לפני כב' השופטת ורדה מרוז- אב"ד כב' השופטת זהבה בוסתן, כב' השופטת שירה בן שלמה |
המערער | דניאל ששון |
נגד | |
המשיבה | מדינת ישראל |
<#2#>
נוכחים:
המערער: דניאל ששון- בעצמו
המשיבה: מדינת ישראל- ע"י עו"ד ברכה פלוס
פרוטוקול
המערער:
לא נתנו לי הזדמנות להשמיע את כל טענותיי בבית משפט השלום. הסנגורית שלי לא רצתה להודיע בדיונים מה שאמרתי לה.
לאחר ששמעתי הערת בית משפט, אני חוזר על הודעת הערעור. מדובר בהיגיון ולא בהשכלה. אין שום זהות, אין שום הוכחות, בגלל שהייתי נרקומן לשעבר אתם רוצים שאני אחזור להיות נרקומן? זה לא בעיה בשבילי, בבית סוהר וודאי שאחזור להיות נרקומן, זה מה שאתם רוצים. זה המערכת שרוצה ככה, להוריד את כולם, מי שאין לו השכלה ואינטיליגנציה. שלחו לי 4,000 ש"ח קנסות וגם את זה אני לא אשלם, כי אהיה בבית סוהר. אני מחפש צדק, את האמת, שיבוא להעיד השוטר שתפס אותי, כאילו הוא בא לשוק, צועק על כולם ועושה מה שהוא רוצה. אני אשב בבית סוהר זה לא בעיה. אמרו לי בסנגוריה שאין לי שום עילה לערער לכן לא שלחו לי סנגור ציבורי, הם תכננו את הכל, הסנגורית עשתה מה שהיא רוצה. היא צריכה עבודה. בחיים שלי לא כתבתי ככה, אם לא הייתה אמא שלי גם לא הייתי כותב את זה, הייתי אומר לשופט שיכניס אותי לבית סוהר.
ב"כ המשיבה:
כב' השופט טל הציע לו סנגור ציבורי בדיון קודם, והמערער סירב.
המערער:
הציבור הוא הקורבן, סנגוריה ציבורית מגנה על הציבור ולא על נאשם. אל תגידו לי שהיא באה להגן עליי.
<#3#>
פסק דין
לא ביקשנו את תגובת המאשימה, כי לא ראינו צורך בכך.
המערער הורשע בהכרעת דין מנומקת בבית משפט השלום בראשל"צ, (כב' השופט ארז יקואל) בעבירות שעניינן פריצה לרכב לפי סעיף 413 ו לחוק העונשין (2 עבירות), גניבה מרכב לפי סעיף 413 ד (א) לחוק העונשין (2 עבירות), ניסיון פריצה לרכב לפי סעיפים 25 ו-413 ו לחוק העונשין וחבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413 ה לחוק.
כן זוכה המערער מחמת הספק מעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק.
על יסוד הרשעתו, נגזרו על המערער 4 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי.
יצויין, כי התביעה עתרה לעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. דא עקא המערער בחר שלא להתייצב אצל הממונה.
הערעור מופנה נגד הכרעת הדין בלבד.
הכרעת הדין נסמכת על הודיית המערער באישומים 1 ו- 3 (ת/1) וכן על עדות עד אובייקטיבי, אשר זיהה את המערער סמוך לאחר ביצוע העבירות כמי שראה אותו פורץ לרכבים.
בבית המשפט חזר בו המערער מהודאתו בחקירה המשטרתית, הגם שלא ניהל משפט זוטא.
לטענתו, בעת גביית ההודעה היה תחת השפעת סמים, סבל מתופעות של קריז וכן נאמר לו כי אם ישתף פעולה, ישוחרר.
מכל הטעמים האלו, טען כי אין לבסס את הרשעתו על ההודיה כפי שניתנה.
בית משפט קמא דחה את טענות המערער וקבע, כי ההודעה נגבתה כדין וכי על פי תוכנה עולה, כי מדובר בהודיית אמת.
בית משפט ציין, כי המערער לא נתן הסבר מניח את הדעת כיצד מסר בהודייתו גרסה שלמה וקוהרנטית ובה פירט את כל השתלשלות העניינים עובר לביצוע העבירות ובעת ביצוען, כאשר לשיטתו, היה נתון תחת השפעת סמים.
