1. לפניי עתירת המבקש למתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט, במסגרת תביעתו למתן פסק דין כנגד המשיב 1 (להלן: הנתבע). הסעד הכספי בתביעה הועמד על סך 500,000 ₪, בהתאם להבהרתו של המבקש מיום 25.06.13, זאת נוסף על הסעד של צו עשה המורה לנתבע לסגור את תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקש. בהתאם לתקנה 6(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות), מלוא סכום האגרה בתיק הינו – 12,500 ₪ המהווה 2.5% מסכום התביעה.

2. לטענת המבקש, בצעירותו איבד באוניברסיטה העברית את תיקו ובו תעודות מזהות, ופנקסי צ'קים, כאשר לימים הסתבר כי מוצא התיק הוא "עבריין מרמה ותיק" אשר פתח חשבון בנק על שם התובע והסב לו חובות רבים. המבקש טוען כי כל תיקי ההוצאה לפועל נגדו נסגרו, למעט התיק מושא התביעה, אשר מתנהל במשך 23 שנים – בהם מסרב הנתבע לסגרו, כאשר סכום החוב בו עומד על סך 1,385,271.35 ₪. יצויין כי על פי נתוני תמצית פרטי תיק ההוצאה לפועל, סכום החוב בפתיחת התיק עמד על סך 25,352 ₪.

3. לאור גובה האגרה, העברתי את עתירת המבקש לתגובת המדינה. בתגובתה, שהוגשה באמצעות באת-כוחה – פרקליטות מחוז חיפה, השאירה המדינה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, שכן טענה המדינה כי אינה מצוייה בפרטי התיק, ואין היא יכולה להעריך אל-נכון את מצבו הכלכלי של המבקש. יחד עם זאת, ציינה המדינה כי המבקש הינו תובע "סדרתי", אשר הגיש תביעות רבות, אשר מלוות כולן בבקשה לפטור מאגרה. המדינה ציינה כי בקשה זו הינה הבקשה הרביעית של המבקש הידועה לה מתחילת השנה האזרחית - 2013. עוד ציינה המדינה כי בחלק מן התיקים בקשתו של המבקש לפטור מאגרה נדחתה, וכן ציינה היא כי חלק מהתביעות הוגשו תוך העלאת טענות חסרות בסיס עובדתי וראייתי הולם. המדינה ציינה כי עקב הטרדותיו החוזרות ונשנות של המבקש את מערכת המשפט, נגרם נזק רב לקופת המדינה, עקב בזבוז הזמן השיפוטי ועבודת הפרקליטות המאומצת, הנעשית בתיקים הרבים אותם מנהל המבקש.

דיון והכרעה

4. נקודת המוצא הינה כי כל הליך משפטי חייב באגרה. החיוב באגרה מבטא איזון בין השתתפות הפרט בעלות ההליכים המשפטיים שניתנים כשירות על ידי המדינה לבין זכות הגישה לערכאות (ראו: בג"צ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית פ"ד נט(3) 742). מטרת הטלת האגרה הינה מניעת הגשת תביעות בסכומים מופרזים. עם זאת, אין שערי בית המשפט ננעלים בפי מי שאין הפרוטה מצויה בכיסו, ובעל דין שכזה יוכל לזכות בפטור מלא או חלקי על פי מנגנון הקבוע בתקנות האגרות. על פי תקנות האגרות ישנם מצבים על פיהם יינתן פטור מלא (תקנה 19), ישנם מצבים המהווים ראייה לכאורה לשם קבלת פטור (תקנה 14(ד)), ובשאר המקרים - על המבקש להוכיח מצבו הכלכלי. נטל ההוכחה להעדרה של יכולת כלכלית, מוטל לפתחו של מי שמבקש להטיל עלות ההתדיינות על כתפי הציבור (ראו: בש"א 128/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח' (פורסמה בנבו, 31.12.1989)). עוד נקבע, כי על המבקש פטור מחמת העדר יכולת כלכלית, לפרוס בפני בית המשפט תשתית עובדתית מפורטת ועדכנית באשר למצבו הכלכלי ולהמציא מלוא הפרטים אודות רכושו ומקורות הכנסותיו, כאשר הללו נתמכים בראיות מבוססות (ראו לדוגמה: עא 254/07 משה לפיד נ' אלישבע סמואל (פורסמה בנבו,)). הימנעות מהמצאת המסמכים הדרושים, או מסירת פרטים חלקיים בלבד אודות מצבם הכלכלי של המבקש פטור מתשלום אגרה, מצדיקים דחייתה של הבקשה (בש"א 287/92 מאור נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.1.1992)).

