הצדדים מילאו ידיי להכריע התביעה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לתאונה ולגבי 4% מרכיב ירידת הערך רכב התובע.

לטענת התובעים רכב הנתבעים סטה לנתיב נסיעת התובע 2, פגע בו בצדו השמאלי והדפו ימינה לעבר המדרכה. מנגד טוענים הנתבעים כי התובע הוא זה אשר סטה לנתיב הנסיעה של נתבע 1 ופגע בו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שהוצג בפני על ידי הצדדים, לרבות תמונות הנזק ברכב התובעים, סבורני כי בעוד התובע 1 הציג גרסה פוזיטיבית וסדורה לגבי אופן קרות התאונה אשר נתמכת בתמונות הנזק ברכבו, הנתבע 1 התבסס בעדות על הנחות בלבד ולא ידע לומר באופן פוזיטיבי כיצד קרתה התאונה. הנתבע 1 טען שהרגיש תקר בגלגל והניח כי הוא נגרם מפגיעה שנגרמה על ידי התובע 1 ברכבו. כל שידע הנתבע 1 לדווח הוא כי הרגיש משיכה ולא ידע לתת הסבר לפגיעת התובע 1 בצד הימני של רכבו באופן המחליש את גרסתו.

לעניין המחלוקת לגבי התוספת בשיעור של 4%. התובעים תמכו תביעתם בחוות דעת שמאי. הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית ולא סתרה את חוות דעת השמאי מטעם התובעים ועל כן איני רואה הצדקה להפחית שיעור זה מרכיב ירידת הערך הנתבע.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 53,660 ₪ צמוד מיום 7.1.13 ועד למועד התשלום בפועל בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העד כפי שנפסק בדיון בסך 250 ₪ ושכר טרחת עורך דין בשיעור 11.8%.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.