1. בפני בקשה למינוי מפרקת זמנית לחברת ק.מאי אחזקות בע"מ (להלן – "החברה"). הצדדים חלוקים בשאלה האם הסמכות המקומית לדון בבקשת הפירוק נתונה לבית משפט זה.

הבקשה לפירוק החברה ולמינוי מפרק זמני הוגשה ביום 19.6.13 על ידי המנהלת המיוחדת של חברת רב אור סוכנויות לביטוח (1998) בע"מ (להלן – "רב אור"). המנהלת המיוחדת (להלן – "המבקשת") טוענת, כי יש להורות על פירוק החברה בשל חובה לרב אור, אשר נכון לסוף שנת 2011 עמד על 8,553,653 ₪, מאחר ובעל השליטה בחברה פועל על מנת לרוקן אותה מנכסיה ולהפסיק את פעילותה באופן בו לא יהא בידי החברה לפרוע את החוב בבוא מועד פירעונו.

1. מאחר ומענה הרשמי של החברה הינו ברח' נס ציונה 11, תל אביב יפו (אצל אבנר קופל), הרי שלכאורה הסמכות המקומית לדון בבקשת הפירוק נתונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו; מסקנה זו נובעת מהוראות תקנה 1 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז – 1987 (להלן – "התקנות"), הקובעת כי 'בית המשפט' אליו תוגש בקשת פירוק לפי תקנה 3 הינו "בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי משרדה הרשום של החברה או מקום עסקיה העיקרי".
2. המבקשת סבורה, כי על אף הוראות סעיף זה הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה. המבקשת סבורה כי אמנם, המשרד הרשום של החברה הינו בתל אביב, אך מקום עסקיה העיקרי הינו בתחום השיפוט של בית משפט זה שכן הוא מתמקד ביחסיה עם חברת רב אור - הן מאחר וההלוואה מטעם רב אור הינה המקור הכספי העיקרי של החברה והן מאחר והחברה עוסקת ביעוץ לחברות העוסקות בתחום הביטוח ורב אור הינה חברת ביטוח. המבקשת מציינת כי לחברה אמנם היתה פעילות באזור תל אביב, אולם היא מכרה את רוב נכסיה שם. המבקשת מוסיפה, כי יעיל יותר שתיק הפירוק ינוהל בפני אותו מותב vדן בתיק הפירוק של רב אור, שכן המדובר בחברות בבעלות וניהול זהים, אשר להן עניינים משותפים רבים. בנסיבות אלה, ממילא בסופו של דבר ניתן יהיה לאחד את התיקים ויש עדיפות לעשות כן כעת.

המבקשת מוסיפה ומציינת כי לאור פסיקת בתי המשפט שאלת הסמכות המקומית הינה גמישה, ונתונה לשיקול דעת רחב של בית המשפט. טיעוני החברה בגין סמכות מקומית הינם טיעוני סרק שמטרתן אך להרוויח זמן נוסף, והן עלולות להביא לשינוי לרעה במצבת נכסי החברה אשר יותירו את הנושים בפני שוקת שבורה.

1. החברה עומדת על כך שלבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בבקשה. מלבד העובדה שמענה הרשום של החברה הינו בתל אביב, הרי שהמבקשת גם לא עמדה בנטל להוכיח כי מקום עסקיה העיקרי של החברה הינו באשדוד. פעילותה העסקית העיקרית של החברה הינה השכרה ומכירה של נכסי מקרקעין הממוקמים רובם ככולם באזור תל אביב ורמת גן, וההלוואה שניתנה לחברה על ידי רב אור אינה מהווה את עיקר נכסי החברה. כמו כן, המחלוקת בתיק זה מתמקדת בשאלה האם החברה הינה חדלת פרעון, ועל כן אינה קשורה להליכי הפירוק של רב אור ואין יתרון לבירורה בפני בית משפט זה; אין לכרוך את התיקים יחד רק מפאת העובדה כי לשתי החברות אותם בעלים.

החברה מוסיפה, כי גם אם קיים טעם מיוחד כלשהו לדון בענייני החברה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הרי שהיה על המבקשת להגיש את הבקשה במחוז תל אביב יפו ולפנות בבקשה מתאימה לנשיא בית המשפט העליון להעברת התיק למחוז באר שבע.

1. סבורה אני כי אין מנוס מהעברת הבקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב , לו הסמכות המקומית לדון בה.

