<#2#>

נוכחים:

המערער ובאי כוחו עוה"ד אביגדור פלדמן, חן מאירי ומורגנשטרן

ב"כ המשיבה עו"ד רונית פוזננסקי

פרוטוקול

עו"ד אביגדור פלדמן: לאחר שיחות שניהלתי עם הפרקליטות העמדה שהודעת הערעור נוקטת בה קיצונית מדי וההנחה שמדובר במלכודת שהתביעה המשטרתית פרסה בפני המערער היא כנראה הנחה קצת מופרזת. יחד עם זאת, הדבר היה בידיעת, לא התובעת שהופיעה בבית המשפט, אלא בידיעת הממונים עליה או האחראים על הנושא. יש בידינו מסמך שבמקרה הגיע אלינו כי ביקשנו את הפרוטוקול מהתביעה המשטרתית והמסמך מראה שמיד עם מתן גזר הדין מישהו כתב למעלה הועמד להפקעה.

מתעוררות כמה שאלות, נוהל מו"מ די ממושך בתיק זה לקראת הסדר טיעון שסופו של דבר לפחות מבחינת המערער למראית עין הסדר הטיעון שהושג היה מעולה והוא לא קיבל אפילו יום אחד של מאסר בנוסף לעונש המאסר, הכל ניתן לו בחופף, נקבע לו עונש מאסר של 21 יום שהם בדיוק יתרת מאסרו. אין ספק שהמערער אשר ראה את הסדר הטיעון ויתר על זכותו לנהל משפט והסכים להסדר הטיעון כאשר הוא לא מודע לחלוטין ונדמה לי שבזה לא יכול להיות ספק שהוא לא מודע לבעיית הפקעת השליש, לעובדה שהעבירות בוצעו בתקופת השליש. הכל כבר התרחש לפני בערך שנתיים. ברור שמבחינה רציונאלית אם הוא היה יודע שאכן הוא צפוי להפקעת שליש של 8 חודשים הוא לא היה מסכים להסדר הטיעון שהוא לכאורה סוכריה מתוקה הוא בעצם סוכריית רעל והוא היה נלחם על חפותו ומקריאת כתב האישום הוא לא נקי מבעיות. למשל, עבירת האיומים המיוחסת לו שהוא אמר לשוטר לא בריא לרשום דו"ח, כן איום או לא זה גבולי. עבירה שניה היא עבירה של החזקת שיקים ריקים כאשר בעל השיקים אומר שהם לא נגנבו ממנו. העניין הזה שצריך להוכיח אם הוא חשוד כגנוב לא בהכרח מתקיים. יכול היה להפסיד במשפט או יכול היה גם לקבל עונש חמור יותר מן העונש שהוא קיבל עכשיו פלוס גם נושא ההפקעה, הוא לא מרוויח את ההפקעה אלא לוקח סיכון ממשי שהוא יימצא אשם או בכל העבירות או בעבירה אחת, יש אפשרות שהעונש שהוא יקבל יהיה חמור יותר ושוב הוא יעמוד בפני בעיית הפקעת השליש, הרבה נכתב ובעיקר כתב על זה עמי קובו לשעבר איש הסניגוריה הציבורית וכיום השופט עמי קובו על הסיכון שהסדרי טיעון מביאים אנשים חפים מפשע להודות בעבירות, מה שנקרא תיאוריית בצל המשפט.

הוא טוען לחפות. הוא אומר אני הסכמתי להסדר הטיעון בגלל שהעונש שהוצע לי היה עונש קל.

יש טקס מסוים שבו אומר לו הסניגור חס וחלילה שלא תגיד שאתה לא מקבל את הסדר הטיעון. הוא רצה את הסדר הטיעון מתוך שיקול פרגמטי.

אפשר להשוות את זה אולי למשפט האזרחי, הרי הסדר טיעון בחלקו גם הסכם בין התביעה לבין הנאשם, הסכם שאמנם לא מחייב את ביהמ"ש, נניח שזה חוזה על פי חוק החוזים חוזה שנחתם בטעות ואני לא מדבר על הטעיה או חובת גילוי אלא נחתם בטעות, יש סמכות לביהמ"ש, הדבר היחיד שעליו חושב נאשם כשעושה הסדר טיעון זה מה העונש שהוא יקבל.

