לפניי בקשת נושה (שאינה יוזמת ההליך) להתיר הגשת תביעה נזיקית נגד שני בעלי התפקיד (הנאמן והכונ"ר) בבית משפט השלום בחיפה (בקשה מס' 19 מיום 23.6.19).

רקע והשתלשלות ההליכים בתיק זה:

1. התיק שלפניי הינו בקשת הנושה בנק הפועלים למתן צו לכינוס נכסי החייב בגין חוב מוצהר בסך של 346,460 ₪.
2. ביום 6.10.13 ניתן צו כינוס, והושת על החייב תשלום חודשי בסך של 1,000 ₪ החל מיום 1.11.13.
3. ביום 12.2.14 מונה עו"ד עופר גבריאלי כמנהל מיוחד בתיק החייב. החייב הוכרז פושט רגל ביום 20.1.15, ועו"ד גבריאלי מונה כנאמן לנכסיו.
4. נכון לחודש שעבר (08/19), הוגשו כנגד החייב 19 תביעות חוב בסך כולל של 2,923,269 ₪. לא נתבע סך כלשהו בדין קדימה. מלאכת בדיקת תביעות החוב טרם הושלמה, ובקופת הפש"ר נצברו כספים בסך כולל של כ- 57,100 ₪.
5. ביום 15.4.18 עודכן ייצוג ב"כ הנושה, טארק פארם בע"מ (להלן: "הנושה"), בתיק, ובהמשך הגישה הנושה בקשה שבמסגרתה עתרה להגשת דו"ח על ידי הנאמן. בית המשפט הורה על הגשת דו"ח עד ליום 15.5.18, אולם הנאמן לא פעל בהתאם להחלטה. משלא הוגש דו"ח, ובזיקה להתראה שניתנה בהחלטה מיום 21.5.18, קבעתי בהחלטתי מיום 1.7.18 דיון ליום 15.7.18. בבוקר יום הדיון הגיש הנאמן בקשה לביטול הדיון. בהחלטה מיום 15.7.18 בוטל הדיון, והנאמן נדרש להגיש דו"ח מעודכן.
6. ביום 25.7.18 הגישה הנושה בקשה למתן הוראות, שבה, בין היתר, ביקשה הנושה להעביר את הנאמן מתפקידו, עקב אי ביצוע פעולות ממשיות ואי מילוי תפקידו כראוי. לחלופין, ביקשה הנושה להורות על כינוס אסיפת נושים והצבעה על החלפתו, וכן דרשה שבית המשפט יורה לכונ"ר להגיש דו"ח נפרד אודות פעולות הפיקוח שביצע על הנאמן, וכן שבית המשפט יורה לנאמן להגיש דו"ח מפורט אודות פעולותיו מיום מינויו. משלא הוגשו תגובות בעלי התפקיד חרף מספר החלטות, קבעתי בהחלטתי מיום 14.10.18 את התיק לדיון והוריתי על העברת כל ההחלטות לעיון מנהלת המחוז. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים באופן בלתי פורמלי בדיון שהתקיים ביום 31.10.18, דחיתי בתום הדיון את בקשת הנושה, תוך שקבעתי כי:

"בית המשפט לא הסתיר את מורת רוחו מהתנהלות בעלי התפקיד בתיק זה, כפי שפורטה בהחלטות קודמות.

כפי שהבהרתי לצדדים, גם אם מתנהל שיג ושיח בין הנאמן לב"כ הכונ"ר, אין הדבר מצדיק התעלמות מוחלטת מהחלטות בית המשפט, שניתנו במשך מספר חודשים.

מנגד, לא ראוי בעיניי, שבית המשפט הורה לנושה לנהל שיחה עם הנאמן, עובר לדיון, והנושה בחר להתעלם מהחלטתי זו, אף שהיה לדרישתי זו טעם.

בשלב זה, לא ראיתי לנקוט בצעד הדרסטי של העברת בעל התפקיד מכהונתו.

דוח מטעם הנאמן, יחד עם בקשות אופרטיביות, יוגש לתיק תוך 90 יום מהיום" (פרו', עמ' 5, ש' 26-15). (ההדגשות אינן במקור, ע"א)

1. בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה מיום 31.10.18 הוגשה לבית המשפט העליון, אך משלא הופקד העירבון, נמחקה הבר"ע בשל חוסר מעש.
2. ביום 6.6.19 הגישה הנושה בקשה לפסלות מותב זה, לאור עמדת המותב כביכול כלפי בעל התפקיד וכלפי הנושה. הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 7.6.19, וכך קבעתי:

"דין הבקשה להדחות ללא צורך בתגובה. הבקשה אינה מגלה עילת פסלות.

ראשית, לא ברור לי העיתוי והטריגר להגשת הבקשה.

