<#2#>

נוכחים:

אמו של המערער – גב' ארגמן

ב"כ המשיבה – עו"ד שגיב עוזרי

פרוטוקול

אמו של המערער: הגשנו את הערעור מפני שאנחנו חושבים, וגרסנו, וגם בא כוחי בדיון הראשון, עו"ד לויתן, שתוצאות הבדיקה שהמערער עבר מוטלות בספק. השוטרים העידו שהם לא זוכרים, המערער העיד עדות אמת ולא עדות שקר. אני הבנתי שהייתה איזו שהיא בעיה, מדוע בא כוחנו לא חקר את השוטרים לנושא העישון. אני לא יכולה לקחת אחריות על דבר שהוא עשה, אבל אני יכולה לקחת אחריות מלאה על הבן שלי, המערער, שהוא העיד עדות אמת, והשוטר, משה אלוני, העיד עדות שהיא לא אמת בלשון המעטה. בשטח קרו דברים אחרים, כפי שהמערער תיאר. הבדיקה לא נערכה לפי הסדר התקין, קודם ערכו לו את בדיקת הינשוף ולאחר מכן את שאר הבדיקות. חשבנו שזה לא הוגן שבית משפט קמא קיבל את עדות השוטר, אולי באופן טבעי השופטים מאמינים לשוטרים, נאמר דבר שהוא לא נכון ולאחר מילוי הדו"ח הוא שדרג וסידר לפי איך שזה מתאים לו, לפי ההליך התקין. בכל מקרה, אנחנו, בסופו של דבר, גם באנו לטעון על חומרת העונש, יכול להיות שבא כוחנו הקודם לא הציג בצורה מקיפה את הבעיה של המשפחה שלנו. בני, המערער, התחיל לעבוד, הוא השתחרר לא מזמן. הוא אמר לי שהוא לא רוצה להיות לנטל עבורי. אנחנו משפחה בעצמנו, כל המשפחה נפגעה מתאונת דרכים. בני הבכור כמעט הלך לנו בשנת 2007. במקרה של התאונה הקשה הזו הוא נסע ליד הנהג והיה לפני גיוס לצבא וסבל מפגיעת ראש קשה. כב' השופטת במקרה שם לא הייתה מוכנה להקשיב. יש לנו בעיה אמיתית. אני לא הייתי בבית המשפט, לא הייתי מסוגלת. אחר כך הבנתי שבכל זאת, אנחנו בני אדם, מדובר פה באנשים. אנחנו כבר במשך שש שנים נאבקים על שיקום המשפחה – של הבן הגדול והבן הצעיר, שהוא המערער, יותם, שבעצם סיים את כל התיכון בלי הורים בבית. יש שם הרשעות קודמות, ההרשעה משנת 2008 גם קשורה למקרה הזה. אנחנו היינו במשך שנתיים עם בננו הגדול בבתי חולים, שעבר ניתוחי ראש. נוצר מצב שההורים לא טיפלו כלל בכל בעיות הבית, כולל הארכת רישיון נהיגה, כולל הכל. אחרי שבני, המערער, סיים את התיכון, למרות שהיה לנו מאוד קשה, התרנו לו לשרת שירות קרבי של שלוש שנים בשריון. מרגע השחרור ציפינו שהוא יעזור בנושא עם הבן הגדול, שהוא בן 24 כיום ובעל 100% נכות. כב' השופטת מצאה לנכון לזלזל בכל הדברים האלה, אבל הם דברים אמיתיים. עונש של שנתיים שלילה זה עוד מכה שמפילה את המשפחה – קושי בפרנסה, קושי בטיפול בבן הגדול. באופן שבו הדברים נאמרו, כב' השופטת אמרה לבני, המערער "מה, אח שלך יושב על כסא גלגלים?" הוא לא מתפקד כמו בחור בן 24, הוא לא מפרנס את עצמו, הוא לא נוסע לבד ממקום למקום, במקום עזרה הבן היחיד שמתפקד בבית גם הוא ברח לי עכשיו, הוא אמר לי שגם הוא הפך לנטל, שגם אותו צריך להסיע ממקום למקום. הוא החל לעבוד במקום עבודה סמוך לביתנו כמחסנאי במפעל אוכל לכלבים. בעלי היה מסיע אותו בבוקר והוא היה חוזר באופניים. יום אחד המעסיק החליט שהמחסנאי צריך להיות גם שליח ובני אמר לו שהוא לא יכול לנהוג, בעקבות זאת הוא פוטר והוא החליט לנסוע לעבוד בחו"ל, יש לו שם חברים. אני מבקשת ומתחננת על משפחה שלמה, גם על עצמי, העונש הזה פוגע בי ואני ממש מתחננת שבית המשפט ישקול שוב ויעשה איזו שהיא הקלה, שילך לקראתנו. אנחנו משפחה שעוברת הליך של שיקום, הדבר הזה הוא עוד איזו מכה בבטן, זה לא סתם שבאים ועושים הצגות, זה אמיתי.

