לפניי בקשה לבטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, שניתן ביום 1.6.13, בגין עבירה של הסעת למעלה משני נוסעים ע"י נהג חדש ללא מלווה.

הבקשה המקורית כללה גם בקשה לבטול פסילה מנהלית שניתנה באותו יום ביחס למבקש מס' 1. ב"כ המבקשים חזר בו מבקשה זו בפתח הדיון.

טיעוני הצדדים

רב נימוקי הבקשה שבכתב עוסקים בבקשה ביחס לרשיון הנהיגה, ממנה חזר ב"כ המבקשים בפתח הדיון.

המבקש מס' 2, הינו בעל הרכב, ובע"פ טען הסניגור כי מדובר ברכב המשמש את בעליו לצרכי עבודתו. הוא מסר את הרכב לאחיו (המבקש מס' 1, שהינו הנהג) וחשב שיש בכוונתו לנסוע לבדו. בעל הרכב מוסר לאחיו את הרכב לעתים מזומנות וזו הפעם הראשונה בה נהג בניגוד לחוק.

בעל הרכב הצהיר בכתב כי הורה לאחיו שלא להסיע ללא מלווה יותר משני נוסעים, אחיו קיבל ממנו הרכב בעבר, וזו פעם ראשונה בה לא שמע בקולו. כמו כן, לו ידע שאחיו לא יישמע לו, לא היה מוסר לידיו את הרכב.

בחקירתו הנגדית השיב כי בבעלות המשפחה קיימים כלי רכב נוספים, אך בדרך כלל אחיו לוקח את רכבו, כשהוא מזהירו לבל יסיע יותר משני נוסעים. בזו הפעם, בעל הרכב ישן, כאשר אחיו בא, בקש את הרכב ואמר לו שיש בכוונתו לנסוע לטבריה. בעל הרכב לא ידע שהנהג יקח את חבריו. אחיו התקשר אליו לאחר מעשה מטבריה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. טען כי העבירה חמורה ומסוכנת, לא בכדי נחקק האיסור ולא בכדי נקבע עונש מינימום לצידו. קיימות ראיות לכאורה. בעל הרכב לא עמד בתנאי סעיף 57 לפקודה ולא עשה כל שנדרש על מנת למנוע העבירה.

דיון והכרעה

עיינתי בחומר החקירה ואני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנהג, על בסיס רישומי השוטר עורך הדוח, ונוכח דברי הנהג: "לא ידעתי". ב"כ המבקשים אף לא טען אחרת. העבירה כשלעצמה מקימה מסוכנות.

מעיון בחומר החקירה עולה כי הנהג הסיע 4 נוסעים; 3 מאחור ואחד שישב לצידו.

השוטר שערך הדוח רשם את פרטיהם של כל הנוסעים, ומעיון ברישומים עולה כי הנוסע שישב לצד הנהג, הינו לא פחות ולא יותר מאשר האח בעל הרכב, המבקש מס' 2.

משכך, כל האמור בבקשתו של המבקש מס' 2 ובתצהירו – בשקר יסודו.

בנסיבות אלה, אני סבורה שאין כל ספק שהמבקש מס' 2 איננו עומד בתנאים הקבועים בחוק.

הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי זו לב"כ הצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.