בית המשפט לא הסתיר את מורת רוחו מהתנהלות בעלי התפקיד והמנהל המיוחד בפרט ואולם בהחלטתי מיום 31.10.2018 לא ראיתי לנקוט בצעד הדרסטי של העברת המנהל המיוחד מתפקידו. הדרך לתקוף החלטה זו, ככל שסבר הנושה כי נפלה בה שגגה, היתה הגשת בר"ע לבית המשפט העליון ולא הגשת בקשה לפסילת שופט, ומן הבקשה למדתי שהבר"ע אכן הוגשה אך נזנחה.

מאז מתן ההחלטה מיום 31.10.2018 לא הוגשה כל בקשה מטעם הנושה באופן שלא ברור מה הטריגר להגשת הבקשה שבפניי.

ככל שטרונייתו של הנושה מופנית למועד הדיון שנקבע בעקבות בקשת המנהל המיוחד לקביעת דיון, הרי שאפנה תשומת ליבו של הנושה שבית המשפט מצוי בימים אלו בחופשת שבתון וצפוי לשוב לעבודתו רק בחודש יולי. מצבת היומן אינה מאפשרת קביעת דיונים נוספים לפני הפגרה. אם וככל שתוגש ע"י הנושה בקשה להקדמת הדיון לשבוע התורנות שלי במהלך הפגרה (השבוע השני של הפגרה), הבקשה תבחן.

למעלה מן הנדרש אוסיף כי דעתו של בית המשפט אינה "נעולה" בשום עניין הקשור בתיק זה, ובטח לא ביחס לבקשות שטרם באו לאויר העולם, בין בעניין בעלי התפקיד ואופן התנהלותם ובין בכלל.

אין צורך לומר כי ככל שלנושה יש מידע שהוא מבקש להביא לידיעת בעלי התפקיד ו/או ככל שהנושה סבור שעל המנהל המיוחד לנקוט בפעולות יזומות שהוא נמנע מלבצען הוא מוזמן להגיש בקשה ספציפית שאדון בה כמובן בלב פתוח ובנפש חפצה".

1. ביום 23.6.19 הוגשה בקשת הנושה שלפניי למתן היתר להגשת תביעה נזיקית בבית משפט השלום נגד בעלי התפקיד.

טענות הנושה בבקשתה:

1. הנושה טוענת בבקשתה כי בעלי התפקיד (הנאמן והכונ"ר) גרמו לנזקים קשים לקופת הפש"ר וכפועל יוצא מכך גם לנושים. זאת, עקב התעלמותם מהחלטות שיפוטיות רבות והתרשלות בביצוע תפקידם כאשר הם מפרים את חובות האמון והזהירות המוגברת כלפי הנושים.
2. לטענת הנושה, הנאמן התעלם ממידע אשר עלה בדיון מיום 20.1.15 שבמסגרתו נטען כי החייב מנהל עסקים נרחבים באמצעות אחיו ודרך חברת סער הובלות בע"מ, שנרשמה ע"ש האח בהיותו בן 18, וכי החייב הוא הרוח החיה שמאחורי החברה ובאמצעותה הוא מגלגל מיליוני ₪ בשנה. הנושה טוענת כי במהלך השנתיים האחרונות זועקת היא "זעקה שהגיעה עד קצה העולם בתיק זה, לנקיטת פעולות נגד החייב שהבריח את נכסיו" (בסעיף 3 לבקשה).
3. הנושה טענה כי הנאמן לא טרח לבקש צווים (למשל: צו איסור דיספוזיציה וצו תפיסה) בזמן אמת ביחס לנכסי החייב (ביניהם עסקים, חברות, רכבי פאר וזכויות תביעה לכאורה), לא טרח לנקוט בפעולות מידיות נגד צדדי ג' להבטחת הנושים וכספם, ולא ביצע שום פעולה ממשית לתפיסת הרכוש במשך השנים שחלפו ממועד מינויו לבעל תפקיד בתיק. הנושה הוסיפה כי לו היה הנאמן פועל, ולו ברמה המינימאלית בתיק זה, היה תיקו של החייב מסתיים בתשלום דיבידנד בשיעור של 100% כולל ריביות לנושים. אולם, בשל מחדלי הנאמן, נפגע הסיכוי להשבת הרכוש או הכספים.
4. עוד טוענת הנושה כי הנאמן לא עמד בסד זמנים שניתן על ידי בית המשפט להגשת עמדות ודו"חות מעדכנים. כך, למשל, מציינת הנושה כי בפרו' הדיון שנערך ביום 20.1.15 "... התנצל המנהל המיוחד בפני בית המשפט בגין האיחורים והדחיות אותם ביקש, והודיע שכעת, הוא יפעל בתיק" (פרו', עמ' 7, ש' 25); וכי נרשם באותו דיון מפיו של המנהל המיוחד כי הוא "... מתנצל על כך שאינו מצליח לטפל בתיק כראוי בשל נסיבות אישיות...".
5. הנושה טענה כי בידיה כבר מספר החלטות מתיקים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בחיפה, שבהם מתעלם הנאמן שוב ושוב מהחלטות בתי המשפט, כדפוס פעולה שנמשך לאור הגיבוי שאותו מעניק הכונ"ר להתנהלות זו.
6. באשר לכונ"ר, טוענת הנושה כי לא פיקח על התיק כלל, לא פיקח על הגשת דו"חות, לא פעל בזמן אמת לבדוק את הברחת נכסי החייב, הפר חובה חקוקה (סעיף 151 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980) כאשר לא פיקח על בעל התפקיד שאותו מינה, לא בזמן אמת, ולא בכל שלב בהליך, וכי מלבד גביית שכר טרחתו, לא עשה מאומה בתיק.
7. הנושה הוסיפה כי נגרם לה נזק ראייתי מאחר שבעלי התפקיד מחזיקים במלוא החומר הרלוונטי בידיהם, ולאור התרשלותם בטיפול בתיק, יהיה זה אך ראוי להעביר את נטל ההוכחה על כתפי בעלי התפקיד.
8. לפיכך, מבקשת הנושה מבית המשפט לאפשר לה להגיש תביעה נזיקית נגד הנאמן והכונ"ר בבית משפט השלום בחיפה, ולא בבית משפט זה, הואיל, ולטענתה, בית משפט זה "אינו יכול להיות ניטראלי לאור התעלמותו ממעשיהם החמורים של בעלי התפקיד" (בסעיף 1 לבקשה).

