סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עפרה ורבנר ונציג הציבור מר דוד גיא; ס"ע 47359-11-10) , מיום 23.5.13, בו נדחתה תביעת המבקש לתשלום פיצוי פיטורים. בית הדין האזורי חייב את המבקש בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,500 ש"ח.

הרקע לבקשה

1. המבקש התפטר מעבודתו במשיבה. בבית הדין האזורי טען המבקש, בכתב התביעה המקורי שהגיש ביום 24.11.10, כי במהלך חודשים ספטמבר 2009 ואוקטובר 2009 הופחת שכרו לסכום של 6,000 ש"ח ברוטו, כאשר קודם לכן עמד שכרו על 8,000 ש"ח ברוטו. המבקש טען בכתב תביעתו המקורי כי הוא לא קיבל תשובות ענייניות באשר לסיבה להפחתה וכי כאשר הוא או עובדים אחרים העלו טענות באשר לשכרם הייתה ההתבטאות כלפיהם שאם לא טוב להם הם יכולים לעזוב. המבקש טען שנתקל ביחס משפיל ובגלל יחס זה, שמהותו לא פורטה בכתב התביעה המקורי, וכן בגלל ההפחתה בשכרו - החליט המבקש להתפטר.
2. במעמד הדיון המוקדם בבית הדין האזורי, עלתה לראשונה טענת המבקש לפיה בעבר קיבל שכר גלובלי וכי השכר שונה לשכר שעתי. מחקירתו הנגדית של המבקש עלה כי המבקש עבד שלוש שנים לפחות על בסיס שכר שעתי. המבקש הגיש כתב תביעה מתוקן, אולם גם בו חזר על אותן טענות על פיהן הייתה הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, שמהותה הפחתה בשכרו מ- 8,000 ש"ח ברוטו ל - 6,000 ש"ח ברוטו. בכתב התביעה המתוקן לא נמצא אזכור לטענת המבקש על קבלת שכר גלובלי.
3. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי בנסיבות המקרה, עת ברור אף לגרסת המבקש, כי המבקש עבד במשך כשלוש שנים על בסיס שכר שעתי, הרי וודאי שהמעבר לשכר שעתי, אינו יכול להוות הצדקה להתפטרות בדין מפוטר לאחר מספר שנים. עוד ציין בית הדין כי המבקש אישר בחקירתו הנגדית, ששכרו השעתי עלה במשך השנים מ - 26 ש"ח לשעה ל - 38 ש"ח לשעה. בית הדין הפנה למכתב ההתפטרות שהוגש על ידי המבקש, אשר לא הוזכר בכתב התביעה, בו נרשם "אבקש לקבל את התפטרותי מהחברה בתאריך 31.12.09 כולל. הסיבה להתפטרותי נובעת מהשכר הנמוך לאחר כ - 7 שנות עבודה בחברה. לא הייתה שום התקדמות לא בשכר ולא בתנאים ואיני יכול לבקש יותר נדבות. הרגשתי שאינם מעריכים את עבודתי ומקומי לא בחברת אלעד ברק ...".
4. בית הדין האזורי הבהיר כי אין מחלוקת שהמבקש התפטר מעבודתו. במכתב ההתפטרות לא ניתנה התראה ספציפית, לא פורט מה דרוש תיקון, על מנת שהמשיבה תתקנו בטרם התפטר המבקש. בית הדין ציין כי הטענה במכתב ההתפטרות הינה היעדר קידום בשכר ובתנאים והרגשה של המבקש שלא מעריכים את עבודתו. בית הדין קבע כי השוואת גובה השכר לשעה לאורך כל שנת עבודתו האחרונה של המבקש, אשר רק בהתייחס אליה צירף המבקש תלושי שכר, מצביעה ששכרו לשעה של המבקש היה זהה לאורך כל השנה. מספר שעות העבודה היה, על פי רוב, למעלה ממשרה מלאה, ובחודש אוקטובר 2009 שכר היסוד היה נמוך מחודשים קודמים, מאחר שהמבקש עבד פחות שעות, אולם מאידך גיסא קיבל תשלום על חמישה ימי חופשה. בית הדין העיר כי בחודשים שלאחר מכן, נובמבר ודצמבר 2009, תשלום השכר עומד בקריטריונים של היקף משרה מלאה - 186 שעות חודשיות.
5. בנסיבות אלו פסק בית הדין כי המבקש לא הוכיח קיומה של הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, בהתייחס לשכר הבסיס עבור שעות עבודה רגילות. גם באשר לשעות הנוספות, נקבע כי אין מדובר בסכום קבוע של גמול עבור שעות נוספות, שהופחת באופן משמעותי, דווקא בחודשיים שלושה אחרונים. בנוסף, המבקש לא טען במכתב ההתפטרות כי חלה הפחתה בשכרו אלא טענתו הייתה שהשכר לא עלה, כפי שהוא סבר שמגיע לו לאחר כשבע שנות עבודה.
6. בנוגע לתחושת המבקש לפיה אין מעריכים את עבודתו, קבע בית הדין כי אין בעצם התחושה כשלעצמה כדי לזכות את המבקש בפיצוי פיטורים, כשבתצהירו אין פירוט ולו של אירוע מסוים שהינו בגדר "נסיבות ביחסי העבודה שבגינן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו". בית הדין הבהיר כי נסיבות אלה נבחנות על פי קנה מידה אובייקטיבי. טענות המבקש, לפיהן נאמר לו שאם אין ברצונו להמשיך לעבוד הוא רשאי לעזוב, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק התפטרות בטענה כי היא מזכה בפיצויי פיטורים. בית הדין הדגיש כי עובד צריך לתת התראה מפורטת למעביד על מנת שזה יוכל לעשות לסילוק הסיבות בגינן מעוניין העובד להתפטר.
7. בית הדין ציין כי טענת המבקש לזכאות לפיצויי פיטורים מכוח הבטחה הועלתה לראשונה בתצהיר המבקש ולא נטענה בכתב התביעה. מנהל המשיבה הכחיש הבטחה מעין זו. במכתב ההתפטרות לא מוזכרת הבטחה זו, וגם האמור בתצהיר המבקש מתייחס להבטחה שניתנה, לגרסתו, לאחר סיום עבודתו ולא להבטחה שעל בסיסה התפטר המבקש. לאור כל האמור לעיל, נפסק כי המבקש התפטר בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים. לפיכך תביעת המבקש נדחתה והמבקש חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בשיעור של 3,500 ש"ח.

