11 אוגוסט 2015

1. לפנינו תביעה שהגיש התובע (להלן: "התובע" ו/או "חיים") כנגד הנתבעת (להלן: "הנתבעת" ו/או "תנובה") לתשלום יתרת פיצויי פיטורים מוגדלים, וזאת בהתאם להסכם פרישה שנחתם בין הצדדים. עוד עותר התובע לפיצוי בגין הפרת הסכם הפרישה וחוסר תום לב במהלך הליך פיטוריו.

מנגד תנובה הגישה כנגד חיים כתב תביעה שכנגד, להשבת כספים ששולמו לו לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), ולפי הסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים, באשר לטענתה לאחר שהחלה בביצוע התשלומים לפי הסכם הפרישה נודע לה כי התובע מעל בתפקידו באופן חמור ותוך ביצוע עבירות פליליות בגינן הוגשה נגדו תלונה במשטרה.

העובדות לענייננו:

1. הנתבעת הנה תאגיד המזון הגדול בישראל.
2. התובע הועסק אצל הנתבעת במשך כעשרים שנה, החל מיום 5.8.93, בתפקיד סגן מנהל מחלקת תחבורה ארצית. במסגרת תפקידו היה אחראי, בין היתר, על מכירת משאיות משומשות של תנובה והצגתן לרוכשים פוטנציאליים.
3. בחודש יוני 2012 הגיעו למחלקת הביטחון של הנתבעת חשדות לגבי התובע, בדבר אי סדרים במכירת המשאיות המשומשות. בעקבות כך, בחודשים יוני-יולי 2012 נפתחה חקירה בעניינו, שבוצעה על ידי חברת החקירות "ויצמן-יער" אשר מונתה לצורך הבדיקה. ויצמן יער ביצעה חקירה סמויה, וביום 9.8.12 החקירה הפכה לגלויה עת נחקר התובע על ידי חברת החקירות לאחר שהועלו בפניו ממצאי החקירה הסמויה.
4. ממצאי החקירה הועברו לאגף הביטחון בנתבעת. במכתב, מיום 19.8.12, של מנהל אגף הביטחון בנתבעת, מר שמוליק אוחיון (להלן: "מר אוחיון") אל מנהל מחלקת תחבורה ארצית בנתבעת, מר דרור דבש (להלן" "מר דבש"), הועלו החשדות העיקריים כנגד התובע:

"3.בתום בדיקת האגף עלו החשדות הבאים כנגד מר צ'רניקובסקי:

3.1 גניבת שעות ממעסיק.

3.2 מעילה באמון במסגרת תפקיד.

3.3 אי סדרים וניהול לקוי של תחום עיסוקו.

3.4 התנהגות שאינה הולמת מנהל בתנובה".

בסיום מכתבו, ציין מר אוחיון את סיכום הממצאים שפורטו במכתבו:

"8. עפ"י הממצאים שפורטו לעיל הונה חיים צ'רניקובסקי את תנובה ופעל בניגוד למנהל תקין:

8.1 בחודשים יוני-יולי 2012 יצא במספר מקרים לביתו לפני הצהריים ודיווח בדו"ח נוכחות דיווח כוזב, עבור שעות אלו שהיה בביתו קיבל תשלום על עבודה שלא ביצע בפועל.

8.2 מעל באמון בתפקידו שהעביר לשמאי רון ניב טופס רשימת משאיות שהכין מבעוד מועד שעל פיו העריך השמאי את ערך המשאיות מבלי שבדק או פיקח שהשמאי ביצע בדיקה בפועל למשאיות.

8.3 בהתנהלותו אל מול "הקונים הפוטנציאליים" (החוקרים) כאשר הצהיר בפניהם שלא כדאי להם לרכוש את המשאיות וכי מדובר בפסולת ברזל כשבפועל על פי הערכת שמאי שהובא על ידנו ערך המשאיות הוא כ-207,000 ₪, גרם נזק לתנובה כאשר לא מכר את המשאיות במחיר הגבוה ביותר ובכך מעל בתפקידו.

8.4 לא טיפל בנושאים שונים כמצופה ממנו כמנהל.

8.5 במעשיו מעל בתפקידו וניצל לרעה את האמון שניתן בו ע"י מנהליו".

1. בעקבות כך, הושעה התובע מתפקידו והוזמן לשימוע בעניינו, שנקבע ליום 3.9.12 במשרדי הנתבעת- במתחם "סינמה סיטי" גלילות הרצליה.
2. ביום 3.9.12 התקיים השימוע בנוכחות יעל נדב- מנהלת מערך משאבי אנוש מטה בנתבעת; מר דבש- מנהל מחלקת תחבורה ארצי בנתבעת; אחיאב שימחי, יו"ר ועד העובדים בנתבעת; עו"ד ישראל שוורץ (ב"כ התובע) והתובע.
3. על רקע זה, ביום 10.10.12 נחתם הסכם בין התובע לנתבעת, בדבר סיום העסקתו בנתבעת ביום 30.10.12 (להלן: "הסכם הפרישה").

בהסכם הפרישה נקבע בין היתר:

"3.החל מיום 30.9.12 ועד למועד סיום העבודה (להלן: "תקופת ההודעה המוקדמת") מוותרת תנובה על עבודת העובד בפועל והוא יקבל שכר מלא בגין תקופה זו.

..

5.לפנים משורת הדין, בהתחשב בשנות עבודתו של העובד, הוסכם כי תנובה תשלם לעובד פיצויי פיטורים מוגדלים בסכום כולל של 322,890 ₪ ברוטו. סכום זה כולל את השלמת הפיצויים בשיעור של 28% המגיעים לעובד על פי חוק.

6.תשלומים אלו הינם בנוסף לכספי הפיצויים והתגמולים אשר נצברו לטובת העובד בקרן הפנסיה במהלך עבודתו".

1. הצדדים פעלו בהתאם להסכם הפרישה. התובע סיים את עבודתו ביום 30/10/12, הנתבעת שחררה עבור התובע סכומים שהיו צבורים בקופת גמל וכן העבירה לידיו את סכומי השלמת פיצויי הפיטורים והפיצויים המוגדלים, למעט סכום בסך 129,260 ₪ שנותר בידי הנתבעת בשל עיקולים שונים שהוטלו על כספים המגיעים לתובע.
2. לאחר שעיקרי הסכם הפרישה בוצעו, למעט סכום בסך 129,260 ₪ שטרם הועבר לתובע בשל עיקול, ביום 2.1.13 התקיימה פגישה בהשתתפות מר דבש ומר אוחיון וסוחר בשם מחמוד עטראש (להלן: "מר עטראש") (תמליל השיחה- נספח 3 לתצהיר אוחיון). בשיחה זו טען עטראש כי רומה על ידי התובע במסגרת עסקאות מכירה של משאיות תנובה. עטראש השמיע הקלטות של שיחה והציג תכתובות sms שקיים לטענתו עם התובע, מהן עולה לטענתו כי ביקש לקבל בחזרה כספים ששילם לתובע ישירות לכיסו כמקדמה / בזיקה לרכישה של משאיות תנובה (לעניין זה ראו מייל, מיום 2.1.13, ששלח מר אוחיון לגורמים הרלוונטיים בנתבעת- נספח 2 לתצהיר אוחיון).
3. ביום 3.1.13 נשלח לתובע זימון לבירור לגבי החשדות הנ"ל. להלן האמור במכתב זה:

"הננו להודיעך כי התקבלה אצלנו תלונה המייחסת לך קבלת כספים שלא כדין בשם תנובה, אשר ניתנו לך כמקדמות, על מנת להבטיח מכירת משאיות לגורמים המשלמים.

פעולות אלה בוצעו על ידך במהלך תפקידך כסגן מנהל מחלקת תחבורה בתנובה.

בבדיקה שנערכה בעקבות הגשת התלונה, עולה כי הכספים נמסרו לך באופן אישי במזומן ולא הגיעו לידי תנובה. כמו כן, נמצא כי בוצעה על ידך באופן שיטתי הטיית מכרזים שנועדו להבטיח את זכיית הגורמים המשלמים במכרז.

בטרם נשקול את צעדנו המשפטיים הנך מוזמן לבירור שייערך ביום א' 6.1.13..".

1. עולה מחומר הראיות כי ביום 4.1.13 נמסר המכתב לתובע על ידי חברת החקירות, והתובע אף צולם מקבל את המכתב וחתם על אישור המסירה (נספח 7 לתצהיר אוחיון; נספח 3 לתצהיר דבש; ראו עדותו של התובע כי הוא מזהה את חתימתו על אישור המסירה- עמ' 9 לפרוטוקול).
2. ביום 6.1.13 לא התייצב התובע לבירור שנקבע לו, ולא יצר קשר עם מי מהנתבעת. על רקע האמור, באותו יום הוגשה כנגד התובע תלונה במשטרה בגין לקיחת שוחד.
3. ביום 7.1.13 התקיימה שיחת טלפון בין מר דבש לבין סוחר בשם גבי מססא (להלן: "מר מססא"). בשיחה זו טען מר מססא כי שילם לתובע 50 אלף ₪ במזומן בגין עסקה קודמת, ו-50 אלף ₪ במזומן בגין עסקה נוספת שלא יצאה לפועל.
4. במכתב, מיום 8.1.13, הודיע אוחיון למר דבש על החשד בדבר קבלת שוחד והטיית מכרזי משאיות על ידי התובע. במכתב זה פירט אוחיון את הממצאים החדשים שהגיעו אליו:

"ממצאים חדשים

למשרדנו הגיעו בימים האחרונים תלונות של סוחרי רכב שטענו ששילמו כספים במזומן ישירות לחיים צ'רניקובסקי בתמורה שידאג לזכייתם במכירת משאיות תנובה. אותם סוחרים מבקשים מתנובה את הכספים ששילמו לחיים במזומן בגין 'הסחורה' שלא סיפק.

