<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה, מר מיכאל קיגל, מתמחה

ב"כ הנאשמת, עו"ד

הנאשמת – בעצמה.

פרוטוקול

<#2#>

החלטה

1. הנאשם, גיא רביניק, יליד שנת 1992, הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של פריצה לרכב, על פי סעיף 413 ו. רישא, לחוק העונשין, התשל"ז 1977.

מתוך עובדות כתב האישום, עולה כי בתאריך 11.10.11, בשעה 1:30 או בסמוך לכך, בהרצליה, ניסה הנאשם, ביחד עם אחר, לפרוץ לרכב השייך לאליהו מנה (להלן: "המתלונן") שהיתה בחצר ביתו , מסוג "חיפושית", בצבע צהוב, מ.ר. 769-670, בכך שניסה לפתוח את ידית הדלת ודחיפת החלון, במטרה לפתוח אותו.

2. מעיון בגיליון הרישום הפלילי עולה כי הנאשם נידון בבית משפט לנוער בגין עבירות רכוש ואיומים, משנת 2009, אך לא הורשע בדין.

הנאשם הופנה לשירות מבחן, והומצא תסקיר בעניינו.

תסקיר שירות מבחן פורש בהרחבה את נסיבותיו האישיות של הנאשם. מהתסקיר עולה כי מזה כחמישה חודשים עובד הנאשם כמוכר ברשת חנויות חשמל. בתסקיר פורטו נסיבות חיים קשות של הנאשם. אמו נפטרה בהיותו בן 9, ולאחר מות אמו הוצא מהבית והועבר בין פנימיות שונות. עם זאת, שירות המבחן התרשם כי על אף הקשיים הרגשיים והמשפחתיים עמם התמודד מגיל צעיר, עשה הנאשם מאמצים להשתלב באופן תקין במסגרות חינוך וסיים 12 שנות לימוד. הנאשם שוחרר משירותו הצבאי על רקע מעורבותו בביצוע עבירות רכוש ואיומים, בהיותו כבן 17 שנים.

3. לעניין ביצוע העבירה נשוא האישום נטל הנאשם אחריות והביע חרטה. הנאשם תיאר את ביצוע העבירה, בין היתר, על רקע התחברות לחברה שולית, באותה עת, בטחון עצמי נמוך וצורך להרשים את בני גילו. שירות המבחן התרשם כי התנהגותו בעבירה נשוא הדיון, נבעה על רקע מצוקה, ותקופה משברית בחייו, שהתאפיינה בחוסר יציבות, ובחיפוש מסגרת שייכות, בהתנהגות ילדותית ובהעדר שיקול דעת ומודעות לחומרת המעשה.

4. שירות המבחן התרשם כי הסיכוי להישנות ביצוע עבירות דומות בעתיד הינו נמוך נוכח גילו הצעיר של הנאשם, נטילת האחריות על ביצוע העבירה, הבנה ומודעות כיום לחומרתה. כמו כן, התרשם שירות המבחן כי ההליך המשטרתי והמשפטי היוו עבור הנאשם גורם מרתיע ומציב גבולות, כשמאז ביצוע העבירה, מזה למעלה משנתיים וחצי, הנאשם משקיע מאמצים לתפקד באופן תקין.

לאור זאת, המליץ שירות המבחן להעמיד את הנאשם בצו מבחן, למשך שנה, על מנת לסייע לו בחיזוק מאמציו לתפקוד תקין. גובשה עבורו תוכנית של"צ, בהיקף של 150 שעות.

בנוסף, ממליץ שירות המבחן לשיקול בחיוב את ביטול הרשעתו בדין של הנאשם, נוכח גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, שיתוף הפעולה בעת הקשר עימו והבעת המוטיבציה להשתלב בטיפול, במסגרת שירות מבחן.

5. המאשימה עותרת להותיר את הרשעת הנאשם על כנה, ולהשית על הנאשם עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, קנס ומאסר מותנה. המאשימה מדגישה את חומרת מעשיו של הנאשם, כאשר פרץ לרכב, כשמדובר בעבירה שהפכה למכת מדינה. לשיטת המאשימה מתחם הענישה נע בין חודשיים ל-8 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, לטענתה, עניינו של הנאשם אינו נכנס לגדר החריגים שנקבעו בפסיקה לאי הרשעה, בפרט כאשר מהתסקיר אין עולה כי הרשעה תגרום לנזק קונקרטי לנאשם.

