1. לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת, סגנית הנשיאה, עירית כהן), בתיק מ"ת 12118-06-13, מיום 7.6.13, לפיה הורה בית משפט השלום על הארכת מעצרו של העורר לשם קבלת תסקיר מעצר. בית המשפט קבע את המשך הדיון ליום 24.6.13.

2. במסגרת הערר נטען על ידי העורר, כי לא הייתה הצדקה להורות על הארכת המעצר לצורך קבלת תסקיר המעצר, וזאת לאור הנסיבות להן טוען העורר. העורר סבור, כי היה ראוי שבית משפט השלום יורה לשחרר אותו לחלופת מעצר שהוצעה על ידו במהלך הדיון למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני בבית אחותו, המתגוררת במבשרת ציון.

3. המשיבה מתנגדת לבקשת העורר וטוענת, כי עמדתה היא בכל מקרה מעצר עד תום ההליכים. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי בוודאי שבנסיבות המקרה, כפי שפורטו ונטענו בבקשה למעצר עד תום ההליכים, היה ראוי שהעורר יישאר במעצר עד לקבלת תסקיר המעצר.

4. בכתב האישום נטען, כי העורר ביצע עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ואיומים, בכך שביום 31.5.13, כאשר היה תחת השפעת אלכוהול, ביקש מאשתו שתתלווה אליו לחדר בדירה בה מתגוררים הוא ואשתו, שהיא דירת הורי העורר. לאחר שאשת העורר סירבה לכך, העורר הרים את קולו והתפרע. שני אחיו של העורר שנכחו במקום הרחיקו אותו לחדר השינה כדי שלא יפגע באשתו, אולם העורר המשיך לצעוק וניסה להשתחרר מאחיזת אחיו. לאחר שבני המשפחה לא הצליחו להשתלט על העורר, הם הזעיקו את המשטרה שהגיעה לדירה. משראה העורר את השוטרים, החל לקלל אותם ולצעוק לעברם. לאחר מכן רץ לכיוון קצין משטרה, צעק שירצח אותו ודחף את הקצין אל הקיר באמצעות שתי ידיו. בעקבות זאת, הקצין ושני שוטרים נוספים עצרו את העורר והשתלטו עליו. העורר השמיע איומים כי הבית ממולכד בחומר נפץ והוא יהרוג את כולם. בהמשך ניסה להתנגד למעצר, וניסה לתקוף את השוטרים באמצעות רגליו וידיו. גם במהלך הנסיעה לתחנת המשטרה המשיך העורר להשתולל ולהתפרע.

באישום השני שבכתב האישום נטען, כי בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, התקין העורר בחדר השינה בביתו מצלמה ומיקרופון בתוך התריס והמזגן של החדר, וכן התקין מיקרופון במנורה מעל שולחן המחשב בחדר. העורר חיבר את המצלמה למחשב והקליט את הנתונים. המחשב הוחבא בתוך ארון במרפסת הבית. כל זאת עשה העורר על רקע חשדו כי אשתו בוגדת בו. המשיבה טוענת כי בכך פגע העורר בפרטיותה של אשתו ועבר עבירה של פגיעה בפרטיות.

5. בבקשה למעצר עד תום ההליכים טענה המשיבה, כי מעשיו של העורר המיוחסים לו בכתב האישום, עברו, וכן כתבי האישום התלויים ועומדים כנגדו מצביעים על מסוכנות ניכרת הנשקפת מן העורר, ועל כן יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

6. במסגרת הדיון שהתקיים בבית משפט השלום הסכים העורר לכך שקיימות ראיות לכאורה למיוחס לו בכתב האישום.

7. לעורר מספר הרשעות קודמות, אשר העבירות בחלקן נעברו בהיותו קטין ובחלקן נעברו בהיותו בגיר. מדובר בעבירות הכוללות החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית והחזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית, עבירה של פציעה, איומים, תקיפה סתם, העלבת עובד ציבור והפרת הוראה חוקית. במקרה אחר הורשע העורר בעבירות של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, הסגת גבול פלילית, הפרת הוראה חוקית, הפרת צו שנועד להגן על אדם, ניסיון לתקיפה סתם ותקיפה סתם.

8. בנוסף להרשעותיו הקודמות, תלויים ועומדים נגד העורר כתבי אישום בארבעה תיקים פליליים המתנהלים נגדו. באחד מהם נטען, כי העורר עבר עבירה של פציעה כשהעבריין מזויין; בשני נטען, כי עבר עבירות של העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר ותקיפת שוטר; בשלישי נטען, כי עבר עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב; וברביעי, כי עבר עבירה של איומים. בהקשר לכך ראוי לציין, כי מדובר בכתב אישום המייחס לעורר עבירה של איומים שהשמיע לפני אחיו ובהם איים לפגוע בחברתו שהיא כיום אשתו. באותם איומים טען, לפי המפורט בכתב האישום, כי חברתו בוגדת בו ואיים לרצוח אותה. כמו כן טען, כי הוא מחפש נשק כדי לרצוח אנשים שהוא חייב להם כסף בשוק האפור. לאחר מכן איים בפגיעה בחברתו בפני אישה אחרת, וגם כאן טען כי הוא חושד שחברתו בוגדת בו. כאמור, ההליך מתנהל אולם הקשר הדברים ברור.