ב"כ המשיבה: אני מציג לבית המשפט את גיליון הרשעותיו הקודם של המערער. מאוד קשה לטעון בתיק כזה אחרי ששומעים את האמא, שמדברת מכל הלב, האמפתיה שאני חש באמת עצומה ואני בטוח שגם ביהמ"ש הנכבד. יחד עם זאת, לעניין הכרעת הדין, אין להתערב – מדובר בממצאי מהימנות. מדובר בקשר עין רצוף מרגע העצירה עד רגע הבדיקה, המערער לא אכל, לא שתה ולא עישן. יתרה מזו, גם אם היינו מאמינים למערער, שהוא עישן לפני הבדיקה ובית משפט קמא ציין את זה, עדיין פער הזמנים מלמד שחלפו למעלה מחמש דקות לגבי העישון, מפני שהבדיקה החלה בשעה 03:41, ולכן גם לעניין זה אין להתערב.

לעניין העונש, בית משפט קמא הטיל את פסילת המינימום והתחשב, והדברים עולים בגזר הדין, בנסיבות שפורטו. אני חושב שלמרות השכרות הגבוהה, בית משפט קמא הטיל רק את פסילת המינימום. קשה לי לקבל טענה שמי שנוהג בשכרות כה גבוהה ומסכן אנשים והיה יכול לגרום לתוצאה דומה כמו שקרה לאחיו, בנהיגה שלו הוא הטיל סיכון משמעותי על משתמשים אחרים בדרך, הוא לא ראה לנגד עיניו מה קרה לאחיו כתוצאה מתאונת הדרכים כשעלה על הכביש שיכור? הטיעונים נוגעים ללב, אך מדובר בפסילת מינימום.

אמו של המערער: אני רוצה להוסיף רק שהתובע בוודאי מבין שאנחנו, כהורים, שעברו טראומה כה קשה וכמעט איבדו את בנם בכורם בתאונת דרכים קשה, אנחנו לא מעודדים את זה. לגבי תוצאות הבדיקה שנאמר שהיו כה גבוהות, ניסינו להוכיח ועוה"ד שלנו הראה שהיו כשלים בבדיקה, אנחנו חושבים שיש ספק בתוצאות הבדיקה. בכל מקרה, העונש הוא מאוד גבוה. אני לא שמעתי על אנשים שקיבלו עונש כזה. אני באתי לכאן כדי להתחנן על נפשי ועל משפחתי.

<#3#>

פסק דין

נגד המערער, אשר אמו ייצגה אותו בדיון הנוכחי ברשותו של בית המשפט, הוגש כתב אישום על נהיגה בשכרות.

במסגרת בדיקה של מכשיר ינשוף שנעשתה למערער עובר לעיכובו ביום 28.09.12, נמצא כי בכל ליטר אוויר נשוף בריאותיו נמצאו 695 מק"ג אלכוהול.

המערער, תוך שהוא מיוצג בבית משפט קמא, הורשע לאחר שמיעת ראיות ובית משפט קמא גזר לו בגזר הדין עונשים שונים, בהם 3,000 ₪ קנס לתשלום בעשרה תשלומים, פסילה על תנאי ומאסר על תנאי וכן פסילה בפועל למשך שנתיים.