לתלונות אלו צורפו עדויות והקלטות המעידות שמר חיים צ'רניקובסקי קיבל לפחות משני גורמים כספי שוחד עבור הבטחה כי ידאג לזכייתם במכירת המשאיות של תנובה".

בסיכום דבריו, ציין אוחיון במכתבו כדלקמן:

"סיכום האמור לעיל

על פי עדויות חדשות שהתקבלו קיים חשד כי כספי שוחד נמסרו לחיים צ'רניקובסקי באופן אישי במזומן ולא הגיעו לידי תנובה. כמו כן, קיים חשד כי בוצעה על ידו באופן שיטתי הטיית מכרזים שנועדו להבטיח את זכיית הגורמים ששילמו לו בקניית משאיות תנובה. בשלב זה טרם נאמד מלוא הנזק שנגרם לתנובה בקשר עם התנהלותו של חיים..".

1. במכתב, מיום 10.1.13, הודיעה הנתבעת לב"כ התובע על ביטול הסכם הפרישה, לאור החשדות המבוססים, לטענתה, בדבר מעילה בתפקידו ובאמון שניתן בו כעובד בכיר:

"...אשר על כן, בנסיבות חמורות ביותר אלה, ולאור הפרת האמון החמורה והמתמשכת, שבה לקה מרשך כלפי החברה- מרשתנו הורתה לנו להודיעכם כדלקמן:

הסכם הפרישה הנדיב והמטיב, שנחתם בין תנובה לבין מרשך כאמור לעיל- מבוטל בזאת לאלתר, מחמת טעות/או הטעיה ו/או הפרתו הבוטה ע"י מר צ'רניקובסקי..".

1. ביום 16.1.13 התקיימה שיחת טלפון בין סוחר בשם יהושוע לזרוביץ (להלן: "מר לזרוביץ") לבין מר שמעון כהנא, מנב"ט מחוז דרום ומנהל תחום טוהר מידות בנתבעת (להלן: "מר כהנא") (תמליל השיחה- נספח 3 לתצהיר כהנא). באותו יום שלח כהנא לגורמים הרלוונטיים בנתבעת, הודעת מייל ובה פירט את תוכן השיחה, לפיה לזרוביץ טוען כי שילם לתובע 100,000 ₪ במזומן בגין רכישת משאיות שלא סופקו לו בפועל.
2. ביום 24.1.13 שלח ב"כ התובע מכתב תגובה לנתבעת, בו ציין בין היתר:

"..לא ברורה הסיבה שבגינה מועלות בשנית הטענות שהועלו בעבר בעת השימוע שנערך למרשי בחודש אוגוסט 2012 בנוכחותי, עובר לסיום עבודתו- טענות שהיו ידועות למרשתכם, טענות שהוכחשו על ידי מרשי במועד השימוע, טענות שהיו ידועות עוד בטרם נחתם עם מרשי הסכם הפרישה! יש ולא בכדי לא נזכר עניין זה במכתבכם וכאילו לא התרחש כלל.

...

למען הסר ספק ולמעלה מן הצורך, ישוב מרשי וידגיש את אלה:

מרשי מעולם לא פעל בניגוד לדין ולא הטה הצעות מחיר כלשהן [למרשי כלל לא הייתה הסמכות לקבל או לדחות הצעת מחיר כזאת או אחרת בגין מכירת משאיות תנובה].

מרשי מעולם לא קיבל לידיו כל תשלום מאת סוחרים או מגישי הצעות כאלה או אחרים.

מרשי לא מעל, לא גנב, לא הזיק ואין לו אלא להכחיש שוב את כל הטענות הנטענות כנגדו במכתבכם כאמור.

מרשי אינו מסכים לביטול 'הסכם הפרישה' שנחתם עימו ואינו מסכים לכל קיזוז מזכויותיו ומכספים המגיעים לו.

מרשי דוחה את הסיסמא הנטענת בסעיף 8 למכתבכם 'שתיקה- כהודאה', ושוב- מרשי כלל לא ידע על השימוע הנוסף המתוכנן לו. אין לראות בסיסמא כאמור כמרפאת את חובת השימוע בטרם החליטה מרשתכם לגזול ממרשי את כל זכויותיו! ברי כי מרשי עומד על קיום הסכם הפרישה ואין לו כל כוונה לוותר עליו".

1. ביום 6.2.13 שלח ב"כ הנתבעת מכתב תשובה לתגובת ב"כ התובע, ובו זימון התובע בשנית לשימוע בעניינו:

"..למען הזהירות, לפנים משורת הדין, על מנת שלא תישמע אחר כך שום טענה נגד תנובה, ולנוכח טענות מרשך כי לא נערך לו שימוע כדין, ודרישותיו למסמכים כאמור במכתב שבסימוכין- מרשתנו הנחתה אותנו:

לזמן את מר צ'רניקובסקי לקיום הליך נוסף של שימוע בפני נציגי תנובה.

שימוע אשר במסגרתו : תינתן למרשך הזדמנות נאותה להשמיע את דבריו, לנסות ולהזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו, ולנסות לשכנע את תנובה, מעבידתו לשעבר, כי לא היה בסיס לטענותיה של תנובה נגד מר צ'רניקובסקי, אשר פורטו במכתבנו הקודם, הכל כפי שטענתם במכתבך שבסימוכין-

וטענותיו של מרשך תשמענה ותישקלנה לגופן, בתום לב ובפתיחות, וללא דעה קדומה".

1. ביום 18.2.13 התקיים השימוע השני בנוכחות: התובע ובא כוחו- עו"ד ישראל שוורץ; גבי ויצמן-סגן סמנכ"ל משאבי אנוש ומנהל בנתבעת; מר דבש- מנהל מחלקת תחבורה בנתבעת; עו"ד עופר דקל- ב"כ הנתבעת. עו"ד מירב קדמי טובל- ב"כ הנתבעת. כאשר נשאל התובע על שלושת הסוחרים שצוינו לעיל (עטראש; מססא;לזרוביץ), השיב ב"כ התובע כי עניין זה נדון כבר בעבר וחשד זה עלה גם בטרם השימוע הראשון. לאחר שהוצגו בפני התובע ובא כוחו תמלילי השיחות שהוצגו לעיל, השיב ב"כ התובע, בין היתר, כדלקמן:

"שלושתם מכירים אחד את השני. שלושתם אנשים מפוקפקים. מססא ולזרוביץ נפגשו, מכירים, עשו עסקים על המשאיות הללו. אני מניח שהם תיאמו סיפור, תאמו קשקוש. יש להם תחושה שבתנובה יושבים פראיירים. זה עולה בבירור.

אני טוען שכל מה שכתוב כאן הוא חד משמעית לא נכון. חיים לא מכיר. השיחות עם חיים לא התקיימו. השיחות שמתועדות בתמלול לא התקיימו. זה זיוף.

נשמעת הקלטה באחד מהם- אותו מוחמד זייף את ההקלטה הזו.

אותו לזרוביץ הוא אסיר משוחרר, אדם משלם 100 אלף ₪. למה הוא לא בא לבקש את הכסף?..".

1. במכתב, מיום 13.3.13, הודיע מר דבש לתובע על החלטת הנתבעת בעקבות השימוע שנערך לו: ביטול הסכם הפרישה. בסיכום דבריו ציין מר דבש:

"לסיכומם של דברים, מן התמלילים של כל ההקלטות, של ה"ה מססא, עטראש ולייזרוביץ שבנדון, עולה לעמדתנו, תמונה מטרידה וחמורה ביותר של קבלת טובות הנאה על ידיך, בסכומים נכבדים בתמורה למעשים פסולים של הטיית עסקאות למכירת כלי רכב משומשים, עסקאות שעליהן הופקדת מטעם תנובה, תוך גרימת נזק חמור כספי ואחר, לחברה- תמונה אשר הוכחה כדבעי.

עוד נבהיר כי דווקא מעמדך הבכיר בתנובה כממלא מקום מנהל מחלקת התחבורה וממונה על תחום המשאיות מטיל עליך חובות מוגברות של אימון אישי אשר התערערו והתנפצו לחלוטין במסגרת בירור זה. מתוקף תפקידך הנ"ל- נהנית מאמון בלתי מסויג בהסתמך על יושרך ונאמנותך, והופקה בידך אחריות נכבדה ביותר על אינטרסים כלכליים ואחרים של תנובה.

במיוחד על רקע זה:

אנו סבורים כי במסגרת ולצורך קבלתה של החלטה במסגרת הליך זה, קיימות בידינו די ראיות המצדיקות לביטול לאלתר של הסכם הפרישה הנדיב והמטיב, שנחתם איתך לרבות שלילת פיצויי הפיטורים שלך, וכן את מענק הפרישה לפנים משורת הדין שקיבלת. כאמור הגיעו אלינו שלוש תלונות, משלושה גורמים שונים, אשר מכולן עולה דפוס התנהגות דומה, המטיל צל כבד על יושרך ואמינותך. לא הצלחנו לקבל ממך שום תגובה עניינית לטענות אלה, למעט התחמקות סתמית. כן לא הוצגה בפנינו שום תשובה לשאלה המתבקשת, מדוע בחרו אותם גורמים, מיוזמתם, להתלונן על מעשיך, בעת הזו, לאחר שסיימת עבודתך בתנובה. לעניין זה נזכיר כי גם לגישתך- אין לאותם גורמים שום סיבה להתנכל אליך, או לשקר לגבי תוכן המידע, שהם העבירו לתנובה.

