בפני תביעה כספית.

התובעת אשר הינה חברה העוסקת ביצור ושיווק של שתלים דנטליים, טוענת כי סיפקה לנתבע אשר הינו רופא שיניים במקצועו סחורה בשווי 3246.75 ₪ , בהתאם לפירוט המצוי בחשבונית מס מיום 30/11/12 אותה צירפה לכתב התביעה. לטענת התובעת, הנתבע לא שילם עבור הסחורה האמורה ולפיכך עתרה לחיובו בתשלום הסכום הנקוב בחשבונית בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

הנתבע טען כי אכן בשנת 2012 פנה אליו נציג מכירות של התובעת וביקש לעניין אותו ברכישת מוצריה של התובעת ובעיקר שתלים דנטליים. לטענת הנתבע, על מנת לעודדו לרכוש מעם התובעת את מוצריה, הותיר בידיו נציג המכירות 10 כיפות ריפוי וארבעה מפתחות לפתיחת כיפות ריפוי. הנתבעת טוען כי עמיתו דר' ארדקיאן לא המליץ בפניו על שימוש במוצרי התובעת ומשכך הודיע לנציג המכירות כי אין ברצונו לרכוש ממוצרי התובעת . לטענת הנתבע, נציג המכירות של התובעת פנה אליו פעמים נוספות על מנת לשכנעו לרכוש מוצרים מעם התובעת ובשלב מסוים פנה אליו נציג המכירות והודיע לו כי קיים חוב לתובעת. הנתבע טוען כי הודיע לנציג המכירות שלא רכש דבר מעם התובעת, לא הזמין ממנה ולא קיבל דבר ואף את החשבונית המופיעה במצורף לכתב התביעה מעולם לא קיבל לידיו. משכך, עתר הנתבע לדחיית התובענה כנגדו.

דיון :

מטעמה של התובעת העיד נציג המכירות מטעמה, מר עידן לוגסי. נציג המכירות אישר בתצהיר עדותו הראשית כי הנתבע רכש ממנו את המוצרים המפורטים בחשבונית הנילווית לכתב התביעה ואף הוצאה לנתבע חשבונית בהתאם. בחשבונית מיום 30/11/12 אשר הוצגה והוגשה לבית המשפט (נספח ב לת/1) מפורטים המוצרים השונים, מחיריהם וכמות היחידות אשר סופקו לנתבע. בסיפא לאותה חשבונית מפורטים גם 10 כיפות ריפוי ו 10 מפתחות, אשר עליהם אין חיוב בחשבונית. בחקירתו הנגדית של נציג המכירות, נותרה עדותו בעינה והוא שב והבהיר כי לא הציע מעולם שתלים לנתבע, הביא לו את הסחורה המפורטת בחשבונית ואף נתן לו ללא עלות את כיפות הריפוי והמפתחות המפורטים בחשבונית.

עדותו של נציג המכירות הותירה רושם מהימן ונתמכה בחשבונית המס אשר הוצאה לנתבע בגין הסחורה אשר סופקה לו.

לעומת עדות זו של עד התובעת, ניצבת עדותו של הנתבע, אשר הינה עדות יחידה של בעל דין מעוניין, שלא נתמכה בכל ראיה נוספת מטעמו. הנתבע הכחיש קבלת סחורה מעם התובעת באופן גורף , אף שעומת עם החשבונית המכילה את פרטי כיפות הריפוי והמפתחות, שהודה כי כן קיבל לידיו מנציג התובעת. הנתבע העיד כי לא פנו אליו מעולם מעם התובעת, אך כאשר עומת עם תצהיר עדותו שלו (נ/1) בו הצהיר כי אכן פנו אליו מעם התובעת, הוא טען כי פנו אליו אך ורק לעניין המפתחות וכיפות הריפוי שניתנו לו חינם ולבסוף הודה כי אכן פנו אליו טלפונית. הנתבע טען כי שווי המתנה אשר קיבל הינו 180 ₪, אף שבהתאם למחיר הנקוב בחשבונית (ומצוין כי ניתנו ללא חיוב) מדובר בסך של 500 ₪ וכי הוא עדיין עושה בהם שימוש ולא פנה מעולם לתובעת במטרה להשיב אליה את המתנה. הנתבע הודה כי התובעת פנתה אליו בעניין זה.

הנתבע פירט כי ערך התייעצות עם דר' ארדקיאן לעניין מוצרי התובעת, אך לא טרח להביאו לעדות ויתרה מזו, מחקירתו את עד התובעת עולה טענה לפיה זומן נציג המכירות למרפאתם של הנתבע ודר' ארדקיאן דווקא ביום שישי, שאינו יום עבודה עבור נציג התובעת. מאליה עולה השאלה מדוע זה לא זומן דר' ארדקיאן על מנת להעיד כי באותה פגישה נמסרה מתנה בלבד לנתבע , עדות אשר יכולה היתה לסתור על נקלה את גרסת התובעת וככל שאכן התקיימה פגישה שכזו, חזקה על נציג התובעת אשר הגיע על מנת למסור סחורה שהוזמנה, ביום שישי, שאינו יום עבודתו ולא הגיע על מנת למסור מתנות לנתבע.

טען הנתבע כי החשבונית מעולם לא הוגשה לרשויות המס מטעמו, אלא שמעבר לכך כי אין בכך על מנת לחזק גרסתו כי הסחורה לא סופקה לידיו, הרי שלא הובא תצהיר בעניין מטעמו של רואה החשבון ואין הדבר סביר בעיני כי חברה בע"מ כתובעת, תנפיק חשבונית מס, תתחייב בתשלום מיסים בגינה וכל זאת על מנת לחייב את הנתבע בסחורה שלא סופקה לו, כטענת הנתבע.

מכלל העדויות והראיות אשר בפני שוכנעתי כי אכן הוכיחה התובעת תביעתה באמצעות עדות העד מטעמה אשר נילוותה לחשבונית שהוצגה בגין הסחורה אשר סופקה לנתבע. הנתבע מעבר להכחשה גורפת ולעדותו בפני בית המשפט אשר לא תאמה את תצהיר עדותו הראשית, לא הפריך כלל תביעת התובעת וגרסתו אף אינה מתיישבת עם ההיגיון המסחרי, כפי שפורט לעיל. משכך, יש לקבל תביעת התובעת וכך אני מורה.

סוף דבר,

התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 3565 ₪.

הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (18/6/13) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת 1000 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בסך 2000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג אדר תשע"ד, 13 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.