רקע כללי;

1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 28/9/11.

2. לטענת התובע, כמפורט בכתב התביעה, ביום 28/9/11, בשעה 20:30 לערך, נפגע על ידי רכב מסוג מאזדה 3, צבע לבן, אשר נסע באותה שעה בכביש הראשי בטמרה, ובעטיה של התאונה, נגרמו לתובע נזקי גוף, בכל חלקי גופו ובעיקר בגפיים, רגל ימין, יד ימין וראש.

3. עוד עולה מכתב התביעה (סעיף 5 א'), שהתובע הובהל לבית החולים נהריה(בטעות נרשם בית חולים צפת), שם אובחן כסובל משפשוף ותפליט דמי בברך ימין ובצילום אובחן שבר טיבה האחורית עם תזוזה מינימלית וכן אובחן שבר ברדיוס המרוחק בשורש כף יד ימין.

4. התובע אושפז מיום התאונה עד יום 4/10/11. לאחר שטופל, שוחרר לביתו בהוראה להליכה עם קביים ללא דריכה. לאחר הסרת הגבס טופל בפיזיותרפיה, השתמש במגן ברך ושהה במעקב אורתופדי הן בבית חולים נהריה והן במסגרת קופת חולים לאומית, בשל הגבלה בתנועת הברך וסימני פגיעה ביציבות הברך.

5. מומחה בית המשפט קבע שלתובע נותרו 10% נכות, בשל הפגיעה בברך ימין.

6. לטענת התובע, הנזק נגרם לו עקב פגיעת רכב לא מזוהה, בבחינת תאונת פגע וברח, שגרמה לפציעתו. משכך, הופנתה התביעה כלפי הנתבעת, קרנית, בהתאם לסעיף 12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

7. מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן אחיו, כעד מטעמו ואילו מטעם הנתבעת העיד חוקר מטעמה.

גרסת התביעה- עדות יחידה

8. התובע ציין בתצהירו, כי במועד התאונה, בשעה 20:30 לערך, ישב עם אחיו (העד מטעמו), קיבל שיחת טלפון מאדם שהתקשר אליו להתעניין בחלק מרכב, מיד קם והלך לצד השני של הכביש, מקום שבו נמצאים רכבים משומשים שבבעלותו, עבר את הכביש ובדק אם קיים אותו חלק. לאחר מכן, חזר לצד השני, הבחין ברכב מסוג מאזדה 3 בצבע לבן, מצד ימין, עובר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, חזר בחזרה, אך לא הספיק לחזור והרכב פגע בו וברח מהמקום. התובע המשיך וציין בסעיף 2 לתצהירו, שנותר על הכביש, צעק לאחיו, שהגיע לזירת התאונה, אחיו הסיעו למוקד רפואי חיאת בטמרה, שם טופל טיפול ראשוני והופנה לבית החולים.

9. התובע מאשר, בעדותו בפני והן בגרסתו שנמסרה במשטרה (שלגביה אתייחס בהמשך), שאחיו לא ראה את התאונה וגם אין עדים לתאונה. במצב דברים זה, עסקינן בעדות יחידה, אשר חלים עליה כללים שבסעיף 54 לפקודת הראיות; בבוא בית המשפט לקבל עדות יחידה עליו להיות משוכנע שאכן יש להאמין לתובע שהתאונה התרחשה על פי המתואר על ידו, ולאחריה על בית המשפט ליישם את הכלל שבסעיף 54 לפקודת הראיות.

10. לאחר ששמעתי את התובע ועדיו אני קובע, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו. עדותו, שלא הותירה רושם מהימן, בשל סתירות פנימיות וחיצוניות, ובשל העדר חיזוקים לגרסה זו, אין לקבל עדותו כעדות יחידה ודין התביעה להידחות.

סתירות באשר לאירועים שלאחר התאונה;

11. התאונה התרחשה בין השעות 20:00-20:30, על פי האמור בתצהירו, אחיו הוביל אותו ישר, מזירת התאונה למוקד הרפואי חיאן בעיר טמרה, שמרוחק כ- 6 דקות נסיעה ממקום התאונה (עמ' 7 ש' 16 לפרו'). הדבר אינו עולה בקנה אחד עם המסמך הרפואי של המוקד הרפואי חיאן ( מוצג נ/6) , אשר מציין, כי שעת הטיפול הינה 22:00.

