<#1#>

נוכחים:

התובע בעצמו

נציג הנתבעת 1 – מר יורם כהן

הנתבע 2 בעצמו

אין הופעה מטעם צד ג' – השעה 09:37

פרוטוקול

מר כהן:

אני עומד על כך שצריך לצרף את כלל חברה לביטוח, היא המבטחת אותנו, והיא יודעת כיצד לפעול.

התובע:

אני מבקש לסיים את הדיון היום.

מר כהן:

משאיר לשיקול דעת בית המשפט.

<#2#>

החלטה

הנתבעים קיבלו את ההזמנה להיום עוד בחודש יוני 2013, והיה על הנתבעים זמן די והותר, לשלוח הודעת צד ג', ואילו במקרה זה, החליטו הנתבעים להגיש הודעת צד ג' יום לפני הדיון, ולכן בשל האיחור בהגשת הודעת צד ג', אין מקום לדחות את מועד הדיון, בתביעה שהוגשה בחודש יוני 2013, וכאשר הצדדים הרלבנטיים מצויים בבית המשפט.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ג טבת תשע"ד, 26/12/2013 במעמד הנוכחים.

התובע מוזהר כחוק ומעיד:

מגיל 16 אני עובד, עוזר לפרנס את הבית, חייל.

באותו יום חזרתי מעבודתי, לקחתי חבר שנתקע בעבודה ללא דרך חזרה הביתה. כשנסעתי ברחוב הפלמ"ח בנס ציונה, הגעתי לצומת של רחוב נורדאו, בצומת היה שלט עצור עם קו עצירה, עצרתי עצירה מוחלטת על הקו. במקום לא היה שדה ראייה לכיוון ימין. הייתי צריך להמשיך ישר. מוגשת תמונת מקום היציאה – ת/1. אין שדה ראייה מקו העצירה, ולכן התקדמתי לאט לאט בצומת, איך עוד לפני שהבחנתי ברכב שנכנס בי, קרתה התאונה. הוא פגע בי. הפגיעה שלי נעשתה בצד ימני קדמי ושלו בצד שמאלי קדמי. אפשר לראות בבירור שהוא פגע בי ברכב. לא ראיתי אותו, ממש בשנייה האחרונה לפני שהוא נכנס בי, הספקתי להבחין בו. ניתן להבחין שזה כביש דו-סיטרי, כנראה הבחור נהג באמצע הכביש ולא בצד הימני, לא הגעתי למצב שאני עד כדי כך בתוך הצומת.

התאונה היתה במקום שסימנתי באיקס בת/1. לא הספקתי להכנס לצומת.

חקירה נגדית:

ש. כתבת בכתב התביעה שהרכב הפוגע בא מהר, באיזה מהירות הוא בא?

ת. לא יודע מה המהירות, אבל מעוצמת המכה, הרכב שלי הסתובב לכיוון שמאל לגמרי, הצידה, והושבת. לא יודע באיזה מהירות הוא נסע.

כאשר הבחור יצא מהאוטו, הוא אמר לי, לא ראיתי אותך, לא הבחנתי בך.

הנתבע 2 מוזהר כחוק ומעיד:

אכן באותו ערב, נסעתי ברחוב נורדאו, לא כל כך יכולתי לנסוע באמצע הכביש, ברחוב הזה חונות מכוניות מצד שמאל, כך שלא היתה לי ברירה לנסוע בצד ימין. כשהגעתי לצומת, הייתי במרחק של כמה מטרים מהצומת, אז הרכב של התובע נכנס מולי בצומת, לא היה לי זמן להגיב. אני פגעתי בו הוא נכנס מולי לתוך הצומת. נסעתי ברחוב, עברתי פס האטה לפני הצומת, כך שלא נסעתי מהר, הוא לא נתן לי זכות קדימה. לא הספקתי להגיב, זה היה קרוב.

נסעתי במהירות 30 קמ"ש, 35 קמ"ש, אני יודע זאת כי ראיתי בשעון, וגם כי היה פס האטה לפני הצומת, עברתי אותו והגעתי לצומת.

משיב לשאלות מר כהן:

ש. מה היה המרחק כשגילית את הרכב חוצה את דרכך?

ת. בערך בגודל של החדר.

ש . באיזה צורה נסע רכב התובע, בתנועה זורמת, או עצירה וגלישה לכיוון הצומת?

ת. הוא נסע זורם פנימה, לא היה בעמידה.

ש. לא בזחילה?

ת. לא, הוא נסע, זרם פנימה.