פה יש נתון מאוד רלוונטי שהמערער לא ידע אותו ואם היה יודע לא היה עושה זאת. טעות זה דבר שהוא יכול היה לדעת ולא ידע או שהוא שכח או שלא היה מודע לדבר הזה או שלא חשב.

מפנה לסעיף 14 ב'.

המקרה הזה הוא חריג, יש פה עובדה מאוד רלוונטית ומשמעותית לכל שקלול, אדם שהולך לעשות הסדר טיעון כפי שכותב עמי קובו במאמר שלו הודאת שווא רציונאלית. זה השיקול שאדם עושה, מה העונש שאני עלול לקבל במשפט אם אני אנהל את המשפט ומה העונש שאני אקבל בהסדר הטיעון, לבוא ולומר הודית משמעות הדבר שאתה אשם זה בעצם לעצום עיניים בפני הפרגמטיזציה של הסדרי הטיעון שהם אנשים פרגמתיים שאנשים עושים אותם בהסדרי טיעון.

כשאומרים לו בימ"ש לא מחויב לקבל את הסדר הטיעון זה סיכון שהוא מקבל על עצמו.

כשמעלים מו"מ עם התביעה יש לתביעה חובה לבוא ולומר אל תשכח שיש לו 8 חודשים להפקעה והתביעה לא אמרה את זה.

התביעה רואה שהנושא הזה לא עולה בכלל, התביעה שמנהלת מו"מ אם היא חושבת שהוא יודע על זה היה ברור שהדבר היה עולה שהיתה מושגת איזו שהיא הסכמה לא להביא את העניין כי העבירות פה הן קלות בכל מובן שהוא ואז היתה אולי מושגת הסכמה לא להביא את התיק בפני ועדת ההפקעות. לכן מיתנתי את הטון של הודעת הערעור. מאחר ואני בדרך כלל מאמין שהתביעה פועלת בתום לב ונדמה לי שלהאשים את התביעה פה בתחבולה זה לא נכון.

יש לו כבר הארכת תנאי אחת.

לאחר הפסקה

עו"ד אביגדור פלדמן: אני מבקש לתמצת את הדברים כמו שהם היו. המערער היה מוכן לנהל משפט, באותו יום שבו נעשה הסדר הטיעון היו העדים והיה בכוונתו לנהל משפט והגיעה אליו התובעת עם הסניגור והציעו לו שלא ישב יום אחד במאסר מעבר לתקופה שהוא יושב ועליו לקבל את ההצעה ולא לנהל את המשפט והמערער סבר שבקבלת הצעה זו הצעה טובה יותר לא יוכל לקבל וויתר על זכותו להאבק על חפותו ובשורה אחרונה הוא אומר שהוא חף מפשע והוא הסכים כי נאמר לו שהוא לא ישב יותר במאסר. דברים אלה כתובים. אני חושב שביהמ"ש ראוי שיזמין את התובעת שהיתה בדין כאשר מדובר באדם שטוען לחפותו וטען לחפותו ולכן כשכותבים שאנשים מודים בהסדרי טיעון אם הם מצפים לקבל עונש קל כי הם חוששים מהמשפט הרי בהרבה מקרים אנשים חפים מפשע. אפילו בכתב האישום האשמה לא ברורה כי האשמה הראשונה לא ברורה ואין מדובר בסתם אדם שיש ראיות או דיאנ איי. טענה נוספת שלפחות באופן חלופי יש מקום להמיר את אותם 21 ימים שניתנו בחופף למאסרו ומדובר בהחמרה ולא בהקלה מאחר והם נבלעו בתקופה, אך לעומת זאת 21 ימים של מע"ת עדיין חרב מונפת על צווארו והוא עלול לשלם אותם במהךש הדרך וזה מתאים לסעיף 21ב לשחרור על תנאי. נדמה לי שלפחות פתרון זה נותן איזה דרך ביניים ולוקח את האפשרות שהוא יבוא לועדה ויספר את הסיפור והעובדה שמדובר בעבירות ישנות ואף התנאי הוא ישן מאוד (משנת 2009) ויש אפשרות, אמנם לא בטוחה, שהתביעה תסכים מראש שהתקופה לא תופעל אך זה נותן לו פתח של תקווה ומשקלל את הטיעון הזה.