9. כאמור, בבית משפט השלום הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה למיוחס לו בכתב האישום נשוא הערר שלפניי.

10. בית משפט השלום שקל את טענות המשיבה והעורר והיה סבור כי קמה עילה של מסוכנות, המחייבת את המשך מעצרו של העורר, תוך התייחסות לעברו ולעובדה שבעת האירוע נשוא כתב האישום הנוכחי, היה תחת השפעת אלכוהול. בית משפט השלום סבר, כי יש לזמן תסקיר מעצר ואין מקום להורות על שחרור העורר טרם יבחן שירות המבחן את החלופה שהוצעה והתסקיר יעמוד לפני בית המשפט.

11. העורר אינו משלים עם החלטה זו וטוען, כי יש לשחררו כבר עתה לחלופת המעצר. יחד עם זאת, עמדתו היא כי בהחלט ראוי כי יינתן בעניינו תסקיר מעצר כדי לבחון כבר עתה אפשרות שיקום, שכן לטענתו, העבירות נשוא כתב האישום בוצעו על רקע שתיית אלכוהול. העורר טוען, כי מדובר באירוע שיצא מכלל פרופורציה, הוא אינו אדם אלים, וכדברי בא כוחו בדיון הוא "אינו מסוגל לדרוך על זבוב". עוד טוען העורר, כי אין מדובר במקרה של אלימות במשפחה ואין כל תלונה מצד אשתו, שאינה מפחדת ממנו כלל. יש להביא בחשבון כי לבני הזוג תינוקת בת שלושה חודשים והעורר אינו יכול לראותה ולהשתתף בגידולה אם יישאר במעצר. בא כוח העורר מדגיש, כי העורר השתכר בתוך הבית בו הוא מתגורר והדברים לא אירעו מחוץ לביתו.

באשר לכתבי האישום התלויים ועומדים כנגד העורר, טוען העורר כי טרם הורשע בהם ועל כן אין לייחס להם בשלב זה משקל.

באשר לאישום של פגיעה בפרטיות, טוען בא כוח העורר כי אשת העורר לא הגישה תלונה, ועל כן ראוי לבטל את האישום כבר עתה.

12. העורר טוען, כי יש לקבל את חלופת המעצר שהוצעה ואין מקום בעניין זה להמתין לתסקיר שירות המבחן. העורר סבור, כי מדובר בחלופת מעצר ראויה שיש בה כדי להבטיח את העובדה שהעורר לא יחזור על מעשיו.

13. בעת הדיון טענה באת כוח המשיבה, כי היא חוזרת על נימוקי הבקשה למעצר עד תום ההליכים. באת כוח המשיבה הדגישה, כי ניתן ללמוד על מסוכנות העורר מעברו הפלילי וכן מהעובדה כי תלויים ועומדים נגדו כתבי אישום, כפי שפורט לעיל. כל אלה מצביעים לדעת המשיבה על המסוכנות הנשקפת מהעורר, במיוחד כשהדברים נעשים ככל הנראה על רקע צריכת אלכוהול. לדעת המשיבה, בוודאי שלא ניתן לשחרר את העורר ללא תסקיר מעצר.

14. לאחר ששקלתי את הדברים, סבורני כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט השלום ובהחלטתו הנכונה והמאוזנת בנסיבות העניין. מהנסיבות שפורטו לעיל עולה, כי נשקפת מסוכנות מהעורר שבוודאי אינה מאפשרת שחרורו בשלב זה לחלופת מעצר מבלי שהדבר ייבחן על ידי גורם מקצועי, דהיינו – שירות המבחן.

15. על דרך ההמעטה אומר, כי עברו של העורר והמיוחס לו בכתב האישום מעלים בצורה מובהקת עילה של מסוכנות, ובוודאי שלא ניתן בשלב זה להורות על שחרורו של העורר.

16. יחד עם זאת, נראה על פניו, כי תקופת המעצר שנועדה לצורך קבלת תסקיר מאת שירות המבחן היא ארוכה יחסית, וראוי כי תקוצר כך ששירות המבחן יעשה מאמץ לערוך את תסקיר המעצר ולהגישו לבית המשפט תוך פרק זמן קצר יותר. לפיכך, אני מורה לשירות המבחן לעשות כל מאמץ ולסיים את עריכת התסקיר עד ליום 16.6.13. ראוי, כי מייד לאחר הגשת התסקיר ייקבע דיון בבית משפט השלום.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בנוכחות הצדדים והעורר.