לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 27.9.12 בירושלים.

1. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 4669850 (להלן: "רכב התובע").
2. הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב משאית מ.ר. 4518868 (להלן: "המשאית"). הנתבעת 2 היתה במועדים הרלבנטיים מבטחת המשאית.
3. מוסכם בין הצדדים כי ביום 27.9.12 אירעה התנגשות בין החזית הקדמית של רכב התובע לבין צדה השמאלי קדמי של המשאית. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות ובשאלת הכיסוי הביטוחי.
4. גרסת התובע הינה כי נסע במורד כביש דו מסלולי בנתיב השמאלי. המשאית, אשר נסעה בנתיב הימני, ביצעה פניית פרסה שמאלה, מבלי שהנתבע עצר את רכבו קודם לכן ומבלי שבדק כי הדרך פנויה והתובע אשר לא הספיק לבלום את רכבו פגע במשאית.
5. בכתב הגנתם הציגו הנתבעים גרסה שונה באשר לאופן התרחשות התאונה. לגרסתם, המשאית הגיעה לצומת בו מותר לבצע פניית פרסה ולאחר שנהג המשאית וידא כי אין רכב בסמוך לו, החל בביצוע הפנייה. לאחר שהמשאית היתה כולה בנתיב הנגדי, הגיע רכב התובע במהירות גבוהה מאוד, סטה שמאלה תוך שהוא עולה על אי תנועה, חצה את הכביש לנתיב הנגדי ופגע במשאית אשר היתה כולה בנתיב הנגדי.
6. בהמשך, טענה הנתבעת 2 כי הנתבע 1 נהג ללא רשיון נהיגה תקף במועד התאונה.

דיון והכרעה

1. אדון תחילה בשאלת האחריות לתאונה. הנתבע 1, לא התייצב לאף אחד מן הדיונים ולא מסר גרסה באשר לאופן התרחשות התאונה.
2. כנגד הנתבע 1 הוגש כתב אישום בגין התאונה נשוא התביעה (פ"ל 2430-10-12), בו יוחסה לו עבירה של ביצוע פניית פרסה שלא בבטחה, תוך ביצוע נסיעה רצופה מהנתיב הימני, מבלי תשומת לבו לדרך. הנתבע 1 הודה בעבירה המיוחסת לו בתב האישום וביום 9.12.12 הורשע בעבירה זו על-פי הודאתו.
3. בנסיבות אלה, בהן הנתבע 1 לא התייצב לדיון על מנת למסור גרסה באשר לאופן התרחשות התאונה, ומשהורשע בעבירה של ביצוע פניית פרסה בחוסר זהירות מהנתיב הימני, בגין האירוע נשוא התביעה, הרי שיש לקבוע כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו.
4. אעבור עתה לדון בשאת הכיסוי הביטוחי.
5. ראשית, יצוין, כי בכתב ההגנה לא טענה הנתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי. אף בדיון הראשון שהתקיים ביום 23.12.13, אליו לא התייצב הנתבע 1, ביקשה הנתבעת 2 ביקשה לבדוק את נסיבות התאונה ולעיין בתיק המשטרה, אך לא טענה להעדר כיסוי ביטוחי. רק בדיון מיום 7.7.14 טענה הנתבעת 2 לראשונה, כי יש לה חשד כי הנתבע 1 נהג במועד התאונה ללא רשיון נהיגה בתוקף, ולפיכך ביקשה שהות לבדוק את שאלת הכיסוי הביטוחי.
6. רק ביום 11.11.14 הגישה הנתבעת 2 הודעה, בה טענה כי במועד הדיון נהג הנתבע 1 ללא רשיון נהיגה תקף. להודעתה צירפה הנתבעת 2 את תיק המשטרה, את הכרעת הדין וגזר הדין מיום 9.12.12, לפיהם הורשע הנתבע 1 בעבירה נשוא התאונה, וכן שאילתא ממשרד הרישוי ממנה עולה כי ביום 26.1.11 נפסל הנתבע 1 מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך חודשיים ימים.
7. כידוע, הנטל להוכיח טענה של העדר כיסוי ביטוחי, כלומר שבמועד התאונה נהג הנתבע 1 ללא רשיון נהיגה תקף, מוטל על המבטחת. בנסיבות העניין, אין בראיות שצירפה הנתבעת 2 כדי להוכיח טענה זו.
8. כך, הנתבעת 2 הגישה את הכרעת הדין מיום 9.12.12, בגדרה הורשע הנתבע על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן ובין היתר בעבירות בגין התאונה נשוא התביעה.
9. ואולם, מעיון בכתב האישום המתוקן עולה כי העבירות שיוחסו לנאשם הן נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף ביום 14.10.12, וזאת לאחר שביום 10.10.12 נפסל הנאשם מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 60 יום. כן יוחסה לנאשם עבירה של ביצוע פניית פרסה שלא בבטחה בנסיעה רצופה מהנתיב הימני ביום 27.9.12 (היינו בתאונה נשוא תביעה זו).
10. מכתב האישום שהוגש נגד הנתבע 1 עולה, כי הנתבע 1 נפסל מלהחזיק ברשיון נהיגה ביום 10.10.12, היינו לאחר המועד בו אירעה התאונה נשוא התביעה, וכי ביום 27.9.12 עדיין היה רשיונו בתוקף, שאם לא כן היה מואשם אף בנהיגה ללא רשיון גם ביום 27.9.12.
11. הנתבעת 2 טוענת, כי רשיונו של הנתבע 1 נשלל ביום 26.1.11 למשך חודשיים ואולם הואיל והנתבע 1 לא הפקיד את רשיונו, הרי ששלילת רשיונו לא פסקה. ואולם, מן המסמך שהוצג לא ניתן ללמוד האם בוצעה הפקדה של רשיון הנהיגה או לא, ומכל מקום, הדברים אינם עולים בקנה אחד עם כתב האישום שהוגש כנגד הנתבע 1, בו לא יוחסה לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה במועד התאונה, כי אם רק החל מיום 10.10.12.
12. עוד יצוין, כי רכבו של הנתבע 1 היה מבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת 2 וכי האחרונה פיצתה את הנתבע 1 על מלוא נזקיו בגין התאונה, מה שמעלה ספק לעניין הטענה של העדר כיסוי ביטוחי.
13. לאור האמור, אני קובעת כי אין בראיות שהוצגו לפני כדי להוכיח את טענת הנתבעת 2, כי במועד התאונה נהג הנתבע 1 ללא רשיון נהיגה, ועל כן אני דוחה את טענת העדר הכיסוי הביטוחי.
14. בעקבות התאונה נגרמו לתובע הנזקים הבאים: רכב התובע הוכרז כאובדן מוחלט וערכו בניכוי שרידים הוערך בסכום של 30,031 ₪, בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. כן נשא התובע בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 750 ₪. מכאן, שסך נזקי התובע בגין התאונה הינם בסכום של 30,781 ₪.
15. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 30,781 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27.9.12 ועד התשלום בפועל. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסכום של 1,800 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ה, 26 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.