מוצג נ/6 , מציין בצורה מפורשת, שלדברי התובע, נחבל כשעה וחצי לפני הגעתו למוקד, דבר שאינו הולם ו/או עולה בקנה אחד עם עדותו עצמו ועדות אחיו, שמיד לאחר התאונה, הובהל על ידי אחיו למוקד הרפואי חיאן. הניסיון להסביר את הסתירה ביחס לפנייה לקבלת טיפול רפואי, אינו משכנע ולא בא זכרו כלל ועיקר בתצהיר. לראשונה נטען, כי היה תור בחיאן של שעה וחצי!! . הגרסה לפיה נפגע כשעה וחצי לפני הגעתו נמסרה מפיו ישירות לד"ר יאסין פאיז, אשר דובר את השפה ולא היו חסמים תקשורתיים כלל ועיקר והדברים נרשמו מפי התובע . גרסתו לפיה הועבר מיד לטיפול רפואי , מופיעה הן בתצהירו והן בהודעתו במשטרה (ש' 7 ל- נ/8 ) וגם מעדות האח עמד 13 לפרוטוקול.

12. מדובר בתאונת פגע וברח שגרמה לפגיעה קשה, התובע לא זימן משטרה. התובע לא פנה למשטרה מיד עם התאונה ועשה זאת רק ביום 25/10/11, בחלוף כחודש ימים מיום הפגיעה. היה מצופה מאדם שנפגע פגיעה קשה בתאונה המוגדרת "פגע וברח" יפנה למשטרה באותו מעמד או בסמוך לכך , או לזמן את המשטרה על אתר ואף לזמן אמבולנס כדי להוביל את אחיו ממקום התאונה לבית החולים , אך לא להמתין שעה וחצי עם שני שברים(ברך ושורש יד ימין) ולאחר מכן לפנות לקבלת טיפול רפואי ראשוני. אי עירוב המשטרה, בנסיבות של תאונת "פגע וברח" מכרסמת במהימנות גרסת התביעה.

תמוה בעיני שמצא בחלוף חודש ימים לפנות בהודעה למשטרה לצורך קבלת אישור משטרה! ולא מצא לנכון לזמן משטרה על אתר כדי לחקור את האירוע.

13. התהיות מתגברות כאשר התובע בחלוף חודש ימים מצא לנכון לציין בהודעתו במשטרה את סוג הרכב ואת צבעו מבלי לציין זאת קודם לכן ומבלי להבחין בזהות הנהג, וכאשר בחר לא להתלונן במשטרה מיד עם האירוע הנטען.

תהיות ביחס למנגנון התאונה והפגיעות;

14. התובע ציין, כי הוא נפגע גם בראשו עם סימני דם (עמ' 8 ש' 4), אך מכל המסמכים הרפואיים, בפרט המסמך הרפואי של חיאן ( נ/6) /או במסמך הרפואי של חדר המיון (נ/7) , אין זכר לכל פגיעה וברפט נרשם בדוח חדר מיון, באשר לראש: "סימטרי, במישוש ללא גושים או רגישות" ולא הוזכר כל פגיעה בראש לא קלה ולא שפשופים, בדומה למצוין בדו"ח גליון חדר המיון ביחס לשפשופים וסימנים אחרים ביתר חלקי הגוף כמפורט באותו גליון חדר מיון.

15. גם מנגנון הפגיעה גם הוא מעלה תהיות וסתירות. בהודעתו במשטרה מציין שרכב שהגיע מצד ימין, שנסע לאט, עבר מנתיב ימני לשמאלי, ולא הספיק לחזור והרכב פגע בו. לתאונה, כאמור לעיל לא היו עדים על אף שמדובר בכביש ראשי, עסקים בשני צדדיו של הכביש, לא אחיו –העד, ולא עדים אחרים ראו את מנגנון הפגיעה, ו/או את הפגיעה כלל. התובע לא סיפר מדוע בחר כאשר רכב נוסע בנתיב הימני, החליט באותה עת לחצות את הכביש, ולא ברור על אף שהרכב נסע לאט כלשונו (שורה 3 ל- נ/8) , הכיצד לא הספיק לחזור ולהימנע מהתאונה.