ב"כ המשיבה:

לגבי המאסר של 21 יום מדובר במאסר מותנה שהופעל שהיה לו בגינו קיבל את 21 היום בחופף לעונש שריצה ולכן אין מדובר בנסיבות המצדיקות הארכת מאסר מותנה ואנו לא סבורים שאנו צריכים להגיע לפתרון זה לצורך הועדה. שנית, עיינתי בפרוטוקולים של ועדת השחרורים דיון אחר דיון, אשר בחלקם הוא נוכח ובחלק נוכח עורך דינו, הוא היה מיוצג, מציגה דיון מיום 1/5/10 שם הוארך לו תקופת התנאי לאחר שהפר את התנאים וניתן לראות בפרוטוקולים שמבהירים כי יש תיקים נוספים שנפתחו ומסבירים לו שהועדה שומרת לעצמה את הזכות להפקיע את הרשיון היה ויורשע בעבירות. בדיון של 10/8 שם נוכח המערער מדברים על 3430/10 שזה התיק שהיה אחד התיקים נשוא הערעור.

מדור במערער עם עבר פלילי עשיר ביותר וניתן לראות זאת מתיקי הועדה, הוא יודע מה זה להיות אסיר ברשיון ולמרות זאת מבצע עבירות. שוחחנו עם התובעת שהופיע בדיון בתיק הספציפי, שאינו בידינו כעת, הדיון היה אמור להיות לשמיעת הוכחות והוזמנו עדים והמערער רצה להגיע להסדר כפי שהגיעו אליו ולא נעשה כל ביטוי להטעיה אלא פשוט הצעה להסדר שהמערער בחר לקחת. אילו היה המערער סבור שהוא חף מפשע או יכול להוכיח זאת היה מנהל את משפטו והעדים כבר היום בביהמ"ש. אם לא איים ולא החזיק את השיקים הגנובים היה מנהל את התיק והיה יוצא זכאי. אם אדם שיש לו רקע ועבר ויודע מה זה יומו בביהמ"ש היה סבור שבסופו של הליך יכול להיות מזוכה היה בוחר לנהל את התיק ואפשרות זו היתה בפניו והיו עדים בביהמ"ש ולא יעלה על הדעת שביהמ"ש תיר למערער לבטל את ההרשעה והלחזיר את ההליך הזה זה יוצר תקדים בלתי אפשרי. המערער היה מיוצג גם בוועדות וגם בבית המשפט ובמצב הדברים שנוצר אני סבורה שיש לדחות את הערעור על הסף. אין מקום לקבל את הערעור ואין מקום להתערב בהחלטות הוועדה.

המערער:

אני לא רציתי לעשות את העסקה, אילצו אותי לעשות אותה. אני מוכן ללכת עם זה עד הסוף.

<#3#>

פסק דין

1. המערער הורשע על פי הודאתו בתיק פלילי 31457-09-11 (בימ"ש שלום נתניה) בעבירה של איומים והורשע על פי הודאתו בתיק פלילי 15800-11-11 (בימ"ש שלום נתניה) בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב.

2. הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוני עו"ד פלדמן בפנינו, כי הודאתו בעבירות נושא הרשעתו ניתנה מתוך אילוץ ומתוך הטעיה, שכן לא נאמר לו על ידי בא כוחו שייצג אותו בבית משפט קמא או על ידי ב"כ המאשימה כי הטלת עונש מאסר למשך 21 יום כאמור לעיל תגרום להפקעת תקופת רישיון שבמהלכה ביצע את העבירות נושא הרשעתו.

3. עו"ד פלדמן טוען כי היו למערער סיכויים טובים לצאת זכאי בדינו והוא הודה רק לאחר שנאמר לו כי יוטל עליו עונש מאסר חופף לתקופת מאסרו, כך שלא יצטרך לרצות עונש מאסר ארוך יותר, ולא נאמר לו כי הטלת עונש המאסר בפועל, גם בחופף למאסר שריצה באותו זמן, תסמיך את ועדת השחרורים להפקיע את תקופת הרישיון למשך 8 חודשים או לפחות את מחציתה, בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק שחרור על תנאי ממאסר.

4. לטענת עו"ד פלדמן העותר עמד ועומד על חפותו בקשר לעבירות נושא הרשעתו, הוא היה מוכן לנהל הוכחות ואף התייצבו עדים לצורך כך, ורק בשל הדברים שנאמרו לו, כמפורט לעיל, ולא נאמרו לו בקשר להפקעת רישיון אסיר, הסכים להודות.