טענות הנאמן:

1. הנאמן טען בתגובתו כי יש לדחות את הבקשה, ולמצער, לדחות את ההכרעה בה, מן הטעמים הבאים:
2. מדובר בבקשה קנטרנית וטורדנית נוספת של הנושה, אחת מתוך סדרה שלמה, שדינה כשאר הבקשות – להידחות. כל הבקשות הוגשו בחוסר ניקיון כפיים, ללא כל תועלת לטובת קידום הליך זה, ומתוך מניע נקמני ולא ענייני, לאחר שב"כ הנושה ייצג חייב בתיק אחר (פש"ר 57931-03-14) שבו מונה הנאמן כבעל תפקיד, וחקירתו הובילה לביטול הליך הפש"ר. מטרת הבקשה שלפנינו להמשיך ולתקוף את הנאמן, להפריע להתנהלותו ולרפות ידיו, בשים לב לכך שבא-כוחה הקודם של הנושה, עו"ד דרור חייק, שהגיש בשמה את תביעת החוב, לא העלה כל טענה כנגד הנאמן, ובהינתן כי שלושה ימים בלבד לאחר שקיבל ב"כ הנושה הנוכחי את ייצוגה, ומבלי שטרח לפנות ולו פעם אחת אל הנאמן, החל להגיש בקשות כנגד הנאמן באופן סדרתי, ולא קיים שתי החלטות מיום 29.10.18 שהורו לו ליצור קשר טלפוני עם הנאמן.
3. לגופו של עניין, אין כל בסיס לסעד המבוקש בבקשה: משבית המשפט בפסק דינו מיום 20.1.15 לא נעתר לבקשת הנאמן בדו"ח מטעמו לקבוע, בהסתמך על ממצאי החקירה שביצע בשנת 2014, כי החייב הוא הבעלים של חברת סער הובלות בע"מ, וכנגזרת מכך, גם הבעלים של כלי הרכב השונים הפועלים בחברה ו/או שתועדו בחצריה – הרי שאין לנאמן סמכות לתפוס נכסים ולממשם. לשיטת הנאמן בתגובתו, בזכות פעולותיו הצטבר בקופת הפש"ר סך של כ- 57,000 ₪. זאת, בעוד שהנושה (שחובו של החייב אליה נוצר בשנת 2008) לא הצליחה לגבות ממועד יצירת חובו של החייב אליה (בשנת 2008) ועד לתחילת הליך הפש"ר (בשנת 2013) ולו שקל אחד ע"ח חובה. לפיכך, לא ניתן לטעון כי פעולות הנאמן גורמות נזק לנושה.
4. אין בסיס משפטי לניסיונה הנפסד של הנושה להחיל דוקטרינות משפטיות שונות שמטרתן היפוך נטל השכנוע והעברתו לכתפי בעלי התפקיד. באשר לדוקטרינת הנזק הראייתי, ככל שקיים חיסרון ראייתי המונע מהנושה להוכיח טענתה לנזק, הרי שאין בו כשלעצמו כדי להצדיק החלת הדוקטרינה. רק במקרה שבו גרם הנאמן במעשיו את החיסרון הראייתי לנושה, עשויה להיות תחולה לדוקטרינה. אולם, כל ראיות הנאמן אשר עליהן מבססת הנושה את טענותיה הנזיקיות (ממצאי החקירה משנת 2014), מונחות בתיק בית המשפט, גלויות וידועות ומצויות בהישג ידה של הנושה אשר כלל אינה טוענת בבקשתה לאי ידיעה באשר לראיות המצויות בידי הנאמן. כל שטוענת הנושה הוא כי בידי הנאמן הצטברו ראיות שבהתבסס עליהן היה צריך לבקש סעדים אופרטיביים שונים, ומשלא ביקשם, גרם נזק. מדובר בטענה שאיננה חסרון ראיות (שדווקא נגרם לנאמן כפי שעולה מסעיף 43 לבקשה) או נזק ראייתי, אלא טענה לרשלנות שיש להוכיחה כדין. מכיוון שאין שביכולת הנושה לעמוד בנטל השכנוע ולהוכיח התרשלות, מנסה הנושה ליצור מציאות משפטית שתאפשר לה לנהל תביעה ללא צורך להוכיחה.
5. לחלופין, ככל שבית המשפט לא יראה לדחות את הבקשה, יש להורות על השהיית ההכרעה בבקשה זו עד לסיום התיק. שעה שהטיפול בתיק טרם הסתיים, תוצאותיו בשלב זה עדיין אינן ידועות, ולכן אין כל דרך אמיתית לנושה לקבוע כבר עתה כי נגרם נזק.