6. מנגד עותר ב"כ הנאשם, עו"ד שירן ברגמן, לאמץ את המלצת שירות המבחן ולבטל את הרשעת הנאשם. הסניגור מדגיש לקולא את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, כפי שהובאו בהרחבה בתסקיר, גילו הצעיר, נטילת האחריות על מעשיו, חלוף הזמן, תפקודו הנורמטיבי, שיתוף הפעולה עם שירות מבחן והסיכוי הנמוך להישנות העבירה. לטענת הסנגור, יש להתייחס לנאשם כבגיר צעיר כשאכן קיים לגביו קושי להוכיח את הנזק הקונקרטי, אך אין ספק כי יש בהרשעת הנאשם כדי לפגוע בעתידו וביכולתו להשתלב בתחום התעסוקתי. כמו כן, מדגיש הסנגור, כי הרישום הקודם, ללא הרשעה הינו ישן, כאשר לטעמו מתחם הענישה בתיק נע בין אי הרשעה לבין ענישה צופה פני עתיד.

דיון

7. ב-ר"ע 432/85 גדעון רומנו נגד מדינת ישראל נקבע כי סיום הליך פלילי ללא הרשעה ייעשה רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה. בע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337, נקבעו קריטריונים מנחים, לפיהם הימנעות מהרשעה אפשרית בהתקיים שני תנאים מצטברים, האחד, שההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני, כי ניתן לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

מימד החומרה במעשה העבירה שביצע הנאשם, הינו מכביד, באשר מדובר בפגיעה של ממש ברכוש הציבור וקניינו, כאשר יש לכך גם השלכות, בדרך של הכבדה על ציבור הנהגים בכל הנוגע לתשלום עבור פוליסות ביטוח.

8. כאמור, העבירה שביצע הנאשם הינה עבירה חמורה, שבנסיבות רגילות הייתה מצדיקה ענישה הכוללת מרכיב ענישה של מאסר ממשי.

עם זאת , שוכנעתי כי יש להתייחס למקרה הנוכחי כאל חריג ויוצא דופן, המצדיק סטייה מן הכלל, עד כדי ביטול הרשעתו של הנאשם.

לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם ביצע את העבירה בהיותו על סף הקטינות, כבן 19. כפי שעולה מהתסקיר נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הינן קשות. עם זאת, למרות הקשיים הרגשיים והמשפחתיים עמם התמודד הנאשם מגיל צעיר וגם בהיעדר יציבות בחייו, ערך הנאשם מאמצים לתפקד באופן תקין ולסיים מסגרות לימוד (ס/1-תעודת גמר).

כפי שהתרשם שירות המבחן, העבירה נבעה על רקע מצוקה, התנהגות ילדותית והיעדר שיקול דעת.

9. כיום, נוטל הנאשם אחריות על מעשיו ומודע לחומרת התנהגותו כשהינו מביע רצון להמשיך ולנהל חיים נורמטיביים ולהשתקם, כך שהסיכוי להישנות ביצוע עבירות בעתיד הינו נמוך.

הנאשם הינו אדם צעיר ויקשה אכן כעת להצביע על נזק קונקרטי שיגרם לו מהרשעתו, אך אין ספק כי השארת ההרשעה על כנה, במקרה זה, עלולה לפגוע בעתידו ולהקשות עליו לעתיד לבוא, בהשתלבות בחברה ובשוק העבודה.

10. כך קבעה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"פ 9090/00 בעז שניידרמן נגד מדינת ישראל (פורסם ביום 22.2.01), כי בנסיבות מעין אלו, ראוי גם לשקול את ביטול ההרשעה:

"ההתלבטות במקרה זה אינה קלה. מצד אחד, עומד לפנינו המערער שביצע עבירה חמורה וראוי כי יורשע בגינה על מנת להעביר מסר ראוי למערער עצמו ולחברה, לפיו אין להקל עם מי שעובר עבירה כה חמורה. מצד שני, אין ספק כי השארת ההרשעה על כנה במקרה זה תשמש מכשול בהמשך דרך חייו של המערער ותפריע לו הן בגיוסו לצה"ל והן בחייו האזרחיים בעתיד. עומד לפנינו אדם צעיר, שנכשל באופן חד-פעמי והוא מבקש לאפשר לו לשקם את חייו בלא שההרשעה תעמוד לו לרועץ. האינטרס של המערער בשיקומו אינה רק אינטרס של העבריין ואינו רק פועל יוצא מנתינת הדעת על נסיבותיו האישיות לטובתו הוא, אלא זהו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. עניינו של אינטרס זה הוא, לתת סיכוי למי שנכשל בעבירה בנסיבות כבענייננו לחזור לחיק החברה ולהשתלב בה כאדם נורמטיבי. הסטיגמה הדבקה בהרשעה, עלולה לפגוע בכך. "

11. כך גם בע"פ 4466/13 נתנאל אסולין פורטל נגד מדינת ישראל (פורסם ביום 22.5.14), קיבל בית המשפט את ערעור המערער לבטל את הרשעתו בדין, על ידי בית משפט קמא, שהרשיע אותו על פי הודאתו, בכך שסייע לשניים ששדדו נהג מונית, בזאת שהסיע אותם לאחר ביצוע שוד – כשבאותו מועד סיפרו לו על אירוע השוד, והנאשם קיבל על כך אף תמורה, משלל השוד. בית משפט העליון התייחס להיות הנאשם בגיר צעיר ולצורך להתייחס לנזק הפוטנציאלי אשר עלול להיגרם לעתידו של הנאשם מעצם ההרשעה, תוך מתן משקל לרקעו הקשה של המערער, ההתפתחויות החיוביות בחייו וקבלת האחריות, וביטל את הרשעתו בדין, וכך נקבע:

"לא בלי התלבטות החלטנו לקבל את הערעור. ברי כי אין לנהוג כל עיקר יד קלה בביטול הרשעה, שהיא "דרך המלך" ההכרחית במרבית התיקים. ואולם, המחוקק פתח פתח לכך בסעיף 192א. לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982. איננו רוצים ליטע כאן מסמרות באשר לגישה בכגון דא לעניינם של בגירים צעירים, אף כי הדעת נותנת שהיותם ב"תקופת המעבר" שבין קטינות לבגירות, על סימני השאלה והערפל באשר לעתיד המובנים בה, היא גורם שיש להידרש אליו, תוך שיקול כל מקרה לגופו וכלל הנסיבות. הלכת כתב (ראו עמ' 342) מתמקדת (מפי השופטת דורנר) ב"פגיעה חמורה בשיקום הנאשם", בלא שייפגעו מהותית שיקולי ענישה אחרים".

סוף דבר

12. מכלול השיקולים שנמנו לעיל, מביאים לכלל מסקנה, שמן הראוי לאפשר לנאשם לצאת לחייו הבוגרים, מבלי שעברו יוכתם בהרשעה פלילית, כאשר תימוכין לכך ניתן למצוא גם באמור בתסקיר החיובי של שירות המבחן.

ניתן לומר כי בעניינו של הנאשם נמצאות נסיבות אישיות, חריגות, כפי המפורט, כשבנוסף מדובר בצעיר העומד בתחילת דרכו, כאשר מתברר עוד כי עלה על דרך חדשה של שיקום.

13. לפיכך, אני מבטל אפוא את ההרשעה וזאת על פי סעיף 192 א. לחוק סדר הדין הפלילי, ומטיל על הנאשם צו מבחן, למשך שנה.

הובהר לנאשם כי בתקופת המבחן עליו למלא במלואן את הוראות שירות המבחן ולהשתתף בכל תוכנית טיפולית, מטעם שירות המבחן.

14. כמו כן, אני מטיל על הנאשם צו של"צ, בהיקף 150 שעות, שיבוצע במסגרת "הבית של בנג'י", בית לחיילים בודדים, ברעננה, שם יועסק בתפקיד של סיוע בעבודות ותורנות בקבלה, הכל בהתאם להוראות שירות המבחן.

הנאשם יחל בביצוע השל"צ בתאריך 27.7.2014.

בתום ביצוע השל"צ יועבר דו"ח משלים.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לשירות המבחן.

זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ג תמוז תשע"ד, 21/07/2014 במעמד הנוכחים.