15 ספטמבר 2016

1. התובעת, גב' רבקה ורדי, הגישה תביעה זו נגד החלטת פקידת תביעות (אימהות) מיום 6.11.12, על פיה נדחתה תביעתה לדמי חופשה להורה במשפחת אומנה.

הרקע העובדתי

1. התובעת ובעלה, תושבי בית"ר עלית, הורים לשבעה ילדים. התובעת עובדת בעיריית ירושלים במשרה מלאה בתפקיד ניהולי.
2. ביום 4.9.11 קיבלו התובעת ובעלה לאומנה ילד יליד 2004. מעדות התובעת עולה כי תהליך קליטת הילד במשפחתה היה מהיר: שבועיים לאחר שהתובעת ובעלה פגשו בילד לראשונה, בעת שהיה במסגרת "קלט", הוא כבר התקבל לביתם לאומנה.
3. חודשיים לאחר קבלת הילד התובעת קיבלה ייעוץ מעובד סוציאלי לפיו מגיעה לה חופשת לידה, אותה היא יכולה ליטול תוך שנה מיום קבלת הילד לאומנה. התובעת פנתה לממונים עליה בעיריית ירושלים ולאחר כחודשיים אישרו לה חופשה ללא תשלום. התובעת מימשה את החופשה בתחילת שנת הלימודים תשע"ג, ונטלה חופשה בת חודש מעבודתה. עיריית ירושלים לא שילמה לתובעת דמי חופשה מאחר שהעסיקה מחליף לתובעת. ההנחה המשותפת לתובעת ולעירייה הייתה שהתובעת תקבל את דמי הלידה הנתבעים בגין החופשה.
4. ביום 10.10.12 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי חופשה לאומנה. התביעה נדחתה בהחלטת פקידת התביעות מיום 6.11.12, בה נקבע כי "בהתאם למסמכים שהמצאת נשללה הזכאות לגימלה כיוון שלא הפסקת לעבוד ביום קבלת הילד וזאת בכפוף לסעיף 57ב".
5. התובעת טוענת כי בנסיבות בהן קבלת ילד לאומנה נעשית בדרך מהירה כל כך כפי שהיה בעניינה, אין אפשרות ליטול חופשה מיידית. משפחתה השקיעה בקבלת הילד לאומנה סכומים נכבדים למימון צרכי המחיה, הביגוד והחינוך של הילד, לרבות מורות פרטיות. התובעת הוסיפה טענות (שלא נרשמו בפרוטוקול ויש לראות באמור כאן משום החלטה על תיקון הפרוטוקול) כי משפחתה חוסכת כספים רבים לקופת הציבור, מעל ומעבר לדמי החופשה אותם היא תובעת, בכך שניאותה לקבל את הילד לאומנה, שכן עלות השהייה של הילד במוסד של המדינה הייתה עולה על סכום תביעתה.
6. הנתבע טען כי בהתאם להוראות החוק אין לו כל שיקול דעת והיה עליו לדחות את התביעה מאחר שהחופשה שהתובעת נטלה הייתה לאחר חלוף המועד שבו על פי הוראות החקיקה ניתן ליטול חופשה ולקבל בעדה דמי חופשה למשפחת אומנה.
7. לצערנו אין מנוס מדחיית התביעה בהתאם להוראות החוק, כמפורט להלן:
8. בחוק עבודת נשים (תיקון מס. 48), התשע"א-2011 (ס"ח 2303, עמ' 960) מיום 11.7.11, נקבעה הוראה בדבר זכות הורה במשפחת אומנה לחופשת לידה. הוראות התיקון הוסיפו את סעיף 9ו לחוק עבודת נשים, וכך נקבע בסעיף 9ו(ב):

"ההוראות לפי הסעיפים המנויים בסעיף 9ג(ב) יחולו על הורה במשפחת אומנה, בשינויים המחויבים וכן בשינויים ובהתאמות המפורטים להלן, ובלבד שחלפה שנה לפחות מתום לחופשה לידה קודמת או מתום תקופת היעדרות קודמת מעבודה לפי סעיף 7(ד) לפי המאוחר, של ההוראה במשפחת אומנה או של בן זוגו שהוא הורה באותה משפחת אומנה:

(1) יום הלידה ייחשב כיום קבלת הילד לביתו של ההוראה במשפחת אומנה;

(2) על אף הוראות סעיף 6(ב)(1) ו-(א) סיפה –

(א) מועד תחילתה של חופשת הלידה הוא ביום קבלת הילד לביתו של ההורה במשפחת אומנה;

(ב) חופשת הלידה של הורה במשפחת אומנה אשר קיבל לביתו ילד שמלאו לו שלוש שנים לפחות היא ארבעה שבועות מיום קבלת הילד לביתו של ההורה במשפחת אומנה".

1. במסגרת תיקון מס. 48 לחוק עבודת נשים, תוקן חוק הביטוח הלאומי (תיקון 128) באופן שהוספה הוראת 57ב לחוק, אשר קבעה:

"על אף הוראות סעיף 49(א), מבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה שקיבלה לביתה, לתקופה העולה על שישה חודשים, ילד עד גיל 10, תהיה זכאית לדמי לידה לפי הוראת סימן ג', בשינויים המחוייבים, בעד פרק הזמן כמפורט להלן, לפי העניין, ובלבד שלעניין זה יהיה "היום הקובע" – יום קבלת הילד לביתה של המבוטחת שהיא הורה במשפחת אומנה.

1.

2. אם מלאו לילד שלו שנים – בעד פרק זמן של ארבעה שבועות שבהם לרגל קבלת הילד אין היא עובד או עוסקת במשלח ידה".

1. מהאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בבל 21901-06-13 ירושה בר נ. המוסד (מיום 24.8.15), עולה כי המוסד מאשר תביעות המוגשות בגין חופשה שניטלת עד שישה חודשים מ"היום הקובע" (יום קבלת הילד לבית משפחת האומנה), הואיל ולפי סעיף 57ב לחוק הזכות לתשלום קמה רק לאחר שהילד שוהה לפחות שישה חודשים בבית משפחת האומנה, וזאת למרות שבהתאם להוראת סעיף 9ו(ב)(2)(א) לחוק עבודת נשים, החופשה צריכה להילקח מיום קבלת הילד למשפחת האומנה. באותו עניין קבע בית הדין כי שיקול הדעת שהפעיל הנתבע בעניין זה היה ראוי, אך דחה את תביעת התובעת באותו עניין מאחר שתביעתה הוגשה למוסד שישה וחצי חודשים לאחר מועד קבלת הילד לאומנה, בעוד שמטרת החוק, כעולה מהצעת החוק, הייתה לאפשר להורה במשפחת האומנה לשהות עם הילד עם קבלתו לביתו ליצור איתו קשר משמעותי. כן קבע בית הדין כי חופשה התובעת ניטלה שלא בהכרח לצורכי קבלת הילד אלא לפי צרכי מקום עבודתה של התובעת באותו עניין.
2. אנו סבורים כי אין מנוס מדחיית תביעת התובעת מאותם נימוקים. התיקונים בחוק עבודת נשים ובחוק הביטוח הלאומי נעשו באותו דבר חקיקה (חוק עבודת נשים (תיקון מס. 48), התשע"א-2011). מתיקוני החקיקה ברור כי דמי הלידה שמשולמים על פי סעיף 57ב לחוק הביטוח הלאומי הינם בגין החופשה שהזכות ליטול אותה נוצרה בסעיף 9ו לחוק עבודת נשים. משנקבע בחוק עבודת נשים כי חופשה זו תחל ביום קבלת הילד למשפחת אומנה, אין לבית הדין סמכות לאשר את תביעת התובעת לקבלת חופשה שאינה "לרגל קבלת הילד" כאמור בסעיף 57ב(ב) לחוק הביטוח הלאומי, ושאינה במסגרת המועדים בהם נקבע בחוק עבודת נשים כי הורה במשפחת אומנה יכול ליטול "חופשת לידה", לרבות הארכת תקופה זו עד שישה חודשים.
3. אשר על כן החלטנו לדחות את התביעה.
4. התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
5. ניתן להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ו, (15 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".