טענות ב"כ הכונ"ר:

1. ב"כ הכונ"ר טענה בתגובתה כי דין בקשת הנושה להידחות מן הטעמים הבאים:
2. טענת הנושה כי במהלך השנתיים האחרונות היא זועקת "זעקה שהגיעה עד קצה העולם... לנקיטת פעולות נגד החייב שהבריח את נכסיו" (בסעיף 3 לבקשה), אינה נכונה משני נימוקים. האחד, הנושה אינה פועלת בתיק שנתיים. הפעם הראשונה שפעלה הנושה בתיק הייתה ביום 15.4.18 כאשר הגישה בקשה להורות לבעל התפקיד להגיש דו"ח מפורט ועדכני. הבקשה שלפנינו הוגשה ביום 23.6.19, כשנה וחודשיים לאחר שהודיעה הנושה על החלפת ייצוג. הנימוק השני הוא כי הנושה טוענת בבקשתה טענות בעלמא, אינה מוסרת כל מידע שיכול להעיד על הברחת נכסים שביצע החייב, וגם במסמכים שהגישה הנושה אין ולו בדל ראיה אחד לפעולות הברחה כאלה. לפיכך, לא ניתן לבסס את טענת הנושה כי לא מוצו פעולות כנגד החייב שהבריח, לפי הנטען, את נכסיו.
3. הנושה מציגה דברים בבקשתה באופן חלקי ומטעה תוך רצון לייצר אווירה שתתאים לקבלת הבקשה לניהול תביעה אישית. כך, למשל, כאשר הנושה טוענת בבקשתה כי בדיון מיום 20.1.15 התנצל הנאמן בפני בית המשפט על איחוריו ועל הדחיות שנבעו מנסיבות אישיות, הוציאה הנושה את דבריו מהקשרם עת פירשה אותם כאמירה לפיה, אינו מצליח לטפל בתיק כראוי.
4. הנושה אינה יכולה לטעון כי הנאמן לא עשה דבר או כי לא פעל בהתאם למידע שהיה ברשותו או כי עשה זאת בזדון או ברשלנות בניגוד לחובת הזהירות החלה עליו. בדיון מיום 20.1.15 נחקר החייב על בסיס ממצאים ומידע שהיו בידי הנאמן אשר הניחם במלואם בפני בית המשפט. הנאמן ביקש במעמד הדיון לקבוע כי החייב הוא הבעלים של חברת סער הובלות בע"מ, אך בקשה זו לא נתקבלה במהלך הדיון ולא ניתנו הסעדים המבוקשים. עוד הפנתה ב"כ הכונ"ר בתגובתה לתגובת הנאמן, בסעיפים 9-8, עת הבהיר כי הניח בפני בית המשפט ממצאים רבים במסגרת חקירה שביצע בשנת 2014, ואף ביקש בדו"ח מבית המשפט לקבוע כי החייב הוא הבעלים של חברת סער הובלות בע"מ, אך בית המשפט לא נענה לבקשתו.
5. הנושה הייתה יכולה לסייע ולתרום מהותית לקידומו של ההליך, ולפעול לרישום הערות או מימוש נכסי החייב שמהם ניתן להיפרע, אשר אודותיהם היה בידיה מידע לכאורה. אולם, הנושה לא תרמה כלל מלבד רצף של טענות כלפי בעלי התפקיד שתוכנן (ציטוטים מהמרשתת וצירוף צילומים) מלמד כי ב"כ הנושה מבקש לייצר לעצמו פרסום ופרובוקציות ותו לא.
6. בקשת הנושה רחוקה מלעמוד באמות המידה הנדרשות על מנת שבית המשפט יתיר לנהל תביעה אזרחית כנגד בעלי התפקיד בתיק. בענייננו, הנושה לא הניחה תשתית ראייתית ולו לכאורה לפיה, בעלי התפקיד פעלו באופן חריג, מעלו באמון או נמנעו ממילוי תפקידם בזדון או ברשלנות ובניגוד לחובת הזהירות החלה עליהם מכוח תפקידם; מה גם שבית המשפט כבר קבע בהחלטתו מיום 31.10.18 כי התנהלות הנאמן אינה מגיעה כדי ביצוע הצעד הדרסטי של העברת הנאמן מתפקידו; קל וחומר שבגין אותה התנהלות אין מקום לאשר הגשת תביעה נזיקית נגד בעלי התפקיד.
7. הנושה אינה מציגה בבקשתה ראיות או אסמכתאות לנזקים ו/או להפסדים כספיים אשר לדבריה, מהווים עילה להגשת בקשה זו. אומנם, בעלי התפקיד לא עמדו בסד הזמנים הנדרש בהחלטות בית המשפט הנטענות. אולם, מדובר בהתנהלות המצדיקה, לכל היותר, חיוב בהוצאות משפט, וודאי שלא הטלת אחריות נזיקית על בעלי התפקיד על מנת שישמשו "כיס עמוק" אשר ממנו תוכל הנושה להיפרע מחובותיה לאחר שכשלה לעשות זאת במשך שנים.

