1. לפניי תביעה כספית ע"ס 3,746 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 24.102012 בין כלי רכב, מ"ר 40-037-75 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 41-848-51 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם התובעת.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית באופן שתחולק האחריות בין הנהגים המעורבים בתאונה.

חרף העובדה שהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

5.1. אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות על פני גרסתו של נהג רכב התובעת ועד הראייה הנוסף מטעם התובעת.

גרסתה של נהגת רכב הנתבעות מתיישבת יותר עם ההיגיון שבקרות התאונה מאשר גרסתו של נהג רכב התובעת.

גם מעיון בתמונות מוקדי הנזק ברכבים המעורבים בתאונה – רכב התובעת בחלק שמאל קדמי ורכב הנתבעות בחלק ימין אחורי – עולה כי הפגיעה ברכב הנתבעות ארעה כאשר רכב הנתבעות היה מלפני רכב התובעת, כך שרכב הנתבעות הגיעה למעגל התנועה לפני רכב התובעת. מוקדי נזק אלו מעידים יותר מכל על כי נהג רכב התובעת לא נתן דעתו לרכב הנתבעות אשר נוסע לפניו מצד שמאל ובכך לא נתן לרכב הנתבעות להשלים את ההשתלבות במעגל התנועה בבטחה.

נהג רכב התובעת העיד כי רק רכב אחד יכול להיכנס למעגל התנועה (עמ' 2, שורות 7-5 לפרוטוקול). נתון זה עליו אין חולק יחד עם מוקדי הנזק ברכבים מעידים כי גרסתו של נהג רכב התובעת, לפיה רכב התובעת היה לפני רכב הנתבעות היא בלתי מתקבלת.

5.2. עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב הנתבעות מאחריות לקרות התאונה.

נהגת רכב הנתבעות יכולה וצריכה הייתה לנקוט במשנה זהירות בבואה להיכנס למעגל התנועה. נהגת רכב הנתבעות העידה כי הנסיבות שהובילו לתאונה היו כאלה שתחילה היא הייתה בנתיב הימני ורכב התובעת היה בנתיב השמאלי מאחוריה אלא שהיא רצתה לעבור לנתיב השמאלי שכן חשבה שיכולה לפנות שמאלה בהמשך, ולכן עברה לנתיב השמאלי ונהג רכב התובעת "כל הדרך" צפר לה והבהב לה כאות לכך שהיא עקפה אותו והפריעה לו בנתיב, למרות שלא הייתה לה כוונה לעקוף אותו, ולא בכדי מעידה נהג רכב הנתבעות כי היה בינה לבין נהג רכב התובעת "קשר" לפני התאונה (עמ' 4, שורות 22-17 לפרוטוקול). משמעות הדברים היא כי נהגת רכב הנתבעות יכולה הייתה לצפות "עימות" או "מתח" כלשהו עם נהג רכב התובעת אשר יכול להוביל לסיכון מסוים, ולכן היה עליה לנקוט באמצעי זהירות למניעת התאונה, אלא שהיא התעלמה מהן ובכך תרמה את חלקה בקרות התאונה.

6. לפיכך, חלוקת האחריות לקרות התאונה תעשה באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות בשיעור של 30% לקרות התאונה ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות בשיעור של 70% לקרות התאונה.

7. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, תשלמנה לתובעת את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 1,124 ₪, שהוא 30% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,250 ₪.

7.3. שכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ה, 13 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.