בפניי עתירה מתוקנת (להלן - העתירה) בעניין מכרז פומבי 15/2012 לבחירת ספקים לבדיקה מקצועית של חיובי מיסוי עירוני המוטלים על משרדי ממשלה וטיפול להפחתתם (להלן - המכרז). בעתירה מבוקש לבטל את החלטות המשיב 1 (משרד האוצר - אגף החשב הכללי) מיום 15.4.13 ומיום 21.8.13, בדבר זכייתם של צמדי המשיבים הבאים: המשיב 2 (פלג, כהן, דויטש, עורכי-דין) והמשיבה 3 (דראל נכסים בע"מ); המשיב 4 (אריה סער, משרד עורכי-דין) והמשיבה 5 (אראלים נכסים בע"מ); המשיב 6 (בן אליעזר ושות', משרד עורכי-דין) והמשיבה 7 (עירונית חברה לבדיקת מיסוי נדל"ן בע"מ).

כן מבוקש לקבוע כי צמד העותרים 3 ו-4 (כץ, גבע, איצקוביץ KGI)), עורכי-דין, ואופיר ריפאנד בע"מ) ידורג במכרז כזוכים במקום הראשון; וכי צמד העותרים 1 ו-2 (מלכה אנגלסמן ושות', משרד עורכי-דין, ומעוף בדיקת ארנונה והיטלים אירוניים בע"מ) ידורג כזוכים במקום השני.

לחלופין, מתבקש בית המשפט להורות על ביטול המכרז ולחייב את המשיב 1 לצאת במכרז חדש.

רקע

עתירה זו היא העתירה המינהלית הרביעית במספר (והיא אינה האחרונה שהוגשה) בקשר עם מכרז זה. המכרז בו עוסקת העתירה, הוא המכרז השני שמפורסם בנוגע לשירותים אלו. המכרז הקודם נפסל בערעור בית המשפט העליון. להלן אתאר את השתלשלות העניינים.

1. המכרז הראשון פורסם על ידי משיב 1 ביום 24.10.10 (להלן - מכרז 2010). במכרז זה ניתנה למציעים האפשרות להגיש הצעותיהם באחת משתי דרכים:

(א) הגשת הצעה במשותף על ידי שני גופים נפרדים שהוגדרו יחדיו כ"מציע" לצורך המכרז, כאשר נדרש היה שגופים אלו יהיו משרד עורכי דין וחברה מקצועית העוסקת בבדיקת חיובי מיסוי עירוני;

(ב) הגשת הצעה על ידי משרד עורכי דין המתמחה בבדיקת חיובים מהסוג הרלוונטי אשר יעסיק מטעמו אנשי מקצוע בתחומים הנוספים הנדרשים.

1. כל הזוכים במכרז 2010 הגישו הצעות לפי חלופה (א). לעומתם, העותרים נגד תוצאותיו הגישו הצעות על פי חלופה (ב). העותר 1 והעותרת 3 (כהגדרתם בעתירה הנוכחית) פנו לבית משפט זה (כב' השופטת נ' בן-אור) בעתירות באשר למכרז 2010 ותוצאותיו (עת"מ 57884-03-11 ועת"מ-11579-04-11). העותרים טענו בעתירותיהם כי תנאי המכרז נוגדים את חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן - החוק), כמו גם את כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן - כללי האתיקה), וביקשו כי יינתן צו שיאפשר עיון מלא בהצעות שהגישו המשיבים במכרז 2010, כמו גם בהסכמים לשיתוף פעולה של המשיבים, וכן כי תבוטל זכיית הזוכים במכרז זה. בתגובתו המקדמית לעתירות הנזכרות, הודיע המשיב 1 (לעתירה הנוכחית) כי תיקן את תנאי התשלום של חלופה (א) במכרז 2010, באופן המבהיר בבירור כי התמורה תשולם לחברה המקצועית ולמשרד עורכי הדין בנפרד. משכך, ביקש בית המשפט לדעת האם לא התייתרו העתירות. העותרים השיבו בשלילה, בטוענם כי התיקון הביא לפגיעה בדיני מכרזים, שכן הוא מהווה תיקון בדיעבד, לאחר שהוכרזו כבר הזוכים. השופטת בן-אור דנה בעתירות במאוחד וקבעה כי דינן להידחות מחמת שיהוי ומניעות, שכן העותרים שרכו רגליהם ועתרו על "אי חוקיות" תנאי המכרז רק לאחר שהפסידו בו, חודשים לאחר שפורסם והתנהל. כן קבעה כי אף אם לא היה בשיהוי כשלעצמו כדי להביא לדחיית העתירה על הסף, הרי שיש בו למנוע מהעותרים לעורר טענה כנגד התיקון במועד כה מאוחר (להלן - פסק הדין בעתירה).
2. העותרים 1 ו-3 (כהגדרתם בעתירה שלפניי) ערערו לבית המשפט העליון (עע"מ 8539/11). הגם שהסכים כי העתירות לקו בשיהוי ומניעות, קיבל בית המשפט את הערעור בנימוק כי נפלה אי חוקיות בתנאי מכרז 2010. בית המשפט קבע שמכרז 2010 הפר את סעיף 58 לחוק, האוסר על עורך דין לשתף פעולה עם מי שאינו עורך דין או לשתפו בהכנסותיו (להלן - פסק הדין בערעור).
3. לפיכך בחודש דצמבר 2012 יצא משיב 1 במכרז חדש לאספקת שירותים להפחתת חיובי מיסוי עירוני. במכרז נקבע כי המשיב יבחר שישה ספקים - שלושה משרדי עורכי דין ושלוש חברות מקצועיות - שיספקו שירותים ואשר ישתפו פעולה ביניהם. בהתאם ניגשו למכרז שישה צמדי מציעים, והם: העותרים 1 ו-2, העותרים 3 ו-4, המשיבים 2 ו-3, המשיבים 4 ו-5, המשיבים 6 ו-7 והמשיבים 8 ו-9.
4. המציעים פנו למשיב 1 בשאלות הבהרה וזה פרסם ביום 15.1.13 תשובות לשאלות אלו (להלן - שאלות ההבהרה ותשובות ההבהרה, בהתאמה). ביום 4.2.13 הגישו המציעים את הצעותיהם למכרז.
5. לטענת העותרים (ואין חולק עליה) ביום 28.5.13 וביום 2.6.13 קיבלו העותרים 1 ו-2 והעותרים 3 ו-4, בהתאמה, מכתב מאת המשיב 1, הנושא את התאריך 27.5.13, לפיו הזוכים במכרז הם המשיבים 2-7. זאת, הגם שבדיעבד התברר לעותרים, לטענתם, כי החלטת ועדת המכרזים בדבר הזוכים במכרז התקבלה כבר ביום 15.4.13, בו קבעה את ניקוד הזוכים ואף החליטה לבחור במשיבים 8 ו-9 כ"כשיר נוסף" (להלן - ההחלטה המקורית). למען הדיוק יצוין, שמהמסמכים המצורפים לכתבי הטענות עולה כי החלטת ועדת המכרזים התקבלה ביום 8.4.13.
6. לטענת העותרים, מעת פרסום ההחלטה בדבר הזוכים במכרז, וחרף פניותיהם החוזרות ונשנות של העותרים למשיב 1, הלה נמנע מלהעביר להם את כל המסמכים הנוגעים למכרז. כהוכחה לכך צירפו העותרים לעתירה מכתב מאת באי כוחם מיום 9.6.11 (נספח 20 לעתירה). נספח 2 למכתב זה הנו חוו"ד ד"ר לימור זר-גוטמן, המנתחת את תנאי המכרז 2010 (להלן - חוו"ד זר-גוטמן). חוות דעת זו אף צורפה כנספח 29 לעתירה.
7. ביום 17.6.13 הגישו העותרים לבית משפט זה עתירה מינהלית, בצירוף בקשה לצו ביניים ובקשה לצו ארעי בעניין ההחלטה המקורית (להלן - העתירה המקורית). הוריתי על מתן צו ארעי כמבוקש וקבעתי את העתירה לדיון, אשר נערך ביום 27.6.13.
8. במהלך הדיון בעתירה העלה המשיב 1 טענה של אי מיצוי הליכים. לפיכך הצעתי כי העניין יוחזר לוועדת המכרזים לשם דיון בטענות העותרים, תוך השארת העתירה על כנה ומתן אפשרות למשיבים להגיב בפני הוועדה. ההצעה התקבלה על דעת באי כוח הצדדים. בא כח משיבים 6 ו-7 הוסיף וביקש לקצוב את תקופת מיצוי ההליכים מול ועדת המכרזים. משכך הוריתי על החזרת העניין לוועדת המכרזים לדיון. כן הוריתי כי הצדדים ימציאו, זה לזה, העתק של החומר אשר הוגש לוועדת המכרזים (מושחר), כמו גם כי הצדדים יגישו לוועדת המכרזים העתק של כל החומר שהוגש לבית המשפט במסגרת העתירה המקורית, זאת עד ליום 2.7.13. עוד קבעתי כי ועדת המכרזים תקבע מועד לשמיעת הצדדים ובאי כוחם, תיתן החלטתה בעניינם לא יאוחר מיום 31.7.13 ותמציא החלטה זו לצדדים לא יאוחר מ-24 שעות לאחר הינתנה. לבסוף קבעתי מועדים להגשת עתירה מתוקנת בעניין העותרים ובעתירות המשיבים, ככל שיתעוררו, בעקבות החלטתה החדשה של ועדת המכרזים.
9. העותרים הגישו לוועדת המכרזים תשובה לטענות שהועלו נגדם על ידי המשיבים במסגרת העתירה המקורית והבקשה לצו הביניים, כשלחומר זה צירפו חוו"ד נוספת מאת ד"ר לימור זר-גוטמן (אשר צורפה לעתירה כנספח 24; להלן - חוו"ד זר-גוטמן 2). המשיבים צרפו לתשובתם חוו"ד נגדית מאת עו"ד עמוס ויצמן ופרופ' חמי בן-נון (להלן - חוו"ד המשיבים) (זו צורפה לכתב התשובה של המשיבים 6 ו-7 כנספח 4).
10. ביום 25.7.13 התייצבו העותרים לשימוע בפני ועדת המכרזים. ביום 21.8.13 קיבלה ועדת המכרזים את החלטתה (להלן - ההחלטה השנייה). בהחלטתה דנה הוועדה בטענות העותרים, ובכללן, טענתם בקשר עם פגמים בערבות המשיב 2, טענתם בדבר ניגוד עניינים של אחד מיועציה החיצוניים של המשיבה 3 (רו"ח בוכניק) וטענתם הנוגעת להפרת עוה"ד כהן ופלג (שותפים במשיב 2) את כללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר), תשס"ג-2003 (להלן - כללי עיסוק אחר). כן דנה ועדת המכרזים בטענות העותרים בקשר עם פגמים בערבות המשיב 4, כמו גם בטענתם לפיה המשיב 4 הסתיר מהוועדה כי אחת משותפותיו, אשר הוצגה כאחת מצוות עורכי הדין אשר יספק את שירותיו למשיב 1 אם יזכה במכרז, עזבה את משרדו, וכן טענתם לפיה עו"ד סער (שותף במשיב 4) מפר את כללי עיסוק אחר. עוד דנה הוועדה בטענת העותרים לפיה המשיב 6 מפר את סעיף 59א בחוק ואת כללי עיסוק אחר. ולבסוף, דנה הוועדה בטענת העותרים לפגם בערבויות המשיב 8 ו-9. הוועדה החליטה לדחות את טענות העותרים בקשר עם המשיבים 2-7 ולקבל את טענתם באשר לפגם בערבות המשיבה 9. סופו של דבר, הוועדה לא מצאה מקום לשנות את החלטתה המקורית, למעט פסילת "הכשיר הנוסף" (קרי, המשיבים 8 ו-9).
11. ביום 11.9.13 הגישו העותרים את עתירתם המתוקנת על ההחלטה המקורית וההחלטה השנייה גם יחד. בעתירתם המתוקנת טענו העותרים נגד זכיית המשיבים 2-7 וביקשו כי יוכרו הם כזוכים תחת המשיבים, או לחלופין כי ייפסל המכרז.
12. לסיום אציין, כי ביום 29.9.13 הגישו המשיבים 8 ו-9 עתירה מינהלית לבטל את ההחלטה השנייה של ועדת המכרזים ולהשיבם למעמד "כשיר נוסף" (עת"מ 44959-09-13). העתירה מתנהלת בבית משפט זה, בפני כב' השופט נועם, אשר קבע ביום 7.1.14, שהדיון בה יערך לאחר מתן פסק דין בעתירה שבפניי.

טענות העותרים

העותרים טענו כי בהצעת המשיבים נפלו הפגמים המהותיים הבאים:

1. טענות העותרים בהתייחס להצעות המשיבים 2 ו-3
   1. לטענת העותרים, בערבות הבנקאית שהועמדה על ידי המשיב 2 נפלו שתי טעויות. האחת, כי היא ניתנה ל-"פלג, כהן, דויטש, מוסקוביץ – עורכי דין" במקום ל-"פלג, כהן, דויטש – עורכי דין". קרי, הערבות הועמדה על שם גוף אחר ולא הגוף המציע. שנית, כי בגוף הערבות נרשם כי היא ניתנת ל-"פלג, כהן, דויטש, מוסקוביץ – עורכי דין בע"מ", זאת על אף שאין גוף בשם זה, ולא ניתן לערוב לגוף שכזה, שכן חברת עורכי דין אינה יכולה להיות מוגבלת במניות. לטענת העותרים, אין נפקא מינא לכך שמקור הטעות הנו הבנק ולא המשיב 2.
   2. כן טענו העותרים כי השותפים במשיב 2 הם בעלי השליטה ומנהליה של המשיבה 3 (במישרין ובאמצעות קרובי משפחה מדרגה ראשונה). לטענת העותרים הדבר יוצר חשש לניגוד עניינים בין שני העיסוקים בניגוד לכלל 1(א)(1) לכללי עיסוק אחר. העותרים המשיכו וטענו כי משמעות הדבר היא כי הצעות המשיבים 2 ו-3 נגועות באי חוקיות ויש לפסול אותן.

כתימוכין, צירפו העותרים לעתירה, כנספח 31, נסחים של רשם החברות. לפי נסחים אלו, עו"ד איתי כהן, ממשרד המשיב 2, הוא בעל רוב מוחלט במניות חברה פרטית בשם אן.טי.איי השקעות מילניום בע"מ (להלן - "אן.טי.איי") והדירקטור היחיד בה, כאשר אן.טי.איי היא בעלת 50% מהון המניות המונפק של המשיבה 3.

העותרים טענו כי יש להחיל בעניין זה את מונחי ה"שליטה" וה"החזקה" אשר בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן - חוק ניירות ערך), לפיהם, עו"ד כהן הוא בגדר מי שמכוח החזקתו יש ביכולתו לכוון את פעילות המשיבה 3 ואת ענייניה. משמע, עו"ד כהן שולט במשיבה 3 ולכן, כעו"ד, אסור לו לטפל בעניין המטופל על ידי המשיבה 3, שכן הדבר מפר את כלל 1(א)(1) לכללי עיסוק אחר.

עוד עולה מהנסחים, שבנספח 31, כי את מחצית הון המניות הנותר של המשיבה 3 מחזיקה חברה פרטית בשם גאפ השקעות מילניום בע"מ (להלן - גאפ). חברה זו היא בבעלות מלאה של דניאל פלג המשמש גם כדירקטור יחיד בה. העותרים טענו כי הלה נשוי לעו"ד רונית פלג, ממשרד המשיב 2, אשר עד לאחרונה החזיקה בעצמה במניות חברה זו. משמעות הדבר היא, כך העותרים, שעו"ד פלג הנה בעלת שליטה במשיבה 3. לפיכך טענו העותרים כי אף עו"ד פלג מפרה את כללי עיסוק אחר.

1. טענות העותרים בהתייחס להצעות המשיבים 3 ו-4
   1. לטענת העותרים, המשיב 4, שבהצעתו רשם ששמו הוא אריה סער, משרד עורכי דין (א. סער, יצחק-אזרואל, עורכי דין ונוטריון), העמיד ערבותו על שם גוף אחר: "סער אריה, משרד עו"ד".
   2. כן טענו העותרים כי הצעת המשיב 4 הוגשה בשם מתחכם ומטעה - "אריה סער, משרד עורכי דין (א. סער, יצחק-אזרואל, עורכי דין ונוטריון)", וזאת בכוונה להסוות את העובדה כי משרד המשיב 4 עמד בפני פירוק בסמוך למועד קבלת ההחלטה על הזכייה במכרז וכי אחת משני השותפים הבכירים במשרד (עו"ד יצחק-אזרואל) התכוונה לעזוב אותו. העותרים טענו כי שמה של עו"ד יצחק-אזרואל נכלל בהצעה על מנת להשפיע על ניקוד המשרד במכרז.
   3. עוד טענו העותרים כי עו"ד סער, השותף המייסד של המשיב 4, הוא בעל השליטה ומנהלה של המשיבה 5 (במישרין ובאמצעות קרובי משפחה מדרגה ראשונה), דבר המהווה הפרה של כללי עיסוק אחר.

כתימוכין, צירפו העותרים לעתירה, כנספח 32, נסחי רשם החברות לפיהם חברה בשם איתן (סהר) אחזקות בע"מ (להלן – סהר) הנה הבעלים של 99% ממניות המשיבה 5, כאשר אירית סער היא בעלת האחוז הנוסף, והדירקטור היחיד של המשיבה 5 הנו אבשלום חי סער. סהר עצמה מצויה בבעלות מלאה של עו"ד אריה סער, אשר משמש גם כדירקטור יחיד בה. כן צורפו, כנספח 33, מכתבי המלצה, לפיהם שימש עו"ד סער במשך שנים עברו כמנכ"ל המשיבה 5 (יצוין כי מדובר במכתבים מהשנים 1993-2001).

לטענת העותרים, המשיב 4 והמשיבה 5 פועלים מאותו בניין משרדים ואף עושים שימוש באותה מערכת מחשב, והלכה למעשה מתנהלים כיחידה אחת.

כן טענו העותרים, כי מהאמור עולה, שעו"ד סער שולט במשיבה 5, במישרין ובעקיפין באמצעות בני משפחתו (אשתו ואחיו - אירית ואבשלום), ולכן מפר את כללי עיסוק אחר.

1. טענות העותרים בהתייחס להצעות המשיבים 6 ו-7
   1. לטענת העותרים, הצעת המשיב 6 כוללת שיתוף פעולה אסור עם משרד עורכי דין (משרד עו"ד מוסקוביץ), דבר אשר נאסר בתנאי הסף של המכרז ובתשובות ההבהרה (לשאלות הבהרה 4 ו-13). כן טענו העותרים כי בהצעת המשיב 6 במכרז הוסתר הדבר על ידי רישום עו"ד מוסקוביץ כשכיר במשיב 6. נטען כי הדבר אף מהווה הפרה של סעיף 59א לחוק לשכת עורכי הדין.
   2. כן טענו העותרים כי עו"ד בן-אליעזר, השותף המייסד של המשיב 6, הוא בעל השליטה במשיבה 7 (באמצעות אביו הקשיש) והתאגידים מתנהלים כגוף אחד. לעניין זה טענו העותרים, כי המשיב 6 והמשיבה 7 אף פועלים מאותו משרד ובאמצעות אותה מערכת מחשבים.

כתימוכין, צירפו העותרים לעתירה, כנספח 35, נסחים של רשם החברות. לפי אלו, 50% ממניות המשיבה 7 בבעלות ראובן בן-אליעזר, והוא גם הדירקטור היחיד בחברה. לטענת העותרים ראובן בן-אליעזר הוא אביו של עו"ד בן-אליעזר, והוא אדם קשיש, שאינו עובד ואינו פעיל במשיבה 7. הדבר אף עולה מהצעת המשיבה 7 במכרז ממנה נעדר ראובן בן-אליעזר, על אף היותו, לכאורה, בעל 50% ממניותיה, והדירקטור היחידה בה. לטענת העותרים עקב שליטת עו"ד בן-אליעזר במשיבה, הוא מפר את כללי עיסוק אחר.

1. טענות נוספות של העותרים
   1. לאור החלטת ועדת המכרזים לפסול את הצעת המשיבים 8 ו-9 בהחלטתה השנייה, זנחו העותרים בעתירה המתוקנת את טענותיהם נגד הצעות המשיבים 8 ו-9. עם זאת, העותרים מלינים על ועדת המכרזים כי לא בחרה בהם כ"כשיר נוסף" במקום משיבים אלו.
   2. העותרים המשיכו וטענו כי הבעלויות הצולבות בין משרדי עורכי הדין לחברות המקצועיות איפשרו למשיבים 2-7 להציע למשיב 1 מחירים נמוכים מאלו שיכולים היו העותרים להציע, שכן במקרה של העותרים, משרדי עורכי הדין התקשרו עם חברות מקצועיות בלתי תלויות. לפיכך, טענו הם, כי המשיבים הפרו את עקרון השוויון וההסתמכות וחתרו תחת דיני המכרזים ואמות המידה של ההגינות והצדק.
   3. העותרים סומכים את כלל טענותיהם בדבר חשיבות הדיוק בנוסח הערבות הבנקאית על עע"מ 1873/12 אסום חברה קבלנית בע"מ נ' מקרקעי ישראל נ' אוניברסיטת בן גוריון (6.8.12) (להלן – עניין אסום).
2. העותרים טענו כי ועדת המכרזים לא יכולה היתה להכשיר את הפגמים בהצעות המשיבים 2-7.

תשובת המשיב 1

1. המשיב 1 טען כי ועדת המכרזים אינה משמשת כוועדת אתיקה או כבית דין משמעתי. הוועדה מחויבת לדיני המכרזים, הקובעים את עקרון הרחבת מעגל המשתתפים במכרז כמו גם החובה לנהוג על פי עקרון השוויון. לטענת המשיב, אף אם יימצא פגם בהצעות המשיבים 2-7, משום שאלו עברו על כללי אתיקה מסוימים, אין לפסול את הצעותיהם אלא יש לאפשר להם לתקנם. מעבר לכך, אף אם ייפסלו הצעות המשיבים 2-7, אין בכך להכשיר את הצעות העותרים.
2. באשר לטענות העותרים הנוגעות לבעלויות הצולבת במשיבים, טען המשיב 1, כי יש להסתמך על פסק הדין בעתירה, בו הוכרע כי החזקת מניות בחברה אינה עולה כדי "עיסוק אחר", משום שהחלטתו בעניין זה לא בוטלה.
3. באשר לטורניית העותרים בגין אי בחירת "כשיר נוסף" תחת המשיבים 8 ו-9, טען המשיב 1, כי ועדת המכרזים עשתה כן משיקולים לגיטימיים, ובכללם ציונם הנמוך של העותרים במכרז, ובהתאם לשיקול הדעת הקיים לוועדה.
4. בנוסף לטענותיו הכלליות של המשיב 1, נדרש הוא אף לטענות העותרים ביחס לצמדי המשיבים הנוספים, כמפורט להלן.
5. טענות המשיב 1 בהתייחס למשיבים 2 ו-3
   1. המשיב 1 טען כי ערבות המשיב 2, הכוללת את השם "מוסקוביץ", ניתנה בהתאם לשם החברה הרשום, כפי שהיה בעת הוצאתה. אין נפקות לשינוי שמו של המשיב 2 לאחר יום הוצאת הערבות, שכן שינוי מאוחר של שם החברה לא משפיע על אישיותה המשפטית או התחייבויותיה. באשר לתוספת "בע"מ" לשמו של המשיב 2 בגוף הערבות, טען המשיב 1 כי לוועדת המכרזים שיקול דעת להכשיר פגמים בערבות במקרים חריגים, וכך נעשה במקרה זה. כתימוכין לטיעונו, הפנה המשיב את בית המשפט לעע"מ 5834/09 אדמונית החורש נ' המוסד לביטוח לאומי (31.1.10) (להלן – עניין אדמונית החורש). המשיב המשיך וטען כי אף בעניין אסום נקבע כי לא כל פגם בערבות מחייב את פסילתה וכי ניתן להכשירה במקרים חריגים.
   2. באשר לטענת העותרים כי כהונת עו"ד כהן כדירקטור באן.טי.איי כמוה כניהול המשיבה 3, טען המשיב, כי העותרים מתעלמים מהיות החברות השונות גופים משפטיים שונים, בעלי אישיות משפטית נפרדת. כן התנגד המשיב לפרשנות שהעותרים נתנו לחוק ניירות ערך ולטענתם כי מעצם היות בעלה של עו"ד פלג כדירקטור ובעל מניות בגאפ יש לראות בעו"ד פלג כמנווטת את פעולות המשיבה 3. לשיטת המשיב, החזקת מניות כשלעצמה אינה מהווה הפרה של כללי עיסוק אחר.
6. טענות המשיב 1 בהתייחס למשיבים 4 ו-5:
   1. המשיב 1 דחה את הטענה כי קיים פגם בערבות המשיב 4. השם המופיע בהצעת המשיב 4 הנו השם הרשמי "אריה סער, משרד עורכי דין", וזאת לצד השם המסחרי "א. סער, יצחק-אזרואל, עורכי דין ונוטריון", המובחן על ידי רישומו בסוגריים. המשיב 1 טען כי רישום השם המסחרי בהצעה אינו מעלה או מוריד ממחויבות הבנק לכבד את הערבות, אשר נוקבת בשמו הרשמי של המשיב 4.
   2. המשיב 1 אף ציין כי טענת העותרים בדבר פגם בערבות המשיבים 2 ו-4 לוקה בהעדר ניקיון כפיים, שכן אף העותרים השתמשו בהצעותיהן בשמות שונים מאלו המופיעים בערבויות שלהם.
   3. המשיב 1 התנגד להרמת המסך בין עו"ד סער, שהוא בעל מניות ודירקטור בסהר, לבין סהר, שהיא בעלת מניות במשיבה 5, לבין המשיבה 5. נוסף על כן טען המשיב 1 כי הדירקטור הפעיל במשיבה 5 הנו אחיו של עו"ד סער, ולטענתו, לא ניתן להסיק מעצם כהונת אחיו של עו"ד סער במשיבה 5, כי עו"ד סער עובר עבירה על כללי עיסוק אחר.
   4. בהתייחס לעזיבה של עו"ד יצחק-אזרואל את המשיב 4, טען המשיב 1, כי לא ניתן לצפות שצוות המשרד של המציעים יישאר זהה לכל אורך תקופת מתן השירותים על פי המכרז. כן טען המשיב, כי עו"ד סער הצהיר בפני ועדת המכרזים, כי במועד הגשת ההצעות טרם נודע לו על כוונת עו"ד יצחק-אזרואל לעזוב וכי בכוונתו לקלוט עו"ד אחר המנוסה בתחומים הרלוונטיים. הצהרות אלו היו מקובלות על ועדת המכרזים והיא לא ראתה לנכון לשנות את החלטה בדבר המשיב 4. המשיב 1 טען שיש לכבד את שיקול דעת הוועדה בעניין. כן טען המשיב כי הודעה בדבר עזיבת עו"ד יצחק-אזוראל הופצה ביום 30.4.13, בעוד שתוצאות המכרז פורסמו רק ביום 30.5.13. משמע כי הוועדה פרסמה את החלטתה חודש לאחר שכל המידע היה בידיה, אלא שלמרות מידע זה לא ראתה לנכון לשנות את ציון המשיב 4.
7. טענות המשיב 1 בהתייחס למשיבים 6 ו-7:
   1. באשר לבעלויות הצולבות של המשיבים 6 ו-7, תשובת המשיב 1 היתה כי האמור בנוגע למשיבים 2-5 בעניין זה, נכון גם לעניינם.
   2. עוד טען המשיב 1, כי נמסר לוועדת המכרזים שעו"ד מוסקוביץ הנו שכיר אצל המשיב 6. לטעם המשיב אין בכך עבירה על סעיף 59א(ב) לחוק, שכן עו"ד מוסקוביץ הוא חבר בחברת עו"ד אחת (משרדו העצמאי) והוא מועסק כשכיר באחרת (המשיב 6). לוועדה הוצגו שתי חוות דעת מומחים לעניין זה והיא העדיפה את חוו"ד המשיבים, דבר המצוי בגדר שיקול דעתה.