טענות הנושה בתשובתה:

1. הנושה טענה בתשובתה לתגובות בעלי התפקיד את הטענות הבאות:
2. הכונ"ר בחיפה עובד עם הנאמן על בסיס יומי, ולכן אינו יכול לנקוט עמדה עניינית בתיק, ומטעם זה עמדה הנושה על קבלת תגובת הכונסת הרשמית בירושלים. עוד הוסיפה הנושה כי לא בכדי גם הוחלפה עורכת הדין המטפלת בתיק מטעם הכונ"ר בניסיון להדוף הטענות הקשות המופנות כלפי התנהלות בעלי התפקיד. אולם, ב"כ הכונ"ר הנוכחית אינה מבקרת בתגובתה את התנהלות הנאמן, למעט דבריה בסעיף 39 לתגובתה כי אינה מתכחשת להתנהלות בעלי התפקיד בכל הנוגע לאי עמידה בסד הזמנים הנדרש בהחלטות בית המשפט. ב"כ הכונ"ר אף התעלמה בתגובתה מן ההליכים שקדמו להגשת הבקשה שלפנינו, שבאחד מהם כבר מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות בעלי התפקיד.
3. בעוד שהנאמן אמור לפעול לטובת הנושה העומדת על קידום התיק וגביית החוב, הרי שתגובת הנאמן הפכה למעשה למסע השחרה אישי כלפי ב"כ הנושה.
4. לגופו של עניין, הנאמן לא התייחס בתגובתו לחובתו להגיש דו"ח אחת לשנה והתעלם כליל משורת החלטות שהורו לו לבצע את תפקידו.
5. טענת הנאמן כי מלוא המידע הונח בפני בית המשפט אשר לא קיבל את בקשת הנאמן, וטענת ב"כ הכונ"ר כי הנושה לא הציגה כל בדל ראיה מלבד רעשי רקע - אינן נכונות עובדתית. בעלי התפקיד לא התייחסו בתגובותיהם כלל לבקשת הנושה מיום 25.7.19, ולא ברור איזה מידע הניח הנאמן בפני בית המשפט ומה נדחה על ידי בית המשפט. הנאמן הסתפק באמירה כללית.
6. הנאמן כשל בניהול התיק (לרבות אי הגשת בקשה לקבלת צווי איסור דיספוזיציה), כשל בהצגת הדברים וכשל שוב עת לא חקר את המעורבים בניהול חברות החייב, ספקי החברה, קרובי משפחתו ונכסי החברה. אם אין עוד הליכים שניתן לנקוט בהם, הרי שאין כל תועלת לנושים מהותרת ההליך משך שנים רבות על כנו.
7. אם כפי שטוען הנאמן, לא נגרם כל נזק לנושה, ומצבה אף הוטב, הרי שהנאמן אינו צריך לחשוש ממתן ההיתר. גם מאחורי טענתו החלופית של הנאמן לפיה, הבקשה מקדימה את זמנה, אין עומד דבר, שכן בעת שיסתיים התיק בהסדר, כבר לא יוכלו הנושים לטעון לנזק שנגרם. בעל תפקיד הממלא אחר תפקידו היה מסכים לבקשה ומוכיח שאין בה אמת.
8. יש לדחות את טענת ב"כ הכונ"ר כי אין לאפשר ניהול הליך נגד בעלי התפקיד משום שהנושה לא הייתה פעילה במסגרת הליך הפש"ר ו"התעוררה" עם החלפת הייצוג כשבא-כוחה מבקש לייצר פרובוקציות ופרסום. אין מדובר בפרסום, אלא בתקלה מערכתית המחייבת טיפול. לכל הפחות, מצופה היה מהכונ"ר להחליף את הנאמן בבעל תפקיד נחרץ, פעיל, יוזם ומבקש את טובת הנושים.
9. אומנם, מדובר בבקשה לא שגרתית, אך הגיעה העת להעמיד בעלי תפקיד על חובתם למלא אחר תפקידם, שאם לא כן, ידעו כי הם חשופים לניהול תביעה נגדם. אין ליצור בעל תפקיד "על" בעל חסינות מוחלטת מהגשת תביעה אזרחית כנגדו.
10. ככל שבית המשפט יאשר את הבקשה, אין לדון בה במסגרת תיק הפש"ר הואיל והליך בירור הבקשה כרוך בניהול הליך שלם, ומחייב הליך גילוי מסמכים ובירור הנזק, ולכן מחייב להידון בבית משפט ניטרלי.
11. לפיכך, נטען כי יש לקבל את הבקשה במלואה אגב חיוב שני בעלי התפקיד בהוצאות.