5. עו"ד פלדמן טוען כי היה על רשויות התביעה שהופיעו בפני בית משפט קמא לומר למערער שהטלת עונש מאסר בפועל תסמיך את ועדת השחרורים להפקיע את תקופת הרישיון במהלכה ביצע את העבירות, ומשלא עשתה כן יש לבטל את הרשעת המערער ואת הודאתו ולהחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שישמע ראיות.

6. ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הרשעתו והודאתו של המערער וטוענת כי המערער התייצב לישיבת מעקב לפני ועדת שחרורים בתאריך 2.8.10 ושם הביא ב"כ היועמ"ש לידיעתו את עובדת התיקים הפתוחים נושא הרשעתו, והתבקשה ישיבת תזכורת על מנת לעקוב אחר התפתחות התיקים הנ"ל.

7. עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מעלה כי בפתח הדיון הודיעה ב"כ המאשימה כי הגיעה להבנות עם המערער ובא כוחו, לפיה המערער יודה ויורשע בתיק הראשון ויוטל עליו מאסר על תנאי וקנס, ויודה ויורשע בתיק השני ויופעל עונש מאסר מותנה בן 21 יום בחופף לעונש המאסר שריצה באותו זמן וקנס בסכום של 1,000 ₪.

8. ב"כ המערער אמר כי זו ההסכמה והמערער אמר כי הוא מבקש לחזור בו מהכפירה ולהודות בהתאם להסדר הטיעון והוא מודע לכך כי בית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון. לאחר שהמערער הורשע ונשמעו טיעונים לעונש מפי ב"כ הצדדים, ביקש המערער מבית המשפט לכבד את ההסכם ואז נגזר דינו על פי ההסכמה.

9. לאחר ששמענו טיעוני ב"כ הצדדים ועיינו בפרוטוקול בית משפט קמא, הגענו למסקנה כי אין מקום לבטל את הרשעתו ואת הודאתו של המערער בעבירות נושא הערעור שבפנינו, שכן טענת המערער כי לא היה מודע לעובדה שהעבירות נעברו בתקופה בה היה אסיר ברישיון אינה מתקבלת על הדעת ולא ניתן לקבלה, במיוחד לאור הדברים שנאמרו בנוכחותו בישיבת המעקב הנ"ל.

10. כאשר מדובר בבקשה לביטול הרשעה והודאה שהוגשה לאחר מתן גזר הדין, לרבות בשלב הערעור, על המערער להוכיח התקיימותם של נסיבות חריגות במיוחד, וכאלה לא הוכיח המערער בטיעוניו בהודעת הערעור ובטיעוני בא כוחו בפנינו.

לא למותר לציין כי הודעת הערעור כוללת טענות עובדתיות שאינן עולות בקנה אחד עם הדברים שנאמרו על ידי המערער ובא כוחו בפני בית משפט קמא, אשר לא נתמכו בכל דרך שהיא על ידי המערער.

11. לא השתכנענו כי הודאת המערער בפני בית משפט קמא לא הייתה הודאת אמת, ואנו סבורים כי המניע האמיתי של המערער לחזור בו מההודאה אינו כי מדובר בהודאת שווא, אלא השתכנענו כי מדובר במהלך טקטי שנועד לגרוף תועלת משפטית, דהיינו, לגרום לאי הפקעת תקופת רישיון האסיר, במלואה או בחלקה, שבמהלכה ביצע המערער את העבירות נושא הערעור.

12. עיתוי הגשת הערעור, דהיינו, לאחר שנודע למערער כי וועדת השחרורים עתידה לדון בבקשת היועמ"ש להפקיע את תקופת הרישיון בעוד מספר ימים, מוכיח כאלף עדים את הקביעה שמדובר בערעור שנועד להשגת תועלת משפטית, כפי שגם מודה בכך עו"ד פלדמן בטיעוניו בפנינו.

(ראה בעניין זה סעיפים 18 ו- 20 לפסק הדין בע"פ 6349/11 שניידר נ' מדינת ישראל)

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

<#4#>

ניתן והודע היום י"ז תמוז תשע"ג, 25/06/2013 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.