אין חולק כי מענה הרשום של החברה הינו בתל אביב, ועל כן אינו באזור שיפוטו של בית משפט זה. כמו כן, לא שוכנעתי כי מקום עסקיה העיקרי של החברה הינו באשדוד. אין חולק, למעשה, כי עיסוקה העיקרי של החברה הינו במכירת והשכרת מבנים, אשר כולם ממוקמים באזור תל אביב ורמת גן. טענת המבקשת כי החברה מעורבת בעסקי הביטוח של רב אור הינה השערה בלבד, שלא נתמכה בראיה כלשהי. גם בעובדה כי רב אור הלוותה כספים לחברה אין כדי לקבוע כי עסקיה של החברה התנהלו במשרדי רב אור, שהרי אין קשר מחייב בין מיקום משרדו של הגורם אשר הלווה כספים לחברה, לבין המקום בו מתנהלים עסקי החברה. על כן, הוראות סעיף 1 לתקנות מובילות בבירור למסקנה כי היה על המבקשת להגיש את בקשת הפירוק לבית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו, אשר בשטח שיפוטו מצוי מענה הרשום של החברה ובו מתנהלים עסקיה.

1. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לאור העניינים הרבים המשותפים בין החברות, אשר הינן בבעלות וניהול זהים, אין לפצל את הדיון בהן בין שני בתי משפט. גם לו שוכנעתי כי היעילות מחייבת כי שני תיקי הפירוק ידונו בפני בית משפט אחד - ואיני קובעת דבר בעניין זה - הרי שהסמכות להעביר תיק המצוי בסמכותו המקומית של בית משפט אחד לבית משפט באותו דרגה במקום אחר, נתונה בידי נשיא בית המשפט העליון לאור הוראות סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984. המבקשת נמנעה מלהגיב לטענה זו,

ואף הפנתה לבש"א 5944/11 אילן נ' הפסטוס טכנולוגיות (פורסם בדינים ועוד) (9.2.11), בו נידונה בקשה להעברת מקום דיון בפני בית המשפט העליון, ולא בפני הערכאה הדיונית.

1. המבקשת מפנה לפר"ק (ת"א) 28126-08-10 סער דקל נ' טופז (פורסם בנבו) (13.9.10) (להלן - "פס"ד סער דקל"), בו נדחתה טענה לחוסר סמכות מקומית על אף שהמפעל של החברה החייבת לא היה בתחום שיפוטו של בית המשפט. באותו הקשר אף ציין בית המשפט קמא כי נושא הסמכות המקומית הינו גמיש ומסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ואין להצדיק מצב בו דיון משפטי ארוך יעסוק אך בסוגיה זו.

אכן, יש פגם במצב בו העיקר הופך לטפל, ודיון משפטי ארוך סובב סביב שאלת הסמכות המקומית ולא סביב עיקר התיק. לחשש זה יש משנה תוקף בתיק פירוק מאחר ומתעורר חשש להעצמת הפגיעה בנושים עם חלוף הזמן. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק מצב בו מוגשת בקשת פירוק בניגוד ברור לכללי הסמכות המקומית, ללא כל הצדקה של ממש לצעד זה, ותוך התעלמות מהוראות תקנה 1 לתקנות.

אין ענייננו דומה לעניין שנידון בפס"ד סער דקל, בו ראה בית המשפט להגמיש מעט את כללי הסמכות המקומית ולקבוע אותה על פי הסניף בו נערכו הפגישות בין הצדדים. אותה הגמשה נעשתה מאחר ובאותו מקרה המדובר היה במבנה תאגידי סבוך אשר הטעה את הנושה וגרם לו לחשוב כי החברה אשר את פירוקה הוא מבקש פועלת במקום אחר; בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי אין הצדקה להתיש את הנושה בחקירות ודיונים ארוכים בשאלת הסמכות המקומית בלבד, כאשר היתה קיימת לחברה זיקה ממשית גם לאזור שיפוטו של אותו בית משפט. בענייננו, אין המדובר במבנה תאגידי סבוך, ולחברה אין למעשה כל זיקה שהיא לאזור השיפוט של בית משפט זה; על כן, יכולה היתה המבקשת להיווכח על נקלה כי הסמכות המקומית אינה נתונה לבית משפט זה.

1. לאור האמור לעיל, המסקנה היא כי הדיון בבקשה לפירוק החברה ובבקשה למינוי מפרק זמני להתברר בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, אשר לו הסמכות המקומית לדון בבקשה.

המבקשת בטיעוניה ביקשה, שככל שבית המשפט יגיע למסקנה שלא ניתן לשמוע הבקשה בפניו, לאפשר לה לגבש עמדתה לגבי ההמשך, על כן תודיע המבקשת עמדתה לאור החלטה זו טרם יועבר הדיון בה לתל אביב תוך 10 ימים.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ג, 18 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.