בתאריך 5.5.13, בבוסמת טבעון, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת, הנהוג על ידה ובין רכב הנתבע 2, הנהוג על ידי בתו, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") והמבוטח על ידי הנתבעת 3.

הנני מקבלת כמהימנה עליי לחלוטין את גירסתה של התובעת לעניין אופן קרות התאונה, כאשר זו מתיישבת באופן מלא עם תצלומי מקום התאונה, כפי שהוגשו לביהמ"ש, ועם סימני הנזק שברכבים.

אין חולק כי הנתבעת יצאה מהסימטה הנראית במעלה התצלום נק/1, כאשר הינה מבקשת לפנות ביציאה מהסימטה שמאלה ולאחר מרחק קצר, הינה מבקשת לפנות פעם נוספת שמאלה, בצומת דרכים.

כן עולה כי התובעת הגיעה לכביש שבו ארעה התאונה מהדרך החוצה, מאותו צומת, תוך פניה שלה ימינה לכביש שבו ארעה התאונה וכאשר המרחק שבין המקום שממנו מגיעה התובעת למקום ממנו יוצאת הנתבעת – הינו קצר ביותר.

מעיון בתצלומים נק/1, עולה כי היציאה מהסימטה ממנה הגיעה הנתבעת הינה סיום הפניה ימינה של התובעת, המגיעה לכביש שבו ארעה התאונה.

על בסיס הנתונים שבכביש שבו ארעה התאונה, ברור הוא וכך הנני קובעת, כי על הנתבעת מוטלת החובה לבצע את יציאתה מהסימטה וכניסתה לכביש תוך מתן זכות קדימה לרכבים המגיעים מהכיוון שממנו הגיעה התובעת וכי יציאתה של הנתבעת כך, חייבת להתבצע באופן שלא יגרום לנזק או אף להפרעה לרכבים אחרים הבאים לכביש זה מהכיוון שממנו הגיעה התובעת.

הנני קובעת כי בעת יציאתה של הנתבעת מהסימטה, תוך פנייתה שמאלה, לא ראתה כלל את רכב התובעת המגיע לקראתה בדרך וכניסתה של הנתבעת לדרך, כך, כשאינה רואה את התנועה המגיעה ממולה – הינה מעשה של רשלנות.

אם אכן תנאי הדרך הינם כאלה שלא ניתן לראות את כלי הרכב המגיעים לכביש, כדוגמת רכב התובעת, היה על הנתבעת להיעזר במכוון שיבדוק אם אכן הינה יכולה לצאת מהסימטה לכביש, תוך פניה שמאלה, כשבמהלכה של אותה פניה עליה לחצות את נתיב הנסיעה המיועד לרכבים המגיעים במעלה הדרך, כדוגמת רכב התובעת ושביציאתה כך לא תחסום את אפשרות המשך דרכם של הרכבים המגיעים לקראתה.

הנני מקבלת את טענת התובעת כי הנתבעת ביצעה את פנייתה שמאלה בקשת צרה, תוך שהינה חוסמת את אפשרות המשך דרכה של התובעת, שפגעה עם הפינה הקדמית שמאלית שלה בדופן הימני של רכב הנתבעת.

הנני דוחה את הטענה כי הנתבעת הספיקה לסיים את מלוא פנייתה שמאלה והתיישרה לחלוטין בנתיב הימני כיוון נסיעתה, כאשר בשלב זה הגיעה התובעת, סטתה לעברה ופגעה בה.

לא מצאתי אף משמעות אמיתית בהכחשת טענת התובעת כאילו רכב הנתבעת "גלש" לעברה.

התובעת העידה בעדותה בביהמ"ש באופן ברור על הדרך בה קרתה התאונה והמינוח שנקטה בו, כאילו רכב הנתבעת "גלש" לעברה, ניתן להסבר בכך שהתובעת אינה דוברת את השפה העברית על בוריה, כפי שהתרשמתי במהלך עדותה.

על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכחה אחריותה של הנתבעת לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים בסך של 5,990 ₪, כעולה מדו"ח השמאי, שלא נסתר. כן נשאה התובעת בשכ"ט השמאי בסך של 702 ₪.

בסה"כ 6,692 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים 1 ו-3, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעת את הסך של 6,692 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעים 1 ו-3, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעת את הסך של 600 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2, ללא צו להוצאות.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.