דיון והכרעה:

1. בעלי תפקיד שמונו מטעם בית המשפט חבים חובת אמונים וזהירות לנושי החייב, לחייב עצמו ואף לצדדים שלישיים. חובות אלו מקורן בדיני חדלות הפירעון וכן בהוראות הדין הכללי - דיני הנזיקין, דיני החוזים, דיני הנאמנות ודיני השליחות. נאמן לנכסי חייב בפשיטת רגל מקבל לידיו סמכויות נרחבות לשם ניהול נכסי החייב והוא משמש כקצין בית המשפט וכ"ידו הארוכה". תביעה המבוססת על הפרת חובת הזהירות, תיבחן אפוא על פי אמות המידה הקבועות בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. "לא אחת נפסק כי בית המשפט אינו נוטה להיענות לבקשות להטלת אחריות אישית על בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון אלא במקרים חריגים. זאת, בין היתר, בשל חשש מהרתעת יתר של בעל התפקיד, הכבדה על הליכי חדלות הפירעון, הצפה בתביעות נגד בעל התפקיד, וכן בשל החשש מפני עיוות שיקול דעתו" [ע"א 608/15 עופר נ' עו"ד גולן (הנאמן על נכסי שריה עופר ז"ל), בפסקאות 7-6 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות (פורסם בנבו, 25.2.2016) (להלן: "עניין עופר") (ההדגשות מכאן ואילך אינן במקור, ע"א)].
2. כב' השופט י' עמית ברע"א 9227/12 עו"ד גרנות, כונס הנכסים נ' שפייזר (פורסם בנבו, 27.8.2013) (להלן: "עניין גרנות") הרחיב בעניין שיקולי המדיניות הקיימים בבוא בית המשפט לאשר תביעה אישית כנגד בעל תפקיד:

"הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד עשויה אמנם להמחיש לבעל התפקיד את גודל האחריות המוטלת על כתפיו ולתמרץ אותו לנהוג בזהירות ובשיקול דעת, אולם עם זאת, קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל המושכים לכיוון של ריסון וזהירות יתר בבוא בית המשפט לאשר תביעה אישית כנגד בעל תפקיד. מעבר לנזק הכספי, לאפשרות ההשפעה על גובה פרמיית הביטוח המקצועי שהוא משלם ולפגיעה בשמו הטוב של בעל התפקיד, ניתן להצביע על שיקולים מהותיים שונים, וביניהם, חשש מהרתעת יתר, שעלולה להביא להימנעות אנשים ראויים ליטול על עצמם את התפקיד; חשש מזהירות יתר ורתיעה מוגזמת מנטילת סיכונים אשר תכשיל את מלאכתו של בעל התפקיד; חשש מפני הצפה של תביעות אישיות ותביעות סרק; וחשש להכבדה על עבודתו של בעל התפקיד, אשר יאלץ להשקיע את מרצו וזמנו בהתגוננות מפני תביעות בחזיתות רבות ... ועיקר העיקרים – החשש לעיוות שיקול הדעת ולפגיעה בהפעלת שיקול הדעת בביצוע התפקיד. ...

