1. בתאריך 8.6.13 בצומת "הלל יפה" בחדרה (להלן: "הצומת"), ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג פולקסוואגן מ.ר. 76-797-18 (להלן: "הפולקסוואגן") לבין רכבו של הנתבע מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 75-659-67 (להלן: "ההונדה").

2. לטענת התובע, עובר לתאונה הוא עמד עם הפולקסוואגן ראשון ברמזור אדום שדלק בכיוון נסיעתו ברחוב השלום מצומת אליאנס לכיוון גבעת אולגה (מזרח למערב), ואחריו עמד הנתבע שנהג בהונדה. משהתחלף האור ברמזור לירוק והוא החל בנסיעה קדימה בצומת, הבחין התובע ברכב שלישי, אשר ביקש להשתלב בה מימין. בשלב זה, כך לגרסתו, החל הנתבע לעקפו מימין וכשהוא "נדחף" ביו רכבו לבין הרכב הנוסף שנכנס אל הצומת כאמור, פגע בו עם החלק השמאלי אחורי של ההונדה בפינה הימנית קדמית של הפולקסוואגן.

3. לתמיכת גרסתו, צרף התובע לכתב התביעה שרטוט של מקום ומהלך התאונה, הצעת מחיר מיום 9.6.13 לתיקון הנזק שנגרם לכנף הימנית של רכבו, צילומים ממקום התאונה וכן צילומים של הנזק שנגרם לפולקסוואגן.

4. הנתבע, המכחיש את גרסת התובע לאופן בו ארעה התאונה וטוען כי שני כלי הרכב נכנסו אל הצומת מרח' אהרונסון (מדרום למערב) כשהתובע נסע בנתיב השמאלי ואילו הוא בימני, הגיש נגד התובע תביעה שכנגד. לטענת הנתבע, לאחר התאונה הוא התכוון לתבוע דרך חברת הביטוח ואף הפעיל שמאי, ואולם משהסתבר לו כי התובע פנה אל בית המשפט, החליט לנקוט בדרך של הגשת תביעה שכנגד.

עיון בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה שכנגד מלמד על כך שרכב הנתבע נבדק על ידי השמאי ביום 11.6.13 (3 ימים לאחר התאונה) בעוד שטופס ההודעה שלו על התאונה לחברת הביטוח, איננו נושא תאריך ונכתב בו כך: "מבוטחנו נוסע מכיוון חדרה לכיוון גבעת אולגה, כמו כן צד ג'. במקום שני נתיבים, שניהם פונים שמאלה. אחרי הפניה שמאלה מבוטחנו הרגיש חבטה מצד שמאל אחורי".

גם בעדותו בבית המשפט טען הנתבע כי במהלך פניית שני כלי הרכב שמאלה בצומת לכיוון גבעת אולגה, הוא הרגיש לפתע מכה בחלק השמאלי אחורי של ההונדה וכדבריו: "פנינו שמאלה ואז הרגשתי מכה באוטו כשהוא סיבב את הגלגל ימינה". זאת בעוד שבכתב ההגנה שהוגש מטעמו כתב הוא כך: "לאחר פניה שמאלה הבחנתי שרכב פולקסוואגן נוסע לצידי, תוך כדי הנסיעה הרגשתי חבטה ברכב מאחור בצד שמאל אחורי של הרכב". לתמיכת גרסתו הציג בפני הנתבע צילום של החלק השמאלי אחורי ברכבו (נ/1) וטען כי הסימנים השחורים המופיעים באיזור התחתון של חלק זה הינם סימני צמיג הפולקסוואגן, כשמעליהם ניתן להבחין בסימני שפשוף של טמבון הפולקסוואגן את ההונדה. עוד הגיש הנתבע לעיוני תצלום של הכנף הימנית קדמית של רכב התובע (נ/2) וטען כי תצלום זה מלמד על כך שהסימנים המופיעים על הכף לא יכולים היו להיגרם מפגיעת ההונדה ברכב זה. בחוות דעת השמאי שצורפה אל התביעה שכנגד , מדובר על נזק לכנף ולדלת השמאליות אחוריות. לשאלתי כיצד הוא מסביר את טענתו בדבר סיבוב צמיג גלגל הימני קדמי של הפולקסוואגן ימינה בשעה שלדבריו פנו שני כלי הרכב שמאלה, השיב הנתבע: "אני לא יודע, אבל הסימנים של האוטו שלו על רכבי".

5. לסיום ביקש התובע להוסיף כי הוא הגיע בכביש 4 מבנימינה, פנה ימינה אל רח' השלום ומשם המשיך בנסיעה ישר עד לצומת ואילו הנתבע טען כי הוא גר ברח' הלל יפה וכי נסע לכיוון גבעת אולגה דרך רח' הרברט סמואל ולכן לא צריך ולא אמור היה להגיע אל רח' השלום.

6. לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, מסקנתי היא כי מדובר בתאונה שארעה באופן שתואר על ידי התובע/נתבע שכנגד.

עדותו של התובע והאופן בו תואר מהלך התאונה על ידו נשמעו לי משכנעים יותר והם מתיישבים גם עם מיקום וסוגי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב. זאת, בעוד שהנתבע לא הצליח לשכנעני כי הוא עצמו משוכנע בכך שעובר לתאונה נסע התובע לצידו ברח' אהרונסון. גם אם אניח לטובת הנתבע כי הוא אכן נכנס אל הצומת מכיוון רח' אהרונסון וכי התובע טעה כשטען שהוא נסע מאחוריו ברח' השלום קודם לכן, התרשמתי כי הנתבע הבחין ברכבו של התובע רק בשלב שבו הם נסעו זה לצד זה בכביש אחרי הצומת (לכיוון גבעת אולגה) ולא לפני כן וכי במהלך עקיפתו את רכב התובע מימין, הוא פגע בו. לא בכדי - כך לדעתי – כתב הנתבע בכתב ההגנה כי הבחין בפולקסוואגן לאחר פנייתו שמאלה (ר' לעיל).

6. התוצאה היא, אם כן, שאני מקבלת את תביעת התובע ודוחה את התביעה שכנגד שהוגשה מטעם הנתבע. הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה המתבסס על הצעת המחיר לתיקון רכבו בסך של 1,605 ₪, בתוספת הוצאות בסך 250 ₪, סה"כ 1,855 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים ולמפקח על הביטוח את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ד, 15 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.