הבקשה וטענות הצדדים

1. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובהמשך הגיש לבית דין זה את הבקשה לעיכוב ביצוע, מושא החלטה זו. לטענת המבקש, סיכוייו לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען כי הוכח ששכרו של המבקש בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2009 קוצץ ללא מתן הסבר, כאשר בסמוך למועד קבלת משכורת אוקטובר 2009 בחר המבקש להתפטר מחמת הרעת תנאים. המבקש הודה כי לא פנה למעבידו בכתב בדרישה להעלאת שכרו. אולם טען כי פניותיו בעל פה למעבידו לא נענו לעיתים וסורבו לרוב. בשל תחושת חוסר האונים שלח המבקש את מכתב ההתפטרות וציפה כי ייצרו עימו קשר. אולם המעביד לא זימן אותו לשיחת הבהרה. המבקש גרס כי פניותיו בעל פה למעבידו מעידות שהמבקש עשה ככל שביכולתו על מנת ליתן למשיבה הזדמנות לתקן את הדרוש תיקון. לפיכך, התבקש בית דין זה לעכב את תשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,500 ש"ח. לסברת המבקש, אם יתקבל ערעורו, אזי החיוב בהוצאות יבוטל. המבקש טען כי מוטב היה שלא להטיל עליו חיוב בהוצאות משפט, בנסיבות בהם פוטר מהמשיבה ללא קבלת פיצויים. המבקש הדגיש כי אינו עני וכי יהיה בידו לשלם הסכום הפסוק. ברם בשל המפורט ונוכח הערעור אשר הוגש על ידו, הרי שמבוקש שלא לשבור את רוחו.
2. המשיבה מתנגדת לבקשה, בהתבססה על הכלל כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו וכי עיכוב ביצוע פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לטענת המשיבה סיכויי הערעור קלושים ביותר. נוכח פסק דינו של בית הדין קמא המפורט עובדתית ומשפטית, שבו נכללו הכרעות חד משמעיות ביחס לאמינות המבקש וטענותיו העובדתיות. המשיבה גרסה כי בית הדין האזורי קיבל גרסת המשיבה במלואה, לפיה המבקש התפטר מאחר ששכרו לא היה בגובה המגיע לו, כנרשם במכתב ההתפטרות. לרבות העובדה כי לא הייתה כל הרעה בתנאי עבודתו, וכי המבקש לא נתן כל התראה טרם התפטרותו, בה מפורט הדרוש תיקון. מאחר שסיכויי הערעור נמוכים, כך לטענת המשיבה, די בכך כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. אשר למאזן הנוחות, טענה המשיבה כי הנטייה בפסיקה הינה שלא לעכב את ביצוע הפסק, אלא אם יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. לטענת המשיבה, המבקש לא עמד בתנאי מאזן הנוחות, וכי יש לדחות טענת המבקש בדבר שבירת רוחו. המשיבה ציינה כי נגרמו לה הוצאות משמעותיות במהלך הדיון בבית הדין קמא.
3. בתשובת המבקש לתגובת המשיבה חזר המבקש על טענותיו בבקשה לעיכוב ביצוע, ובכלל זה על טענתו לפיה סיכויו לזכות בערעור טובים. לטענת המבקש אין מדובר בערעור על התרשמות מעדים או ראיות אלא בערעור משפטי. המבקש טען כי המשיבה נמנעה במכוון מלהביא תצהירים שיכלו לשפוך אור על הפרשה. המבקש הדגיש כי לא ייגרם כל נזק למשיבה אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע.

