בתיק 19396-04-12

תובע שלמה בנימיוב

נגד

נתבעים 1. שאול קרמר

2. AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ

לפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, בגין נזקי רכב עקב תאונה מיום 16.1.13.

1. התובע 2 (להלן: "התובע" בתיק 43305-06-13) הצהיר כי ביקש להשתלב לכביש מספר 5, נסע בנתיב ההאצה, האיץ למהירות של 60 – 70 קמ"ש ואז פגע בו רכב הנתבעים מאחור, רכבו הסתובב והוא נעצר בנתיב הסמוך. התובע אישר כי בכיוון נסיעתו לפני נתיב ההשתלבות מוצב תמרור המורה לו ליתן זכות קדימה וטען כי התאונה התרחשה במרחק כמה עשרות מטרים לאחר פנייתו לנתיב ההשתלבות. התובע לא זכר באיזה נתיב התרחשה התאונה ואף הצהיר כי לא הבחין ברכב הנתבעים לפני התאונה.

2. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" בתיק 43305-06-13) טען כי נסע בנתיב הימני בכביש מספר 5, כאשר רכב התובע התפרץ לנתיב נסיעתו עוד לפני שסיים להשתלב מנתיב ההשתלבות. הנתבע ניסה לסטות שמאלה, אך לאור רכבים שנסעו משמאלו הסיט את רכבו ימינה ופגע ברכב התובע בגלגל ימני אחורי ופגע אף ברכב שחנה בשול הימני של הכביש. הנתבע הצהיר כי נסע במהירות 100 קמ"ש לפני הצומת והאט למהירות 90 קמ"ש קודם לתאונה. הנתבע טען כי התאונה התרחשה כעשרה מטרים לאחר הצומת.

3. ב"כ התובעים טען כי מדובר בפגיעה ברכב התובעים מאחור העולה בקנה אחד עם תמונות הנזק. העובדה כי קודם לתאונה הוצב תמרור בכיוון נסיעת התובע איננה רלוונטית למקום התרחשות התאונה, אשר נבעה מאי שמירת מרחק רכב הנתבעים מרכב התובעים שנסע לפניו, כאשר הנתבע נהג במהירות מופרזת ואף פגע ברכב החונה. הנתבע לא הבחין ברכב התובעת קודם לתאונה. התובע הצהיר כי הצליח להגיע למהירות של כ-70 קמ"ש עד התאונה, דבר המעיד על מיקומה לאחר הצומת.

4. ב"כ הנתבעים, בתיק 43305-06-13, טען כי התובע לא זכר באיזה נתיב התרחשה התאונה, כאשר בהודעתו במשטרה ציין כי התאונה התרחשה בסיום נתיב ההשתלבות, אותו הוא מכנה נתיב האצה. מיקום הפגיעה מתיישב עם הצהרת הנתבע כי הסיט את רכבו ימינה. התובע אף לא שם לבו לרכב החונה מימינו ולפיכך יש לקבוע כי התובע אחראי להתרחשות התאונה.

ב"כ התובע, בתיק 19396-04-13 (הוא הנתבע 1 בתיק 43305-06-13), הוסיפה וטענה כי התובע ראה בנתיב ההשתלבות נתיב האצה ותשומת לבו נתונה היתה לקדמת הכביש ולא לשמאלו ומכאן אחריותו להתרחשות התאונה.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

א. התובע טען לפגיעה ברכבו מאחור כאשר נסע, כנטען בכתב התביעה, בנתיב נסיעתו בכביש 5. יחד עם זאת, כבר בטופס הודעתו על מקרה הביטוח, ת/1, ציין כי יצא מפניה ימינה לכביש מספר 5. היינו, גם לשיטת התובע עצמו נסיעתו בנתיב ההשתלבות קודם לתאונה היתה רלוונטית לעצם התרחשותה ואין מדובר בנסיעה בנתיב הימני בכביש מספר 5. אם לא די בכך, בהודעתו במשטרה, ת/3, ציין התובע מפורשות כי התכוון להשתלב בתנועה עם כביש 5 בצאתו מנתיב הנסיעה המורה לו ליתן זכות קדימה תוך שציין כי "לקראת סוף מסלול ההאצה פגע בי רכב מאחור" (ראה שורות 6 – 7 בת/3). גם לאחר מכן, משנשאל האם על פי הסקיצה ששרטט התאונה התרחשה על נתיב ההאצה השיב "כן, לקראת סופו נדמה" (ראה שורות 20 – 21 בת/3). מכאן, גם לשיטת התובע, עובר לתאונה עדיין נסע רכבו בנתיב ההשתלבות, גם אם בסופו, כאשר יש לציין כי בעדותו בפני לא זכר באיזה נתיב התרחשה התאונה.

ב. הנתבע ציין כבר בהודעתו במשטרה, נ/1, כי רכב התובע התפרץ לנתיב נסיעתו מימינו, תוך שלא ציית לתמרור תן זכות קדימה. גם בטופס הודעתו על מקרה הביטוח ציין הנתבע כי רכב התובע התפרץ לכביש 5 ביציאה מגלילות.

ג. לאור האמור, אני קובעת כי התאונה התרחשה בעת שרכב התובע נסע עדיין בנתיב ההשתלבות וביקש להשתלב בנתיב הנסיעה הראשי, בו נסע הנתבע, מכאן אחריות התובע ליתן זכות קדימה לרכבים הנוסעים בנתיב הנסיעה הראשי ולהשתלב בו בזהירות, בבטחה וכאשר הדבר מתאפשר ומבלי להוות סיכון לרכבים להם נתונה זכות הקדימה, כדוגמת רכב הנתבע.

ד. יחד עם זאת, מצאתי להטיל רשלנות תורמת לנתבע בשל מהירות נסיעתו בכביש, בשים לב לנתיב השתלבות מימינו כאשר הבחין ברכב התובע וניסה לתמרן ולהסיט את רכבו על מנת להימנע מפגיעה בו. סבורני כי באם היה מאט את מהירות נסיעתו, היה בכך כדי להפחית מתוצאות התאונה. אשר על כן, מצאתי לייחס לנתבע רשלנות תורמת בשיעור 15%, אשר אין בה כדי להקים עילת תביעה לתובע בנסיבות המקרה דנן.

4. לפיכך, התביעה בתיק 43305-06-13 נדחית. התובעים, באמצעות התובעת 1, ישאו בשכ"ט ב"כ הנתבעים בתיק זה בסך 3,500 ₪.

בתיק 19396-04-13 הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, אי. איי. ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ, ישלמו לתובע שם סך 9,137 ₪, בתוספת שכ"ט השמאי בסך 994 ש”ח, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.1.13, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה ובתוספת הוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בתיק האמור בסכום כולל של 3,500 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים בשני התיקים המאוחדים.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.