ביום 19/6/2013 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת.

לפניי בקשה להתיר למבקשת להמשיך ולנהל הליכים משפטיים בתביעה שהיא הגישה כנגד החייבת.

על פי האמור בבקשה, המבקשת הגישה תובענה כספית כנגד החייבת לבית המשפט השלום בבאר שבע במסגרת הליך שמספרו 55674-02-15. לאחר שמיעת הראיות בתובענה הנ"ל, ובעוד הצדדים ממתינים לפסק דין, ניתנה החלטה על ידי הרשמת הבכירה ליאורה ויינשטיין, לפיה על המבקשת להגיש אישור מבית המשפט הדן בפשיטת הרגל בעניינה של החייבת, להמשך ניהול ההליכים.

לטענת המבקשת, החייבת הסתירה ממנה ולבטח מבית המשפט את עובדת היותה פושטת רגל, התנהלות המהווה חוסר תום לב מצידה. כמו כן, המבקשת טענה כי ההליך מצוי בשלב של מתן פסק דין ועלול להיגרם נזק של ממש באי מתן ההיתר להמשך ניהולו.

הנאמן טען כי המדובר הוא בחוב שנוצר לאחר מתן צו הכינוס, ועל כן הוא אינו בר תביעה בהליך שלפניי. עוד נטען, כי החייבת הגישה כתב הגנה בהליך הנ"ל וכי קיימות לה טענות כנגד החוב הנטען. על פי המלצת הנאמן, יש מקום ליתן ההיתר המבוקש, וזאת עד לשלב מתן פסק הדין בלבד (להבדיל מאישור ביחס לגביית החוב ככל שייפסק כנגד החייבת) וזאת בשים לב לשלב בו מצוי ההליך שהמשך בירורו מבוקש.

החייבת התנגדה לבקשה וטענה טענות כנגד החוב הנתבע, שאינן רלוונטיות לעניין שלפניי. כמו כן, החייבת טענה כי ניהול ההליכים לפני בית המשפט כרוך בהוצאות מיותרות ושמתפקידו של הנאמן לדאוג לכך שקופת הכינוס לא תחויב בהוצאות מיותרות על חשבונם של הנושים ולמנוע ככל הניתן חובות נוספים. לטענת החייבת, המבקשת ידעה אודות ניהולו של הליך הפש"ר בעניינה אולם לא טרחה לקבל את אישור בית המשפט לניהול התובענה ועל כן יש לדחות הבקשה.

מוצא אני טעם לפגם בטענות שהעלתה החייבת בתגובתה.

כפי שציינה המבקשת, ההליכים מצויים כעת בשלב בו הצדדים ממתינים לפסק דין ולאחר שהתנהל הליך של שמיעת ראיות לפני בית המשפט השלום בתובענה שהוגשה. הנאמן אף הבהיר כי החייבת הגישה כתב הגנה והיתה מעורה בניהול ההליך בעניינה. לא ברור מדוע לא פעלה החייבת לעדכן את בית המשפט בדבר היותה פושטת רגל ומדוע לא פעלה לעדכן את הנאמן ואת בית המשפט זה בדבר ההליכים המתנהלים בעניינה.

כמו כן, החייבת טענה בעלמא כי המבקשת ידעה אודות הליכי הפש"ר המתנהלים בעניינה אולם לא טרחה להציג אסמכתאות התומכות בטענה זו ויתרה מכך, טענה זו לא לוותה בתצהיר כנדרש בתקנות.

כפי שציין הנאמן, החוב שבגינו נתבעת החייבת הנו חוב שנוצר לכאורה לאחר מועד מתן צו הכינוס, ומן הראוי כי החייבת היתה מגלה אודות ההליכים שנפתחו כנגדה, גם אם הדבר עלול היה להוביל לטענה לפיה החייבת יצרה חובות חדשים לאחר מועד מתן צו הכינוס. אים ספק כי החייב נהגשה שלא בתום לב, אין בהליך בבית משפט השלום והן בהליך פשיטת הרגל.

טענת החייבת לפיה יש למנוע הוצאות כספיות הכרוכות בניהול ההליך אינה מסייעת לה שכן לאור המועד שבו מצוי ההליך, עת הצדדים ממתינים לפסק דין בתובענה, המשך ניהול ההליך כמבוקש ממילא אינו כרוך בהוצאות נוספות. כמו כן, ביחס להוצאות שייתכן כי ייפסקו בפסק דינו של בית המשפט השלום, הרי שניתן להגן על קופת הכינוס תוך קביעה כי הוצאות אלו לא ייגבו מתוך הכספים שהצטברו בקופת הכינוס וכי קופת הכינוס לא היא שתישא בהוצאות שייפסקו ככל שייפסקו.

לאור האמור לעיל, ניתן בזאת היתר להמשך ניהול ההליכים בתובענה שהוגשה בהליך 55674-02-15 כמבוקש.

מובהר כי קופת הכינוס לא תישא בהוצאות ככל שתפסקנה כנגד החייבת, וכי אין באישור זה כדי לאפשר למבקשת לנקוט בהליכי הוצל"פ, כל עוד מתנהלים הליכי פשיטת הרגל או כל עוד אל ניתנה החלטה אחרת , ככל שיינתן פסק דין לחובתה של החייבת.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ז, 18 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.