לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 27.11.12 בירושלים.

1. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") הבעלים של קטנוע מ.ר. 5416563 (להלן: "הקטנוע").
2. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 4172675 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבעת 2 והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") היא הבעלים של רכב הנתבעים.
3. מוסכם בין הצדדים כי ביום 27.11.12 אירעה התנגשות בין הקטנוע לבין צדו האחורי שמאלי של רכב הנתבעים. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.
4. גרסת התובע הינה כי נסע בנתיב נסיעתו כדין בכביש דו סטרי. רכב הנתבעת עמד בצד הכביש ועל כן החל הקטנוע בעקיפתו. לפתע כאשר הקטנוע היה במהלך העקיפה, החל רכב הנתבעים בביצוע פניית פרסה בפתאומיות ובשל כך חסם את נתיב נסיעתו של הקטנוע. על אף ניסיונות התובע לבלום את הקטנוע, פגע ברכב הנתבעים אשר חסם את נתיב נסיעתו. התובע טוען כי הנתבע הודה כי לא אותת טרם ביצוע הפנייה וכי הורשע בבית המשפט לתעבורה.
5. גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, רכב הנתבעים עמד בכביש על מנת לבצע פניית פרסה, אותת שמאלה ובדק כי הכביש פנוי. כאשר היה רכב הנתבעים בעיצומה של הפנייה, הגיח הקטנוע מאחורי רכב הנתבעים, ניסה לעקוף אותו משמאל ופגע ברכב הנתבעים בצדו האחורי שמאלי.

דיון והכרעה

1. העידו בפני התובע והנתבע. התובע חזר על גרסתו כי רכב הנתבעים עמד בנתיב נסיעתו ועל כן החל בעקיפתו. לפתע כאשר התובע במהלך העקיפה, ביצע רכב הנתבעים פניית פרסה פתאומית ועל כן פגע התובע ברכב הנתבעים בצדו השמאלי אחורי. התובע ציין כי הנתבע לא אותת טרם ביצוע פניית הפרסה וביצע את הפנייה בחוסר זהירות ובפתאומיות ועל כן לא יכול היה התובע למנוע את ההתנגשות בין כלי הרכב. עוד העיד התובע כי נסע במהירות של 30 - 40 קמ"ש.
2. מנגד העיד הנתבע, כי חיפש חניה בימין הכביש. משלא מצא ביקש לבצע פניית פרסה וזאת לאחר שוידא כי הכביש פנוי. לפתע הרגיש חבטה עזה בצדו השמאלי האחורי של רכבו. לטענתו, הקטנוע הגיע במהירות ופגע ברכבו. עוד טען הנתבע, כי אף בבית המשפט לתעבורה ציינה השופטת בפסק הדין כי קיימת אחריות משותפת לתאונה שלו ושל נהג האופנוע.
3. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן וכן בחנתי את הנזקים בכלי הרכב המעורבים בתאונה, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים באופן ש-75% מהאחריות לתאונה רובצים לפתחו של הנתבע, בעוד ש-25% מהאחריות לתאונה רובצים לפתחו של התובע.
4. כך, על המבצע פניית פרסה מוטלת חובת זהירות מוגברת לוודא כי הכביש פנוי טרם ביצוע הפנייה ואף לאותת. במקרה זה הנתבע העיד כי אינו זוכר אם אכן אותת טרם ביצוע הפנייה וככל הנראה אף לא בדק כי הכביש פנוי במידת הזהירות הראויה, שאם היה עושה כן, יכול היה להבחין בקטנוע.
5. יחד עם זאת, מהעובדה כי הנזק ברכב הנתבעים הינו בצדו השמאלי אחורי עולה כי רכב הנתבעים כבר היה בעיצומה של פניית הפרסה. עובדה זו מעידה על כך כי התובע נסע במהירות גבוהה, שאינה תואמת את תנאי הדרך. אילו היה התובע נוסע במהירות התואמת את תנאי הדרך, הרי שהיה סיפק בידו לבלום את הקטנוע משראה את רכב הנתבעים מבצע את הפנייה. גם העובדה שהקטנוע הוכרז כאובדן כללי ואף הנזקים ברכב הנתבעים הם משמעותים, יש בה להעיד שמהירות נסיעתו של התובע היתה גבוהה, שכן בשל כך עוצמת ההתנגשות בין כלי הרכב היתה גבוהה, וזאת בניגוד לטענתו של התובע כי נסע במהירות נמוכה.
6. עוד אציין, כי אכן הנתבע הורשע על-פי הודאתו בבית המשפט לתעבורה. יחד עם זאת, צויין בפסק הדין כי קיימת אחריות משותפת לתאונה של הנתבע ורוכב האופנוע.
7. אעבור עתה לדון בסכומי הנזקים. בעקבות התאונה נגרמו לתובע הנזקים הבאים: הקטנוע הוכרז כאובדן מוחלט וערכו בניכוי שרידים הוערך בסכום של 7,200 ₪. כן נשא התובע בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 600 ₪. בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי, אני מורה כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 5,850 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.11.12 ועד התשלום בפועל.
8. בעקבות התאונה נגרמו לנתבעת, התובעת שכנגד, הנזקים הבאים: נזק לרכב בסכום של 5,148 ₪; ירידת ערך בסכום של 2,020 ש"ח. כן נשאה הנתבעת בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 517 ₪. הנזק בגין ימי השבתה לא הוכח ולא נתמך במסמכים. בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי, הרי שעל התובע לשלם לנתבעת סך של 1,921 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.11.12 ועד התשלום בפועל.
9. לאור העובדה כי עיקר האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות התובע בסכום של 700 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ד, 12 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.