הערעור הוא הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

באשר להכרעת הדין, טוען המערער כי בית משפט קמא שגה בכך שקבע שאין הוא מקבל את הטענה שהעלה, כי עישן עובר לבדיקת מכשיר הינשוף, שגה בכך שקבע שטענתו של המערער בדיון בפני בית משפט קמא, כי הבדיקה נעשתה לאחר העישון, היא טענה כבושה. בית משפט קמא שגה בכך שהאמין לעדויות השוטרים, בעיקר לעדותו של השוטר – עורך הדו"ח, רס"ל משה אלוני, בין היתר, לשאלה אם בדיקת המאפיינים שנערכה למערער ויצאה תקינה נעשתה לפני או אחרי בדיקת הינשוף. לדעת המערער, בערעורו, טעה בית משפט קמא שלא קיבל את טענת הסנגור, שמכשיר הינשוף לא היה מכויל כראוי ולא הופעל על-פי הנדרש בדין.

באשר לעונש, טוען המערער כי בית משפט קמא הגזים בהיבט הפסילה בפועל שהטיל עליו. לטענתו, משפחתו פגועה בשל תאונת דרכים אף היא. אחיו הבכור נותר נכה בשל תאונת דרכים והוא, המערער, נושא בנטל של עזרה למשפחתו.

לעמדת המדינה, בתשובתה לערעור בדיון, אין להתערב בהכרעת הדין של בית משפט קמא משום שנכונה היא וכך הדבר באשר למידת העונש.

באשר להכרעת הדין, אפתח ואומר שקבע בית המשפט העליון יותר מפעם אחת, שאין ערכאת הערעור מתערבת על דרך הכלל בקביעות עובדה ובממצאי מהימנות שקובעת הערכאה הדיונית. אפנה לשם הדוגמא לע"פ 5124/08 טארק ג'אבר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, מיום 04.07.11)

"...תמצית ההנמקה...מתבססת על העובדה שערכאה דיונית היא ששמעה את העדויות והתרשמה מהן באופן בלתי אמצעי וכי שופטי הערכאה המבררת מנוסים מאוד בהערכת מהימנות עדים...".

בית משפט קמא נתן אמון בגרסת השוטר, עד התביעה רס"ל משה אלוני ויתר השוטרים. בית משפט קמא גם קבע שאין לקבל ואינו מאמין לגרסת המערער, קבע גם שעדותו כבושה והצביע על סתירות בגרסת המערער, ראה למשל עמ' 16 ש' 9 להכרעת הדין.

בנוסף, קבע בית משפט קמא שמכשיר הינשוף הופעל על-ידי השוטרים על-פי הנחיות המשטרה והוראות היצרן, גם מבחינת הזמנים הדרושים לפני הבדיקה, גם במידה והמערער עישן, לא מצא בית משפט קמא כי המכשיר הופעל שלא כראוי.

בנוסף, בית משפט קמא נתן משקל עת בחר להרשיע את המערער גם בעובדה שמפיו של המערער "...הרחתי ריח אלכוהול מפיו חזק..." וכי המערער הודה בעצמו כי שתה כוס בירה טרם הנהיגה. הערעור על הכרעת הדין אפוא נדחה.

באשר לעונש, בית משפט קמא, למרות רמת השכרות הגבוהה מאוד, הקרובה ל-700 מק"ג בכל ליטר אוויר נשוף, הסתפק בפסילת המינימום לפי סעיף 39 א' לפקודת התעבורה. מדובר במערער שהוא נהג יחסית חדש ויש לו רישיון נהיגה משנת 2008. נכון שאין לו עבר תעבורתי מכביד.

ההלכה היא, שאף בעניין העונש אין ערכאת הערעור מתערבת בענישה המוטלת על-ידי הערכאה הדיונית, אלא כאשר זו סוטה במידה בלתי מידתית מהעונש ההולם, ולא כך הדבר במקרה שבפנינו.

אינני מקל ראש בקושי שיש למערער בשל הפסילה הארוכה שהוטלה עליו, בנסיבות הקשות של משפחתו. שמעתי את דברי אמו, דבריה יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב ואכן מעוררים סימפטיה, אך אין באלו כדי להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא ובפסק דינו. ייאמר, שממילא המערער יצא לחו"ל ואיננו מסייע להוריו ולאחיו בעת הזו, ולכן, כך אקווה, העובדה שיהיה פסול מלנהוג לא תפגע באופן מהותי בחיי משפחתו.

לצערי אפוא, עליי לדחות את הערעור וכך הנני עושה.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ו תמוז תשע"ג, 04/07/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי