24 פברואר 2014

1. בתביעה זו עותר התובע, מר שלום דאנה (להלן – העובד) לחיוב הנתבעת, ע. גל הרכב בע"מ (להלן – המעסיקה) בגין סכומים שנוכו משכרו האחרון, וזאת בגין הודעה מוקדמת או היעדרות ובגין גמול עבור עבודה בשעות נוספות.

2. המחלוקות בין הצדדים נגעו לשאלות הבאות:

א. נסיבות סיום העבודה, האם העובד פוטר וזכאי לפיכך בפיצוי חלף הודעה מוקדמת, או שמא כטענת המעסיקה העובד התפטר מעבודתו ולפיכך נוכה כדין משכרו האחרון סכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות;

ב. האם העובד הועסק בשעות נוספות, מה מספר השעות הנוספות ומה הסכום לו הוא זכאי כגמול בגין עבודה בשעות נוספות;

ג. האם הסכום שנוכה משכרו האחרון של העובד בגין נזק לרכב נוכה כדין.

3. התובע העיד לעצמו. מטעם המעסיקה העיד מר עמי עזרא.

4. מראיות הצדדים עולה התמונה העובדתית הבאה:

א. העובד נקלט לעבודה בשירות המעסיקה ביום 3.4.13 (בהתאם לכרטיס עובד וטופס הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה – נ/1, ובהתאם לאמור בתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה).

ב. המעסיקה עוסקת במכירת כלי רכב משומשים, והעובד הועסק כנהג שהופקד על טיפול בכלי הרכב, לרבות ביצוע מבחני דרך ושטיפה.

ג. על-פי ההודעה בדבר תנאי עבודה, העובד מועסק בשכר שעה. על-פי תלושי השכר לחודשים 4/13 ו- 5/13 שולמה לתובע משכורת חודשית, כך שצוין כי תעריף שכר היסוד הוא 4,300 ₪.

ד. ביום 28.5.13, עת שהה מנהל המעסיקה, מר עמי עזרא, מחוץ למשרדי המעסיקה, שלח אליו העובד הודעת טקסט בה הוא מודיע לו כי "לא מתאים לו" לבצע את כל עבודת שטיפת כלי הרכב לבדו וכי הוא הולך הביתה.

ה. למחרת בבוקר התייצב העובד לעבודה, ונמסר לו כי המעסיקה קיבלה את הודעת ההתפטרות שלו.

ו. משכרו האחרון של העובד, עבור חודש 5/13, ניכתה המעסיקה את הסכומים הבאים: 660 ₪ בגין "שעות היעדרות" וכן 2,340 ₪ בגין השתתפות בנזק לרכב.

נסיבות סיום העבודה

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 28.5.13 הודיע העובד למנהל המעסיקה באמצעות הודעת טקסט כי לא מתאים לו לבצע את עבודת שטיפת כלי הרכב לבדו, וכי הוא הולך הביתה. עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי הרקע להודעה זו היא התפטרותו של חברו לעבודה של העובד, דודו, ששהה באותה עת במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, ואשר הירבה להיעדר מן העבודה באופן שחלקו בביצוע העבודה נפל על כתפיו של העובד.

6. העובד טען כי אין להבין מהודעת הטקסט כי התפטר מעבודתו, כי לא ציין כך במפורש בהודעה, וכי התייצב למחרת בבוקר לעבודתו כרגיל והמעסיקה לא איפשרה לו להמשיך ולבצע את העבודה.

מנגד, טענה המעסיקה כי יש לראות בהודעת הטקסט משום הודעת התפטרות.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי אין לראות בהודעת הטקסט ששלח העובד ביום 28.5.13 משום הודעת התפטרות, וזאת מהטעמים הבאים:

א. הודעת הטקסט כפי שתוארה על-ידי הצדדים (ואשר נוסחה המדויק לא הוצג בהליך זה על-ידי מי מהצדדים) לא מהווה ביטוי חד משמעי לכוונת העובד להביא את יחסי העבודה לידי סיום, כנדרש בפסיקה. כאמור – המעסיקה לא טענה ולא הוכיחה כי בהודעת העובד נעשה שימוש במונח התפטרות או כי צוין בה כי מדובר בעזיבת העבודה לצמיתות.

ב. את המסקנה בדבר היעדר ביטוי חד משמעי לכוונת להביא את יחסי העבודה לכלל סיום ניתן ללמוד גם מעצם התייצבותו של העובד לעבודה למחרת היום.

ג. אין לקבל טענת הנתבעת כי יש ללמוד על כוונת העובד להביא את יחסי העבודה לכלל סיום מעצם סירובו לבצע עבודה לבדו, שעה שהוא יודע כי חברו לעבודה, מר דודו, עומד לסיים את העסקתו במקום העבודה ויתכן כי יהיה מוטל עליו לבצע את אותן המשימות לבדו. מדובר בטענה תיאורטית בלבד שכן המעסיקה לא הוכיחה כי הועברה דרישה מפורשת לעובד להמשיך ולבצע את כל המטלות שבוצעו עד כה על-ידי שני עובדים ובאופן קבוע על-ידו בלבד.

ד. גם העובדה שבמהלך הדיונים השתמש העובד בביטוי "התפטרתי" ולעתים בביטוי "פוטרתי" אין בו כדי להצביע על כך כי העובד אכן התפטר או כי גרסתו אנו עקבית. העובד חזר וטען כי על אף ששלח הודעת טקסט הרי שזו התייחסה לביצוע העבודה באותו יום בלבד, וכי התייצב למחרת לעבודה והתכוון להמשיך בעבודתו. המעסיקה לא סתרה את מהות הטענה, לא הציגה את תוכן הודעת הטקסט באופן שניתן היה ללמוד ממנה (כטענת המעסיקה) כי מדובר בהודעה חד משמעית בדבר התפטרות, ולא הסבירה מדוע לא הסכימה להמשיך ולהעסיק את העובד שהתייצב למחרת לעבודתו, גם אם יום קודם עזב את מקום העבודה במהלך יום העבודה ללא הצדק סביר.

8. לאור האמור, לא היה מקום לניכוי פיצוי חלף הודעה מוקדמת להתפטרות משכרו האחרון של העובד.

9. המעסיקה ניכתה סך של 660 ₪ משכר חודש 5/13 בגין 28.5 "שעות היעדרות". בכתב ההגנה נטען כי הניכוי הוא בגין "שעות העבודה מהן נעדר" (סעיף 14 לכתב ההגנה). עוד נטען בכתב ההגנה כי העובד חב למעסיקה סך של 308 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת בת יומיים.

לא ברור בגין מה בוצע ניכוי בגין היעדרות עבור 28.5 שעות, שעה שביחס לחודש 5/13 העובד אכן נעדר או לא ביצע עבודה בימים 29.5.13 (יום ד'), 30.5.13 (יום ה') ו- 31.5.13 (יום ו'). גם אם נקבל את גרסת המעסיקה כי העובד הועסק במסגרת של 8 שעות בימי חול ו- 5 שעות בימי ו', הרי שיש להחסיר ממשכורתו החודשית עבור חודש 5/13 לא יותר מ- 21 שעות. לפיכך היה עליה לנכות משכרו לחודש זה סכום שלא יעלה על 485 ₪ (בעוד הניכוי שבוצע עמד על 660 ₪). לפיכך, יש לקבוע כי המעסיקה ניכתה ביתר בגין ימי היעדרות לחודש 5/13 סך של 175 ₪.

כמו כן, היה על המעסיקה (ובהתייחס לקביעתנו לעיל בדבר נסיבות סיום העבודה) לשלם לעובד פיצוי חלף הודעה מוקדמת, בהתחשב בותק העבודה ובהתאם לאמור בסעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001, בגין 2 ימי עבודה ובסך 370 ₪ (לפי מכפלת 8 שעות עבודה לכל יום בשכר המינימום לשעה בסך 23.12 ₪).

לאור האמור, בהתייחס להחזר חלקי של הסכום שנוכה בגין שעות היעדרות עבור חודש 5/13 ובהתייחס לתביעת העובד לפיצוי חלף הודעה מוקדמת, על המעסיקה לשלם לעובד סך של 545 ₪.

גמול בגין עבודה בשעות נוספות

10. העובד טען כי הועסק במסגרת של 6 ימי עבודה בשבוע, בין השעות 9:00 עד 19:00 (10 שעות) בימים א' – ה', וכן בין השעות 8:00 ל- 13:00 בימי ו'. עוד טען העובד כי לא שולם לו גמול מתאים בגין ביצוע עבודה בשעות נוספות וכי על המעסיקה לשלם גמול עבור 68 שעות נוספות בחודש 4/13 ו- 75 שעות נוספות בחודש 5/13 – כולן בתעריף 25% מהשכר הרגיל. סכום התביעה ברכיב זה הועמד על סך 4,132.7 ₪.

11. המעסיקה טענה כי לעובד ניתנה הפסקה בת שעה מדי יום, בהסתמך על האמור בטופס ההודעה על תנאי עבודה (נ/1) וזאת בנוסף למספר הפסקות קצרות לצורך עישון סיגריות. עוד טענה המעסיקה כי העובד לא פרט ולא הסביר את הסכום הנתבע.

המעסיקה לא הציגה דו"ח שעות עבודה. העובד הסכים כי ניתנה לו הפסקה בת חצי שעה מדי יום בנוסף להפסקות קצרות לצורך עישון סיגריה.

12. בהעדר דו"ח נוכחות, יש לקבל את גרסת העובד ביחס לשעות העבודה, וזאת לאחר ניכוי הפסקה בת חצי שעה לכל יום עבודה.

יחד עם זאת, אין לקבל את חישוב הגמול שנערך בכתב התביעה של העובד, שעה שאינו עולה בקנה אחד עם גרסתו של העובד בדבר שעות העבודה הנוספות ושעה שלא עלה בידי העובד להסביר את דרך החישוב בכתב התביעה (פרו: עמ' 4-5).

בהתאם לקביעתנו בדבר מספר שעות העבודה בכל יום (לפי גרסת העובד ובניכוי חצי שעה הפסקה) הרי שהשעות שלפיהן יש לחשב את תשלום השכר הן: ביום העבודה הרגיל בימים א' – ה' ביצע העובד 9.5 שעות עבודה וביום ו' 4.5 שעות עבודה. מספר שעות העבודה השבועיות עומד על 52 שעות, כך שהזכאות לגמול בגין שעות נוספות היא עבור 1.5 שעות לכל אחד מהימים א' – ה', וכן 1.5 שעות ליום ו' (מספר השעות השבועיות העולה על 43 שעות).

לפיכך העובד זכאי לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות עבור 9 שעות עבודה לכל שבוע: כלומר עבור 36 שעות נוספות לכל אחד מהחודשים 4/13 ו- 5/13, ובסכום כולל של 2,080 ₪ (לפי תעריף 125% בהתייחס לשכר שעה בסך 23.12 ₪).

13. מהסכום האמור יש להפחית את הסכומים ששולמו על חשבון שעות נוספות לפי תלושי השכר לחודשים 4-5/13. העובד אמנם טען כי השעות הנוספות ששולמו במסגרת התלושים "שולמו מעבר", אך לא הוכיח, לא פרט ואף לא טען כי מדובר בתשלום פיקטיבי עבור שעות שבוצעו עבור עבודה החורגת ממסגרת העבודה הקבועה לה טען.

מכיוון שבחודשים 4-5/13 שולם על חשבון עבודה בשעות נוספות סכום כולל של 1,574 ₪, הרי שעל המעסיקה לשלם לעובד יתרת השכר והגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 533 ₪.

ניכוי בגין נזקים לרכב

14. לטענת העובד, לא היתה רשאית המעסיקה לנכות את הסך של 2,340 ₪ משכר חודש 5/13 בגין נזקים לרכב.

המעסיקה טענה מנגד כי הסכום נוכה כדין לאחר שהעובד נטל כלי רכב ללא רשות מנהל המעסיקה, היה מעורב בתאונה, אשר תיקון הנזקים שנגרמו בעקבותיה עלה כדי הסכום שנוכה משכר חודש 5/13.

15. העובד אישר כי אכן במועד התאונה (המועד המדויק לא צוין על-ידי מי מהצדדים) נטל את כלי הרכב ללא רשות מפורשת מטעם מנהל המעסיקה כדי לצאת לארוחת צהריים, וזאת מפני שמספר פעמים בעבר התיר לו לעשות שימוש ברכב (פרו: 6; ש: 26-31). עוד אישר העובד כי אכן חתם על "טופס הצהרה והתחייבות בדבר רכב" (נ/1) (פרו: 5; ש: 22-25).

בטופס זה צוין אכן כי חל איסור על שימוש ברכב לצרכים פרטיים. באשר לניכוי בגין נזקים צוין בטופס זה כי העובד מאשר ביצוע ניכוי משכרו בגין נזק שייגרם לרכב המעסיקה באשמת העובד.

עוד הציגה המעסיקה אסמכתא בדבר שיעור הנזק (המסמך אף צורף לכתב התביעה) בשל ביצוע תיקוני פחחות וצבע בצד שמאל של הרכב בסך 2,340 ₪.

16. לאחר שקילת טענות הצדדים בעניין הניכוי בגין נזק לרכב מן השכר האחרון מצאתי כי הניכוי עומד בתנאי סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, בהיותו מבוסס על סכום קצוב ומוכח, ולאחר שהעובד הודה כי השימוש ברכב נעשה שלא לצרכי עבודה ובהיעדר אישור מטעם המעסיקה.

לטענת העובד כי התאונה לא נגרמה באשמתו אין רלוונטיות במקרה זה שעה שהעובד מודה כי הנסיעה בוצעה שלא במהלך הרגיל של העבודה ושלא באישור המעסיקה, כך שאין לומר כי על המעסיקה לשאת בסיכון של קיומו של נזק לרכב בנסיעה מעין זו.

אין גם לקבל את טענת העובד כי אין לאפשר ניכוי בסכום הנטען, שכן הסכום המצוין בחשבונית בגין התיקון אינו סביר ביחס לנזק. מדובר בטענה כללית שלא היה בה כדי לסתור את האמור בחשבונית שהוצגה מטעם המעסיקה, אשר יש לראות בה כמצביעה על נזק בסכום קצוב ומוכח.

סוף דבר

17. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים:

א. בגין ניכוי בשל שעות היעדרות והודעה מוקדמת סך 545 ₪.

ב. בגין הגמול בגין עבודה בשעות נוספות סך 533 ₪.

הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.13, הוא המועד שבו היה אמור להשתלם השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל.

18. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין ניהול ההליך בסך 1,000 ₪, שישולמו אף הם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

19. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מהמועד שיומצא להם פסק-דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק-הדין.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ד, (24 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.