נוכחים:

העורר וב"כ – עו"ד אייל לביא

ב"כ המשיבה – באמצעות תביעות מרחב אילת עו"ד דקלה סרן

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ העורר:

חוזר על האמור בהודעת הערר.

אני מבקש להפנות את בית המשפט לחומר הראיות, אין ולו ראשית ראיה בחומר החקירה.

אני מגיש לבית המשפט את תסקיר שירות המבחן. אין לעורר עבר פלילי.

ב"כ המשיבה:

מציגה לבית המשפט כתב אישום שהוגש נגד העורר בבית משפט השלום בירושלים בעבירות של פציעה והחזקת אגרופן או סכין בקשר לאירוע ביום 18.05.11.

ב"כ העורר:

אני מתנגד להגשת כתב האישום. כתב האישום הזה לא נמסר לי עם חומר החקירה ואני לא יכול להתייחס לטענה הזו. אני מסתמך על הלכת פלוני ועל החלטת כב' השופט רובינשטיין לעניין הגשת כתב אישום שזה בניגוד להלכת פלוני רק את כתב האישום בלי חומר החקירה שנוכל לעיין בו. אני חוזר ואומר שמדובר בעורר ללא הרשעות קודמות, נסיעה תמימה לחלוטין יחד עם אדם שככל הנראה לא היה תמים כל כך לב"ש וחזור. אין בחומר החקירה ראשית ראיה שהעורר ידע על עצם קיומו של סם בכלל ברכב, מי שזרק את הסם בחומר החקירה זה אותו אדם אחר שנעצר עד תום ההליכים. שירות המבחן מתרשם מהעורר כאדם תמים וזה עולה בקנה אחד עם גרסתו. גרסתו לא הופרכה בחקירה. מדובר בעורר שלא משתמש בסמים, לא נעצר מעולם בגין עבירות סמים, אין לו קשר לעבירות סמים. מדובר בעורר צעיר, לומד לימודי מכאניקה של רכב, אדם ששירות המבחן מתרשם ממנו כך על פי שיחה עם הוריו ומשפחתו וכך על פי שיחה עם מעסיק. אני מפנה לתסקיר מיום 22.05.13 לעמוד השני, שירות המבחן מתרשם שקיימת נטייה לוותר על צרכים לטובת האחר. בנסיבות אלו ולאור העדר עבר, כמות הסם וסוג הסם ולחילופין אני טענתי לאור הכרסום בחומר הראיות הטלת מעצר בית מלא על העורר היא בניגוד להמלצת שירות המבחן והיא בלתי מידתית והיא פוגעת בחרותו של העורר יתר על המידה. בכל הכבוד אלה לא יכולים למלא את החסר בחומר הראיות ואני מבקש מבית המשפט להורות על שחרורו כך שיבוטלו התנאים שמגבילים את חירותו. הוא יתייצב לדיונים, הוא היה במשך חודש מחייו במעצר מאחורי סורג ובריח, הוא נמצא גם חודש במעצר בית מוחלט.

ב"כ המשיבה:

בית משפט קמא התייחס לראיות לכאורה בתיק הזה גם ביחס לעורר כאן וגם ביחס לאחר, אני רוצה לציין ואני מגישה גם לבית המשפט שהנשיא אלון שלא רק התייחס לראיות לכאורה בתיק אלא גם התייחס לעילת המעצר הקיימת בעניינו של אדם המחזיק כמות סם שכזו. חברי ניסה גם במסגרת הערר הכתוב לעשות הבחנה ראייתית בין האחר שעצור עד תום ההליכים לבין העורר כאן. הפסיקה בעניין של החזקת סם קונסטרוקטיבית במיוחד כאשר הוא מוחזק בתוך רכב היא פסוקה ידועה של כל הערכאות, הימצאותם של סמים בתוך רכב מקימה חזקה המכילה ידיעה קונסטרוקטיבית על כל יושבי הרכב ולא די באיזושהי אמירה שנאמרה כאן "לא ידעתי בכדי להפריך את החזקה הזו" הנאשם האחר גם הוא אמר לא ידעתי על קיום הסמים אבל בפועל ישנם הדוחות של החיילים שראו את הזריקה. העורר מסר שהוא לא ראה את הזריקה. התיק נמצא באילת שכן קבוע מחר לדיון בפני כב' הנשיא אביחי דורון.

הלכת פלוני מדברת ומבחינה בשלב שלפני הגשת כתב האישום שבו התיק הועבר לתביעה ובין השלב שבו הוגש כתב האישום לבית המשפט התביעה רשאית להגיש כתב אישום בעניינו של הנאשם.

אני אפנה להחלטה של בית המשפט שמשקפת את תסקיר שירות המבחן (החלטה מ-29.05.13) שורות 32-33 עמ' 22.

ב"כ העורר:

ביחס להלכת פלוני אני מפנה להלכה ולהחלטת כב' השופט רובינשטיין. התביעה חייבים להביא את חומר החקירה יחד עם כתב האישום, זו אמירה מפורשת של כב' השופט רובינשטיין. אני מפנה לפסיקה 18210-08-12 משה לופו נ' מדינת ישראל, שחברתי יצגה בו, מדובר שם בנסיבות כמעט דומות והשופטת חיימוביץ מפנה לעניין מתוסיאן ששם במפורש בית משפט העליון קובע שאין די בידיעה על המצאות הסם אלא גם יש צורך בהסכמה וכל הקשור להחזקה. בענייננו אין לא ידיעה ולא הסכמה. בית משפט מחוזי קיבל את הערר בעניין זה.

<#3#>

<#2#>

החלטה

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום באילת כתב אישום שבו מיוחסות לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ושיבוש מהלכי משפט.

העורר עשה דרכו ברכב לאילת ביום 05.05.13 בשעה 01:00 לאחר חצות, כשהוא נוהג ברכב ולצידו נוסע, סמי אבו הויידי, הנאשם הנוסף בפרשה. בעת שהרכב נעצר ע"י חיילים לפני מחסום הושלכה מתוכו, דרך חלון הנוסע, שקית שעל פי בדיקת המעבדה הכילה חשיש במשקל של כ-341 גרם.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים. בעניינו של אבו הויידי נקבע כי יש מקום לעצרו עד תום ההליכים וזאת נוכח עברו ומאסרים מותנים שתלויים ועומדים נגדו. ואילו בעניינו של העורר נקבע, בהחלטה מיום 29.05.13, לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, כי ניתן לשחררו למעצר בית לבית ההורים והפקדת ערבויות. יצוין כי עררו של אבו הויידי כנגד החלטת המעצר נדחה בבית משפט זה ביום 02.06.13 (עמ"ת 52567-05-13).

ב"כ העורר טען כי אין בחומר הראיות תשתית ולו לכאורית להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. צוין כי גם אם השקית הושלכה מתוך הרכב הרי שהמעשה בוצע לכאורה בזיקה לנוסע שלצד העורר ולא לעורר שישב ליד ההגה. עוד צוין כי לא עולה מחומר הראיות כי העורר ידע על המצאות הסם ברכב וממילא לא ניתן לטעון כי הסכים להחזקת הסם ברכב, מכאן שאין עסקינן במי שהחזיק בסם.

עוד מציין ב"כ העורר כי העורר נעדר עבר פלילי, וקיימת התרשמות של שירות המבחן כי מדובר באדם תמים ונגרר, ולאור רקעו של אבו הויידי הרי שמתחזקת ההנחה כי היה גם בעליו של הסם בלא שלעורר יש זיקה לכך.

אין מקום לקבלת הערר. על פי ההלכה הפסוקה שנקבעה במקרים אחרים – פסק הדין האחרון בסוגיה, למיטב ידיעתי, ניתן במסגרת ערעור פלילי 1345-08 בעניינו של ארקדי איסטחרוב, שבו חזר כבוד השופט רובינשטיין על ההלכה המושרשת לפיה "הימצאות סמים ברכב מקימה את החזקה המחילה ידיעה קונסטרוקטיבית על החשוד. עליו להראות ספק סביר כי לא ידע מכל וכל על הסמים. ספק סביר משמע ספק שאיננו הזוי ועל פניו איננו נראה כהמצאה ללא יסוד."

העורר שימש כנהגו של הרכב. מדובר בנסיעה בשעת לילה מאוחרת לאחר שקודם לכן, על פי חומר הראיות, נסעו השניים מאילת לכיוון באר שבע וחזרו על עקבותיהם. העורר טען באמרתו כי לא ראה דבר וחצי דבר בעניין השלכת שקית הסם מהרכב כיוון ששוחח עם אחד מחיילי המחסום. אולם, בהתחשב בכך שהעורר לא היה בבחינת הנוסע מזדמן או טרמפיסט ברכב, ולנוכח קשריו הקודמים עם אבו הויידי, הרי שאין די בהצהרה סתמית, בשלב זה, כדי להביא לכרסום ראייתי כפי שטוען ב"כ העורר, ועל טענה זו לעמוד בכור ההיתוך של הבחינה הראייתית במסגרת הדיון שייערך בתיק העיקרי.

בית המשפט הורה על שחרורו של העורר ממעצר חרף כמות הסם הלא מבוטלת שנמצאה, ונתן ביטוי בכך לעברו התקין. ההחלטה ניתנה לפני חודש לערך ולא יבשה עדיין הדיו על הוראת בית המשפט לעניין מהות התנאים המגבילים, העולה בקנה אחד עם המלצת שירות המבחן.

ייתכן שבעתיד יימצא מקום להקלת תנאים אלה, ואולם טרם הגיעה העת לכך בהתחשב בחומרתם של האישומים המיוחסים לעורר.

הערר נדחה לפיכך.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ב תמוז תשע"ג, 30/06/2013 במעמד הנוכחים.