הגשת תביעה אישית כנגד בעל תפקיד פותחת פתח לניצול לרעה של אפשרות זו. על דרך ההיקש, זו אחת הסיבות בגינה מצא המחוקק להרחיב את החסינות האישית של עובדי ציבור בסעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בעקבות תיקון מס' 10 לפקודה. התיקון נועד לאפשר לעובד הציבור למלא תפקידו ללא מורא וללא משוא פנים ובלא לחשוש שמא יאוים או ייתבע בגין מעשה או מחדל שביצע בעת מילוי תפקידו. בנוסף, נועדה ההרחבה לאפשר לעובד הציבור לפעול ולקבל החלטות במסגרת עבודתו, ללא חשש מתמיד מפני תביעה אישית (ראו, לדוגמה, תמר קלהורה ומיכל ברנשטיין "חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) – חסינות עובד הציבור" הפרקליט נא 293 (2011)).

מכאן נקודת המוצא, כי הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד והיתר להגיש כנגדו תביעה אישית, היא צעד חריג המחייב נקיטת זהירות רבה בטרם הפעלתה. מה עוד, שקיימות סנקציות חלופיות כנגד בעל תפקיד שמעל את התרשל בתפקידו, כגון הפחתת שכרו או העברה מתפקידו..." (עניין גרנות, בפסקה 19 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית).

וראו, גם: דבריה של כב' השופטת (כתוארה אז) ו' אלשיך – סגנית נשיא, בעניין השיקולים שנזכרו לעיל, בבש"א (מחוזי ת"א) 2858/08 (פש"ר 1242/02) בנק ירושלים בע"מ נ' רו"ח קמיל, בפסקאות 5-1 לפסק הדין (פורסם בנבו, 5.1.2009).

1. באשר לרף הראייתי המוטל על המבקש לקבל היתר להגשת תביעה נגד בעל תפקיד, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי על המבקש להניח תשתית ראייתית לכאורית אשר תיבחן על ידי בית המשפט הדן בהליך חדלות הפירעון, ובית המשפט רשאי לצורך כך לערוך "שמיעה מקדמית וחלקית של הראיות". עוד נפסק כי היתר להגשת התביעה יינתן רק מקום בו נהיר לבית המשפט שלא מדובר בתביעת סרק ומקום בו אין לשלול כי המבקש-התובע יצליח להוכיח פעולה בזדון, ברשלנות או בחריגה מסמכות.

בבוא בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה, עליו לקחת בחשבון גם את השיקולים שבמדיניות משפטית כאמור לעיל, ואת המגמה לצמצם את גדר המקרים שבהם תוכר אחריות אישית של בעל תפקיד.

בבואו לבחון את מתן האישור להגשת התביעה האישית נגד בעל התפקיד מטעמו, על בית המשפט לשקול, בין היתר, האם התביעה נסבה על פעולות שביצע בעל התפקיד באישור בית המשפט - שאז קמה מעין חזקה שבעובדה, הניתנת לסתירה, כי בעל התפקיד פעל כדין; מהי עמדת הכונס הרשמי, כצד שליווה את הליך הכינוס ואינו בעל אינטרס; קיומן של סנקציות חלופיות דוגמת הפחתה משכר בעל התפקיד או העברתו מתפקידו; וכן מיהות התובע ותום ליבו – במובן זה שתינקט יתר זהירות כאשר הטענות מועלות מצד החייב, שככלל האינטרסים שלו נוגדים את האינטרסים של בעל התפקיד [עניין עופר, בפסקה 7 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות; וכן: עניין גרנות, בפסקה 20 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית].

