התובע, יליד 1965 עותר בתביעה שבפניי לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף, שלפי טענתו, נגרמו לו

באירוע תאונתי מיום 22.10.10 . בד בבד עם הגשת התביעה עתר התובע למינוי של מומחה

רפואי. בתגובת הנתבעת לבקשה למינוי מומחה וכן בבקשה נפרדת ומפורטת מיום 30.9.13, ביקשה הנתבעת לפסול מסמך שכותרתו "בדיקת הערכה תפקודית ממוחשבת – סיכום" ולא להעבירו למומחה בטענה שהמסמך הינו בבחינת חוות דעת פרטית לכל דבר ועניין, הנערכה על ידי מר מייקאל מרגראף מ"מרפאת אבחון ושיקום", שכלל לא ברורה הכשרתו, וכי המדובר בבדיקה שאינה מקובלת על ידי קהילת מומחי עמוד השדרה לקביעת נכות ולמעשה מדובר בבדיקה סובייקטיבית שאינה יכולה להוות בסיס לקביעת נכות.

תגובת התובע נתבקשה ונתקבלה. כן נתקבלה תשובת הנתבעת לתגובת התובע. התובע טוען, כי מדובר בבדיקת הערכה תפקודית ממוחשבת שערך במרפאת אבחון ושיקום של מייקל מורגרף, וכי ישנם מומחים מטעם בית המשפט המפנים לבדיקה כאמור כבדיקת עזר לחוות דעת. עוד מוסיף התובע, כי בדיקה זו, על פי עדותו של ד"ר מוזס, מומחה בעל שם בתחום האורטופדיה, היא בדיקה הבודקת באופן אובייקטיבי בעזרת מכשירים את טווחי התנועה האמיתיים ואת שיתוף הפעולה של הנבדק בצורה אובייקטיבית ביותר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה לפסילת המסמך להתקבל. סעיף 8 )א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים )מומחים( , התשמ"ז 1986 קובע כדלקמן : –

"... ימציא הנפגע למומחה וכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים הרפואיים בדבר הטיפול

הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".

כב' השופט ריבלין בספרו "תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים",,מהדורה שלישית, גדין

הוצאה לאור, תש"ס 1999 אומר את הדברים הבאים לעניין זה: –

"חרף הלשון הברורה, לכאורה, של ההוראה הכלולה בתקנה 8 הנ"ל, קו הגבול שבין המותר

והאסור בהמצאה למומחה אינו ברור והצורך להביא בפני המומחה שנתמנה נתונים חיוניים

מחייב לעתים הגמשה ביישום ההוראה. כך למשל במקרים בהם המומחה הרפואי הוא

מומחה בתחום הפסיכיאטרי הנדרש ברגיל למידע נרחב אודות הנבדק, מידע שאינו דווקא

בתחום "הטיפול הרפואי שניתן לו" או "בדבר הבדיקות שנבדק"...

על בית המשפט לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת, אם האבחנות

וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול, והשניה, אם ועד

כמה עשויות האבחנות וההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על

חוות דעתו".

עיינתי במסמך נשוא הבקשה ואני בדעה כי המדובר הוא במסמך בעל מאפיינים ברורים של חוות דעת רפואית, כאשר גם איננו יודעים מהם מקצועו והכשרתו של כותב המסך ועורך הבדיקה. אין המדובר הוא במקרה של בדיקה בתחום הנפש, שאז בית המשפט יגלה גמישות מסויימת, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון. אין המדובר הוא במסמך שעניינו טיפול רפואי שקיבל התובע או תוצאות של בדיקה גרידא. המסמך כולל נתונים של בדיקות שונות שנעשו תוך השוואתן לנורמות כאלה או אחרות. בסוף המסמך מופיעות מסקנות המהוות באופן מובהק בבחינת חוות דעת: נקבע טווח תנועה מתחת לנורמה, טווח תנועה לא סימטרי, חולשה בשרירים, חווי דעה כי הממצאים מתאימים לפגיעה מסוג "צליפת שוט", חווי דעה לגבי נכות בשיעור 36% נכות בינונית, כוח בין האצבעות חלש מהנורמה, צורך בתכנית שיקומית דינאמית להגדלת טווחי תנועה ועוד.

לאור זאת, אינני מתיר הצגת המסמך למומחה ואין צורך להכריע בשאלה אם המדובר הוא בבדיקה מקובלת אם לאו. למותר לציין כי אם המומחה ימצא לנכון להיזקק לבדיקות כאלה או אחרות לצורך מתן חוות דעתו, הרי הוא יידע לדרוש זאת מן התובעת.

לאור כל האמור לעיל, לא יועבר המשמך למומחה.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.