים עת בילה במועדון, כשל במבחני הביצוע שנערכו לו (מבחן ההליכה על הקו ומבחן הבאת האצבע לאף), כאשר השוטר מציין כי הנהג נראה תחת השפעת אלכוהול בינונית ונמדדה כמות אלכוהול של 370 מק"ג בליטר אוויר שנשף במכשיר ה"ינשוף".

הנהג מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2002 ולחובתו 15 הרשעות.

על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו".

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי סעיף 57 ב (ג)

"בית משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המבקשת היא המחזיקה ברכב. אמנם המבקשת נוהגת לעקוב אחר נהיגתם של עובדיה בענייני מהירות ועבירות אחרות אך לא צויין בפני כי הזהירה את הנהג אזהרה מפורשת לבל ינהג בשכרות.

זאת ועוד, המבקשת כלל לא ידעה, כטענת ב"כ המשיבה, כי הנהג נפסל שלא בנוכחותו מלהחזיק רישיון נהיגה על ידי משרד הרישוי.

מצאתי כי במקרה זה לא היתה אזהרה מפורשת וברורה. הנהג נסע לבלות ביום שישי בלילה במועדון. החברה התירה לנהג לעשות שימוש ברכב בענייניו הפרטיים והמקרה אינו עומד בקריטריונים לביטול הודעת איסור השימוש על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה.

שקלתי היטב את טיעוני ב"כ המבקשת לעניין הנזק הכלכלי שנגרם למבקשת, אך לא מצאתי כי הם מצדיקים ביטול החלטת קצין המשטרה.

לעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

הפגיעה במבקשת בהקשר זה מוגבלת לשלושים יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה, מקום בו לא נעשה די על ידה כדי למנוע ביצועה.

לאור האמור, מצאתי את החלטת הקצין סבירה.

הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.