לפניי בקשת המבקשת לביטול ההחלטה מפרוטוקול הדיון ביום 19/3/19 במסגרתה הוכרז החייב פושט רגל וניתן לו הפטר מותנה (ההחלטה).

לפי הטענה, למבקשת מידע חדש שלפיו החל מיום 24/5/18 החייב הוא בעל מניות ומשמש כדירקטור בחברת "נייס סוכנות לביטוח (2018) בע"מ" (החברה)

מובהר כי אף שההליך וההחלטה עניינם בשני החייבים (בני זוג), הבקשה לביטול מתייחסת לחייב בלבד.

צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 5/11/13 וצו הכינוס לנכסי החייבת ניתן ביום 12/5/15.

בדיון מיום 19/3/19 ניתן לחייבים הפטר מותנה בהוספת 36,000 ₪ כ"א לקופת הפש"ר תוך שנקבע כי עם קיום התנאים תוגש פסיקתא מתאימה לחתימה, הכוללת סעיף אי התעשרות.

ההחלטה התקבלה לאחר שנשמעה (ונדחתה) התנגדות הנושה-המבקשת, שהתייצבה לדיון בהפטר. בין היתר ציינתי "כי עסקינן בחייבים שהם למעלה מבני 70. החייבת עובדת לפרנסת המשפחה אף שאיננה חייבת לעשות כן. יחד עם זאת אכן נראה כי רמת החיים של החייבים איננה הולמת חייבים בפשיטת רגל. זאת גם לאחר שהבאתי בחשבון כי דירת החייבים משמשת גם לצורך פרנסתם של החייבים ולהשאת התמורה לקופת הכינוס. החייבים מצויים בהליך תקופה ארוכה. במהלך ההליך מומש נכס מקרקעין. כאמור גם מדובר בחייבים מבוגרים. סבורני, כי בנסיבות העניין יש לאמץ את המלצת הכנ"ר שיש בה משום איזון ראוי בין השיקולים".

כאמור, המבקשת ובאי כוחה נכחו בדיון מיום 19/3/19, התנגדותם להפטר נדונה ונדחתה בהחלטה כדלקמן:

"לדיון היום התייצבה הנושה הגב' ליאת נבון. אציין, כי נושה זו התייצבה לכל הדיונים עד כה בתיק. עוד יש לציין, כי כנגד בן זוגה של הנושה מתנהל הליך בבית משפט זה בקשר לעסק משותף של ביטוח שניהל יחד עם החייב לגביו טוען החייב כי מגיעים לו כספים. הליך זה מתנהל באישור בית המשפט של פש"ר ואין חולק כי ככל שיקבל החייב כספים כתוצאה מתביעה זו הרי הכספים מוקנים לקופת הפש"ר.

הנושה מתנגדת למתן הפטר. לשיטתה טרם בוצעו הבדיקות ביחס לחייבים ונכסיהם. לא מצאתי ממש בטענה זו, שכן לא הובאו ראיות כלשהן לקיומם של נכסים נוספים, בין נכסים בעין ובין נכסים פיננסיים, שלא היו ידועים למנהל המיוחד. אשר לטענה כי לתחושת הנושה המנהל המיוחד לא בדק מספיק או מגלה יחס סלחני כלפי החייבים, אציין כי היה בידי הנושה לאורך כל השנים בהן מתנהל התיק כאשר הנושה מעורבת בהליכים עד מאוד, לקיים בדיקות וחקירות עצמאיות וככל שהייתה מוצאת דבר מה שהצדיק זאת היה בידה למסור את המידע לצורך המשך בדיקה וחקירה של בעל התפקיד. הנושה לא עשתה כן אלא שבה וטוענת טענות כלליות שנשמעו כבר בעבר שוב ושוב. יש גבול של סבירות לכל בדיקה שניתן לעשות. אין ספק שניתן כל דבר לבדוק שוב ושוב ושוב אך אין מקום לעשות כן ללא קץ. נחה דעתי, כי נעשו הבדיקות הדרושות כפי שגם ציין הכנ"ר...".
אעיר לשלמות התמונה, כי טעמים נוספים להתנגדות להפטר שהעלתה הנושה בדבר אי הגשת דו"חות וחוב פיגורים נדחו גם הם (ראו עמ' 18 ש' 28 - עמ' 19 ש' 9).

בבקשתה לביטול ההפטר המותנה טוענת המבקשת כי ההחלטה ניתנה על יסוד מצג שווא שהוצג לבית המשפט, שלפיו אין לחייב נכסים או הכנסות. לפי מידע שהתקבל אצל המבקשת לאחר ההחלטה, החייב הוא בעל מניות ודירקטור בחברה מבלי שקיבל את האישורים הנדרשים לכך ובניגוד להוראות הדין. כמו כן, קיים ספק אם החייב שילם את מלוא התשלומים להם נדרש שכן נכון למועד הגשת הבקשה טרם עודכנו תשלומים באתר הכנ"ר, שנטען כי שולמו. לטענת המבקשת, חוסר תום הלב של החייב שקיבל הפטר מותנה על בסיס מצג שווא יש בו כדי להקים לבית המשפט סמכות לעיין בהחלטה מחדש מכוח ס' 181 לפקודה.

לבקשת המבקשת צורף, בין היתר, תדפיס רשם החברות בעניין החברה ולפיו החייב הוא בעל מניות ודירקטור בחברה.

החייב הגיש בקשה להארכת מועד לתשובה במסגרתה טען כי הנושה רודפת אותו ודין בקשתה להידחות. עוד ציין כי ניסיונות החייב להשתלב בשוק העבודה לא צלחו וכי לאור גילו, מצבו הבריאותי והעדר השכלה אין כל סיכוי שימצא מקום עבודה (תשובה לא הוגשה בחלוף המועד).

הנאמן התנגד לבקשה וציין כי בעת הדיון וההחלטה בדבר הפטר מותנה "... ניסיונות החייב בזמנים הרלוונטיים להשתלב מחדש בתחום הביטוח ולמצוא לו מקור פרנסה בתחומו, גם באמצעות השתלבות בחברה חדשה, היו בידיעתו של הנאמן". אלא שאלה לא צלחו ומשכך דווח לבית המשפט כי אינו עובד. המניות נרשמו על שמו של החייב עוד בשלב המו"מ על סמך הסכמה עקרונית ועוד בטרם נכשל המו"מ כאמור, דבר שהביא, להבנתו של הנאמן, להסכמת החייב להכרזתו כפושט רגל. החייב אף המציא שטר העברת מניות המעיד על העברת מניות מהחייב ביום 7/7/19. כן ציין כי הנאמן שהפיגור הקיים בתשלום אינו כפי שהוצג בבקשה ומכל מקום, אין המדובר בפיגור המצדיק את ביטול ההליך, ואולם על החייב לפעול לסילוק הפיגור לאלתר (הוראה לחייב לשלם את הנדרש על פי תוכנית הפירעון ניתנה כבר בהחלטה מיום 22/7/19). עוד מוסיף הנאמן וטוען כי למן תחילת ההליך עושה המבקשת כל שבידה להכשלתו ומקשה על עבודת הנאמן מטעמים פסולים; וכי התנגדותה הנחרצת של הנושה נעוצה ככל הנראה בסכסוך שמתברר בהליך תלוי ועומד בבית משפט זה, בין החייב לבין בן זוגה של המבקשת, שבו טוען החייב לכספים שמגיעים לו מבן זוגה של המבקשת בגין ניהול משותף של סוכנות לביטוח.

הכנ"ר התנגד אף הוא לבקשה וסבר כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להציג ראיות שיש בהן כדי שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחדש בהחלטה.

בתגובתה לתשובת הנ"ל חזרה הנושה על טענותיה והוסיפה כי בטענותיו נסמך המנהל המיוחד על אמירות החייב וכי אין מדובר בניסיונות להשתלבות בתחום הביטוח אלא בחייב שהוא בעל מניות ודירקטור בחברה, מבלי שקיבל אישור לכך. עוד הוסיפה המבקשת כי ככל הנראה החייב פעל להעברת המניות לאחר שהתברר כי הוא מחזיק בהן ועל מנת להביא לדחיית הבקשה, כאשר לאחר מכן ישוב להחזיק במניות; כי החייב לא מקיים חובותיו בהליך ולא משלם את התשלומים להם נדרש מאז מועד הדיון; וכי אין מקום לטענות המועלות כנגד הנושה שעה שבתי המשפט מעודדים מעורבות נושים בהליך. כן טענה כי הכנ"ר התעלם מהפיכת החייב לבעל מניות ודירקטור במהלך ההליך, דבר שנודע לאחר מתן ההחלטה בדבר הפטר מותנה ומן האמור בבקשתה.

בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 27/10/19 הגיש הנאמן את שטר העברת המניות הנזכר בתשובתו. מעיון בשטר עולה כי אכן המניות שהיו מוחזקות בידי החייב (174 מניות רגילות בנות 1 ₪ כ"א) הועברו לידי החברה ביום 7/7/19.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לקבל את עמדת הנאמן והכנ"ר ולדחות את הבקשה.

כפי שעולה מן ההחלטה בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 19/3/19, בטרם מתן ההפטר המותנה נשקלו כל השיקולים הרלבנטיים, לרבות התנגדות המבקשת-הנושה. כעולה מתשובת הנאמן, עניין המניות בחברה היה ידוע לו בעת המלצתו על תוכנית פירעון; ומקובלת עלי עמדתו בעניין זה, מטעמיה. אציין כי מעבר לעובדת רישום החייב כבעל מניות (וכאמור, לאחר מכן בוצעה העברת המניות), לא צוין מניות אלה הן בנכס שיש בו כדי להעשיר את קופת הכינוס לטובת הנושים וכיוצ"ב. הדבר צוין רק בהיבט של התנהלות לא תקינה לכאורה של חייב בפש"ר אשר לדעת המבקשת מחייבת את ביטול ההפטר (אלא שכאמור, הנאמן עודכן והיה מודע לכך). בכל מקרה, כאמור, ההפטר לכשיינתן, גם יכלול סעיף אי התעשרות.

מכל האמור, אין עילה לעיון מחדש בהחלטה. המידע שנמסר אינו מצדיק עיון מחדש וגם לגופו של עניין, בבחינה נוספת, אין מקום לשינוי ההחלטה שיש בה איזון ראוי בין כלל השיקולים בנסיבות העניין.

בנסיבות העניין וזו הפעם, לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תש"פ, 28 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.