תשובת המשיבים 2 ו-3

(תחת כותרת זו ההתייחסות ל"משיבים" הנה למשיבים 2 ו-3)

1. המשיבים מבקשים להזכיר כי המעשה המינהלי נהנה מחזקת התקינות. ועדת המכרזים דחתה בהחלטתה השנייה את טענות העותרים, הן לעניין הערבות והן לעניין האחריות הצולבת. בית המשפט לא יתערב בהחלטת ועדת המכרזים כל עוד היא במתחם הסבירות.
2. טענות המשיבים 2 ו-3 בהתייחס לטענות העותרים בקשר עם ערבות המשיב 2:
   1. הוועדה פעלה במסגרת סמכותה עת היא הכשירה את הפגמים בערבות, שכן אין הם פגמים מהותיים.
   2. המשיב 2 הנו חברה פרטית אשר הבעלים היחיד והדירקטור בה מאז היווסדה הנו איתי כהן ואין הדבר מושפע משינויים בשם החברה. השם שנרשם בערבות "פלג, כהן, דויטש מוסקוביץ' – עורכי דין" היה השם הרשמי של המשיב 2 בעת מתן הערבות. שינוי שם החברה אינו משנה את אישיותה המשפטית, זכויותיה או חובותיה. הבנק, נותן הערבות, לא הכיר את עו"ד מוסקוביץ, ושמו, מבחינת הבנק, אינו יותר ממרכיב בשם החברה, אשר השתנה כאשר שונה שם החברה. שינוי שם החברה עצמו לא מהווה עילה לבנק שלא לכבד את הערבות.
   3. המשיב 2 טען כי לא יהיה זה ראוי וצודק לבטל את זכיית המשיבים עקב פליטת הקולמוס של הבנק, אשר בעקבותיה נוספה המילה "בע"מ" לשמו של המשיב 2, בכתב הערבות. הדבר אף עולה בקנה אחד עם המבחנים של כב' השופט מלצר בעניין אדמונית החורש, אשר אוששו בעע"מ 2638/12 רשות שדות התעופה בישראל נ' א.א. עינת מסעדות בע"מ (19.7.12) (להלן - רשות שדות התעופה). כן טענו כי גובה הערבות (25,000 ₪) היא זניחה לעומת פעילות המשיב 2 (העומדת על מיליוני ₪), ואין ספק כי בעת הצורך הערבות תכובד.
3. טענות המשיבים 2 ו-3 בהתייחס לטענות העותרים בקשר עם הבעלויות הצולבות:
   1. כללי עיסוק אחר באו להחליף את סעיף 60 לחוק לשכת עורכי הדין, אשר תוקן באמצעות חוק חופש העיסוק (הקלה בהגבלות – גיל תושבות ועיסוק אחר) (תיקוני חקיקה), התשס"ב- 2002 (להלן – חוק חופש העיסוק). כללי עיסוק אחר נועדו לצמצמם את הפגיעה בחופש העיסוק של עורכי הדין ולא להרחיבם. לפיכך, יש לנקוט בפרשנות מתאימה בהחלת הכללים, לרבות בהתייחס להחלת חוק הלבנת הון והגדרותיו.
   2. כן ציינו המשיבים כי פעמיים בחנה ועדת המכרזים את הזיקה שבין המשיב 2 למשיבה 3, ובשתי החלטותיה קבעה כי אין חשש לניגוד אינטרסים וכי לא נוצרה הפרה של כלל 1(א)(1) לכללי עיסוק אחר (המדובר בהחלטת הוועדה באשר להצעת המשיבים במכרז 2010 כמו גם בהחלטתה השנייה).
   3. המשיבים טענו כי החזקת מניות אינה יכולה להיחשב "עיסוק" לצורך כללי עיסוק אחר. כן טענו כי בין המשיב 2 למשיבה 3 קיימת הפרדה פונקציונאלית והפרדה חוקית. עוד נטען כי עו"ד פלג אינה מנהלת את המשיבה 3. באשר לשליטת עו"ד כהן במשיבה 3, נטען כי יש שתי חברות המפרידות בינו למשיבה 3, ומשמשות "מסך".
   4. כן טענו המשיבים כי העותרים עצמם נוהגים בחוסר ניקיון כפיים: (א) העותר 1 קשר קשרים מסחריים עם חברה בשם ערכים מומחים לאגרות היטלים ומיסי נדל"ן בע"מ (להלן - חברת ערכים) המהווים שורת הפרות של כללי האתיקה, וכן קשר קשר עם חברה בשם מלכה אנגלסמן מיסוי נדל"ן בע"מ (להלן – חברת אנגלסמן). (ב) לעותרת 2 רק שני עובדים קבועים (מארק וללי פיסחוב), על אף שוועדת המכרזים קבעה כי חלק הארי של העבודה חייב להתבצע על ידי העובדים הקבועים של החברה המקצועית. עוד טענו המשיבים כי נספח יא של העותרת מהווה מצג מטעה, שכן נמנים בו 10 עובדים, בעוד שלעותרת שני עובדים קבועים בלבד, כאמור. (ג) העותר 3 הנו הבעלים של חברת כץ גבע איצקוביץ קי.ג'י.איי בע"מ (להלן - קי.ג'י.איי), אשר בעלי מניותיה ומנהליה הם עוה"ד כץ, גבע ואיצקוביץ (בעלי העותר 3). לטענת המשיבים, אלה מפעילים לצד משרד עו"ד וכחלק ממנו, חברה מקצועית כלכלית. לטענת המשיבים, פעילות זו מנוהלת על ידי איילת נהרי, שאינה עו"ד, אך מופיעה בנייר הפירמה של משרד עוה"ד של העותר 3. האמור מהווה הפרה של כללי האתיקה ושל סעיף ד12 לתנאי המכרז. (ד) צוות העותרת 4 כולל שלושה עורכי דין, פרילנסרים, בניגוד לתנאי המכרז ופסק הדין בערעור אוסר על שיתוף פעולה של חברות מקצועיות עם עורכי דין.
4. לבסוף טענו המשיבים, כי הצעות העותרים 1 ו-2 והצעות העותרים 3 ו-4, אשר היו זהות (לטענתם), נגועות באי חוקיות עקב היותן מתואמות תאום אסור, מפרות את השוויון והתחרות החופשית, מנוגדות לדיני ההגבלים העסקיים, דיני המכרזים והדין הכללי.

תשובת המשיבים 4 ו-5

(תחת כותרת זו ההתייחסות ל"משיבים" הנה למשיבים 4 ו-5)

1. על פי המשיבים העתירה נגועה בשיהוי. לטענתם, כבר בתאריך 8.3.13 קיים משרד האוצר ראיונות עם כל המציעים שעברו את תנאי הסף. מכאן, כי כבר במועד זה (מעל לשלושה חודשים קודם להגשת העתירה) ידעו העותרים כי בכוונת המשיב 4 והמשיבה 5 להגיש הצעתם יחד למכרז. בנוסף, לפי נספח 6 לעתירה, ההחלטה בדבר תוצאות המכרז התקבלה ביום 8.4.13, וביום 24.4.13 אף התקשרה עו"ד אנגלסמן לברך את עו"ד סער על זכייתו. חרף זאת רק ביום 17.6.13 הוגשה העתירה. לפיכך העתירה לא הוגשה בעיתוי הקבוע בתקנה 3(ב) לתקנות בית המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן - התקנות), הקובעת כי יש להגיש את העתירה תוך 45 ימים מיום בו פורסמה ההחלטה נשוא העתירה או מיום בו נודע לעותר עליה, לפי המוקדם.
2. על פי המשיבים, נוהגים העותרים בחוסר ניקיון כפיים. לטענתם, העותרים 1 ו-3, מעסיקים במשרדם עובדים מקצועיים שאינם עו"ד תוך שהם עוברים על סעיף 58 לחוק, כמו גם על כלל 4 לכללי האתיקה וכללים נוספים. כן טענו המשיבים, כי העותרים מפרים את תנאי הסף של המכרז, ובפרט תנאי ד(12). בנוסף, המשיבים אף ציינו כי העותרים 1 ו-3 הינם בעלי חברות כלכליות מקצועיות, וככל שיש בבעלות הצולבת המתוארת על ידי העותרים כדי להוות הפרה של כללי עיסוק אחר, הרי שאף הם חוטאים בה.
3. כן חזרו המשיבים על הטענה כי הצעות העותרים מתואמות באופן הנוגד את הדין.
4. עוד טענו המשיבים כי ערבויות העותרים לוקות באותם פגמים אשר בגינם הם מבקשים לפסול את הצעות המשיבים 4 ו-5. ערבות העותר 1, כך טענו, ניתנה על שם עו"ד אנגלסמן עצמה, ולא על שם העותר 1. כן טענו כי בהצעת העותר 3 חל שיבוש בשם העותר, הדומה לשיבוש אשר בגינו הוא דורש כי תיפסל הצעת המשיבים. הצעת העותר 3 כוללת את שמו המסחרי (KGI), אך ערבותו כוללת את שמו הרשמי בלבד.
5. בנוסף, טענו המשיבים, כי במסגרת שאלות ההבהרה נשאל המשיב 1 האם אסור כי יתקיים קשר של שליטה או שיתוף בין משרד עו"ד וחברה מקצועית אשר יגישו הצעותיהם יחדיו למכרז, והאם הדבר נבחן לאור כללי עיסוק אחר (שאלה 15 לשאלות ההבהרה). המשיב 1 השיב כי על מציע שהוא משרד עו"ד לעמוד בכל הוראות הלשכה והחקיקה הרלוונטית, ללא קשר למכרז דווקא. מכאן מסיקים המשיבים כי העותרים טוענים עתה כנגד תשובתה של ועדת המכרזים, המהווה תנאי מתנאי המכרז, על אף שהם מנועים מלהעלות טענה זו בדיעבד. מה גם, מוסיפים הם, כי שאלת כללי עיסוק אחר כבר נבחנה על ידי בית משפט זה, בדונו בעתירה במכרז 2010.
6. המשיבים המשיכו וטענו כי העותרים כשלו להצביע על החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, המחייבת את התערבות בית המשפט. לטענתם, ועדת המכרזים שמעה את טענות העותרים, דנה בהן והחליטה לדחותן (למעט באשר למשיבים 8 ו-9).
7. המשיבים טענו כי ערבות המשיב 4 נערכה בהתאם לאישיות המשפטית מגישת ההצעה (עו"ד אריה סער כעוסק מורשה). בהצעה נרשם שם המציע ולצדו נרשם שם המשרד המוכר (א. סער, יצחק אזרואל, עורכי דין ונוטריון). המשיבים טענו כי רישום שם המשרד המוכר, בסוגריים ובמובדל, משם העוסק המורשה בהצעה, אינו משנה את האישיות המשפטית מגישת ההצעה. עוד טענו כי רישום שם המשרד לא נועד להוליך איש שולל. לו היה בכוונת המשיב 4 לעשות כן לא היה מבחין בין שם האישיות המשפטית לשם המשרד. כן טענו המשיבים, כי אף אם היה מדובר בפגם, והדבר מוכחש, הרי שמדובר בפגם טכני, שאין בו להביא לפסילת הצעת המשיב 4 במכרז.
8. המשיב 4 הכחיש כי ידע שעו"ד יצחק-אזרואל עומדת לעזוב את משרדו קודם להגשת ההצעה. לטענתו, החלטתה זו התקבלה במחצית השנייה של חודש אפריל 2013. זאת ניתן ללמוד מכך שרק ביום 30.4.13 שלחה עו"ד יצחק-אזרואל דואר אלקטרוני ללקוחותיה בדבר עזיבתה את המשרד (הדוא"ל הזה נשלח גם למשיב 1). משמע, כי במועד ישיבת ועדת המכרזים בה הוחלט על הזוכים במכרז, שנערכה ביום 8.4.13, היתה עו"ד יצחק-אזרואל חלק מצוות המשיב 4. המשיב אף ביקש לציין כי עו"ד יצחק-אזרואל היתה אחת מצוות של חמישה אשר נמנה בהצעה במכרז, וכי הניקוד שניתן למשיב התבסס על כלל ניסיון הצוות, שיטות העבודה בו ובסיס הידע הקיים. משכך היה זה אך הגיוני כי ועדת המכרזים אישררה את ניקוד המשיב 4 בהחלטתה השנייה, עת דנה בטענות העותרים, ובהן אף עזיבתה של עו"ד יצחק-אזרואל את המשיב 4. נוסף על כן, כפי שהבטיח לוועדה שיעשה, המשיב 4 צירף לשורותיו עו"ד בכיר בעל 19 שנות ניסיון במקומה של עו"ד יצחק-אזרואל.
9. עוד ביקשו המשיבים להבהיר, כי המשיבה 5 הוקמה על ידי עו"ד סער ונוהלה על ידו לפני שהוסמך כעו"ד ובטרם הקים את המשיב 4 (בשנת 2004). כיום המשיבה 5 היא חברה נפרדת, המנוהלת על ידי מנהלים אחרים, בעלת דירקטורים אחרים וצוות שונה מזה המהווה את המשיב 4. המשיבים אף הבהירו כי מערכת המחשוב של השניים שונה. משכך, הטענה לפיה המשיבים מפירים את כללי העיסוק האחר, אין לה על מה להסתמך. כן טענו המשיבים, בהסתמכם על פסק הדין בעתירה וקביעותיה של כב' השופטת בן-אור, כי לא די בבעלות במניות על ידי עו"ד או בשליטתו בחברה, מבלי שיהיה גם נושא משרה בה, כדי להפר את כללי עיסוק אחר. עוד טענו המשיבים, כי הרמת המסך המתבקשת על ידי העותרים נוגדת את דיני החברות ודיני המכרזים. לבסוף טענו המשיבים, כי אף אם ביצעו עבירה אתית, הרי שדינה להתברר מול ועדות הלשכה ולא להביא לפסילת הצעתם במכרז.