5. על המבקש פטור מאגרה לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני התנאים הדרושים על פי תקנה 14(ג) לתקנות האגרות :

א. אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה

ב. נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה

תנאים אלה הינם הכרחיים ומצטברים, ודי שהמבקש לא מילא אחד מן התנאים, על מנת שבקשתו תידחה.

התנאי הראשון- העדר יכולת כלכלית

6. בענייננו המבקש לא צירף תעודה מהלשכה לסיוע משפטי, המקנה לו פטור מתשלום האגרה – על פי תקנה 19(7) לתקנות האגרות, אף שאין הוא מיוצג על ידי עורך-דין מטעמו. כן לא צירף המבקש החלטה או הכרזה המהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לפי תקנה 14(ד) לתקנות האגרות. על כן על המבקש לעמוד בנטל השכנוע להוכחת עוניו, בהתאם לתנאים הנדרשים בתקנות.

7. תקנה 14 (א) לתקנות האגרות מטילה על המבקש להגיש :

"בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".

פטור

8. המבקש לא צירף תצהיר המעיד על מצבו הכלכלי, לרבות: נכסים, זכויות וכספים. כן לא צירף המבקש דפי חשבון, המעידים על מצבו הפיננסי. יתרה מכך, המבקש לא הציג כל ראייה לכך שפנה לבנקים או לגופים אחרים - המעידה כי אין באפשרותו של המבקש ליטול הלוואה בסכום הדרוש לתשלום האגרה - כולה או חלקה. כן לא הראה המבקש העדר יכולת לגייס כספים לתשלום האגרה מבני משפחתו (ראו: ע"א 6074/94 אופנהיים נ' שכטר תק-על 95(1) 107). המבקש – שאינו מיוצג, כאמור, הסתפק בגרסה הנטענת בכתב התביעה (אליו מצורף פרוטוקול מתיק ההוצאה לפועל בו מועלות חלק מטענותיו) ובבקשתו, לפיה הנתבע עיקל את כל הנכסים שירש ואת כל חשבונותיו, וכי הוא עיוור וחולה החי יחד עם ילדיו במכון "וינגייט" – אשר דואג לכלכלתו, וכי הוא מתקיים מקצבת נכות מאת הביטוח הלאומי בסך 850 ₪, כאשר גם לאימו עיקל הנתבע את כל המיטלטלין. המסמכים היחידים שצירף כתמיכה לגרסתו, הינם:

א. מסמך מאת הפסיכיאטר משנת 1999, שלטענתו מטפל בו, ובו נכתב כי המבקש הינו חסר בית המתגורר בחוף הים, וכי הוא נוהג לצרוך משקאות אלכוהוליים וסמים קלים כתגובה פוסט-טראומטית לאחר ששהה בכלא ועבר התעללות. למותר לציין כי אין במכתבו של הפסיכיאטר כדי לתמוך בגרסתו של המבקש לגבי מצבו הכלכלי, שכן כאמור, מדובר במסמך משנת 1999 .

ב. החלטת רשמת בית המשפט העליון מיום 12.05.99 במסגרת בג"צ 3160/99 ובה הוחלט לפטור את המבקש מתשלום האגרה. החלטה זו, על הממצא העובדתי שנקבע בה, אינה יכולה לשמש כראייה בבקשה שלפניי, שכן החלטה שיפוטית אזרחית במסגרת תיק אחר אינה קבילה, אלא על פי הוראת חוק מפורשת או על פי כלל מעשה בית דין (ראו: עא 783/83 שמואל קפלן נ' מרדכי נובוגרוצקי פ''ד לח(3) 477; יעקב קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה" (חלק רביעי, תש"ע) עמ' 1579), אשר אינם מתקיימים בענייננו. כך או כך, אפילו אראה בהחלטה ככזו שיש בה כדי להשליך על החלטתי זו, הרי מדובר בהחלטה מיום 12.5.1999 כאשר אל מול החלטה זו טוענת המדינה בתגובתה, כי לאחרונה נדחו בקשות דומות שהגיש התובע.

9. נוכח האמור לעיל ומאחר ואין כל עילה לפטור את המבקש מאגרה לאור מצבו הכלכלי, ונוכח העובדה כי גם אם אניח כי תביעת התובע – המבקש אינה מופרכת על פניה, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה.

10. על המבקש לשלם את המחצית הראשונה של האגרה בתוך 15 ימים מהיום כאשר ימי הפגרה במניין הימים, שאם לא כן תימחק התובענה בהתאם לתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.