הכרעה

1. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי וכי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן כשהמדובר בחיוב כספי (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181 (2002); ע"ע (ארצי) 31512-04-12 ש.י.מובילי מרחבים בע"מ- משה בן כליפה, (17.7.12)). בפסיקה נקבעו שני תנאים מצטברים, שבהתקיימם יעכב בית הדין את ביצוע פסק הדין: התנאי האחד הוא סיכויי ערעור טובים. התנאי השני הוא מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובת מבקש העיכוב (ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח' (19.11.00)). מאזן הנוחות נבחן על פי הערכת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע מיידי של פסק הדין, אל מול הנזק שייגרם למשיב ככל שיעוכב הביצוע.
2. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת עיכוב הביצוע להידחות.
3. כאמור, החיוב מושא בקשה זו הינו חיוב בהוצאות משפט ושכר עורך דין. כלל פסוק הוא כי עניין הוצאות משפט ושיעורן בהליך בבית הדין לעבודה נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. ערכאת הערעור אינה נוהגת, ככלל, להתערב בסכום הוצאות המשפט שנפסקו על ידי הערכאה שבפניה התנהל הדיון, אלא אם נפל בהחלטת אותה ערכאה פגם יסודי וטעות יסודית בשיקול דעת (ע"א 77/85 חברת החשמל, מחוז ירושלים בע"מ - חברת החשמל בע"מ, פ"ד לט (2), עמ' 592).
4. לא מצאנו בנימוקי הבקשה כל טעם המצדיק את עיכוב הביצוע. בית הדין האזורי חייב את המבקש בהוצאות בסך של 3,500 ש"ח. חיוב זה נעשה לאחר שבית הדין נתן דעתו לכלל נסיבות העניין. סכום ההוצאות בו חויב המבקש אינו חורג מסכומי ההוצאות המקובלים ומשום כך לא מצאנו לנכון לעכב את תשלומו.
5. בנוסף, במקרה הנדון, לא התקיימו שני התנאים המצטברים לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהיבט של סיכויי הערעור - המסקנה כי המבקש התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצוי פיטורים מושתתת על הקביעות העובדתיות כי לא ניתנה למשיבה התראה ספציפית במכתב ההתפטרות, מה דרוש תיקון על מנת שהמשיבה תתקנו בטרם התפטר המבקש, וכי לא הוכחה פגיעה בשכרו של המבקש או אירוע מסוים הקודם כרונולוגית למכתב ההתפטרות. מדובר בקביעות עובדתיות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. בהיבט של מאזן הנוחות - המבקש הדגיש בבקשתו כי הוא אינו עני וכי הוא יכול לשלם ההוצאות. טענת המבקש הייתה כי יש לשמור על המצב הקיים ולא לשבור את רוחו עוד בטרם שמיעת הערעור לגופו. יש לדחות טענה זו. אין בעצם תחושת המבקש כדי להצדיק דחיית תשלום הוצאות פסוק בסך של 3,500 ש"ח. יתרה מכך, המבקש לא הוכיח ולו לכאורה, כי יקשה עליו להיפרע מן המשיבה אם ישלם את הסכום הפסוק ויתקבל הערעור.
6. סוף דבר - הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת ההכרעה בערעור.

ניתנה היום, א' אלול תשע"ג (07 אוגוסט 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.