תשובת המשיבים 6 ו-7

(תחת כותרת זו ההתייחסות ל"משיבים" הנה למשיבים 6 ו-7)

1. תשובת המשיבים 6 ו-7 בהתייחס להיותו של עו"ד מוסקוביץ שכיר של המשיב 6:
   1. המשיבים טוענים שלא הטעו את ועדת המכרזים, וכי עו"ד מוסקוביץ הוא שכיר במשיב 6. לטענתם, עו"ד מוסקוביץ מועסק במשרה חלקית במשיב 6 בנוסף על עיסוקיו כבעל משרד פרטי. נטען כי חוזה ההעסקה שלו צורף להצעת המשיב 6, וכל הפרטים בדבר העסקתו, מידת מעורבותו במשיב 6 ועיסוקו בקשר עם מתן השירותים בהתאם למכרז (אם המשיב 6 יזכה במכרז), הובאו בפני ועדת המכרזים באופן כן ונכון. כל המידע אשר היה בפני ועדת המכרזים היה אמת, והחלטתה בעניין המשיב 6 היא סבירה ועניינית - ואינה מצדיקה את התערבות בית המשפט.
   2. כן טענו המשיבים, כי משרדו של עו"ד מוסקוביץ מאוגד כחברה בעוד שמשרדו של המשיב 6 פועל תחת מס' עוסק מורשה של עו"ד בן-אליעזר. משמע, עו"ד מוסקוביץ לא היה חבר ביותר מחברת עורכי דין אחת בתקופה הרלוונטית. לפיכך הוא אף לא הפר את סעיף 59א לחוק. האיסור, בסעיף זה, להיות "חבר" בשתי חברות, משמעו איסור להיות בעל מניות בשתי חברות עורכי דין. מטרת האיסור היא מניעת ניגוד עניינים, עקב היות עורך הדין בעל חברות שונות הזוכה מהשאת רווחיהן. ניגוד עניינים כאמור לא יכול להיות כאשר עו"ד מוסקוביץ משמש כשכיר במשיב 6. טיעון המשיבים נתמך על ידי חוו"ד המשיבים.
2. תשובת המשיבים 6 ו-7 בהתייחס לטענות העותרים בקשר עם הבעלויות הצולבות:
   1. טענת הבעלויות הצולבות הנה טענה ממוחזרת, והעותרים מנועים מלשוב ולהעלותה. זאת מאחר שהיא כבר נדחתה על ידי ועדת המכרזים כאשר נבדקה בעבר בקשר עם מכרז 2010 (החלטת ועדת המכרזים מיום 16.8.11, נספח 5 לתשובתם) ועל ידי בית משפט זה. פסק הדין בערעור לא דן בסוגיה זו, כך שהכרעות ועדת המכרזים ובית משפט זה בסוגיה זו נשארו על כנן. לכל הפחות, טענו המשיבים, בהעדר שינוי נסיבות, לא הובא טעם לשינוי מהכרעות אלו.
   2. כך או כך, טענו המשיבים, כי אין בטענה הבעלות הצולבת דבר. פרשנות העותרים אינה תואמת את הוראות הדין. המשיב 6 והמשיבה 7 פועלים בהפרדה מלאה. אין זהות בין בעלי מניות המשיבה 7 לבין עורך הדין המנהל את המשיב 6. המשיבים אף אינם יושבים באותם משרדים (על אף שהם כן יושבים באותו הבניין, אם כי בקומות שונות).
   3. עוד טענו המשיבים כי כללי עיסוק אחר נועדו למנוע ניגוד עניינים כלפי לקוח. במקרה שלפנינו חשש זה לא יכול להתממש בלאו הכי, שכן הוראות המכרז דורשות שיתוף פעולה מכל זוג מציעים.
3. המשיבים טענו כי הצעות העותרים עצמן לוקות בפגמים רבים המחייבים את פסילתם. בין השאר הצביעו המשיבים על כי הצוות אשר הוצע על ידי העותר 4 ליתן שירותים כולל עורכי דין פרילנסרים. לטענת המשיבים האמור נוגד את הכרעת בית המשפט העליון בפסק הדין בערעור.

תשובת המשיבים 8 ו-9

1. לאור פסילת ועדת המכרזים את הצעת המשיבים 8 ו-9 בהחלטתה השנייה, הגישו אלו עתירה מינהלית נפרדת. המשיבים 8 ו-9 לא ראו מקום להביע עמדה בהתייחס לעתירה זו אלא הסתפקו בטענה כי אם תיפסל איזו מהצעות המשיבים 2-7 ותתקבל עתירתם, יש לקדם את הצעתם ממעמד של "כשיר נוסף" ל"הצעה זוכה".

עובר לדיון

1. בעתירה שבפניי מעלים העותרים מכלול של טענות הנוגעות לסוגיות בדיני מכרזים, דיני האתיקה של עורכי הדין ואף דיני חברות. המשיבים, מצדם, השיבו בשלל טענות נגדיות, ובכללן טענות מקדמיות של שיהוי ואי ניקיון כפיים, כמו גם שלילה של הטענות המהותיות שהעלו העותרים וערב רב של טענות בדבר הפרות אתיות.
2. עתה יש לברור את המוץ מן התבן ולקבוע מה דין המכרז, ומה דין הצעות המשיבים והעותרים, שהוגשו במסגרתו. הפועל היוצא של הסינון שביצעתי הוא, כי נמנעתי לחלוטין מלהידרש לטענות אשר לא מצאתי שיש בהן להשפיע, לכאן או לכאן, על התוצאות אליהן הגעתי.

דיון והכרעה

טענות הסף

שיהוי ומניעות

1. ההלכה מושרשת היא, כי מציע שיודע על פגם במכרז אינו רשאי לשקוט על שמריו, ולהמתין ולראות אם יזכה במכרז, אלא עליו להזדרז ולהעלות את הטענה בדבר הפגם בהקדם האפשרי לאחר שנודע לו עליו (עע"מ 2339/12 שוחט נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא (19.8.13), פסקה 33; פסק הדין בערעור, פסקה 16; עע"מ 8610/03 אמנון מסילות מעלות את מרכז שוש סלע נ' המועצה המקומית מג'אר, נח(6) 755, עמ' 763). נמנע מציע מלטעון טענותיו בדבר פגמים במכרז בהזדמנות הראשונה הקיימת לו - מנוע הוא מלהעלות אותם לאחר מכן. שונים הם פני הדברים אם הפגם המדובר הוא בהצעה של אחד המשתתפים. באשר לפגם מסוג זה, נקבע: "אין זה רצוי כלל להטיל על משתתפים במכרז חובת "פיקוח" הדדית על כשירותם ועל מסוגלותם של המשתתפים האחרים" (ע"א 4683/97 ידע מחשבים ותוכנה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, נא (5) 643, עמ' 646).
2. כאמור, בכתב התשובה של משיבים 4 ו-5 טענו הם כי העתירה נגועה בשיהוי, שכן העותרים ידעו זה זמן רב לפני הגשת עתירתם כי משיבים 4 ו-5 מתכוונים להגיש הצעתם יחדיו. לטענתם, ככל שלעותרים היתה טענה כנגד שיתוף הפעולה בין השניים בגין סוגית הבעלות הצולבת, היה עליהם להעלותה מבעוד מועד. מכל מקום, טענו המשיבים, כי טענות העותרים בעניין כללי עיסוק אחר כבר נבחנו על ידי ועדת המכרזים ועל ידי בית המשפט לעניינים מינהלים, בקשר עם מכרז 2010, והוכשרו על ידם; ומשכך מנועים העותרים מלהעלותם שוב במסגרת העתירה הנוכחית.
3. אין בידי לקבל את טענת השיהוי. להבדיל ממקרה בו פונה מציע בבקשת סעד לבית המשפט עקב קיומו של פגם בתנאי המכרז עצמו, מציע אשר יפנה לבית המשפט בטענות לגבי הצעות חבריו, מסתכן בהגשת עתירה מוקדמת. זאת משום שבשלב זה לא ידוע האם הצעתו תוכרז כהצעה הזוכה, וכפועל יוצא מכך, לא ידוע אם עתירתו היא עתירה לקבלת סעד תיאורטי. נוסף על כך, במקרה דנן, המשיבים 4 ו-5 לא הביאו ראיות כי לעותרים היתה ידיעה מוקדמת באשר למיהות המציעים במכרז ומיהות הזוכים בו. משכך כשלו המשיבים להראות כי העותרים השתהו בעתירתם לבית המשפט. נוכח השוני בין שני המכרזים, אינני רואה בעתירת העותרים בגין עילת הבעלות הצולבת, אשר נדונה על ידי בית משפט זה בעבר בקשר עם מכרז 2010, כמונעת אותם מלהעלות אותה בקשר עם המכרז הנוכחי, אף אם קיימת זהות בין המציעים במכרז 2010 והמכרז דנן.
4. על כן, טענות השיהוי והמניעות נדחות.

ניקיון כפיים

1. מן המפורסמות הוא כי העותר לבית המשפט לעניינים מינהליים חייב להיכנס בשעריו כשהוא נקי כפיים. כלל ידוע ומנחה הוא שבית המשפט, המתבקש להושיט לבעל דין סעד שמקורו בצדק, יושיט סעד זה רק למי שראוי לכך. עותר המעלים עובדות חשובות מעתירתו, אינו נוהג בתום לב, עתירתו מוכתמת באי ניקיון כפיים ואפילו היו לו טעמים הראויים להישמע, לא יזכה לסעד המבוקש על ידו ועתירתו אף עלולה להידחות על הסף, ללא דיון בטענות לגופן (בג"צ 3483/05 די.בי.אס (שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת (9.9.07), פסקה 12; בג"צ 291/81 חברת האני מיסטר די בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, לו(4) 53; עמ' 56 ועת"מ (נצ') 10290-12-11 אר-שם תעשיות חצור בע"מ נ' מדינת ישראל משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (25.11.12), פסקה 42).
2. המשיבים טענו, כי עתירת העותרים לוקה באי ניקיון כפיים, שכן רבות מהטענות בגינן מבקשים העותרים לפסול את זכיית המשיבים 2-7, הן טענות אותן ניתן להפנות אף נגד הצעות העותרים עצמם.
3. לטענת העותרים, נפלו פגמים מהותיים בערבויות משיבים 2 ו-3 ומשיבים 4 ו-5, והם: ההצעה של משיב 2 הוגשה בשם "פלג, כהן, דויטש – עורכי דין", בעוד שהערבות של משיב 2 הועמדה על שם "פלג, כהן, דויטש, מוסקוביץ – עורכי דין". כן נטען כי בגוף הערבות מופיע השם בשנית ולצדו התוספת "בע"מ" (קרי, "פלג, כהן, דויטש, מוסקוביץ – עורכי דין בע"מ"). כמו כן טענו, כי ההצעה של משיב 4 הוגשה בשם "אריה סער, משרד עורכי דין (א. סער, יצחק-אזרואל, עורכי דין ונוטריון)", בעוד שהערבות של משיב 4 הועמדה על שם "סער אריה, משרד עו"ד". כן טענו העותרים כי קיימת בעלות צולבת אסורה בין המשיב 2 למשיבה 3, משום שעוה"ד כהן ופלג (ממשרד המשיב 2) הם בעלי יכולת לכוון את מעשי המשיבה 3, עקב החזקת מניות של כהן ופלג (ישירות ובאמצעות קרוב משפחה) בשרשרת חברות שבסופה המשיבה 3. עוד טענו העותרים כי עו"ד סער (ממשרד המשיב 4) עומד בקצה אחד של שרשרת חברות אשר בקצה השני שלה מצויה המשיבה 5, בה הוא שולט. לבסוף טענו העותרים כי השותף המייסד של המשיב 6 הוא בעל השליטה במשיבה 7 (באמצעות אביו הקשיש).
4. המשיבים, מנגד, הצביעו בטענותיהם על כך שבין שמות העותרים בהצעותיהם לאלו המופיעים בערבויותיהם קיים שוני הדומה לזה שבגינו מבקשים העותרים לפסול את הצעות המשיבים. כך, ההצעה של העותר 1 הוגשה בשם "מלכה אנגלסמן – משרד עו"ד", בעוד שהערבות של העותר 1 הועמדה על שם "אנגלסמן מלכה עו"ד". בדומה לכך, אף ההצעה של העותר 3 הוגשה בשם "כץ, גבע איצקוביץ KGI)) משרד עו"ד", בעוד שהערבות של העותר 3 הועמדה על שם "כץ גבע איצקוביץ משרד עו"ד". לעניין הבעלויות הצולבות, טענו המשיבים לאי ניקיון כפיים של העותרים עקב הקשר שבין העותר 1 לחברת ערכים, אשר נסח של רשם החברות מראה כי 99% ממניותיה מוחזק על ידי בעלה של עו"ד אנגלסמן (נספח 13 לכתב התשובה של משיבים 2 ו-3). המשיבים אף טענו לקשר אסור בין העותר 1 לחברת אנגלסמן, אשר נסח של רשם החברות מלמד כי בעלת המניות היחידה בו היא מלכה אנגלסמן (נספח 12 לכתב התשובה של משיבים 2 ו-3). עוד טענו המשיבים כי העותר 3 הנו בעל חברת קי.ג'י.איי, חברה מקצועית כלכלית. כן טענו כי מעשי העותר 3 במסגרת פעילות זו מהווה עבירה על כללי האתיקה, שכן היא מנוהלת על ידי גב' נהרי, שאינה עו"ד, אך מופיעה בנייר הפירמה של משרד עוה"ד של העותר 3 (נסח רשם החברות של קי.ג'י.איי צורף כנספח 8 לכתב התשובה של משיבים 6 ו-7).
5. האם נובע מהאמור כי עתירת העותרים הוגשה בחוסר ניקיון כפיים? לטעמי התשובה לכך היא בשלילה. אי ניקיון כפיים יימצא מקום בו פעל העותר במרמה או הסתיר עובדה מהותית לסכסוך הנדון (עע"מ 7186/10 חיים זילבר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (22.04.2013), פסקה 10; וראו גם עע"מ 9562/10 אופיר שפיגל נ' החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ (02.04.2012), פסקה 21 לפסק דינו של כב' השופט מלצר). לא כך נהגו העותרים בעתירה שבפניי. אכן, יש דמיון רב בין הפגמים שנפלו בהצעות המשיבים, בגינם מבקשים העותרים לפסול הצעות אלו, לפגמים אשר בערבויות העותרים. אך העותרים לא פעלו בהסתר ולא ניסו להסוות פגמים אלו. להיפך, העותרים צרפו לעתירתם את הצעותיהם, ובהן הערבויות, לבחינת המשיבים, כמתחייב על פי דין. לפיכך האמור אינו עולה כדי אי ניקיון כפיים.
6. באשר לטענת הבעלויות הצולבות - טענת המשיבים לעניין הקשר בין העותר 1 לערכים וחברת אנגלסמן, והקשר בין העותר 3 לקי.ג'י.איי, אינה מבססת את טענת חוסר ניקיון הכפיים. זאת משום שחברות אלו אינן החברות עמן הגישו העותרים הצעותיהם במכרז, והמכרז הוא הנושא בו אנו דנים. ככל שיש במעשי העותרים כדי להוות עבירות אתיות, החורגות מנושא המכרז, הרי שהאכסניה הטבעית לטיפול באלו, הנה לשכת עורכי הדין.

טענות מהותיות

הערבויות

1. בעניין שבפניי חלוקים הצדדים בדבר הפרשנות אותה יש ליתן לעניין אדמונית החורש ועניין אסום. המחלוקת מתמקדת בשאלה אימתי יש להחיל את החריג לפיו ניתן להכשיר פגם טכני אשר נפל בערבות. כשלעצמי, אינני רואה במה שונה ההלכה אשר הוחלה בעניין אדמונית החורש לזו אשר הוחלה בעניין אסום. לטעמי, ההבדל בין פסקי הדין נעוץ בעובדות שהונחו בפני בית המשפט. דומה, כי פסקי דין אלו לא חידשו את ההלכה שהיתה נהוגה קודם להם ובוודאי לא השתנתה ההלכה בין האחד לשני.
2. כך או אחרת, הערבות הבנקאית מטרתה לשמש מקור כספי זמין לשיפוי עורך המכרז, להבטיח את איתנותו הפיננסית של המציע, להרתיע מציעים מפני יצירת קשר ביניהם שמטרתה הכשלת המכרז, ולהבטיח את רצינות המציע וגמירות דעתו להשתתף במכרז (עומר דקל, מכרזים (כרך ראשון, שורת הדין – הוצאה לאור, 2004), עמ' 573; וראו גם עת"מ (י-ם) 1400-03-13 מקיף פתוח ותשתיות (1993) בע"מ נ' משרד התחבורה התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים אגף תשתיות ותאום (21.4.13) (להלן – מקיף פתוח ותשתיות), פסקה 66).
3. הלכה היא כי פגם בערבות מהווה פגם מהותי אשר יש בו לפסול את ההצעה מעיקרה, אף אם הוא נעשה בתום לב, למעט במקרים נדירים כאשר תיקון הפגם אינו מסכל את מטרת הערבות או שאינו עומד בסתירה לעקרון השוויון. ההקפדה היתרה על תנאי הערבות מבוססת על טעמי שוויון, יעילות וודאות (עניין אסום, פסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט הנדל, ופסקה 2 לפסק דינו של כב' השופט סולברג; עניין אדמונית החורש, פסקה 3 לפסק דינו של כב' השופט הנדל; עניין מקיף פתוח ותשתיות, פסקה 66). בעניין אדמונית החרוש מנה כב' השופט מלצר את התנאים אשר בהתקיימותם במצטבר יוכר אותו "חריג טכני", והם:

(א) הטעות נלמדת מהערבות עצמה;

(ב) ניתן לעמוד על כוונתו המדויקת של השוגה, תוך שימוש בראיות אובייקטיביות מובהקות, המצויות בפני ועדת המכרזים במועד פתיחת תיבת המכרזים;

(ג) על פני הדברים נראה כי הטעות, או אי-גילויה טרם הגשת ההצעה, מקורם בתום לב והם נובעים מהיסח דעת גרידא ולא מכוונת מכוון כלשהי של המציע, או של הבנק הערב;

(ד) אין בטעות ובתיקונה כדי להקנות למציע יתרון הפוגע בעקרון השוויון וביתר הכללים של דיני המכרזים. (עניין אדמונית החורש, פסקה 6; וראו גם עניין רשות שדות התעופה, פסקה 4).

1. העותרים טוענים כי מבחנים אלו נהגו על ידי כב' השופט מלצר בלבד וכי לא היו מקובלים על חבריו השופטים בהרכב. טיעון זה אינו מדויק. אמנם היה זה מרכיב עובדתי נוסף (קיום "מכתב הרגעה") שהביא לכך כי שופטי ההרכב הצטרפו לתוצאה האופרטיבית של כב' השופט מלצר, אך כב' השופט רובינשטיין הצטרף לחוות דעתו (אם כי לא ללא התלבטות). בנוסף, נמצא כי פסיקה זו מצאה ביטוי בפסיקה מאוחרת נוספת הן של בית המשפט העליון והן של ערכאות דיוניות (השוו עניין רשות שדות התעופה, פסקה 4; עע"מ 2628/11 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מדינת ישראל – הרשות הממשלתית למים ולביוב (1.1.12), פסקה 22 לפסק דינה של כב' המשנה לנשיא נאור; עניין מקיף פתוח ותשתיות, פסקה 66; עת"מ (מרכז) 40793-07-10 י.ע.ז. – חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' קרן רמלה לחינוך, תרבות ופיתוח (7.4.11) עמ' 7-8 לגרסה המודפסת; ואף עניין אסום עצמו, פסקה 2 לפסק דינה של כב' השופטת חיות). מעבר לדרוש, אציין, כי בעוד שהשופט מלצר יצר סדר בתנאי "החריג הטכני", התנאים המרכיבים את מבחניו, כבר היוו חלק מההלכה בדיני המכרזים, כפי שההפניות בפסק דינו מלמדות (עניין אדמונית החורש, פסקה 6).

סיכומה של נקודה זו: הכלל הוא כי פגם בערבות הוא פגם מהותי שיש בו להביא לפסילת הצעה. עם זאת, פגם אשר יעמוד במבחנים המצטברים הנקובים בעניין אדמונית החורש הנו בגדר פגם טכני אשר ניתן להכשירו.

1. כזכור, העותרים טענו כי העדר הזהות בשמות בין הצעות המשיבים 2 ו-4 לשמות המופיעים בערבויות שהעמידו, הנו פגם מהותי. כן טענו, בקשר למשיב 2, כי בערבותו נפל פגם מהותי נוסף והוא התווספות המילה "בע"מ" לצד אחד מציוני שמו.
2. בתגובה, טען המשיב 2 כי השם המופיע בערבותו הוא שמו הרשמי, כפי שהיה רשום ברשם החברות בעת הוצאת הערבות. באשר לתוספת "בע"מ", הודה המשיב כי זו הוספה בטעות על ידי פקיד הבנק בעת שהוצאה הערבות וכי הטעות חמקה מעיניו, באומרו, כי תוספת זו היא בגדר טעות טכנית, אותה יש להכשיר לאור ההלכה. המשיב 4 טען, כי השם הרשום בערבות הנו שם המציע כפי שהוא מופיע בתעודת העוסק המורשה שלו. בשונה מכך, השם המופיע בהצעה הוא השם הרשמי ולצדו גם שם המשרד המסחרי.
3. המשיבים אף הפנו את בית המשפט להחלטה השנייה של ועדת המכרזים, אשר הכשירה את ערבויותיהם והצעותיהם, גם לאחר שבדקה את טענותיהם דלעיל של העותרים, וטענו כי אין להתערב בשיקול דעתה. אביא מהחלטותיה של ועדת המכרזים הנוגעות לעניין. הוועדה קבעה, בקשר עם ערבות המשיב 2, כלהלן:

שם המציע ביום 26.12.12 שבו הוצאה הערבות כלל את השם מוסקוביץ, שכן רק ביום 10.1.13 שונה שם החברה והושמט השם מוסקוביץ. ביום 4.2.13 בעת שהוגשה ההצעות למכרז נכתב במסמכי ההצעה כי המציע הוא פלג כהן דויטש – עורכי דין, בהתאם לשם המציע באותה עת. עולה כי בכל עת נכתב שם המציע כפי שהיה רשום באותה עת ברשות התאגידים. אין כל חשש שערבות אשר ניתנה בהתאם לשם המציע כפי שהיה רשום באותה עת לא תכובד על ידי מוסד בנקאי שכן שינוי שם חברה אינו משנה את אישיותה המשפטית ואת חובותיה ואף הבנק הבהיר במכתבו מיום 16.6.13 שאין באמור כדי לפגום בערבות. (ההחלטה השנייה, פסקה 1)

באשר לתוספת "בע"מ" לשם משיב 2 קבעה הוועדה:

בעע"מ 5834/09 אדמונית החורש נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן: עניין אדמונית החורש) קבע הש' מלצר כי במקרים חריגים ניתן להכשיר פגמים בערבות:"..." מבחנים אלו מתקיימים בענייננו: ראשית, הטעות נלמדת מהערבות עצמה שכן שם המציע מופיע בערבות פעמיים, פעם בלי המילה בע"מ ופעם עם. שנית ניתן לעמוד על כוונתו המדויקת של השוגה שהרי מדובר בחברת עורכי דין, ובהתאם לסעיף 59א(א)(1) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – חוק לשכת עורכי הדין) עורך דין לא יעסוק במקצועו כחבר בחברת עורכי דין אלא אם "החברה רשומה בישראל לפי פקודת החברות ואין לה כל הגבלה על אחריות בעלי המניות בה". כיוון שהמציע הציע עצמו כמשרד עו"ד, אין כל ספק שהוא אינו יכול להיות חברה בע"מ וניתן לעמוד על כוונתו המדוייקת של המציע שהוא חברה שאינה בע"מ. שלישית, ברי כי הטעות נעשתה בתום לב ורצינותו של המציע אשר פרט לטעות (שהינה בשם המציע ולא בנוסח הערבות שפורסם במסגרת המכרז) העתיק את נוסח הערבות ככתבו וכלשונו מעידה על כך. הטעות אינה פוגעת בעקרון השוויון שכן "בנק המכבד עצמו לא יכפור בתוקפה" ואכן, כאמור, הבנק הודיע כי הוא יכבד את הערבות. יצוין כי לוועדה הועברה פנית המציע לבנק בה נתבקשה הוצאת הערבות ושם מופיע שם המציע ללא המילה בע"מ. אף בכך יש כדי ללמד על כוונת המציע ותום לבו. (ההדגשות במקור – ד' ח'; ההחלטה השנייה, פסקה 2)

1. בקשר עם ערבות משיב 4 קבעה ועדת המכרזים, כלהלן:

אין פער בין השם המופיע בערבות ובין השם הרשמי של המציע, כפי שהופיע בתעודת עוסק מורשה שהוגשה יחד עם ההצעה למכרז. העובדה שבנוסף לשם הרשמי נכתב בסוגרים ובשורה מתחת גם שם מסחרי, שיתכן כי הוא שמו המוכר יותר של המשרד, אין בה כדי להשפיע על כשרות הערבות ואין בכך כל פגם בה.

1. מסכים אני עם ועדת המכרזים בהחלטתה המצוטטת לעיל באשר להכשרת ערבותו של המשיב 2. אפרט עמדתי.
2. על פי נספחים 1-3 לכתב התשובה של משיבים 2 ו-3, המשיב 2 הגיש את הבקשה לערבות ביום 23.12.12 בשם "פלג, כהן, דויטש, מוסקוביץ – עורכי דין". הערבות ניתנה ביום 26.12.12 ל"פלג, כהן, דויטש, מוסקוביץ – עורכי דין", ורק ביום 10.1.13 שינה המשיב את שמו ל"פלג, כהן, דויטש – עורכי דין" (השם המופיע בהצעה שהגיש). משכך עצם השוני בין השם המופיע בהצעה לשם המופיע בערבות, באשר למשיב 2, אינו פגם כלל ועיקר. שינוי שמו של תאגיד אינו משפיע על חיוביו המשפטיים או על זכויותיו. הבנק לא יכול היה לסרב לכבד את הערבות אך ורק משום שהמשיב 2 שינה את שמו כדין לאחר שהועמדה הערבות, בין אם הדבר נעשה מספר ימים לאחר שהוצאה ובין אם הדבר נעשה שנה או שנתיים לאחר מכן.
3. לעומת זאת, תוספת המילה "בע"מ" לצד שם המשיב 2 אכן מהווה פגם, אך זהו פגם שהוא קל שבקלים. בפגם זה מתקיימים כל התנאים הנקובים בעניין אדמונית החורש על ידי כב' השופט מלצר: (א) הטעות נלמדת מהערבות עצמה - הטעות מופיעה אך באחת מהפעמים בהם נרשם השם; (ב) ניתן לעמוד על כוונתו המדויקת של השוגה, תוך שימוש בראיות אובייקטיביות בעת פתיחת תיבת המכרזים – ידוע היטב כי חברת עו"ד אינה יכולה להיות חברה בע"מ. מה גם כי מדובר בטעות אחת בשם המשיב, אשר שמו בהצעה ובערבות עצמה מופיע במתכונת שונה; (ג) מקור הטעות הוא בתום לב או היסח הדעת – כאמור, שם המשיב מופיע בערבות פעמיים והתוספת מופיע רק במקום אחד. כן ניתן לראות כי המשיב, בבקשת הערבות, רשם את שמו ללא תוספת זו; (ד) הטעות אינה פוגעת בשוויון בין המציעים – התוספת היא בגדר טעות סופר חסרת משמעות.
4. לאור האמור אני דוחה את טענת העותרים כי נפל פגם מהותי בערבותו של המשיב 2.
5. בשונה מכך, אינני מקבל את עמדת ועדת המכרזים באשר לערבות הבנקאית של המשיב 4, כפי שגם אינני מקבל את טענות המשיבים 4 ו-5 מדוע ערבות המשיב 4 כשרה.
6. מקריאת כתב התשובה של המשיבים 4 ו-5 ושמיעת טיעוניהם, נראה כי קיים חוסר אחידות בטיעוניו ומסמכיו של המשיב 4 באשר לאישיות המשפטית אשר הציעה את ההצעה במכרז.
7. הנה כך טען המשיב 4 (בסעיפים 71-72 לכתב התשובה): "כפי שצוין במפורש בטופס ההצעה למכרז – ההצעה הוגשה על ידי עו"ד אריה סער והוא בלבד. המציע הנו עו"ד אריה סער, הוא ולא אחר, הוא ולא שותפות או כל אישיות משפטית אחרת. הדבר הובהר במפורש בטופס ההצעה למכרז, אשר כלל, בין היתר, את העובדה שההצעה מוגשת על ידי עו"ד אריה סער כעוסק מורשה..." (ההדגשות במקור – ד' ח'). מכאן נלמד כי האישיות המשפטית מגישת ההצעה במכרז הנו היחיד, עו"ד אריה סער. לעומת זאת, בהמשך טענותיו ממשיך המשיב וטוען (בסעיף 75): "מאחר והערבות הוצאה על שם האישיות המשפטית המציעה – אריה סער משרד עורכי דין, אין ולא יכולה להיות מחלוקת שבערבות שהוגשה בהצעת סער לא נפל כל פגם." משמע, האישיות המשפטית המהווה "משרד עורכי דין", ולא "יחיד עורך דין", היא זו שהגישה את ההצעה.
8. מסמכי ההצעה של המשיב 4 על נספחיהם גם הם מלמדים כי חלקם הוגשו בשם "משרד" וחלקם בשם "יחיד". כך, על פי טופס ההצעה (נספח א להצעה), ההצעה אכן הוגשה בשם: "אריה סער, משרד עורכי דין (א. סער, יצחק – אזרואל, עורכי דין ונוטריון)", תוך ציון שהינו "עוסק מורשה"; ערבות המכרז אף היא הועמדה על שם: "סער אריה, משרד עו"ד" (נספח ז להצעה); עם זאת תעודת העוסק המורשה הנה על שם: "סער אריה" (נספח יד להצעה) ואישור לצורך ניכוי מס, כמו גם אישור על ניהול פנקסי חשבונות ושומות לפי חוק עסקאות גופים ציבוריים (נספחים טו-טז לעתירה), הם על שם: "אריה סער או אירית בר".
9. לעניין זה טען בפניי בא כח משיבים 4 ו-5 (עו"ד הדסי), כי המציע במכרז הנו עו"ד סער עצמו -

...הטענה נגדנו בעניין הערבות, דינה להדחות מכל וכל. הטענה של העותרות בעניין זה, ניסו לקשור לערבות, אך היא לא לערבות, אלא הטעות היא בשם של המציע. כביכול "טעות". ראשית, אין טעות. הואיל והמציע הוא עו"ד אריה סהר [צ"ל סער] והוא זה שחתם על המיסים והוא המציע. הוא הוסיף את השם המסחרי שלו. (פרוטוקול הדיון מיום 20.10.13, עמ' 12 שורה 32 עד עמ' 13 שורה 1)

1. מי, אם כן, האישיות המשפטית שצריכה היתה להגיש את ההצעה? היחיד, "אריה סער, עורך דין" או "אריה סער - משרד עורכי הדין"? ומי, אם כן, צריך היה להופיע על הערבות מטעם המשיב 4? האם עו"ד אריה סער, כפי שנטען בדיון ובכתב התשובה או "אריה סער – משרד עורכי דין", המופיע בהצעה שהוגשה? שאלה אחרת המתעוררת בעניין זה – האם הישות המשפטית שעל שמה הועמדה הערבות, בשם "סער אריה, משרד עו"ד", כלל קיימת? ואם התשובה היא בשלילה, ממי ייפרע המשיב 1 בבוא הצורך?
2. נמצא כי העדר האחידות בשמות המציע בהצעה (על נספחיה) של המשיב 4, וביניהם הערבות, מהווה פגם מהותי. פגם זה בערבות דורש התחקות אחר מסמכי המכרז והוא אינו נלמד מהערבות עצמה. פגם זה מעורר חשש של ממש שהמשיב 1 לא יוכל להיפרע מהערבות, שכן זו הועמדה על שם אישיות משפטית שאינה המציע במכרז ואשר קיומה כלל לא ודאי. משמעות הדבר היא, כי שיבוש השמות של המשיב 4, בין הערבות לבין ההצעה (על נספחיה), מהווה פגיעה חמורה בשוויון שבין המציעים במכרז, בוודאות של קיום התחייבויות המשיב 4, וביכולת המשיב 1 להיפרע על נזקיו, בהתקיים הצורך בכך.
3. משכך, ערבות המשיב 4 נפסלת וביחד עמה נפסלות גם הצעות המשיבים 4 ו-5.
4. בזאת לא תמה בחינתי את ערבויות המציעים. עתה נפנה לבחון האם הפגמים שבערבויות העותרים יש בהם כדי לפסול הצעותיהם.
5. כאמור, העותר 1 הגיש הצעתו על שם "מלכה אנגלסמן – משרד עו"ד". הערבות אשר צורפה להצעה הוצאה על שם "מלכה אנגלסמן עו"ד". ניתן לראות כי אין זהות בין מיהות המציע (מלכה אנגלסמן משרד עורכי דין) למיהות הפרט על שמו הוצאה הערבות (מלכה אנגלסמן עורכת דין). עם זאת היעדר זהות זו אינה דומה לחוסר האחידות של הישויות המשפטיות השונות אשר בהצעת המשיב 4, ולכן אין בה כדי להביא לפסילתה. הבעייתיות הקיימת בערבות המשיב 4, הנה כי זו הוצאה על שם משרד עורכי דין, אשר קיומו כאישיות משפטית, ממנה יוכל המשיב 1 להיפרע, עומדת בספק. בשונה מכך, מלכה אנגלסמן עורכת הדין, הנה אדם בעל כשרות משפטית אשר ניתן לחייבו. מסמכי המכרז לא מחייבים כי הערבות תוצא על שם אותה הישות המשפטית שהגישה את ההצעה במכרז. מסמכי המכרז אך ורק מחייבים כי ערבות בנקאית להבטחת התחייבויות המציע תצורף למכרז. ערבות שכזו צורפה להצעת העותר 1.
6. בדומה אף אין לפסול את הצעת העותר 3. האישיות המשפטית מציעת הצעת העותר 3 היא "שותפות לא רשומה". השם המופיע על גבי ההצעה הנו "כץ, גבע איצקוביץ KGI)) משרד עו"ד". הערבות של העותר 3 הועמדה על שם "כץ גבע איצקוביץ משרד עו"ד". אמנם אין זהות מלאה בין השם הרשום בהצעה לשם המופיע על הערבות, אך אינני חושב כי הדבר כלל עולה כדי פגם, וככל שהוא פגם – הרי שהוא פגם טכני הניתן לריפוי, בהתאם למבחני עניין אדמונית החורש הנקובים לעיל. משכך הצעת העותר 3 כשרה.

בעלות צולבת וכללי עיסוק אחר

1. ראשית דבר - לאור הכרעתי לעיל, כי דין הצעות משיבים 4 ו-5 להיפסל עקב הפגם בערבותם, לא אדון בטענות הנוגעות אליהם, בעניין זה.
2. כללי עיסוק אחר קובעים, בסעיף 1, כלהלן:

(א) עורך דין העוסק בעיסוק אחר נוסף על עיסוקו כעורך דין –

(1) לא יטפל במסגרת עיסוקו האחר בענין שהוא מטפל או טיפל בו כעורך דין, ולא יטפל כעורך דין בענין שהוא מטפל או טיפל בו במסגרת עיסוקו האחר;

1. כזכור העותרים טענו כי עורכי דין במשיב 2 הם בעלי השליטה ומנהליה של המשיבה 3 (במישרין ובאמצעות קרובי משפחה מדרגה ראשונה). זאת מאחר שעו"ד איתי כהן הוא בעל רוב מוחלט במניות אן.טי.איי והדירקטור היחיד בה; כאשר אן.טי.איי היא בעלת 50% מהון המניות המונפק של המשיבה 3. את חציו השני של הון מניות המשיבה 3 מחזיקה גאפ, המצויה בבעלות מלאה של דניאל פלג, שהוא גם הדיקרטור היחיד בה. הלה נשוי לעו"ד רונית פלג, אשר אף היא עו"ד במשיב 2. לטעם העותרים האמור יוצר קשר אסור בין המשיב 2 למשיבה 3, באמצעות עורכי הדין האמורים, המנוגד לכללי עיסוק אחר, עקב החשש לניגוד עניינים שהמצב מעורר.
2. עוד טענו העותרים כי אביו הקשיש של עו"ד בן-אליעזר, מייסד המשיב 6, הוא בעל 50% ממניות המשיבה 7. האב הקשיש אף משמש כדירקטור יחיד בחברה. הלכה למעשה, טענו העותרים, זהו עו"ד בן-אליעזר ששולט במשיבה 7, תוך הפרה של כללי עיסוק אחר.
3. העותרים הגישו במסגרת הנספחים שצירפו לעתירתם את חוו"ד זר-גוטמן, הדנה בזוכים במכרז 2010, הם המשיבים 2 ו-3 ומשיבים 6 ו-7, בעתירה זו. לפי חוו"ד זו:

במקרה שלפנינו החברה, שלפי ההצעה תבצע חלק מהעבודה (כשמשרד עורכי הדין יבצע את חלקה השני וכל אחד יקבל את שכרו בנפרד), היא חברה השייכת למעשה לעורכי הדין האמורים לתת את השירות "המשפטי" יחד עם אותה חברה. [...] לשון כלל 1(א)(1) לכללי עיסוק אחר ברורה וכך גם עולה מהחלטות הועדה המיישמות את הכלל בדווקנות – עורך דין לא יכול לטפל באותו עניין בו טיפל במסגרת עיסוקו האחר. כך, עורך דין שהוא סוכן ביטוח לא יכול לטפל כעורך דין לגבי פוליסת ביטוח שלו כסוכן ביטוח. ועורך דין שהוא שמאי מקרקעין לא יכול לתת חוות דעת של שמאי בתיק בו הוא מטפל כעורך דין. כך גם במקרה שלפנינו, ברגע שהחברה, השייכת כאמור למעשה לעורכי הדין, מטפלת בחיוב ארנונה מסוים אסור לעורכי הדין להמשיך ולטפל כעורכי דין באותו חיוב ארנונה. (ההדגשות במקור – ד' ח'; חוו"ד זר-גוטמן, פרק א. סעיפים 8-11)

1. על טענות העותרים לעיל, וחוו"ד זר-גוטמן, נתנה כב' השופטת בן-אור דעתה בפסק הדין בעתירה, כלהלן:

31. [...] בכל הנוגע למשיבים 2-3 [משיבים 6 ו-7 בעתירה שבפניי] העלתה הבדיקה, כי בעלי המניות במשיבה 3 הם ילדיו וראובן בן אליעזר, בחלקים שווים. במשיב 2 שותפים עו"ד צבי בן אליעזר ועו"ד ירון נידם, ועימם עובדים עוד 3 עורכי דין שכירים. בכל הנוגע למשיבים 4 ו-5 [משיבים 2 ו-3 בעתירה שבפניי] התברר, כי בעלי המניות במשיבה 5 הן שתי חברות, המחזיקות בה בחלקים שווים. החברה האחת היא גאפ השקעות מילניום, המצויה בבעלות דניאל פלג (99.998%) ורעייתו, עו"ד רונית פלג (0.002%). החברה האחרת היא אן.טי.איי השקעות מילניום, המצויה בבעלות עו"ד איתי כהן (99.998%), ורעייתו, ליאת כהן (0.002%). עורכי הדין פלג וכהן, השותפים במשיב 4, אינם משמשים כדירקטורים או כמנהלים במשיבה 5. עוד יש לציין, כי במשיב 4 מועסקים, מלבד עוה"ד פלג וכהן, עוד 15 עורכי דין, מהם 2 שותפים.

32. לנוכח הבהרות אלה שבה ונתכנסה ועדת המכרזים, והחליטה בדיון מיום 16.8.11 (נספח מש/7 לכתב התשובה מטעם המשיב), כי "גם במקום בו נמצאה זיקה בין עורכי הדין לבין החברה המקצועית, הרי שהמדובר בזיקה בדרך של החזקת מניות ולא בדרך של פעילות ממש. בהתאם לפסיקת בתי המשפט בנושא, ניתן לקבוע כי זיקה זו, אם בכלל יש בה כדי להוות "עיסוק" במובנו של סעיף 1(א)(1) לכללי לשכת עורכי הדין, הרי היא, למצער, זיקה מוחלשת". עוד נאמר בהחלטה, כי בנסיבות הספציפיות של המכרז, המחייבות שיתוף פעולה מלא בין משרד עורכי הדין לבין החברה המקצועית לשם השגת תכלית משותפת (הפחתת חיובי הארנונה למדינה, שתוצאתה, מבחינת ה"ספק", רווח), אין חשש לניגוד אינטרסים בין עבודתו של עורך הדין לבין זיקתו לחברה המקצועית. לנוכח האמור לעיל הותירה ועדת המכרזים את החלטתה על זכייתן של שלוש קבוצות המשיבים, בעינה.

1. השופטת בן-אור לא ראתה לנכון להתערב בהחלטתה האמורה של ועדת המכרזים. הנה כך אמרה בעניין זה:

33. ... כלל 1(ב) לכללי עיסוק אחר קובע כי ועדה מיוחדת של לשכת עורכי הדין רשאית להתיר לעורך דין לטפל בעניין כאמור בסעיף קטן (א)(1), אם מצאה כי אין בכך כדי ליצור ניגוד עניינים בין עיסוקו של עורך הדין לבין העיסוק האחר. מכאן, וכפי שציינה ועדת המכרזים, שתכלית האיסור הקבוע בכלל 1(א)(1) היא מניעת ניגוד עניינים. בצדק טוענים המשיבים, כי נסיבותיו של המכרז האמור אינן מעוררות כלל חשש של ניגוד עניינים, שכן המיזם המשותף מחייב, באופן אינהרנטי, שיתוף פעולה בין יחידיו לשם השגת תכלית משותפת.

ובנוסף, הן לשיטת משיבה 8 והן כעולה מחוות דעת נוספת מטעמה של ד"ר זר-גוטמן שצורפה לתגובת העותר לתגובות המקדמיות (נספח 2), חל האיסור האמור רק מקום שהחברה המקצועית היא בבעלות עורך הדין. והנה, בכל הנוגע למשיבים 2-3, אין מתקיימת כלל בעלות צולבת. העובדה שבעלי החברה המקצועית (משיבה 3) הינם קרובי משפחה של עורך הדין (משיב 2) אינה יכולה להוביל לקביעה כאילו עורך הדין "עוסק" באותו עניין גם במסגרת החברה. קביעה כזו היא מרחיקת לכת, ויש עימה משום פגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק. כך הוא הדבר גם ביחס למשיבים 4 ו-5. אכן, עו"ד כהן הינו הבעלים של חברת אן.טי.איי השקעות מילניום, אולם אין הוא מכהן בתפקיד של דירקטור או מנהל במשיבה 5. עו"ד פלג, המחזיקה ב- 0.002% ממניות גאפ השקעות מילניום, אף היא אינה מכהנת בתפקידים אלה במשיבה 5. "עיסוקם" של עורכי הדין מתבטא, אפוא, בהחזקת מניות של חברות, המחזיקות בתורן במשיבה 5. [...] בנסיבות אלה מסקנתי היא, כי פסילת זכייתם של משיבים 4 ו-5 (שכזכור לא התבקשה כלל על ידי העותר בעתירת אנגלסמן, ולא התבקשה מן הטעם הזה על ידי העותר בעתירת כץ), אך מן הטעם ששניים מעורכי הדין השותפים במשיב 4 הינם בעלי מניות בחברות השולטות במשיבה 5, מבלי שהם נושאים בתפקיד כלשהו במשיבה 5, הינה בלתי מידתית ואינה משרתת תכלית של מניעת ניגוד עניינים, ודאי לא בנסיבותיו של המכרז הספציפי. ודאי כך, משניתן לקבל היתר לפי סעיף 1(ב) לכללי עיסוק אחר, בהעדר ניגוד עניינים. אוסיף ואומר, כי ספק בעיני אם טענות אלה, הנוגעות ליישומם ולפרשנותם של כללי אתיקה על נסיבותיהם העובדתיות של הזוכים במכרז, להבדיל משאלות הנוגעות לחוקיות תנאי המכרז או לעמידת המציעים בתנאיו, הינן עניין לוועדת המכרזים לענות בו.

1. במסגרת עתירה זו נדרשה ועדת המכרזים ליתן דעתה בשנית על שאלת הבעלות הצולבת. הוועדה בחרה להסתמך על פסק הדין בעתירה ולהכשיר את הצעות המשיבים 2 ו-3 והמשיבים 6 ו-7 (ראו ההחלטה השנייה, פסקה 4 ופסקה 9). אף אני רואה לנכון לאמץ את החלטת כב' השופטת בן-אור. החזקת מניות אינה יכולה להוות "עיסוק". פרשנות מרחיבה זו מנוגדת לתכלית כללי עיסוק אחר, אשר מטרתה התרת אפשרויות עיסוק נוספות לציבור עורכי הדין, כמו גם להיגיון הפשוט. אסביר.
2. כפי שנטען על ידי המשיבים, ביום 15.1.02 נחקק חוק חופש העיסוק אשר תיקן את סעיף 60 בחוק לשכת עורכי הדין. סעיף 60 המתוקן קבע כי ייקבעו כללים להסדרת האמור. אלו הם כללי עיסוק אחר, אשר חוקקו מתוקף הסמכות הקיימת בסעיף 60(ב) בחוק. בדברי ההסבר של הצעת חוק חופש העיסוק (הקלה בהגבלות – גיל, תושבות ועיסוק אחר) (תיקוני חקיקה), התשס"א-2001, ה"ח 2982, 527 מצוין מפורשות כי מטרת החיקוק היא הרחבת אפשרויות העיסוק לעורכי דין ובלבד שלא יהיה בכך לעורר ניגוד עניינים:

בכמה חוקים המסדירים עיסוקים במקצועות שונים נאסר על בעלי מקצוע לעסוק בעיסוקים נוספים המצוינים בהם או בחקיקת משנה שהותקנה מכוחם. כך למשל נאסר על עורכי הדין לעסוק בראיית חשבון, בעסקי מסחר אלא במידה שהדבר הותר בכללים ובכל עיסוק אחר שנקבע בכללים כעיסוק שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין (סעיף 60 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1960)... הטעמים להטלת איסורים אלה הם, בעיקרם שמירה על כבוד המקצוע, החשש שעקב הקדשת זמן לעיסוק הנוסף ייפגם תפקודו של בעל המקצוע בעיסוקו העיקרי והרצון למנוע אפשרות של היווצרות ניגוד ענינים בין שני העיסוקים, העשוי לפגוע במי שנזקק לשירותו של בעל המקצוע. נראה שהנימוקים הללו אין בהם להצדיק כיום, נוכח חוק יסוד: חופש העיסוק, את האיסורים הגורפים החלים לענין עיסוק נוסף. לפיכך וכדי להביא להסדר מאוזן בהקשר זה מוצע לצמצם את האיסור הגורף לעסוק בעיסוקים נוספים מסוימים ולקבוע תחתיו איסור על בעל המקצוע לעסוק בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים בין עיסוקו במסגרת המקצוע לבין עיסוקו האחר. (שם בדברי ההסבר, עמ' 530-531)

1. בעת שמפרשים את כללי עיסוק אחר, יש לפרשם בהתאם לתכליתם. ברי כי פרשנות לפיה עורך דין "העוסק בעיסוק אחר" (כלשון סעיף 1(א)(1)) משמעו עורך דין המחזיק מניות בחברה בה משמשים בני משפחתו כנושאי משרה, אינה בגדר פרשנות המצמצמת את הפגיעה בחופש העיסוק של עורכי דין. מעבר לזה, אינני חושב כי לפירוש שכזה נמצא עוגן לשוני בסעיף. ייתכן כי יהיו מקרים אחרים בהם יובאו הוכחות של ממש כי עורך דין אשר נחזה להיות רק בעל מניות, הוא למעשה גם מנהל ועוסק של עסק אחר, אך זה אינו המקרה שבפניי.
2. אף אין כל חשש אמיתי של ניגוד עניינים עקב שיתוף הפעולה בין המשיבים 2 ו-3 כמו גם בין המשיבים 6 ו-7. שילוב הפעולה בין המשיבים לא יכול להרע עם לקוחותיהם, שכן יש להם לקוח אחד, הוא המשיב 1, ולכולם אותו האינטרס – הקטנת החיובים של משיב 1, מהם ייגזר שכר שאר המשיבים.
3. מעבר לכך, הרמת המסך המבוקשת, בין המשיבים 3 ו-7 לעורכי הדין בעלי המניות, אף מנוגדת לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, שהוא עקרון יסוד של המשפט הפרטי בארץ, אותו גם הדגיש המחוקק בתיקון מספר 3 לחוק החברות, תשנ"ט-1999. לפיכך אין לבצע הרמת מסך זו.
4. סופו של דבר. אני דוחה את טענות העותרים כי יש לפסול את הצעות המשיבים 2 ו-3 ומשיבים 6 ו-7, עקב בעלות צולבת בין משרדי עורכי הדין והחברות המקצועיות.