אנו רואים בחומרה רבה את מעשיך שפורטו לעיל, ובנסיבות אלה- המסקנה היחידה המתבקשת היא כי קיימות בידינו די ראיות המצדיקות ביטול הסכם הפרישה שבנדון, ושלילת ההטבות שניתנו לך מכוחו".

1. לאור החלטתה זו של הנתבעת, הגיש התובע את התביעה דנן לתשלום יתרת פיצויי הפיטורים המוגדלים, וזאת כאמור בהתאם להסכם הפרישה. עוד עותר התובע לפיצוי בגין הפרת הסכם הפרישה וחוסר תום לב במהלך הליך פיטוריו.
2. יצוין כי אין חולק כי הסכם הפרישה מגלם זכות כספית נטו לתשלום בסך כולל של 314,525 ₪ (הכולל השלמת פיצויי פיטורים על פי חוק וסכום נוסף בגין פיצויים מוגדלים). מתוך סכום זה, נותרה הנתבעת חייבת לתובע סך של 129,260 ₪ (ראו דברי ב"כ התובע בדיון כי התובע מסכים לתחשיב הנתבעת בעניין זה- עמ' 7 לפרוטוקול).
3. מנגד, תנובה הגישה כנגד חיים כתב תביעה שכנגד, להשבת פיצויי פיטורים ששולמו לו לפי חוק וזאת בהתאם לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים. כמו כן, עותרת תנובה להשבת הכספים ששולמו לו כפיצויי פיטורים מוגדלים בהתאם להסכם הפרישה.

לטענתה, יש לחייב את חיים להשיב לתנובה את הסך של 509,654 ₪.

דיון והכרעה:

1. התובע העיד בעצמו.
2. מטעם הנתבעת העידו: מר דבש- מנהל מחלקת תחבורה בנתבעת; מר שמואל אוחיון- מנהל אגף הביטחון בנתבעת. מר שמעון כהנא- מנב"ט מחוז דרום ומנהל תחום טוהר המידות בנתבעת. מר גיורא מתתיהו- חשב שכר (כאמור ב"כ התובע ויתר על חקירתו הנגדית).
3. לאחר ששקלנו את חומר הראיות וטיעוני הצדדים, להלן הכרעתנו.

האם הייתה זכאית הנתבעת לבטל את הסכם הפרישה?

1. בהתאם להסכם הפרישה, הובטחו לתובע פיצויי פיטורים מוגדלים מעבר לקבוע בחוק. על פי תחשיב הנתבעת שלא נסתר (תצהירו של מר מתתיהו), התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים על פי חוק בסך 324,389 ₪ ברוטו. בהתאם להסכם הפרישה התחייבה הנתבעת לשלם לו מעבר לכך סכום נוסף בסך 227,047 ₪ כפיצויים מוגדלים. כאמור אין חולק כי מתוך הסכומים שפורטו בהסכם הפרישה, הנתבעת נותרה חייבת לתובע את הסך של 129,260 ₪ בלבד (נטו).
2. ראשית יש להבהיר כי בענייננו אין מדובר בביטול ההסכם במובן של השבת המצב לקדמותו, שהרי הפיטורים כשלעצמם לא בוטלו והתובע לא הושב לעבודתו. נשאלת השאלה האם הייתה הנתבעת זכאית לבטל, על דעת עצמה, את יתרת התשלום בסך 129,260 ₪ שעניינו
   "פיצויים מוגדלים". לטענת הנתבעת היא הייתה זכאית לבטל את ההוראות המיטיבות בהסכם הפרישה, וזאת מכוח סעיפים 15-14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשלג-1973 (להלן: "חוק החוזים") העוסקים בביטול חוזה בשל טעות והטעיה.

לטענתה, על פי דיני החוזים התובע אינו זכאי לכספים העודפים, בין אם משום שהסכם הפרישה בטל מעיקרו, בן בשל זכות הנתבעת לבטל את הוראות ההסכם המיטיב בשל היעדר גמירות דעת, והן בשל הפרה יסודית של הסכם היסוד והבסיס להסכם הפרישה- הפרת חובות העובד, הפרת חובות האמון והנאמנות ומעילה באמון.

1. לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי בנסיבות העניין הנתבעת רשאית להמנע מתשלום מלא סכום הפיצויים המוגדלים עליו הוסכם בהסכם הפרישה ואולם, בשים לב למכלול הנסיבות הנתבעת איננה רשאית לשלול מהתובע לחלוטין את הזכות לפיצויי פיטורים לרבות פיצויי פיטורים מוגדלים, וזאת לנוכח העובדה שהחשד עליו מבוסס ביטול ההסכם היה קיים כמעט במלוא חומרתו עוד בטרם החתימה על הסכם הפרישה. להלן נפרט טעמנו ואת התוצאה המידתית שלדידנו ראוי להחיל במקרה זה.

עקרון תום הלב בעת ביטל חוזה

1. הלכה פסוקה היא כי יש לקרוא לתוך מסמך תנאי הפרישה מחויבות הדדית של הצדדים לתום לב והגינות (סעיף 39 לחוק החוזים) וכי החובה לנהוג בתום לב ובהגינות חלה גם על מימוש זכויות הנובעות מהחוזה, לרבות הזכות לבטל את החוזה (או את חלקו) בשל טעות או הטעיה; בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה(1) 828 (1980); להלן: "עניין שירותי תחבורה"; דב"ע נב/3-147 רבלון (ישראל) בע"מ נ' יעקב ברק, פד"ע כ"ה 115(1992); בג"צ 846/93 יעקב ברק נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(1)3 (1994); דב"ע נג/234-3 מרדכי ברקן נ' טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ, פד"ע כז 189 (1994); אלישבע ברק, עקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון (חלק ב') 499 (2000); שרון רבין- מרגליות, השפעת עקרון תום הלב על משפט העבודה האישי: מפיקוח מהותי לפיקוח פרוצדוראלי, עבודה חברה ומשפט י"ג 139 (2012)).
2. כפי שיפורט להלן, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי לא הייתה חותמת על הסכם הפרישה באותה המתכונת, אם היו בידיה הנתונים שהתבררו לה לאחר מועד חתימת הסכם הפרישה (ראו סע' 15-14 לחוק החוזים).

הסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים משקף את הסכמת הצדדים בדבר סיום עבודתו של התובע תוך השגת איזון בין האינטרסים של שני הצדדים. מחד האינטרס של המעביד (הנתבעת) לסיים בהקדם אפשרי את העסקתו של עובד אשר נחשד במעילה חמורה, תוך חסכון בזמן ובמשאבים וכן באי הוודאות הכרוכה בתקופת הבירור. ומאידך, האינטרס של העובד למקסם את הזכויות הכספיות שישולמו לו אגב סיום העסקתו, וכן להמנע מההשלכות שעשויות להיות לבירור ככל שהחשדות יועברו לבדיקת המשטרה.

1. מתוך איזון האינטרסים דלעיל קורה לא אחת שגם עובד שנחשד בעבירה חמורה, מקבל במסגרת הסכם הפרישה פיצויי פיטורים מלאים ואף למעלה מכך, וזאת, בעיקר, כאשר המעביד סבור כי יקשה עליו להוכיח את העבירה המיוחסת לעובד בהליך בבית משפט, או כאשר מדובר במקום עבודה מאורגן שבו הליך הפיטורים כרוך במעורבות של ועד העובדים. לנוכח האמור, אך ברור כי במלאכת האיזון, בעת ההסכמה על תנאי הפרישה, יש משמעות לעוצמת הראיות המבססות את החשד המיוחס לעובד, ככל שעוצמת הראיות גבוהה יותר - יקטן כושר המיקוח של העובד, ויגבר משקלו של האינטרס של המעסיק.

החשדות שהיו בידיעת הנתבעת ערב החתימה על הסכם הפרישה והראיות החדשות

1. כאמור לעיל, עוד בחודש יוני 2012 הגיעו למחלקת הביטחון של הנתבעת חשדות לגבי התובע בדבר אי סדרים במכירת המשאיות המשומשות. בעקבות כך, בחודשים יוני-יולי 2012 נפתחה חקירה בעניינו, שבוצעה על ידי חברת החקירות "ויצמן-יער" אשר מונתה לצורך הבדיקה.

ראו לעניין זה האמור בדו"ח החקירה של ויצמן יער (תצהיר אוחיון- חק/2):

"לחברתכם הגיעו מידעים המעלים חשד, לכאורה, כי עובד החברה חיים צ'רניקובסקי מעורב באי סדרים במחלקת הרכב של החברה וייתכן ובאמצעותם מקבל טובות הנאה מגורמים שונים ואף פוגע כלכלית בחברתכם.

אחד המידעים שהגיעו היו בהקשר למכירת משאיות ישנות של חברתכם.

בנסיבות אלו התבקשנו לבצע חקירה סמויה בהקשר לפעול כקונים פוטנציאלים ולבצע הערכת שמאי ל-19 משאיות חברתכם העומדות כיום למכירה. פעלנו בהתאם".

כמו כן, בעקבות חשדות אלה בוצעו גם מעקבים אחר התובע, במטרה לבחון את קשריו עם הגורמים השונים המעורבים בהגשת המכרז לרכישת המשאיות (תצהיר אוחיון- חק/1).