בית משפט קמא העדיף את עדות החוקר שגבה את ההודעה, לפיה לא השפיע על המערער להודות במיוחס לו, וכי לאורך גביית ההודעה המערער תקשר, ענה לעניין ומסר את דבריו ברצון ובאורח חופשי.
בהתייחסו לעדות העד מלכה- העד האובייקטיבי, קבע בית משפט קמא, כי עדותו מהימנה, כי הלה גר בסמיכות למקום האירוע ולמשמע רחשים התעורר, יצא לרחוב והבחין באדם, שאל אותו לפשר מעשיו והתריע בפניו כי הוא מזמין משטרה.
אז מיהר המערער לעזוב את המקום. העד הוסיף, כי אותו אדם נראה לחוץ, סיפר על עצמו כי הינו מחוסר בית ונשא על גבו תיק גב.
במהלך מנוסתו, נשמטו מהתיק פריטים אשר אף הם תוארו בהודיית המערער כפריטים שנלקחו מאחת המכוניות.
העד מלכה הוסיף ותיאר את המערער- תיאור שהולם את חזותו וגילו.
העד זיהה את המערער באורח ספונטני כשעתיים לאחר האירוע ובה בעת נתפס המערער בכף.
יוצא אפוא, כי הודיית המערער נתמכת בראיות אובייקטיביות ובנסיבות אלו, בצדק קבע בית המשפט כי אף אם לא נערך מסדר זיהוי למערער, כפי שהלה טען שהיה מקום לערוך- הרי שאין בכך כדי לכרסם בראיות התביעה ולעורר ספק בדבר אשמו של המערער.
בשולי הדברים יצויין, כי המערער כתב הודעה ארוכה ומפורטת ומחזיקה 48 עמודים ועל אף שהעיד על עצמו כי אין לו השכלה וההיגיון כמו גם הינו נעדר יכולת להגן על עצמו, הרי שפירט באריכות ובבהירות את טיעוניו לרבות טיעונים משפטיים.
בנסיבות אלו, נחה דעתנו כי לא נפגעה זכותו להגנה, הגם שהסנגוריה הציבורית, כך לדבריו, סירבה להגיש את הערעור בנימוק כי הינו חסר סיכוי.
עוד ראוי לציין, כי בדיון קודם הציע כב' סגן הנשיאה, השופט טל, למערער מינוי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, והלה דחה את ההצעה.
העולה מכל האמור לעיל, כי אין יסוד לערעור ודינו להידחות.
<#4#>
ניתן והודע היום י"ב טבת תשע"ד, 15/12/2013 במעמד הנוכחים.
ורדה מרוז, אב"ד | זהבה בוסתן, שופטת | שירה בן שלמה, שופטת |
המערער:
מבקש עיכוב ביצוע של חודש, יש לי אמא חולה בבית. אני בן יחיד ואני איתה. בלעדי היא כלום. אין לי אחים ואין לי אחיות, אין לי כלום במדינה הזאת, שלושים שנה לא גרתי פה.
ב"כ המשיבה:
מתנגד לעיכוב ביצוע, מדובר בעבירות משנת 09', המערער היה צריך לצפות שהוא יצטרך לרצות את העונש היום. מבקשת שהיום ירצה את עונשו.
יש רק צו עיכוב יציאה מהארץ.
<#7#>
החלטה
ניתן בזאת עיכוב ביצוע לצורך התארגנות לתקופה של 21 יום.
המערער יתייצב לריצוי מאסרו בתאריך 5.1.14 שעה 9:00 בכלא "הדרים" מצוייד בתעודת זהות.
התנאים בהם שוחרר ישארו על כנם.
<#8#>
ניתנה והודעה היום י"ב טבת תשע"ד, 15/12/2013 במעמד הנוכחים.
ורדה מרוז, אב"ד | זהבה בוסתן, שופטת | שירה בן שלמה, שופטת |
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
15/12/2013 | הוראה למאשימה 1 להגיש סיום מאסר | ורדה מרוז | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מערער 2 - נאשם | דניאל ששון | |
משיב 1 - מאשימה | מדינת ישראל | אריאלה סגל אנטלר |