ב"כ המאשימה: עו"ד נדב רייכמן

ב"כ הנאשם: עו"ד איה שריק

רקע

1. האם בית-המשפט רשאי לקבל בשלב הטיעונים לעונש העתק של המרשם הפלילי אשר כולל הרשעה וגזר דין מבית משפט צבאי? זו המחלוקת הטעונה הכרעה במקרה דנן.

טיעוני הצדדים

1. המאשימה טענה כי מדובר בראייה לעונש, אשר התביעה רשאית להגישה ככל ראייה אחרת לעונש בהסתמך על הוראות סעיפים 187 ו- 188 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ"). סעיף 187 (א) לחסד"פ קובע את סמכותו של התובע להציג בפני בית המשפט ראיות בדבר הרשעותיו הקודמות של הנאשם לאחר שהלה הורשע בדין. סעיף 188 לחסד"פ קובע כי אחת מדרכי ההוכחה המותרות לעניין 187, היא הבאת העתק ממרשמו הפלילי של הנאשם.
2. ב"כ הנאשם טענה כי סעיף 2(1) לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי") הינו הסעיף הרלוונטי אשר קובע מהם פרטי הרישום הנרשמים במרשם הפלילי. סעיף 1 לפקודת הפרשנות (נוסח חדש), תשי"ד- 1954 (להלן: "פקודת הפרשנות") קובע את ההגדרה למוסד "בית משפט". בית המשפט הצבאי הוקם ופועל מכוח צו המפקד הצבאי ופעולתו מוסדרת בצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), התש"ע- 2009. צו זה מסדיר את הדין הנוהג בבית המשפט הצבאי. הצו קובע דין שהינו שונה מהותית מהדין החל בישראל. פועל יוצא של כל אלה הוא כי בית המשפט הצבאי אינו בית משפט אשר מוסמך לשפוט בישראל וכי הרשעה בבית משפט צבאי אינה חלק מפרטי הרישום הנרשמים במרשם הפלילי, ולכן לא ניתן להגיש כראייה לעניין העונש.

דיון והכרעה

1. הסוגייה שבפניי מעוררת פנים לכאן ולכאן. סוגיה דומה התעוררה בנוגע לתחולתו של סעיף 42 א' לפקודת הראיות על בתי המשפט הצבאיים. באותה סוגיה קבע כב' השופט משה דרורי בבש"א (מח' י-ם) 4994/08 עזבון המנוח יוסף אברהמי ז"ל נ' הרשות הפלשתינית (22.3.09), כי סעיף 42 א' לפקודת הראיות חל אף על בתי המשפט הצבאיים, וזאת בדברים הבאים:

"התוצאה היא, כי יש להחיל את סעיף 42א לפקודת הראיות על פסקי דין של בתי משפט צבאיים, באזור יהודה ושומרון, הן בשל תכליתו ומטרתו של סעיף 42א, והן בשל הכללים המסדירים את מינוי השופטים והקובעים את כללי הראיות, אשר מקרבים את בתי המשפט הצבאיים, עד כדי זהות, לבתי המשפט הרגילים בישראל (וזהות ממש מלאה, ואולי אפילו משפטנות יתר, בהשוואה לבתי הדין הצבאיים, הפועלים על פי החש"צ).

על כן, החלתו של סעיף 42א על בתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון, הוא פועל יוצא מן הדמיון או הזהות האמורה".

1. ברם, ברע"א 3559/09 הרשות הפלסטינית ואח' נ' אירנה ליטבק נורז'יץ (29.11.10) קבע בית-המשפט העליון (כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, א' חיות וי' עמית) ביחס לקביעתו של כב' השופט דרורי כדלקמן:

"בנסיבות המקרה הנוכחי אין מנוס מלבטל את הקביעה העקרונית של בית המשפט המחוזי לגבי הקבילות של הממצאים והמסקנות בהכרעות דין של בתי המשפט הצבאיים הפועלים באזור יהודה ושומרון. זאת, משום שכאמור הקביעה לא נדרשה, לאור עמדתם של המבקשים. אין בביטול הקביעה העקרונית משום אמירה מצידנו באשר לנכונותה, לכאן או לכאן, לגבי הליכים אחרים".

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 187 לחסד"פ קובע כדלקמן:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, יביא התובע לענין העונש ראיות בדבר הרשעותיו הקודמות של הנאשם ...".

1. סעיף 188 לחדס"פ קובע כדלקמן:

(א) מותר לקבל כראיה לעניין סעיף 187, בנוסף לכל דרך אחרת של הוכחה כדין, העתק מהמרשם הפלילי המתנהל בידי המשטרה על החלטות של בית משפט או בית דין הדן בפלילים הנוגעות לנאשם, למעט זיכוי –

(1) כשהדיון מתנהל בפני הנאשם – אם העתק המרשם הפלילי הוגש לבית המשפט והנאשם לא הכחיש את תכנו;

1. סעיף 1 לפקודת הפרשנות מגדיר "בית-משפט" כדלקמן:

"בית משפט" - כל בית משפט בן-סמך לשפוט בישראל;

1. סעיף 2(1) לחוק המרשם הפלילי קובע כי פרטי הרישום הינם, בין היתר, "הרשעות וענשים של בית משפט או בית דין בפלילים... בשל פשעים ועוונות".

דיון והכרעה

1. סבורני כי בהקשר זה יש להבחין בין הוראת סעיף 187 לבין הוראת סעיף 188 לחסד"פ.
2. כלומר, סעיף 187 לחדס"פ מתיר לתובע, לאחר הרשעת הנאשם, להביא ראיות בדבר הרשעותיו הקודמות של הנאשם. סעיף זה אינו מסייג את תחולתו רק להרשעות קודמות שניתנו בבית-משפט בישראל, ואינו מוציא מגדרו את בתי המשפט הצבאיים.
3. לעומת זאת, סעיף 188 לחסד"פ, מתיר להגיש כראייה העתק מהמרשם הפלילי הנוגע לנאשם על החלטות של בית משפט או בית דין הדן בפלילים. הגדרת בית-משפט הינה בהתאם לפקודת הפרשנות, אשר מגדירה בית-משפט כ"בית משפט בן-סמך לשפוט בישראל". בהקשר זה אני מוכן להניח לטובת ההגנה, מבלי לקבוע מסמרות, כי בית משפט צבאי אינו בגדר בית משפט בן סמך לשפוט בישראל כהגדרתו בפקודת הפרשנות, ואף אינו בגדר בית דין. ברם, אין בכך כדי לסייע באופן ממשי להגנה, וזאת בשל העובדה שאין בכך כדי למנוע מן המאשימה להוכיח את הרשעותיו הקודמות של הנאשם "בכל דרך אחרת של הוכחה כדין", כהגדרת סעיף 188 לחסד"פ.
4. ממילא, וללא קשר לסוגיה זו, רשאית ההגנה מכוח סעיף 188 (א)(1) להכחיש את תכנו של המרשם הפלילי, ואז אין התביעה רשאית להסתמך על המרשם הפלילי, אלא עליה להגיש את פסק-הדין המרשיע עצמו. לפיכך, אף כאשר עסקינן בפסק דינו של בית-משפט צבאי, ככל שההגנה מכחישה את תוכנו של המרשם הפלילי, התביעה אינה רשאית להסתמך על תוכנו של המרשם הפלילי, ועליה להוכיח את הרשעותיו הקודמות של הנאשם בדרך אחרת, כפי שמורה הדין.
5. בשולי הדברים אציין כי מובן הדבר שבהסכמת ההגנה, רשאית התביעה להגיש את המרשם הפלילי, באופן שכולל גם הרשעות מבתי משפט צבאיים, וזאת בשים לב לכלל הנהוג בדיני ראיות, לפיו ראייה שאין חולקים על קבילותה, מתקבלת כקבילה.
6. לפיכך, אני מורה כי המאשימה תהיה רשאית להגיש, תוך 30 ימים, העתק מתאים למקור מאושר כדין של הכרעת דינו וגזר דינו של הנאשם, אשר עליה היא מבקשת להסתמך, בטיעוניה לעונש.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, במעמד הצדדים.