1. מדו"ח החקירה הסמויה, אשר קדמה לחתימה על הסכם הפרישה, עלו חשדות למעשים חמורים לכאורה, לרבות על דרך של הטיית מכרזים (חק/2):

"העובד החל להסביר לנו כי המדובר במשאיות ישנות, שהחדשה בהם משנת יצור

1988 (כאשר בפועל כל המשאיות משנות התשעים), כמו כן, לאורך כל הפגישה עם העובד הוא שב וחזר על כך כי המדובר במשאיות ישנות ומקולקלות שלא יהיה לנו כל תועלת מהן.

העובד המשיך והפליג בהפחדה, וניסה כמעט בכל דרך אפשרית להניא אותנו מרכישת המשאיות כאשר הוא טען בין היתר כי הקונה בפעם הקודמת נתקע עם המשאיות ולמעשה עד היום טרם עלה בידו לעשות בהם שימוש כלשהו.

כמו כן הדגיש כי ללא העברת בעלות על המשאיות לא ניתן יהיה לרכוש אותן והוסיף כי מאחר ולחלקן אין רישיון תקף יהיה עלינו לבצע את העברת הבעלות באמצעות רישיון סחר.

למרות שהעובד הינו נציג חברתכם, לאורך כל הפגישה עימו עשה העובד כל שביכולתו לשכנע אותנו שלא להגיש הצעה ולא לרכוש את המשאיות מחברתכם.

העובד ציין כי עד עתה לא ניתנו הצעות לרכישת המשאיות למרות שכ-5 סוחרים כבר היו במקום. לדבריו הסוחרים טענו כי המשאיות אינן שוות דבר..

..

המידע דלעיל מדבר בעד עצמו ולכל אורך הפגישה עם העובד הוא ניסה למנוע מאיתנו לתת הצעת מחיר לרכישת המשאיות ולחילופין שההצעה שניתן תהיה נמוכה מאוד.

אנו התרשמנו כי לעובד יש מגמה בנושא זה וככל הנראה ברצונו כי גורם הקשור אליו יזכה במכרז במחיר הנמוך ביותר.

במהלך הפגישה השמאי משה שיף ערך בדיקה ככל שניתן היה של המשאיות והוציא חוות דעת. חוות הדעת שניתנה על ידו מדברת על כי 18 המשאיות המוצעות למכירה הינם בערך של 207,000 ש"ח".

עולה מהראיות כי השמאי רון ניב (שאליו פנה התובע בשנים האחרונות) העריך את שווי המשאיות הנ"ל ללא ערך כספי וכתב בדו"ח מתאריך 25.6.12 "עפ"י מצב שוק המשומשות כל תמורה שתתקבל תהיה סבירה". זאת בעוד כאמור עפ"י דו"ח השמאי שיף, ערך המשאיות היה 207,000 ₪. מהתמליל שצורף לדו"ח החקירה עולה, כי התובע ציין בפני החוקרים כי לדעתו ערך כל משאית הוא בסביבות 3000 ₪ בלבד.

כמו כן, דו"ח החקירה לעניין המעקבים אחר התובע העלה, כי התובע נוהג להגיע לעבודתו בשעה 6:00- 6:30 בבוקר ולסיים את יום העבודה סמוך לשעה 12:00. למרות זאת, דיווח באותם ימים כאילו סיים עבודתו בשעות 14:00- 14:30.

1. כאמור ביום 9.8.12 החקירה הסמויה הפכה לגלויה, כאשר נחקר התובע על ידי חברת החקירות והועלו בפניו ממצאי החקירה הסמויה. ממצאי החקירה הגלויה, אשר היו בידיעת הנתבעת עובר לחתימה על הסכם הפרישה היו חמורים ביותר. נדמה כי לא עלה בידי התובע להפריך את החשדות שהועלו נגדו, ואפשר שאלה אך התחזקו בעקבות חקירתו הגלויה (חק/4):

"ביחס לאי סדרים וניהול כושל ודיווח שקר הודה בנקודות הבאות:

1.לאחר שנשאל מה עשה עם ההנחיה למצוא שמאי ולקבל הערכת שמאי מפורטת ביחס לכל המשאיות המוצעות למכירה שיקר העובד בחקירתו וטען תחילה שקבע עם שמאי בשם "שמוליק" מנתניה שאת פרטיו קיבל ממוסך מקסיקו.

בהמשך הודה 'לא עשיתי עם זה כלום'.

2.העובד טען כי כחלק מהליך מכירת המשאיות הנמצאות כיום במתחם ירקונים הוא נפגש עם השמאי ניב רון במתחם ירקונים לצורך קבלת חוות דעת והערכת שמאי.

בהמשך הודה ששיקר 'אתה צודק לא פגשתי אותו בקשר למכירה הנוכחית..' עדותו של העובד לוותה בשקרים נוספים שהופרכו על ידנו בין היתר כאשר טען שאישר לשומר בכניסה למתחם ירקונים בטלפון לאשר את כניסת השמאי למתחם..'ש- אני אומר לך שרוני ניב אומר שהוא לא ביקר בירקונים..ת-לא תקין אני הייתי בטוח שהוא נכנס..אני חוזר בי, בפעם הנוכחית אני לא אישרתי לשומר להכניס את רוני..'.

הובהר מעל לכל ספק כי השמאי נתן הערכה על פי רישום שהעביר אליו העובד כאשר להערכה זו לא ניתן להתייחס כאל שמאות ולמעשה היא אינה שווה את הנייר עליה היא נכתבה.

בהמשך הודה העובד 'ש-ברור לך שזה מחדל בהקשר להערכת המשאיות..ת-ברור לי'...".

...

באשר לשעות עבודתו העובד טען כי הוא עובד בכל יום עד לשעה 14:00 כאשר הוא מחתים כרטיס בבוקר ובצהריים או פיזית או באמצעות מכשיר הטלפון.

העובד טען כי לעיתים עת הוא יוצא לביתו מאתר אחר מאשר משרדו ואו אם הוא שכח אז בסוף החודש הוא כותב את שעת היציאה מהעבודה בכתב ידו וחותם.

בשלב זה הבהרנו לעובד כי ידוע לנו כי הוא יוצא לביתו בשעות מוקדמות יותר וכי דיווחי השעות שלו הינם דיווחי כזב.

תחילה הכחיש זאת העובד ובהמשך הוא הודה בפנינו כי הוא עושה כן..".

1. לאור האמור בדו"חות החקירה, במכתב מיום 19.8.12 ששלח כאמור אוחיון לדבש, הועלו החשדות העיקריים כנגד התובע:

"בתום בדיקת האגף עלו החשדות הבאים כנגד מר צ'רניקובסקי:

גניבת שעות ממעסיק.

מעילה באמון במסגרת תפקיד.

אי סדרים וניהול לקוי של תחום עיסוקו.

התנהגות שאינה הולמת מנהל בתנובה".

לאחר פירוט הממצאים בהתאם לאמור בדו"ח החקירה, ציין מר אוחיון בסיום מכתבו את סיכום הממצאים הנ"ל:

"8.עפ"י הממצאים שפורטו לעיל הונה חיים צ'רניקובסקי את תנובה ופעל בניגוד למנהל תקין:

8.1בחודשים יוני-יולי 2012 יצא במספר מקרים לביתו לפני הצהריים ודיווח בדו"ח נוכחות דיווח כוזב, עבור שעות אלו שהיה בביתו קיבל תשלום על עבודה שלא ביצע בפועל.

8.2מעל באמון בתפקידו שהעביר לשמאי רון ניב טופס רשימת משאיות שהכין מבעוד מועד שעל פיו העריך השמאי את ערך המשאיות מבלי שבדק או פיקח שהשמאי ביצע בדיקה בפועל למשאיות.

8.3בהתנהלותו אל מול "הקונים הפוטנציאליים" (החוקרים) כאשר הצהיר בפניהם שלא כדאי להם לרכוש את המשאיות וכי מדובר בפסולת ברזל כשבפועל על פי הערכת שמאי שהובא על ידנו ערך המשאיות הוא כ-207,000 ₪, גרם נזק לתנובה כאשר לא מכר את המשאיות במחיר הגבוה ביותר ובכך מעל בתפקידו.

8.4לא טיפל בנושאים שונים כמצופה ממנו כמנהל.

8.5במעשיו מעל בתפקידו וניצל לרעה את האמון שניתן בו ע"י מנהליו".

1. כאמור בעקבות החשדות, ולאחר שהתקיים שימוע בעניינו, הוחלט לסיים את עבודתו של התובע ולחתום עמו על הסכם הפרישה הנ"ל.
2. ייאמר מיד, בכל הקשור לפגמים בהתקשרות של התובע עם השמאי רון ניב, הוכחו כאמור אי סדרים וניהול לקוי, בכך שהעביר לשמאי רשימת משאיות שעל פיה העריך השמאי את ערך המשאיות מבלי שפיקח שהשמאי ביצע בדיקה בפועל, ובכך גרם כי ערך המשאיות יהיה נמוך מערכן בפועל (ראו להבדיל הערכת השווי של השמאי שיף).

התנהלותו מול "הקונים הפוטנציאליים" (החוקרים) (בכך שניסה להניא אותם מלרכוש את המשאיות ו/או לגרום לכך שיציעו הצעה נמוכה), העלתה כנגדו את החשד כי ייתכן שברצונו כי גורם הקשור אליו יזכה במכרז במחיר נמוך.