מרמה

1. טענה שיוחדה למשיב 6 היא, כי הצעתו כללה שיתוף פעולה אסור עם משרד עורכי דין נוסף (משרדו של עו"ד מוסקוביץ), שיתוף פעולה שנאסר בתנאי הסף של המכרז ובתשובות ההבהרה (תשובה לשאלת הבהרה 4 ו-13). נטען כי הדבר הוסתר על ידי רישום עו"ד מוסקוביץ כשכיר על ידי המשיב 6. כן נטען כי הדבר מהווה הפרה של סעיף 59א(ב) לחוק.
2. על פי סעיף 59א(ב) בחוק, "לא יעסוק עורך דין במקצועו כחבר ביותר מחברת עורכי דין אחת". כתימוכין לטענתם צירפו העותרים (במסגרת נספחיהם) את חוו"ד זר-גוטמן 2, בה כתבה ד"ר זר-גוטמן:

פירוש סעיף 59א(ב) לחוק לשכת עורכי הדין וההחלטה האם האיסור חל במקרה שלפנינו בו לא מדובר בעורך דין בשתי חברות עורכי דין אלא במי שמשתייך לשותפות עורכי דין ומשרד עצמאי, תלויה בתכלית האיסור הקבוע בסעיף 59א(ב). כדי להבין את תכלית האיסור הספציפי יש להבין תחילה את תכלית סעיף 59א המשמש אכסניה לאיסור. תכלית הוראת סעיף 59א: הסעיף נמצא בתוך סעיף הקובע את המאפיינים הייחודיים לחברת עורכי דין בשונה מחברה רגילה. הסעיף בא לקבוע מספר הסדרים ייחודים לחברת עורכי דין, השונים ממה שקיים בחברה רגילה. ובכך גם תכליתו של ס"ק ב – לקבוע הוראה המיוחדת לעורכי הדין השונה ממה שקיים לגבי חבר בחברה רגילה. תכלית זו עולה בברור כאשר בוחנים את כל ההוראות הקיימות בסעיף 59א שהוספו לחוק במסגרת התיקון שהיה בשנת 1978. [...] תכלית הסעיף אינה כפי שמציינים המשיבים בסעיף 18.5 לתשובתם. לטענתם, התכלית היחידה של הסעיף היא למנוע מעורך הדין מצב של ניגוד עניינים בין שתי חברות עורכי דין שונות בהם הוא בעלים או חלק מהבעלים. כפי שהראיתי לעיל הסעיף כולו עוסק בשורה של הסדרים הייחודיים לחברת עורכי דין בשונה מחברה רגילה. עניין ניגוד העניינים של בעלי חברה אינו מיוחד רק לחברת עורכי דין בשונה מחברה רגילה. הוא קיים גם לגבי חברה רגילה כך שבודאי לא היה צורך לקבוע הסדר ייחודי לגביו. הסדר ייחודי שכן היה צריך לקבוע הוא האיסור על עורך דין לעסוק כעורך דין ביותר מחברת עורכי דין אחת. הואיל ואיסור שכזה לא קיים לגבי עובדים בחברה רגילה. [...] תכלית סעיף 59א(ב): לגבי עורכי דין נקבע הסדר ייחודי שאינו קיים בחברה רגילה לפיה אסור לעורך דין לעסוק במקצועו ביותר מחברת עורכי דין אחת במטרה למנוע הטעייה של הציבור הפונה לעזרת עורכי הדין. הסעיף בא למנוע מצב שבו משרדי עורכי דין ינפחו את גודלם הנחזה באופן מלאכותי בכך שיכללו עורכי דין הרשומים כעובדים בכמה משרדים במקביל בעוד שבפועל מספר עורכי הדין העובדים הלכה למעשה ועומדים לרשות הלקוח הוא פחות ממה שנחזה להיות. (ההדגשות במקור - ד' ח'; חוו"ד זר-גוטמן 2, סעיפים 4-9)

1. מנגד, טענו המשיבים 6 ו-7 כי עו"ד מוסקוביץ אכן מועסק כשכיר במשרה חלקית במשרד עורכי הדין של המשיב 6. כתימוכין לכך סיפקו את חוזה ההעסקה של עו"ד מוסקוביץ, אחד מתלושי השכר שלו ואף אישור רואה חשבון כי הלה הוא שכיר במשרד המשיב 6 (נספחים 1-3 לכתב התשובה של משיבים 6 ו-7). כן סיפקו המשיבים, כנספח 4, חוו"ד נגדית (חוו"ד המשיבים), מאת עו"ד ויצמן ופרופ' בן-נון, לפיהם, אין מניעה כי עורך דין ישמש כשכיר במשרד עורכי דין מחד וכבעל משרד עצמאי מאידך; ובלשונם:

כדי להבין את כוונת הסעיף [59א(ב)] יש צורך לברר את משמעותו של המונח חבר. האם הכוונה לבעל מניות בחברה, או למי שמועסק על ידי החברה. לשם כך ניתן לסעיף את פרשנותו הלשונית. [...] לשונו של סעיף 59א היא ברורה ו-"חבר" בחברה הוא בעל מניות בחברה. סעיף זה הוסף לחוק לשכת עורכי הדין ב-1978 כאשר פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות) הייתה בתוקף. סעיף 59א לחוק לשכת עורכי הדין מסתמך על המונחים שנקבעו בפקודת החברות, והוא אף מזכיר את הפקודה בסעיף קטן (א)(1). פקודת החברות מגדירה במפורש "חבר" בחברה כ-בעל מניות. [...] יוצא אפוא שלשון סעיף 59א לחוק לשכת עורכי הדין היא ברורה ו"חבר" הוא בעל מניות בחברה. לאחר שלשון סעיף 59א(ב) היא ברורה יש להקיש מכך שהמחוקק עשה כך הסדר שלילי. לפי ההסדר השלילי, כאשר אין מדובר בעיסוק במסגרת חברות עורכי דין, אין מניעה לעסוק במקצוע עריכת הדין בשני מקומות עיסוק במקביל. (פסקאות 6-10 לחוות הדעת)

1. עוד אציין, כי בחוו"ד המשיבים מפנים הם גם לסעיפים מפקודת החברות [נוסח חדש] (להלן - הפקודה) לחיזוק טענתם. הפקודה היתה הוראת החוק שחלה עת חוקק סעיף 59א, אשר אף מפנה אליה. סעיפי הפקודה אליהם מפנים עו"ד ויצמן ופרופ' בן-נון הם דוגמאות לכך שבפקודה המילה "חבר" היא תחליפית ל-"בעל מניה" (ראו את חוות דעתם, פסקה 8).
2. שתי חוות הדעת, זו של ד"ר זר-גוטמן וזו של עו"ד ויצמן ופרופ' בן-נון, הוגשו לוועדת המכרזים עת זו קיבלה את החלטתה השנייה, וזו העדיפה את חוות הדעת האחרונה, המכשירה את הצעות המשיבים 6 ו-7 (סעיף 8 בהחלטה השנייה).
3. מצאתי כי הנספחים המצורפים לכתב התשובה מטעם המשיבים 6 ו-7, יש בהם הוכחה מספקת לכך שעו"ד מוסקוביץ הוא שכיר במשרד המשיב 6. כן מקובלת עליי הפרשנות המוצעת בחוות דעת המשיבים לפיה אין בעובדת היותו של עו"ד מוסקוביץ' שכיר ובעל משרד עצמאי כדי להפר את סעיף 59א לחוק. לצורך הבהרת עמדתי זו אביא את סעיף 59א במלואו:

(א) עורך דין לא יעסוק במקצועו כחבר בחברת עורכי דין אלא אם נתקיימו אלה:

(1) החברה רשומה בישראל לפי פקודת החברות ואין לה כל הגבלה על אחריות בעלי המניות בה;

(2) מטרות החברה, לפי תזכירה, הן האגדם של עורכי דין, פעולות עזר לעריכת דין, פעולות לניהול החברה ונכסיה ולהשקעת רווחיה ופעולות לוואי הדרושות לאלה, ונקבע בתזכיר ההתאגדות כי לא יהיו לחברה הסמכויות המפורטות בתוספת השניה לפקודת החברות;

(3) כל חברי החברה ומנהליה הם חברי הלשכה או עורכי דין זרים כהגדרתם בסעיף 98א.

(ב) לא יעסוק עורך דין במקצועו כחבר ביותר מחברת עורכי דין אחת.

1. סעיף 59א כולו דן בתאגיד ייחודי לעורכי דין, "חברת עורכי דין", לו יוחדו הוראות חוק שאינן חלות על חברה רגילה. ברי כי סעיף 59א(ב) אינו יכול להיות מפורש באופן נפרד ותלוש מכלל תתי סעיף 59א. פרשנותו צריכה להיעשות בהתאם לתכלית של ייחוד הוראות ההתאגדות לעורכי דין כ"חברת עורכי דין", ובגדרי העוגן הלשוני המצוי בסעיפי החוק.
2. ניתן לראות כי סעיף 59א(א)(1) מפנה לפקודה. בפקודה נמצא כי המילה "חבר" מופיעה פעמים רבות, ועל אף כי היא אינה מוגדרת כהגדרה חלופית ל"בעל מניה", זהו הפירוש הנהוג למושג זה (ראו לדוגמא סעיף 24(א), 39(א)(3), 39(ב), 46, 52 וסעיף 61 בפקודה; וראו גם ה"פ 449/90 ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ נ' בליצר, פ"מ תשנ"ב(3) 397, עמ' 405, ובש"א (חי') 2791/03 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' שבואלי (21.10.04), פסקה 14. בשני אלה קיימת התייחסות לסעיף 61 בפקודה, אף כי הדיון שם אינו ב"חברים" אלא ב"בעלי מניות").
3. משכך, מקובלת עליי פרשנותם של עו"ד ויצמן ופרופ' בן-נון לפיה המילה "חבר" בסעיף 59א(ב) בחוק, הנה "בעל מניה" ולא "שכיר" או "עובד". על-כן, ולאור הנספחים אשר צורפו לכתב התשובה של המשיבים 6 ו-7, אותם מצאתי מספקים, אני קובע כי עו"ד מוסקוביץ מועסק כשכיר אצל המשיב 6, וכי אין בכך משום הפרה של סעיף 59א(ב) או כדי לפסול את הצעת המשיב 6.

עילות נוספות לפסילת הצעות העותרים

1. כאמור, נטען כי יש לפסול את הצעות העותרים מאחר שהעותרים 1 ו-3 מעסיקים במשרדם עובדים מקצועיים שאינם עו"ד תוך שהם עוברים על סעיף 58 לחוק. כן טענו המשיבים, כי האמור מהווה הפרה של תנאי המכרז, ובפרט תנאי ד(12).
2. לא מצאתי ממש בטענות אלו. נספח יא' להצעות העותרים 1 ו-3 חייבם לפרט את רשימת האנשים שבאמצעותם יספקו את השירותים במכרז. מרשימות אלו עולה כי העותרים 1 ו-3 התחייבו כי נותני השירותים מטעמם יהיו עורכי דין בלבד. סעיף ד(12) במכרז קובע כי "משרד עורכי דין לא יעסיק אנשי מקצוע ומומחים לרבות מהנדס, שמאי מקרקעין, מודד וכן הלאה לצורך הטיפול בהפחתת חיובי מיסוי עירוני. מובהר, כי כל אנשי המקצוע והמומחים שידרשו כאמור יועסקו על ידי החברה המקצועית בלבד, ולא על ידי משרד עורכי הדין המשתף עימה פעולה" (ההדגשה שלי – ד' ח'). הווה אומר, הסעיף מחייב כי נותני השירותים מטעם משרדי עורכי הדין המציעים במכרז יהיו עורכי דין בלבד. הסעיף אינו מחייב כי כלל העובדים במשרדי עורכי דין אלו יהיו רק עורכי דין. טעם זה נכון אף באשר להחלת סעיף 58 לחוק, בקשר עם הצעות המשיבים. הצעות המשיבים והצוות המועמד על ידם לצורך מתן השירותים למשיב 1 אינן מפירות את סעיף 58. כפי שקבעתי לעיל, ככל שהעותרים 1 ו-3 מפרים את החוק או אי אלו מכללי האתיקה, במנותק מהצעותיהם למכרז, הרי שיש להפנות עניין זה ללשכת עורכי הדין, שהיא הגוף המוסמך לטפל בדבר.
3. אעיר כי טענה בדבר שיתוף פעולה אסור בין החברות המקצועיות ועורכי דין עלתה אף ביחס לעותר 4, אשר הצוות המוצע על ידו כולל עורכי דין פרילנסרים. גם טענה זו אין בה כדי לסייע למשיבים. סעיף ג(11) במכרז קובע כי "... כל פעולה שהינה פעולה משפטית, לרבות הגשת השגה או ערר, ייצוג משפטי, וכל פעולה משפטית אחרת – תבוצע על ידי משרד עורכי הדין בלבד ובאחריותו". כן קובע המכרז בסעיף ו(2)א. "דרישת כח אדם ממציע שהוא חברה מקצועית העוסקת בחיובי מיסוי עירוני: [...] לגבי כל עובד כאמור, יש לצרף אישור על השכלה אקדמאית, ברמה של תואר ראשון לפחות, באחד או יותר מהתחומים הבאים: כלכלה, מנהל עסקים, משפטים, ראיית חשבון, סטטיסטיקה, הנדסה, מדעים, גיאוגרפיה. עוד לעניין זה – לרבות נותן שירותים לחברה אשר אינו שכיר בחברה" (ההדגשות שלי - ד' ח'). עינינו רואות כי המכרז עצמו מאפשר לחברה המקצועית להעסיק, בין כשכירים ובין כקבלני משנה, עורכי דין. עוד אומר כי האמור אף אינו מהווה הפרה של סעיף 58 שכן אדם שהוא עורך דין במקצועו, יכול שיהיה מועסק על ידי מעסיק שאינו משרד עורכי דין, ואין הדבר מהווה הפרה של כללי האתיקה.

סופו של דבר

1. העתירה מתקבלת חלקית. הצעות המשיבים 4 ו-5 נפסלות. לאור האמור בסעיף 15 לכתב התשובה של המשיב 1, מורה אני כי ועדת המכרזים תשוב ותדון בהצעות העותרים ותבחן האם יש לקבל הצעותיהם תחת הצעות המשיבים 4 ו-5.
2. בהינתן התוצאה אליה הגעתי בפסק הדין, הצו הארעי מבוטל בזה.
3. העותרים יישאו בהוצאות צמדי המשיבים 2 ו-3 והמשיבים 6 ו-7 בסך של 20,000 ₪, לכל צמד. המשיבים 4 ו-5 יישאו בהוצאות כלל העותרים בסך 20,000 ₪. אין צו להוצאות בין שאר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים (וגם תודיעם טלפונית כי ניתן).

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהיעדר הצדדים.