1. לאחר שבחנתי בכובד ראש את טענות הנושה, לא שוכנעתי כי נסיבות המקרה שלפנינו מצדיקות הגשת תביעה אישית כנגד בעלי התפקיד, בוודאי לא בשלב זה. גם אילו הייתי מתירה הגשת תביעה כאמור, לא היה מקום לנהלה בבית משפט השלום, אלא בפני בית המשפט של פש"ר.
2. אכן, לא הסתרתי את מורת רוחי מהתנהלות בעלי התפקיד, שהתעלמו מהחלטות בית המשפט בעניין קציבת מועדים להגשת תגובות/דו"חות. אולם, בקשה להעברת הנאמן מתפקידו נדחתה, בקובעי כי אין מקום לנקוט בסעד דרסטי זה, ולא כל שכן, שאין מקום לאפשר סעד קיצוני יותר של הגשת תביעה כספית כנגד בעלי התפקיד.
3. התנהלותם של בעלי התפקיד מול בית המשפט תילקח בהחלט בחשבון לכשתגיע העת לפסוק הוצאות הליך בתיק זה. אולם, מכאן ועד הגשת תביעה כספית כנגד בעלי התפקיד עדיין ארוכה הדרך.
4. לא נסתרה טענת בעלי התפקיד כי המותב הקודם שדן בתיק, כב' השופט שרעבי, לא מצא כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לייחוס חברת ההסעות לחייב. מעיון בתיק עולה כי אכן הוכן דו"ח חוקר לבקשת הנאמן, והחייב אף נחקר בפני בית המשפט בדיון שהתקיים בפני כב' השופט שרעבי ביום 20.1.2015. אף על פי כן, אין התייחסות לעניין זה בפסק דינו של כב' השופט שרעבי, באופן המחזק את טענות בעלי התפקיד כי אכן כב' השופט שרעבי העיר (עניין שלא מצא את ביטויו בפרוטוקול הדיון) שלא די בתשתית הראייתית שהוצגה עד לאותו מועד, לביסוס טענות הנאמן בדבר היותו של החייב הבעלים והרוח החיה מאחורי חברת ההסעות. אין צורך להוסיף כי מהות ותדירות החקירות המבוצעות על ידי בעלי התפקיד נגזרת גם משיקולים תקציביים. זאת ועוד, מטבע הדברים, הנושה אינו חשוף למכלול הפעולות המבוצעות על ידי בעלי התפקיד. יש פעולות שהסודיות יפה להן, וחשיפתן לעין כל, לרבות החייב, עלולה לפגוע בהצלחתן.
5. לא ראיתי כי עד למינויו של ב"כ הנושה, עו"ד ח'לול, במחצית אפריל 2018, ננקטו על ידי הנושה פעולות כלשהן שנועדו לתמרץ את בעלי התפקיד או להביא בפניהם מידעים ו/או חומרי חקירה בעניין נכסי החייב או פעולותיו באופן שיקדם את התועלת לנושים. הנושה אף לא הגישה בקשה עצמאית בעניין נכסיו של החייב ו/או ייחוס חברת ההובלות לחייב, לא בהתבסס על התשתית הראייתית שנאספה על ידי הנאמן בדו"ח החקירה מטעמו ו/או חקירת החייב, ורק לאחרונה, ביום 25.8.2019, הגישה בקשה חסויה שאמנע מלפרט את תוכנה, שנדונה בפני כב' השופט רניאל במהלך הפגרה.
6. עצם הגשת הבקשה החסויה מלמדת כי בקשת הנושה מוקדמת, וכי טרם התגבשו הנזקים שהיא טוענת להם, גם לשיטתה. הנושה אף לא הציגה תשתית ראייתית לביסוס הטענות בדבר הברחת נכסים ו/או הנזק שנגרם לה בשל התנהלות בעלי התפקיד בתיק זה. לא הוצגה תשתית ראייתית לטענות הנושה כי אילו היה הנאמן פועל לרישום הערות או צווי מניעה על נכסי החייב, היה ההליך מסתיים בדיבידנד בשיעור של 100% לנושים. אין להתעלם בהקשר זה, כי בדיון בסוגית ההכרזה, שבמסגרתו הוכרז החייב פושט רגל, לא ניתנו הוראות כלשהן לנאמן על ידי המותב שדן בתיק, לפעול בעניין; דבר שאף הוא מחזק את עמדת גרסת בעלי התפקיד שבית המשפט, כב' השופט שרעבי, לא סבר כי קיימת, נכון לאותו מועד, תשתית ראייתית מספקת המצדיקה נקיטת פעולות כאמור. אין די בחומר שלפניי כדי לבסס תשתית ראייתית, לכאורית, לפעולה בזדון ו/או בחוסר סמכות ו/או ברשלנות על ידי הנאמן באופן שהסב נזק לנושים.
7. סיכומו של דבר, נסיבות המקרה שלפניי אינן נופלות לגדר אותן נסיבות חריגות המצדיקות מתן היתר להגשת תביעה אישית כנגד בעלי התפקיד, וזאת בשים לב לכללי המדיניות שנקבעו בפסיקה והחשש מהרתעת יתר.
8. כאמור, איני מקלה ראש בהתנהלותם הבעייתית של בעלי התפקיד מול בית המשפט, ולאור ההיסטוריה של תיק זה, התנהלות כזו בעתיד אף תיבחן לחומרה, על כל ההשלכות הנגזרות מכך. אולם, אין בדעתי להתיר, בוודאי לא בשלב זה, הגשת תביעה אישית כנגד בעלי התפקיד, לא בבית משפט השלום ולא בפניי.
9. הבקשה נדחית.
10. אני קובעת דיון במעמד בעלי התפקיד וב"כ הנושה בלבד, בבקשה החסויה של הנושה, ליום 25.09.19, שעה 09:00. החייב ובא-כוחו לא יתייצבו לישיבה זו, והיא תתנהל בדלתיים סגורות.

ניתנה היום, י' אלול תשע"ט, 10 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.