עם זאת, החקירה הנ"ל לא העלתה ראיות ישירות (להבדיל מחשד) לגבי טובות הנאה שקיבל בתמורה להטיית המכרז. ראו לעניין זה המכתב מיום 8.1.13 ששלח אוחיון לדבש בדבר אירוע חריג, בו הוא ציין כי בבדיקה שעשתה חברת החקירות לא עלו ראיות מספקות הקושרות את התובע בקבלת כספים:

"בעקבות חשד לאי סדרים באופן מכירת משאיות תנובה משומשות, וממידע שהתקבל באגף הביטחון לגבי אי סדרים בהתנהלותו של חיים צ'רניקובסקי, שתפקד כממלא מקום מנהל מחלקת תחבורה ארצית, ביצענו במהלך החודשים יוני ויולי 2012 פעילות סמויה לבדיקת המקרה.

בבדיקתנו באותה עת לא הצלחנו לבסס ראיות מספקות הקושרות את חיים באופן ישיר בקבלת כספים שלא כדין...".

ראו לעניין זה גם עדות דבש (עמ' 17 לפרוטוקול):

"..לא הצלחנו להוכיח".

1. אם כן, נשאלת השאלה האם הראיות החדשות, שהתקבלו לאחר מועד חתימת הסכם הפרישה, מחזקות את החשדות כי התובע קיבל טובות הנאה בזיקה למכירת המשאיות וככל שכן, האם יש בחשיפתן של הראיות החדשות כדי להצדיק שלילת פיצויי פיטורים / פיטורים מוגדלים בנסיבות העניין. עוד יש לברר בהקשר זה, האם לא ניתן היה למצות את הבדיקה בעניינו של התובע בטרם נחתם עמו הסכם הפרישה.
2. מר דבש העיד בחקירתו, כי ההחלטה על ביטול הסכם הפרישה הייתה לאור הפניות מאותם שלושה סוחרים, שטענו כי כבר שילמו כסף בגין המכרז הצפוי למכירת המשאיות (עמ' 17 לפרוטוקול).

ואולם, מעדותו עולה כי הנתבעת היא שלמעשה פנתה אל הסוחרים עמם היא התקשרה במכרזים קודמים, וביניהם שלושת הסוחרים הנ"ל (עמ' 17 לפרוטוקול):

"ש. אפשר לומר שההחלטה או הרצון לבטל את ההסכם המיטיב, או הסכם הפרישה, החלטה על ביטול ההסכם היתה רק לאחר שהתקבלו פניות ממר ליזרוביץ, מר אטראש ומססה?

ת. נכון.

ש. איך בדקת את הטענות שלהם בתור מנהלו?

ת. לי באופן אישי אין כלים לבדוק, ולכן מיד כאשר הגיע אליי השיחה הראשונה של גבי מססה, פניתי למחלקת הפיקוח, עזרא שהוא מונה בעקבות הפרישה של התובע, המחליף שלו, הטלתי עליו לבצע את תהליך המכירה שנעצר באמצע שהתובע פוטר. הוא פנה לסוחרים ביניהם השלושה שהוזכרו. אני מסביר שהיו משאיות בתהליך של מכירה שלא הושלמה ופנינו לסוחרים שבדר"כ אנו עובדים איתם. אני חושב שרק לשלושה האלה, לא יודע אם לסוחרים נוספים, הבחור שטיפל בזה נכנס אליי ואמר לי שגבי מססה טוען שהוא כבר שילם על המשאיות, אמרתי לו שיתקשר אליי למשרד, גבי מססא התקשר אליי למשרד, אני הפעלתי את ההקלטה בטלפון, זה מופיע בנספח 4 לתצהירי תמלול השיחה שלי עם גבי מססה, ומיד בסיום השיחה מסרתי את ההקלטה למחלקת הפיקוח.

ש. אתה אומר לי עכשיו דבר חדש שאני לא רואה בתצהירים, ז"א לא שלישיית הסוחרים פנו אליכם לדווח על כך ששולמו כספים לחיים, אלא שהקדמתם פניה אליהם בקשר למכרזים?

ת. פנינו אליהם כדי לחדש את המכירה.

ש. ז"א רק בעקבות פנייתכם שלושת הסוחרים האלה, ידעו שחיים עזב ונזכרו ששילמו לו כסף?

ת. הם אמרו למה אתם מוכרים, אנחנו כבר שילמנו מקדמה".

1. הראיות החדשות למעשה היו כדלקמן:
2. הקלטת פגישה שהתקיימה ביום 2.1.13 בהשתתפות דבש אוחיון ועטראש. בשיחה זו גם השמיע עטראש לנוכחים שיחה שקיים לטענתו עם התובע והקליט אותה, וכן הציג תכתובות sms ששלח לטענתו לתובע.
3. הקלטת שיחה שהתקיימה ביום 7.1.13 בין דבש למר מססא.
4. הקלטת שיחה שהתקיימה ביום 16.1.13 בין מר כהנא למר לזרוביץ.
5. לעניין זה ראוי להזכיר כי בהתאם לסעיף 32 לחוק בתי הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 אין בית הדין כפוף לדיני הראיות. אמנם בית הדין מאמץ לעצמו את העקרונות הבסיסיים העומדים ביסוד דיני הראיות, אלא שבמקרים המתאימים ניתן להגמיש את דיני הראיות כשהדבר דרוש לשם עשיית צדק ולא פוגע בחקר האמת.
6. באשר לפגישה עם עטראש- עולה מתמליל הפגישה כי עטראש טוען כי שילם לתובע 20,000 ₪ במזומן, כדי להבטיח שהוא יזכה במכרז לרכישת המשאיות המשומשות של הנתבעת (עמ' 7 לתמליל). עוד טען עטראש כי לצורך כך לקח הלוואה מאחד העובדים שלו, לאחר שהתובע דרש ממנו לקבל את הכסף במזומן (עמ' 6-5 לתמליל). עוד טען עטראש כי התובע גם מסר לו את מספר חשבון הבנק שלו בבנק אוצר החייל (עמ' 6, 12 לתמליל).

עוד עולה מתמליל הפגישה, כי במהלך אותה פגישה השמיע עטראש הקלטה של שיחה שקיים לטענתו עם התובע. לטענתו, מהקלטה זו עולה כי התובע מסר לעטראש כי הוא אמור לקבל את כספי הפיצויים מהנתבעת והוא ידאג גם להעביר לעטראש את המשאיות ושלא ידאג:

"חיים? כן מחמוד בוקר טוב מה נשמע?; יהיה בסדר; נו אז מה בסדר?;..נגמר; יהיה בסדר אני אומר לך; מתי? כמה ימים אני צריך לקבל את הכסף מתנובה את הפיצויים שלי עכשיו רק הורידו את העיקול אני אביא לך פלאפון אל תדאג;.. אתה מתכוון? אני לא יודע בדיוק, אני לא יודע כמה זה לוקח אצלם, רק ביום חמישי הורידו את העיקול מה..אל תהיה, אתה, אל תהיה מודאג בכלל, תפסיק משם לבלבל לעזרא את הראש וזה, אל תהיה זה לא..כי אני רציתי לעזור לך ואתה עושה לי דווקא?; אני..? כן, כל אחד הולך מדבר, אתה מדבר, ...; אני מדבר עם..ביום חמישי הייתי בחו"ל, היום חזרתי אתמול בערב חזרתי; מה? מה?; אני הייתי בחו"ל, מתי חזרתי? אתמול חזרתי, מתי דיברת עזרא?; כן , לא חשוב; אם אתה רוצה שאני אגיד לו אין לי בעיה אני אגיד לו, לא בעיה; מה? מה?; אם אתה רוצה שאני אגיד לו, אני אערב אותו, אני אערב אותו..; למה שתערב אותו?; לא, אם אתה חושב ככה..אני אגיד לו..אני אגיד לו את זה אין בעיה, אני לא גנבתי את זה..; תחכה כמה ימים והכל יהיה בסדר; בסדר גמור..; אני אעביר לך..בינתיים גם..את כל המשאיות שם; אני לא יודע..זה אומר לי ניקולא, לקחו אותו שם..; לא חשוב, יאללה; יאללה; להתראות, שתהיה לך שנה טובה, גם לך".

1. לעניין זה, אין בידינו לקבל את גרסת התובע כי הקלטה זו שהושמעה בפגישה מקורה בזיוף (עמ' 10, 13-12 לפרוטוקול). ראשית, חשוב להדגיש כי הטענה בדבר זיוף לא הופיעה כלל בכתב התביעה או בתצהיר התובע, ואף לא הופיעה בתצהיר המשלים שהגיש התובע לאחר הגשת תצהירי הנתבעת. יש לתמוה על כך שגרסה מהותית כזו כלל לא נטענה בכתבי בית הדין. יש לציין כי תמלילי ההקלטה הוצגו לתובע ובא כוחו במועד השימוע שנערך לו, ושם הם טענו כי מדובר לכאורה בזיוף. אם כך, לא ברור מדוע טענה זו נזנחה מאוחר יותר והופיעה בשנית רק בעדותו.

שנית, יש לציין כי ההקלטה כוללת עובדות שלא נראה כי היו בכלל בידיעתו של עטראש. בהקלטה ציין הדובר בפני עטראש כי הוא אמור לקבל את פיצויי הפיטורים מתנובה לאחר ביטול העיקולים, דבר שאכן נעשה בעניינו של התובע (ראו סע' 15 לתצהיר מתתיהו).

