בפניי בקשה לביטול 6 דו"חות חניה אשר נרשמו לרכב מסוג סובארו מ.ר 3241981 (להלן: "הרכב"), במהלך חודש יולי בשנת 1998, בתחום שיפוטה של המשיבה.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי ביום 20.5.96 מכר את הרכב למר שמעון אבו ובזיכרון דברים שערכו השניים נרשם כי כל דו"ח חניה שיינתן החל מיום 20.5.96 ייחשב כמבוצע על ידי הרוכש, מר שמעון אבו.

כן טוען המבקש כי אמנם לא ביצע העברת בעלות ברכב, אולם מיד כשנודע לו על הדו"חות (בשנת 2006), ניגש למשרד הרישוי, דאג להורדת הרכב מהכביש ואף פנה עם מר אבו לחברת הגביה ומר אבו מסר להם שיקים לפרעון החוב.

ממסמכים שצירף המבקש לבקשה עולה כי כנגד המבקש נרשמו 16 דו"חות חניה ובעקבות פנייתו ביטלה המשיבה 10 מתוכם ובגין יתר 6 הדו"חות (דו"ח מס' 16956054 מיום 21.7.98; דו"ח מס' 16957755 מיום 22.7.98; דו"ח מס' 16959652 מיום 23.7.98; דו"ח מס' 16915951 מיום 24.7.98; דו"ח מס' 17010950 מיום 24.7.98 ודו"ח 17012154 מיום 26.7.98) נותר לו חוב.

המבקש קיבל הודעה על כך ביום 30.3.06.

לטענת המבקש הופתע לגלות כי בסמוך להגשת הבקשה הוטל עיקול על חשבון הבנק שלו בגין חובות לא לו ועל כן ביקש לקבוע כי יש להעביר את הדו"חות על שם הרוכש - מר אבו בהתאם לתצהירו מיום 16.6.13 לפיו דו"חות בגין הרכב החל מיום 20.5.96 שייכים לו בלבד.

לטענת המשיבה הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר שכן נשלחו למבקש במהלך השנים דרישות תשלום רבות ואף לשיטת המבקש ידע על הדו"חות בשנת 2006 עת קיבל החלטת התובע העירוני לפיה 10 דו"חות יבוטלו ו- 6 יוותרו על כנם.

לבקשת בית המשפט הוסיפה המשיבה וציינה כי בבדיקה שנערכה מול חברת הגביה נמצא כי לא התקבלו שיקים לפרעון החוב על שם המבקש או מר אבו וככל שהיו מתקבלים התיק היה נסגר.

עוד נטען כי טענת המבקש נטענה בעלמא, ללא פירוט וללא אסמכתאות ומשכך יש לדחותה.

ביום 25.2.14 התקיים דיון בנוכחות הצדדים.

המבקש טען בדיון כי טעה משלא העביר בעלות על שם הרוכש וציין כי בשנת 2008 פנה יחד עם הרוכש לגב' ניצה ביטון מעירית חדרה, מסר לה צילום זיכרון הדברים והרוכש מסר לה שיקים לתשלום ובזאת חשב שתם עניינו.

המשיבה טענה כי כיום לא ניתן להסב את הדו"חות ועל המבקש הייתה מוטלת החובה להעביר את הבעלות ברכב. כן נטען כי מתוך 16 דו"חות - 10 דו"חות בוטלו כך שנותרו 6 דו"חות, כשסכום הקנס של כל אחד מהם במקור - 70 ₪.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל חלקית ואנמק.

סעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 קובע חזקה לפיה רואים בעלי רכב כמבצעי העבירה והטוען אחרת - עליו מוטל נטל ההוכחה:

"27ב. (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו."

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982 (להלן: "החסד"פ") קובע:

"229. (א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה; החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להישפט;"

אם כך, על המבקש הייתה מוטלת החובה לשלם את הדו"חות או לחילופין, להגיש בקשה להסב את הדו"חות על שם הרוכש תוך 90 יום מיום ההמצאה.

משלא הגיש בקשה תוך 90 יום מיום ביצוע ההמצאה, תחול החזקה הקבועה בסעיף 27 ב לפקודת התעבורה לצד הוראת סעיף 229 (ח2) לחסד"פ, הקובע כי במידה ולא הוגשה בקשה להישפט במועדים הקצובים בחוק, יראו את הנאשם כמי שהורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס.

המבקש אמנם הציג מסמכים מהם עולה כי החל מיום 20.5.96 עבר הרכב לחזקת הרוכש, אולם אישר כי הבעלות ברכב לא הועברה. את טענתו לפיה כשנודע לו אודות הדו"חות פנה למשיבה (אם בעיריה ואם בחברת הגביה) יחד עם הרוכש, שמסר לה שיקים לתשלום חובו בגין הדו"חות, לא תמך המבקש בראיות.

לאור כל האמור, בהתחשב במסמכים מהם עולה כי הדו"חות אכן ניתנו לרכב, שעה שהחזיק בו מר אבו ובחלוף שנים כה רבות במהלכן לא נקט המבקש פעולות בעניין הדו"חות, הריני מורה כי המבקש ישלם למשיבה את סכום הקנסות המקוריים בלבד – 420 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ד, 06 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.