מר כהן:

במהירות של כ- 35 קמ"ש, רכב עובר בשנייה אחת, כ- 12 מטרים. אם הנהג שלנו, הבחין ברכב המתפרץ אל הצומת, בטווח של 5 מטרים ממנו, אין שום סיכוי בעולם, שהוא יספיק לעצור, להגיב או לעשות משהו.

התובע:

אם כמו שהנתבע טוען, הייתי בתנועה זורמת לכיוון הכביש, אני חושב שהאוטו שלי היה צריך להיות בתוך הצומת, והנתבע היה פוגע בי באמצע הרכב ולא בקדמת הרכב. זה לפחות מראה שלא הייתי בתנועה זורמת כמו שהוא ציין, שנסעתי לאט.

מר כהן:

על פי סימני הפגיעה, הפגיעה היתה בחלק הקדמי, ולכן ברור שזה היה בתחילת חדירת הרכב אל הצומת, וגם התנועה הסיבובית נעשתה, בגלל שהפגיעה היתה בחלק הקדמי, אם הפגיעה היתה בחלק אחר של הרכב, יתכן שהרכב היה מסתובב לכיוונים אחרים.

<#4#>

פסק דין

עסקינן בתאונת דרכים בה נפגעו שני כלי הרכב, הן זה של התובע והן זה של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").

שמעתי את גרסאות הצדדים בעניין קרות התאונה, ועיינתי גם בכתבי הטענות ובמסמכים אשר צירף התובע לכתב התביעה, ולאחר ששקלתי עדויות אלה יחד עם כל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, שהעובדות כפי שמועלות על ידי הצדדים עצמם, מצביעות על כך, שיש לייחס אחריות לשני הנהגים המעורבים בתאונה, ואת האחריות יש לחלק בין השניים באופן כזה, שכל אחד מהם ישא באחריות בשיעור של 50%, וזאת לאור הנימוקים הבאים:

1. אין מחלוקת בין הצדדים, שהתובע יצא ממקום שלפניו מוצב תמרור עצור, והתובע עצמו העיד בבית המשפט וגם כתב כך בכתב התביעה, שלא היה לו שדה ראייה, ולכן החליט לגלוש לכביש הראשי, אך גלישה זו בוצעה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת, שכן התובע העיד בבית המשפט, שגם תוך כדי גלישה הוא לא הבחין ברכב הנתבע.

2. אין לי ספק, שבעת שהתובע כבר הגיע לאותו מקום שסימן באיקס בתמונה ת/1, מקום זה הוא כבר אחרי שהוסתר לו שדה הראייה, ולכן מחובתו היתה להבחין ברכב הנתבע אשר הגיע משמאלו, אך משלא הבחין ברכב הנתבע, ובשל העדר שדה ראייה, לא ציית התובע לתמרור עצור, וכאשר הגיע לאותו מקום שמסומן באיקס, אכן הגיע רכב הנתבע ופגע ברכב התובע.

3. רכב התובע נפגע במרכב קדמי ימין, מגן קדמי, ובכלל בחלק הקדמי של הרכב, ופגיעות אלה מצביעות על כך, שאכן רכב התובע היה במצב כזה, שכבר חסם את המשך נסיעתו של הנתבע.

4. לגבי הנתבע עצמו – כפי שציינתי לעיל, הנתבע גם הוא נהג בחוסר זהירות ובמהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, שכן כאשר התובע כבר הגיע אל אותו מקום שצוין לעיל, אין ספק שהנתבע יכול היה להבחין ברכב התובע, ואם היה מכלכל את צעדיו באופן כזה שמקטין את המהירות, היה יכול למנוע את התאונה, או לפחות, למזער את הנזקים.

5. כפי שעולה מהנימוקים אשר פורטו לעיל ומהעדויות של הצדדים המעורבים לתאונה, הרי שרק בשל חוסר זהירות של שני הצדדים, ואי הבחנה ברכבים שנסעו זה מכאן וזה מכאן, נגרמה התאונה, כך גם נגרם הנזק לרכב התובע.

6. לאור הקביעה אשר קבעתי לעיל על חלוקת האחריות בין השניים, ומאחר והתובע הוכיח נזקים בסך 7,100 ₪ (נזק ממשי ושכ"ט שמאי), אני מחייב את הנתבעים – שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד – לשלם לתובע סך של 3,550 ₪ (מחצית מסכום הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 11.6.13 ועד התשלום בפועל.

כמו כן, ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים באופן סולידרי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה אשר תבע התובע בתביעה זו נדחית מחוסר הוכחה.

ההודעה לצד ג' אשר לא נשלחה לצד ג' בשל האיחור בהגשתה, נמחקת בזה.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ג טבת תשע"ד, 26/12/2013 במעמד הנוכחים.

קלדנית/יפה