שלישית, כאמור במועד הדיון, לאחר שהושמעה בפניו הקלטה זו, העיד התובע כי לא מדובר בקול שלו (עמ' 10 לפרוטוקול). כשנשאל לעניין זה אם הוא מוכן לתת את הקלטת הקול לצורכי בדיקה, השיב כי אכן הוא מוכן לכך (עמ' 13 לפרוטוקול).

עם זאת, לאחר שנתבקש בית הדין על ידי בא כוח הנתבעת לאפשר בדיקה של אמיתות הקול בהקלטה שתמומן על ידי הנתבעת, חזר בו ב"כ התובע מהסכמה זו, ולדדינו יש לתמוה על כך. יצוין, כפי שגם עולה מפרוטוקול הדיון, התרשמנו על פניו כי אכן מדובר בקולו של התובע (עמ' 15 לפרוטוקול).

אמנם גם ציינו בפרוטוקול הדיון כי לא ניתן לייחס משקל רב להקלטה בנסיבות בהן הוגשה, כאשר מי שהקליט כביכול את השיחה לא הוזמן לעדות (למעשה מדובר בהקלטה בתוך הקלטה). אלא שכאשר על פניו עולה בבירור כי לא מדובר בזיוף, ברור שעצם העלאת טענה זו על ידי התובע, מחזקת במידת מה את גרסת עטראש בדבר קבלת טובות הנאה כפי שפורטה לעיל.

להשלמת התמונה, לעניין טענת עטראש כי קיבל מהתובע את חשבון הבנק הפרטי שלו בבנק אוצר החייל- ראוי לציין כי ב"כ התובע לא הכחיש כי התובע אכן ניהל חשבון בבנק אוצר החייל (כפי שניתן ללמוד מהחקירה הנגדית של מר דבש, שם שואל ב"כ התובע את דבש מדוע לא ביקש ממנו את תנועות החשבון של התובע בבנק אוצר החייל- עמ' 19 לפרוטוקול). העובדה שהיה ידוע לעטראש כי התובע אכן מנהל חשבון פרטי בבנק אוצר החייל, מחזקת לכאורה את גרסתו בעניין אופי התקשרותו עם התובע.

1. באשר לשיחה שהתקיימה ביום 7.1.13 בין דבש למר גבי מססא- עולה מהראיות כי מססא הנו איש חברת "טל הל יסכה", אשר זכתה במכרז קודם שנוהל על ידי התובע.

מססא טען כי שילם לתובע 50,000 ₪ במזומן במכרז הקודם ואז התובע "סיפק את הסחורה", ועבור המכרז האחרון שילם לתובע 50,000 ₪ נוספים והתובע "לא סיפק את הסחורה":

"מססא-..רק שתבין בדיוק מה, איך התנהלנו, איך עבדנו, הכל מסודר ולפי שלכם, בנאדם שלכם לקח ממני 50 אלף שקל.

דבש-מה? מזומן?

מססא: כן.

דבש: תגיד לי, מתי, סתם אני שואל, רק בשביל להבין את הזה, מה אתה סתם משלם לבנאדם 50 אלף מזומן בלי מסמכים בלי כלום?

מססא: בוא, בוא, בוא, יש לי אתכם עסקה, שהעסקה הזו בוצעה והוא קיבל כסף עבורה והוא..גם והוא קיבל כסף עבורה והוא לא סיפק את הסחורה. פעם אחת כן סיפק את הסחורה, פעם שנייה הוא לא סיפק את הסחורה.

דבש: רגע גם בקנייה הקודמת שילמת לו מזומן קודם?

מססא: נכון, כן. וזה מצולם ומתועד גם.

דבש: יפה, תביא את הצילום, כמה, כמה, סתם בשביל הסקרנות אני עכשיו כי אני בהלם, כמה שילמתם לו?

מססא: 50 אלף.

דבש: גם בעסקה הזאת וגם בעסקה הקודמת? 50 אלף כל פעם?

מססא: כן, כן".

1. באשר לשיחה שהתקיימה ביום 16.1.13 בין מר כהנא למר לזרוביץ - טוען לזרוביץ כי שילם לתובע 100,000 ₪ במזומן, על חשבון המכרז שזכה בו ב-2.3.11 ועמד על 394,000 ₪ בגין המשאיות. לטענתו מססא הציג בפניו חשבונית לפיה מססא העביר את כל התשלום לנתבעת והמשאיות הועברו לבסוף למססא (עמ' 5-4 לתמליל). אם כן, לטענת לזרוביץ שילם לתובע 100,000 ₪ ולא קיבל כל תמורה לכך (את המשאיות).

כמו כן, טען לזרוביץ כי התובע התקשר אליו לאחר פיטוריו והציע לו כי ישלם לו 20,000 תמורת זכיה במכרז הקרוב, וזאת במקום אדם אחר ששילם תמורה זו ומעוניין לבטל את העסקה (עמ' 10-9 לתמליל- ואפשר שהכוונה לאטרש).

1. הגם שמדובר בדברים שיש בהם לכאורה כדי לחזק את החשד כי התובע קיבל טובות הנאה על מנת להטות את המכרזים, יש להזכיר כי מדובר בעדויות שמועה. לא ברור אילו אינטרסים עומדים מאחורי הדברים והדעת נותנת שגם אילו זומנו השלושה להעיד בבית הדין מן הסתם הם לא היו חוזרים על הגרסה המפלילה גם אותם, והיו מכחישים מתן טובות הנאה לתובע.

נדמה כי הנתבעת בעצמה הבינה כי לא יעלה בידה לדלות מהשלושה יותר משנאמר אגב אורחה בשיחה בעל פה, ולא בכדי לא ביקשה מהשלושה מידע נוסף או ראיות חפציות שעל פי הנטען היו בידם (כפי שנפרט בהמשך הדיסק שהומצא לנתבעת על ידי אחד מהשלושה נמצא ריק).

לנוכח האמור, לא מן הנמנע כי גם אם ה"עדות" של השלושה היתה בידיעת הנתבעת עובר לחתימה על הסכם הפרישה לא היה בכך כדי למנוע הסכם שכולל פיצויי פיטורים מוגדלים. ודוק – לדידנו, גם מהחומר שהיה קיים לפני שהוקלטו שלושת הדוברים – ניתן היה להניח במידה רבה של סבירות כי התובע קיבל טובת הנאה כלשהי עבור המכרזים שלכאורה היטה שהרי בדרך כלל הטיית מכרז נעשית בתמורה לטובת הנאה כלשהי.

על אף האמור, מצאה הנתבעת להסכים לשלם לתובע פיצויים מוגדלים, תוך שנהנתה מכך שנחסכו ממנה הזמן והמשאבים בניהול הליך שתוצאותיו אינן ידועות, ומן הסתם אפשר שהיה מעלה שאלות בין היתר גם ביחס לפיקוח על התובע.

1. למעשה גם לפי גרסת לזרוביץ וגם לפי גרסת מססא, התובע קיבל לידיו 100,000 ₪ במזומן שלא הגיעו לידי הנתבעת. מגרסתו של לזרוביץ עולה כי הוא עשה עסקים עם מססא לגבי משאיות אלה (עמ' 4 לתמליל השיחה), ולכן נראה כי שניהם דיברו על אותה תמורה שהועברה כביכול לידיו של התובע בסך 100,000 ₪. (מגרסתו של לזרוביץ נראה כי לכאורה התובע ניסה לקבל בנוסף את הסך של 20,000 ₪ מלזרוביץ, וזאת על מנת להחזיר את התמורה הזו לעטראש שדרש כאמור את כספו בחזרה בסך של 20,000 ₪). ואולם לא מדובר בהוכחה ברמת ודאות גבוהה.
2. יש לציין כי מיד לאחר השיחה עם עטראש, במכתב מיום 3.1.13, זומן התובע לשימוע לצורך בירור לגבי החשדות שהועלו כלפיו. כאמור עולה מחומר הראיות כי ביום 4.1.13 נמסר המכתב לתובע על ידי חברת החקירות, והתובע אף צולם מקבל את המכתב וחתם על אישור המסירה (נספח 7 לתצהיר אוחיון; נספח 3 לתצהיר דבש; ראו עדותו של התובע כי הוא מזהה את חתימתו על אישור המסירה- עמ' 9 לפרוטוקול). עם זאת, התובע בחר להתעלם ממכתב זה ולא התייצב לבירור. חמור מכך, במכתב התגובה של בא כוחו (סע' 7.5 למכתב מיום 24.1.13), נטען כי התובע כלל לא ידע על הזימון שנשלח אליו, טענה שהתבררה כשקרית. יש לציין כי ב"כ התובע הגדיל לעשות ואף לאחר שהודה התובע בעדותו כי מדובר בחתימתו על אישור המסירה, ציין בדיון כי התובע כביכול לא הודה שקיבל את המכתב (עמ' 9 לפרוטוקול). אם כן, התחמקותו של התובע מבירור הטענות כנגדו מחזקת את גרסת הנתבעת.
3. לדידנו, ניתן להניח כי אם השיחות עם שלושת הסוחרים היו מתקיימות בטרם החתימה על הסכם הפרישה, משוואת כוחות המיקוח של שני הצדדים היתה מובילה לתוצאה שונה במקצת, ואולם אין לשלול את האפשרות כי עדיין היו משולמים לתובע פיצויים מוגדלים, שהרי לדידנו, די היה במידע שעלה מחקירת וייצמן – יער כדי להמנע מתשלום פיצויים מוגדלים (ואולי אף להפחית את הפיצויים לפי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים). ולמרות זאת התובע זכה בפיצויים המוגדלים, מטעמים השמורים עם הנתבעת. רק לאחר שהתובע כבר פוטר וכאשר חלק מכספו נותר מידי הנתבעת מטעמים של עיקול, מצאה הנתבעת ליחס חומרה בלתי מתפשרת למעשיו, והתנהלות זו של הנתבעת, אשר יכולה היתה לבדוק את העובדות טרם החתימה על הסכם הפרישה מעוררת קושי, ואיננה מתיישבת עם חובת תום הלב.
4. בהלכה הפסוקה נקבע כי חובת תום הלב מתפרסת גם על הזכות לתרופות בגין הפרת חוזה, ולרבות הזכות לביטול החוזה. ראו האמור בעניין שירותי תחבורה:

"סעיף 39 לחוק החוזים מטיל את חובת תום הלב והביצוע בדרך המקובלת בכל הנוגע לקיומו של חיוב ולשימוש בזכות. נראה כי לביטויים 'חיוב' ו'זכות' יש ליתן פירוש מרחיב, באופן שהם יכללו בחובם לא רק זכות, שכנגדה יש חובה, וחובה, שכנגדה יש זכות, אלא גם זכויות מהסוג של יכולת או כוח, וכן חירות וחסינות...כך, למשל, אם בידי בעל חוזה נתון הכוח להביא את היחס החוזי לידי גמר- כוח, שכנגדו עומדת הכפיפות של הצד שכנגד- מן הדין הוא, כי השימוש בכוח זה ייעשה בדרך מקובלת ובתום לב..

החיוב והזכות, אותם יש לקיים ובהם יש להשתמש בתום לב ובדרך מקובלת, כוללים בראש ובראשונה חיובים, שמקורם בלשון החוזה, וזכויות, הבאות מתוכו... אך למעלה מזאת: לעיתים מעניק הדין- ולא החוזה- כוח לבעל חוזה לפעול בעניין החוזה, כגון הזכויות הניתנות לצד לחוזה לבטלו בשל פגם שנפל בו או בשל הפרה שהתרחשה בו. אף זכויות אלה יש להפעיל בדרך מקובלת ובתום לב..".

בהמשך פסק הדין, הדגיש בית המשפט העליון כי יש להתחשב בציפיות החוזיות הסבירות של הצדדים לחוזה (שם, עמ' 837).

1. משמעות הדברים הינה כי גם כאשר דיני הביטול מעניקים לנפגע את הכוח המשפטי לבטל את החוזה, עליו להימנע מלנצל כוח זה לרעה ועליו להפעיל את זכותו תוך שמירה על מידה מינימלית של יושר והוגנות כלפי המפר (שלו ואדר, בעמ' 668 ואזכורי הפסיקה בה"ש 473). בתחילה הועלתה גישה צרה בקשר לכך, ולפיה יש צורך להצביע על יסוד בלתי לגיטימי בהתנהגות הנפגע על מנת שניתן יהא לייחס חוסר תום לב למימוש זכות הביטול, אך בשנים האחרונות אומצה גישה רחבה יותר- ולפיה די בכך שהנפגע הפעיל את זכות הביטול בנסיבות שבהן היה ניתן לצפות ממנו, כאדם הגון, להימנע מכך (שלו ואדר, בעמ' 673 וראו ה"ש 492 וכן בעמ' 575; כן ראו ע"א 467/04 חיים יתח נ' מפעל הפיס, מיום 7.9.05; ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, מיום 9.8.10; ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה, מיום 27.6.11, בסעיף 79 לפסק הדין).
2. הנה כי כן, לטעמנו בעת קבלת ההחלטה בדבר ביטול הסכם הפרישה, הנתבעת הייתה מחויבת, לקבל החלטה הוגנת ומידתית, הלוקחת בחשבון את כלל נסיבותיו של המקרה, וזאת על מנת להגיע למצב בו מתקיים עיקרון של פרופורציונליות בין העולה משלוש השיחות שהוקלטו לבין מכלול הנסיבות שהובילו לחתימה על הסכם הפרישה, העובדה כי המעילה באמון היתה ידועה ערב החתימה והעובדה שהתובע כבר שינה את מצבו לרעה בהסתמך על הסכם הפרישה ומצא עצמו בגיל 62 מחוץ לשוק העבודה.
3. ראשית, היה על הנתבעת לקחת בחשבון שגם בשילובם של העדויות החדשות, אין תמונה קוהרנטית וברורה המלמדת בוודאות על קבלת טובות הנאה על ידי התובע. הנתבעת לא זימנה את אותם סוחרים לעדות ולא טרחה לספק כל הסבר לכך. גם בזמן אמת הנתבעת לא עשתה מאמץ ולו מאמץ מינימל,י על מנת לבחון את הגרסאות, לאמת אותן מול מסמכים ותחת זאת עשתה בהן שימוש על מנת להתחמק מהחובה שנטלה על עצמה כלפי התובע. כך, לדוגמא, בתמליל הפגישה עם עטראש מציין עטראש כי בידיו הקלטות ותכתובות שקיים עם התובע במכשיר הסלולארי שלו. הנתבעת לא טרחה להציג בפני בית הדין את השיחות והתכתובות הנ"ל, הגם שכבר באותה פגישה נציגי הנתבעת מבקשים כי עטראש ימציא להם זאת (עמ' 16,8 לתמליל). עולה מתמליל הפגישה כי סוכם שעטראש יעביר CD הכולל את כל הראיות הנ"ל (עמ' 16 לתמליל).

כשנשאל לעניין זה דבש בעדותו העיד כי לבסוף קיבל מעטראש דיסק שהיה ככל הנראה ריק (עמ' 19 לפרוטוקול):

"ש. באותו תמלול בעמ' 8 מבטיח עטראש להמציא פירוט שיחות עם חיים, הוא המציא לך או לביטחון?

ת. האמת שהוא המציא ויכול להיות שמחקתי בטעות, כי לא מצאנו שם עוד דבר, הוא הביא דיסק ולא מצאנו עליו כלום זה היה דיסק ריק".

גם תמליל השיחה בין דבש למססא מעלה, כי מססא טוען כי יש בידיו תיעוד לקבלת הכסף על ידי התובע:

"וזה מצולם ומתועד גם".

עם זאת, לא הוצג כל תיעוד כזה. כשנשאל דבש על עניין זה בעדותו, התנער מאחריותו לבדיקה והעיד כי העביר את הטיפול למחלקת החקירות (עמ' 19-18 לפרוטוקול).

גם לעניין תמליל השיחה עם לזרוביץ, עולה כי לזרוביץ מדבר בחודש ינואר 2013 על מכרז שאושר עוד ביום 2.3.11 . קרי כמעט שנתיים חלפו מאז אותו מכרז, וקצת תמוה כיצד אדם ששילם 100,000 ₪ ולא קיבל כביכול כל תמורה לכך, לא פעל במשך שנתיים להשבת כספו. עולה מתמליל השיחה כי גם כהנא תמה על כך, ולזרוביץ טען בפניו כי עבר "תהפוכות בחיים" והיה גם בכלא במהלך תקופה זו (עמ' 4, 6 לתמליל). לא מן הנמנע איפה כי לזרוביץ ומססה מדברים למעשה על אותו עניין.

1. שנית, וחשוב מכל, היה על הנתבעת לקחת בחשבון את העובדה כי החשדות הנ"ל לקבלת טובות הנאה כבר הועלו בטרם החתימה על הסכם הפשרה. ראינו לעיל כי החשדות בדבר קבלת טובות הנאה עמדו בבסיס החקירה שנפתחה בעניינו של התובע. ראו חק/2 ו-חק/3:

"לחברתכם הגיעו מידעים המעלים חשד, לכאורה, כי עובד החברה חיים צ'רניקובסקי מעורב באי סדרים במחלקת הרכב של החברה וייתכן ובאמצעותם מקבל טובות הנאה מגורמים שונים ואף פוגע כלכלית בחברתכם".

ראו לעניין זה גם עדותו של אוחיון (עמ' 22-21 לפרוטוקול):

"ש. איזה נזק נגרם ואיך חיים גרם אותו?

ת. אני יכול להתייחס לדו"ח הראשון גם? אנחנו גם על בסיס הדו"ח הראשון וגם על בסיס הדו"ח השני, יודעים להגיד..כבר בדו"ח שהוגש ב-19.8.12 נספח 1, אנחנו יודעים להגיד שחיים מעל בתפקידו, בכך שהוא בתחום האחריות שלו על מכירת משאיות משומשות לתנובה, לא ביצע תפקידו נאמנה ובכך גרם נזק לתנובה. לשאלת ביה"ד- זה היה חשד כבד כבר באוגוסט 2012. לראיה אנחנו מדברים בנספח 1 בדו"ח שלי בעמוד 3 אי סדרים וניהול לקוי, על כך שבתחום האחריות של חיים היה מכירת משאיות משומשות, לטובת הנושא הוא נדרש לקחת שמאי משאיות. ובכך אנו יודעים שלא ביצע תפקידו נאמנה, אנו יודעים שחיים לא פיקח על השמאי הזה, ולא מילא את תפקידו.

ש.ז"א שאחרי כל החששות והדו"חות שלך מהפעם הראשונה, חתמו איתו על הסכם פרישה מיטיב עם הרבה כסף שמגיע לו, אתה יודע את זה?

ת. כן".

