בפני תביעה בגין נזקים, אשר נגרמו לטענת התובע לרכבו נשוא התביעה כתוצאה מפגיעה של רכב הנתבע. המחלוקת הינה גובה הפיצוי אשר על הנתבעת לשלם לרכב הנפגע.

העובדות:

בבעלות התובע רכב אספנות משנת 1973 אשר נפגע עת חנה כחוק ע"י הנתבע בתאריך 21.12.12 ולפי חוות דעת שמאי מטעם התובע הוערך הנזק בסך 17,700 ₪ הנובע ממחיר המחירון 18,000 ₪ כולל קיזוז השרידים של הרכב בסך 1800 ₪

נתבעת 2 אינה מכחישה כי מוטלת עליה אחריות ישירה לפצות בגין נזקי התאונה. שמאי מטעם הנתבעת 2 בדק את רכבו של התובע וקבע כי הנזקים לרכב נשוא התביעה עומד על סך 4,189 ₪ . הסכום האמור שולם לתובע.

חוות דעתו המנומקת של השמאי מטעם הנתבעת 2 מאשרת כי מחיר המחירון הינו 18,000 ₪ אך קובעת כי מצבו הפיזי של הרכב גרוע ביותר הואיל והחלודה והריקבון כה מהותיים ואלו ללא ספק משפיעים על ערכו המסחרי של הרכב.

בדיון שהתקיים בפני ביום 08.06.14, העידו התובע והשמאי מטעם הנתבעת.

בעדותו טען התובע:

"מצב האוטו היה טוב מאוד, אך מעוצמת המכה היה התקלפות צבע ואז האוטו עמד ליד הבית במשך חודשיים ונהיה לו חלודה"...

בחקירתו של מר אלדד קושמירה, שמאי מטעם נתבעת 2, טען כי:"הריקבונות זה לא תוצאה של שלושה חודשים אל תוצאה של הזנחה של שנים רבות"...

דיון והכרעה:

לאחר שלמדתי טענות הצדדים בכתב ושמעתי עדויותיהם בעל פה, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. התובע לא הרים את נטל ההוכחה כי רכבו היה במצב סביר אשר ראוי כי יימכר לפי מחיר המחירון. יתרה מכך, הטיעון לפיו השבתת הרכב לחודשיים הוביל לתוצאה של חלודה וריקבון אינו מניח את הדעת ואינו נתמך בחוות דעת מקצועית כלשהי מטעמו.

לעניין נטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98, כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003] כי:

"... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

וכן בע"א 6821/93, בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי (1995), פ"ד מט (4) 221 [1995], בעמ' 239:

"... תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעויינות ... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".

בהתאם להלכה הפסוקה, תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים – שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

במקרה המונח בפני, מדובר בגרסת התובע, אשר כאמור אינה נתמכת בעדותו של גורם מקצועי כלשהו, אל מול חוות דעתו של מומחה הנתבעת בנוגע למצבו של הרכב נשוא התביעה. בנסיבות דנן, אני קובעת כי התובע לא הרים את נטל השכנוע ולא הוכיח כי שיעור הפיצויים אשר שולמו מכבר לנתבע הולמים את הנזק אשר נגרם.

סוף דבר

התביעה נדחית במלואה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת, בסך 800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל, זאת במצטבר לפסיקת ההוצאות כנגדו עפ"י החלטת כב' הרשמת הרץ מיום 29.01.14 ומבלי לגרוע ממנה.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ד, 13 יוני 2014, בהעדר הצדדים.