סתירות ותהיות ביחס לאירועים שקדמו לתאונה;

16. לא הוכח בפני קיומה של השיחה הנטענת, אשר הובילה את התובע לחצות את הכביש על מנת לבדוק קיומו של החלק של הרכב מעבר לכביש. מועד התאונה ידוע, שעת התאונה ידועה, ובעידן של ימינו לקבל פלט שיחות נכנסות ויוצאות בשעה היעודה הוא דבר שאינו מצריך מאמץ מיוחד ודי לפנות לחברה המפעיל את הקו , כדי לאתר את אותה שיחה. הסבריו של התובע, בעניין איתור השיחה הנכנסת, מוסיפים רושם שלילי לעדותו, כאשר התחיל לספר כי יש לו 4 קוים ואינו זוכר באיזה מהם בוצעה השיחה, והדבר מכרסם עוד בעדותו של התובע בנקודה זו.

17. התובע סיפר על הצורך בעקבות אותה שיחה ( כאמור לא הוכח קיומה) , לחצות את הכביש הראשי של העיר טמרה, שעה שטוען כי רכבים נוספים ששייכים לעסקו מאוחסנים בצד השני.

לא הוכח שעסקו של התובע משתרע בשני צדדיו של הכביש הראשי. לא הוכח בפניי כי רכבים מטעמו חנו בצד השני, ואין זה סביר כי עסקו של התובע הוא בצד אחד והמשך עסקו נמצא בצד השני של הכביש ושם פזורים רכבים שבבעלותו והמשמשים לצורכי פירוק.

17. לא הוכח שבאותה עת היה ברשותו רכב מסוג קבילר, ולא הוכח שהרכב היה מיועד לפירוק , וקיבל את הרכב ימים לפני התאונה. נתונים אלו הם בידיעתו הבלעדית של התובע , המסמכים נמצאים ברשותו, והיה באפשרותו, תוך מאמץ ראייתי קל, להוכיח את קיומה של השיחה, ואת הימצאות החלק הנדרש ברכבים שנמצאים בשליטתו.

עדות האח;

18. האח, לא ראה את התאונה ועדותו אינה יכולה לסייע בנדון. עדותו ביחס לאירועים שקדמו לתאונה ולאירועים שהתרחשו לאחר מכן, גם היא זכתה להתייחסות , לעיל, ואין בעדות זו, השלובה באינטרס מובהק, מחזקת את עדות התובע כלל ועיקר. לא ברור מדוע הגיע לעסקו של התובע בשעה זו, מה עשות שניהם בעסק ומה שעות הפעילות הרגילה של העסק. הנסיבות ובפרט העברתו למרכז הרפואי חיאן ושעת התאונה, גם עדות האח הינה עדות שלא מותירה רשום חיובי כלל ועיקר.

סיכומו של דבר;

18. סיכומו של דבר, שקלול הראיות שפורטו לעיל, הוביל אותי למסקנה כי משקלן המצטבר של הסתירות והתהיות שהתגלו בגרסת התובע לגבי הנסיבות שקדמו לאירוע התאונה הנטענת, המסתמכות על עדותו של התובע כעדות יחידה על כל המשתמע מכך, וכן הסתירות והתמיהות שהתגלו בגרסת התובע לגבי נסיבות שאירעו לאחר אירוע התאונה הנטען, הוביל אותי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל הראיה הרובץ לפתחו במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות) ולא הוכיח כי נפגע על ידי רכב שברח מן המקום, ועקב כך נחה דעתי לדחות את התביעה.

19. מאחר ומדובר בעדות יחידה של בעל דין, עדותו שלא הותירה רושם מהימן ואמין , מלאה סתירות, ללא סיוע בראיות שהונחו בפניי, ועל כן אני קובע כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו כדי להוכיח שאכן נפגע על ידי רכב שאינו מזוהה.

19. על כן, דין התביעה להידחות.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאותיה בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, ו' אלול תשע"ו, 09 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.