1. קרי כבר לאחר קבלת הדו"ח המסכם מחברת החקירות, היה באפשרות הנתבעת להעמיק את החקירה ולהפנות את המשך החקירה אל אותם סוחרים שזכו במכרזים הקודמים. עם זאת, הנתבעת בחרה שלא לעשות זאת ומיהרה לחתום עם התובע על הסכם הפרישה לצורך סיום עבודתו. הנתבעת, פנתה אל אותם סוחרים רק לאחר החתימה על הסכם הפרישה. יש לציין כי עולה מתמליל הפגישה עם עטראש, כי עטראש פנה בעצמו אל הגורמים בנתבעת כבר מספר חודשים קודם לכן (ולכן לא מן הנמנע כי אותה חקירה בעניינו של התובע נפתחה בעקבות פניות כאלה ואחרות מאותם סוחרים). ראו עמ' 3 לתמליל הפגישה עם עטראש:

"בוא תספר לי טיפה מאחורה..מהטלפון הראשון שעשית לעזרא לפני כמה חודשים שאמרת שמישהו אחר..".

1. התרשמנו כי הנתבעת ניסתה בכל כוחה "להצניע" את העובדה כי החשדות הנ"ל עמדו עוד בטרם החתימה על הסכם הפרישה. ראו לעניין זה לדוגמא את המכתב, מיום 13.2.13, ששלח ב"כ הנתבעת לב"כ התובע, בתגובה לבקשתו של ב"כ התובע לקבל את דו"ח החקירה החיצונית בעניינו של התובע, שם צוין כי:

"השימוע הנוכחי, שאליו זומן מרשך במסגרת מכתבנו הקודם הנ"ל- עוסק בחשדות ופרשה שונה ונבדלת לחלוטין..".

ברור כי טענה זו, לפיה מדובר בפרשה שונה ונבדלת לחלוטין, תמוהה וזאת בלשון המעטה (טענה שחוזרת גם בסע' 60 לכתב ההגנה).

לא בכדי הנתבעת גם לא צירפה את מכתב הזימון לשימוע הראשון שקוים לתובע, הגם שהתובע התייחס למכתב זה בסע' 8 לכתב התביעה.

1. אם כן, הנתבעת ידעה על הבעייתיות בהתנהלותו של התובע בעבודתו אצלה, ולמרות זאת החליטה לחתום עמו על הסכם פרישה מיטיב תוך שנמנעה מלהעמיק את הבדיקה והחקירה בעניין. יש להדגיש כי בחתימה על הסכם הפרישה נהנתה הנתבעת מכך שלא הייתה צריכה לקיים את ההליכים הנדרשים לצורך סיום עבודתו, בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד שחל על הצדדים (נספח 19 לכתב ההגנה). מאידך התובע שינה את מצבו לרעה, ובגיל 62 מצא עצמו מחוץ לשוק העבודה. לכן, נראה כי התנערות באופן כליל מהאמור בהסכם הפרישה, איננה עומדת במבחני ההוגנות הנדרשים.

עם זאת נדמה כי אכן השיחות שהוקלטו עם שלושת הסוחרים מעמיקות את החשדות כלפי התובע ומצדיקות הפחתה מסויימת של סכום הפיצויים המוגדלים שהוסכם אשר עמד במקור על 232,481 ₪.

לדידנו, בשים לב למכלול נסיבות העניין ובראש ובראשונה לכך שהחשד בעניין קבלת טובות הנאה והטיית מכרזים היה קיים עוד לפני החתימה על הסכם הפרישה אין הצדקה להפחית מהפיצוי המוגדל למעלה מ50% כפי שעשתה הנתבעת, אשר החזיקה בידה למעלה ממחצית מהסכום בגין עיקול. לדידנו שיעור ההפחתה צריך שיהיה קטן ממחצית הסכום המוסכם (הפחתה של כ 35%-40% מהסכום הכולל של הפיצויים המוגלים תהיה סבירה בנסיבות העניין).

אשר על כן, מתוך היתרה לתשלום בסך 129,260 ₪ תשלם הנתבעת לתובע 40,000 ₪ (נטו).

לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שכן אין מדובר בפיצויי פיטורים על פי חוק, אלא בפיצויים מוגדלים, מה גם שבנסיבות העניין ממילא היו חילוקי דעות של ממש בדבר עצם הזכות ליתרת פיצויי פיטורים.

פיצוי בגין הפרת הסכם הפרישה עוגמת נפש וחוסר תום לב בהליך השימוע השני:

1. כאמור לעיל, לא מצאנו פגם מהותי בהודעת הנתבעת על ביטול הסכם הפרישה. כמו כן, בטרם קבלת החלטתה הסופית, קיימה הנתבעת לתובע שימוע בו ניתנה לו ההזדמנות לשטוח את טענותיו בפניה. הנתבעת התייחסה בפירוט לטענותיו במכתב שנשלח אליו ביום 13.3.12, ובו החלטתה בעקבות השימוע שנערך לו.
2. על כן, לדידנו התובע לא זכאי לכל פיצוי בגין הליך פיטוריו, ותביעתו ברכיב זה נדחית.

תביעה שכנגד:

1. כאמור, תנובה הגישה כנגד חיים כתב תביעה שכנגד, להשבת פיצויי פיטורים ששולמו לו לפי חוק וזאת בהתאם לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים. כמו כן, עותרת תנובה להשבת הכספים ששולמו לו כפיצויי פיטורים מוגדלים בהתאם להסכם הפרישה.

לטענתה, שילמה לחיים פיצויי פיטורים על פי חוק בסך 324,389 ₪ ברוטו, ובנוסף מכוח הסכם הפרישה שולם לו סך נוסף של 185,265 ₪. לכן, לטענתה, יש לחייב את חיים להשיב לתנובה את הסך של 509,654 ₪.

1. סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים שכותרתו "פיטורים ללא פיצויים מכוח הסכם קיבוצי" קובע:

"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד- ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף- מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד".

1. הלכה פסוקה היא כי שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר (ע"ע (ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני, מיום 22.10.0) שכן הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש (דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים רים בע"מ נ' נסים יוסף, פד"ע ב 215, 219 (1971)).

התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו מהתנהלותו הפסולה של העובד (ע"ע (ארצי)60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) נ' צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, מיום 30.10.06).

1. לאור קביעתנו לעיל בדבר זכאותו של התובע לתשלום של חלק מפיצויי הפיטורים המוגדלים, הרי שמקל וחומר איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי הייתה זכאית לשלול מהתובע את מלוא פיצויי הפיטורים להם היה זכאי.
2. ונזכיר לעניין זה, בכל הקשור לטענה של גניבה כמו גם עבירה פלילית אחרת - ההלכה היא כי יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו מעבר למאזן ההסתברות (ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ נ' עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, מיום 25.4.06).

בית הדין הארצי הסביר את הדרישה לצורך במידת הוכחה מוגברת, באופן הבא (תוך הפניה להלכות בעניין זה):

"מעילה באמונו של מעביד, ובוודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באושיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר- 'לא נכון..לא גנבתי'. לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת".

וכן:

"נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי- צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת..- כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען".

1. כפי שפורט בהרחבה לעיל, הנתבעת כלל לא טרחה לקיים ולו בדיקה מינימלית ביחס לדברים שהשמיעו שלושת הסוחרים, על אף שבידה היה לעשות כן, מטבע הדברים איש מהסוחרים לא חזר על הדברים בפנינו ולא ברור האם עשה כן בחקירת המשטרה שהתנהלה כנגד התובע (חקירת המשטרה שנפתחה כנגד התובע עדיין תלויה ועומדת). לנוכח האמור שלוש השיחות המוקלטות נותרו עדויות שמועה שהמשקל הראייתי שניתן ליחס להן הוא מוגבל ביותר. כפי שכבר ציינו בעת שהתובע פוטר כבר עמד נגדו חשד כבד שעניינו קבלת טובות הנאה בתמורה להטיית מכרזים. על אף האמור הנתבעת החליטה לשלם לתובע פיצויים מוגדלים, ובהסכם הפרישה ציינה כי עשתה כן בשים לב לתקופת עבודתו הארוכה אשר נמשכה כמעט 20 שנה.
2. כפי שכבר ציינו התובע שינה את מצבו לרעה על יסוד האמור בהסכם הפרישה הוא ויתר על בירור העובדות אשר אין לדעת מה הייתה תוצאתו וכמה זמן היה נמשך, ומצא עצמו בגיל 62 מחוץ לשוק העבודה. לנוכח האמור, בשים לב לכך שהחשד כנגד התובע היה קיים במידה רבה עוד לפני שנחתם הסכם הפרישה וניתן היה לבדוק אותו בזמן אמת (לרבות בדרך של פניה לסוחרים), ובשים לב לכך שדברי הסוחרים כשלעצמם לא נבדקו כנדרש, או - ככל שנבדקו לא נתמכו בראיות (ראה האמור לעניין הדיסק הריק שהומצא), איננו סבורים כי היה מקום לשלול מהתובע למעלה מ50% מסכום הפיצוי המוגדל עליו הוסכם. לדידנו, התוצאה הצודקת הייתה שלילה חלקית, בשיעור נמוך יותר של הפיצויים המוגדלים ובסדרי גודל של הפחתת 35%-40% מהסכום עליו הוסכם.
3. לנוכח האמור לעיל הנתבעת איננה זכאית להשבה ולפיכך התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר:

1. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין, תוספת בגין יתרת פיצויי פיטורים מוגדלים בסך 40,000 ₪ (נטו). לא ישולם הסכום במועד, יתווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.
2. משחלקה הארי של התביעה נדחה, והתביעה שכנגד נדחתה במלואה, ובשים לב למכלול נסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ה, (11 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.