לפני שתי בקשות אשר הוגשו במסגרת תיק מס' 36372/08, שהינו אחד מהתיקים אשר מאוחדים במסגרת תיק זה. בבקשה האחת (בקשה 19 בתיק הממוחשב) עותרת התובעת לתיקון כתב התביעה; ובבקשה השנייה והקודמת לה בזמן (בקשה 13 בתיק הממוחשב) עותרת הנתבעת למחיקת סעיפים מתצהיר התובעת.

מחיקת סעיפים מתצהיר העדות הראשית

הלכה היא כי, פירוט עובדות בתצהיר אינו מהווה הרחבת חזית, אלא אם אותן עובדות מעלות עילת תביעה או פלוגתא חדשה. כך שהעובדה שבתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת הוצגה השתלשלות האירועים בפירוט, מעבר לזו העולה מכתב התביעה, אינה בבחינת הרחבת חזית שהרי התצהירים נועדו מעצם טבעם לצורך מתן עדות מפורטת ביחס לעילת התביעה.

מדברי כב' הש' רובינשטיין ברע"א 2874/08 עיריית הרצליה נ. אברהם יצחק בע"מ שנזכר בסעיף 6 לתגובת התובע ונראה כי אך שגגה נפלה לעניין זה.

אני סבור כי אכן קיימת גמישות מסוימת לגבי מידת הפירוט הדרושה בכתב טענות וניתן לפרט יותר בתצהיר מבלי שיהיה בכך הרחבת חזית אסורה. עם זאת, כשמדובר בהליך בסדר דין מהיר, סדרי הדין שונים וניתן אף לנהל את ההליך כולו ללא שיוגשו תצהירים נוספים מעבר לתצהיר שצורף לכתב התביעה ,ועל כן ,ברור כי, כל העובדות המהוות בסיס להליך ,צריכות להיטען בכתב התביעה על מנת שהנתבע יוכל להתגונן בפניהן.

רשאי היה התובע להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה או לבקש לתקן את כתב התביעה, נוכח הגשת תצהירי הצדדים בו זמנית בהליך בסדר דין מהיר.

הרחבת חזית הנו איסור לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוגדרה בכתבי הטענות. ראה לעניין זה דברי המלומד גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" [מהדורה עשירית, 2009, סיגא הוצאה לאור בע"מ} עמ' 89: "האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (רע"א 282/06 לילי ניקוי יבש בע"מ נ' עילית חברה לביטוח (31.12.06)).

בחינת תצהירו של הנתבע מלמד, כי צודק הנתבע בטענתו לפיה הסעיפים לפיהם טענה המבקשת מחיקתם בשל הרחבת חזית הנן הבהרה לתצהיריהם של המצהירים מטעם התובעת ואינם בבחינת הרחבת חזית.

ובכפוף לעקרון העל שנקבע בפרשת ששון נ' קדמה לפיה כאשר בעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט, אזי, כל עוד לא נגרם לצד שכנגד עוול על בית המשפט להרשות את התיקון:

"...הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב'עוול' מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי נוחות נוהלית. אי נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול..."

אי לכך הנני דוחה את הבקשה למחיקת סעיפים מתצהיר עדות ראשית של הנתבע.

הוצאת נספחים מתצהיר העדות הראשית שהוגשו לא על ידי עורכם:

נקבע בפסיקה כי , נמהרות יתר בהשמטת מסמכים מתצהיר עדות ראשית, טרם עלה העד על דוכן העדים והשמיע את דברו, אינה משרתת את המטרה העיקרית של עשיית משפט נאותה.

כללי הפרוצדורה חשובים, יש להקפיד ולשמור עליהם, אך לא בדווקנות יתר.

ראה דברי כבוד השופט אוקון בתיק בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון ואח', פד"י נ"ד 4, עמוד 702 שם בעמוד 706:

"סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום-הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על-ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על-ידי הזכויות המוגנות; לעתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין".

נקבע גם בספרו של המלומד הרנון "דיני ראיות" חלק שני, הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, תשל"ז-1967, שם בעמוד 138, נמנה, בין החריגים לעדויות שמיעה, גם סיטואציה שבה אדם מעיד על מידע שקיבל מאחרים או על תוצאות חקירה שנעשתה ע"י אחרים.

נאמר: ".... הנטייה של שופטים ומלומדים היא שלא למיין ראייה כזאת כעדות שמיעה, כדי שלא לאבד מידע חשוב, שהוא בדרך כלל גם מוסמך".

אי לכך, טענתה של התובעת כי לא ניתן להגיש המאמרים שהציג הנתבע במסגרת תצהיר עדות ראשית , שלא באמצעות עורכם , אינן מניחות את הדעת, ואינה נמנית כראייה כזאת כעדות שמיעה.

יובהר כי, על אף שלתצהיר הנתבע צורפו מסמכים שלא הוגשו במסגרת כתב ההגנה ו/או תצהיר העדות הראשית, סבורני כי בנסיבות, שעה שהמסמכים התקבלו על ידי התובעת בעוד מועד, והיה בידה כדי להיערך לאורן. כמו כן, מבלי לחוות דעה ביחס למשקל הראייתי של אותם המסמכים, לא מצאתי כי ייגרם לתובעת נזק כלשהו כתוצאה מהצגתם זאת מאחר ולתובעת עומדת האפשרות לחקור את עדי הנתבע אודות המסמכים.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להשמטת נספחים מתצהירי העדות הראשית של הנתבע.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

5129371המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים בהקדם.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ו, 06 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.