בפני בקשה להורות על הוצאת חוות הדעת שהוגשה על ידי הנתבעים בשל הרחבת חזית.

ברקע לבקשה תביעה על סך של 806,613 ₪ שהגישה המבקשת כנגד המשיבים לפינויים מנכס אשר לטענת המבקשת שייך לה והמשיבים עושים בו שימוש ולקבלת דמי שימוש ותשלומי מיסים בגין תקופת השימוש בנכס. הנכס הינו משרד בשטח של 43 מ"ר (להלן: "המשרד") המצוי בצדה של יחידה המוחזקת על ידי משיבה 1 (להלן: "השטח העיקרי") וכן מחסן בשטח של 30 מ"ר.

בפי המשיבים טענות רבות כנגד התביעה שאינן רלוונטיות לבקשה זו. הטענה הנדרשת לשם ההכרעה בבקשה זו הינה טענת קיזוז שהעלו הנתבעים לפיה הם זכאים לקזז סך של 821,586 ₪ בגין השקעתם הכספית במשרדים, היינו המשרד והשטח העיקרי.

בתשובה לטענה זו טענה המבקשת כי המשיבים לא הוכיחו אלו הוצאות מבין מכלול ההוצאות שפורטו מתייחסים למשרד ואלו לשטח העיקרי הצמוד למשרד והמוחזק על ידי המשיבים.

משכך, המשיבים הצטיידו בחוות דעתו של המהנדס לאוניד שלמוביץ אשר ציין בראשיתה כי נתבקש לחוות דעתו בשאלה מדוע לא ניתן "להפריד" (כך בחוות הדעת) מהשטח הכולל המוחזק על ידי המשיבים בסך של 250 מ"ר את יחידת המשרד בשטח של 43 מ"ר מבלי לגרום נזק כבד למשיבים. בין מסקנותיו ציין כי עלות ההשקעה במשרד לפי השטח היחסי ביחס לכלל השטח הינה סך של 180,904 ₪. כן ציין כי יהיה צורך לבצע בשטח העיקרי (היינו מבלי המשרד) תכנון וחלוקה מחדש והוא העריך את עלותן של עבודות אלו אומדן ראשוני בסך של 951,904 ₪.

לטענת המבקשת הסוגיה אליה נדרש המומחה, לדבריו בחוות דעתו, היינו חוסר היכולת להפריד את המשרד מהשטח העיקרי מבלי לגרום לנזקים כבדים, אינה נזכרת בכתבי הטענות והיא הועלתה לראשונה במסגרת חוות הדעת. בנסיבות אלו נטען מדובר בהרחבת חזית אסורה ויש להורות על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט.

בתגובה טענו המשיבים כי המבקשת היא זו שכאמור, העלתה טענה במסגרת תצהיר של העד מטעמה (מר עופר גפני) כי המשיבים לא הוכיחו את מקור ההוצאות שהוצאו על ידם ואלו מהן יש לייחס למשרד, דבר הנדרש במיוחד נוכח היחס בין המשרד בשטח של 43 מ"ר ליתרת השטח המוחזק על ידי המשיבים (השטח העיקרי) המגיע לכדי 207 מ"ר. המבקשת היא זו שהעלתה בתצהיר האמור את הטענה כי על המשיבים היה מוטל לציין איזה חלק מההוצאות הוצאו לצורך שיפוץ המשרד ואיזה לשטח העיקרי, וחוות הדעת נועדה בדיוק לצורך זה.

בתשובה שבה המבקשת וטענה כי אין קשר בין טענת הקיזוז שנטענה בכתב ההגנה לבין הטענה החדשה בדבר העדר יכולת להפריד בין המשרד לשטח העיקרי.

אכן, הכלל הוא כי בעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלקות כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי הטענות או אם הצד שכנגד נתן הסכמתו לכך, במפורש או מכללא (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003)).

במקרה זה, הצדק עם המבקשת שהטענה שהועלתה בחוות הדעת לפיה אם יחולק השטח והמשרד יעבור לידי המבקשת, ההשקעה בשטח כולו (207 מ"ר + 43 מ"ר) תרד לטמיון היא טענה שונה לחלוטין מטענת הקיזוז שנטענה שעניינה שיפוי המשיבות בגין הוצאות שהוציאו עבור המשרד (בשטח של 43 מ"ר), ושרק אליה התכוון מר גפני בתצהירו. טענת הקיזוז עניינה בהיקף ההוצאות שהמשיבים הוציאו בעבר לשם שיפוץ המשרד (43 מ"ר) בעוד חוות הדעת מתייחסת להוצאות שידרשו המשיבים להוציא בעתיד עבור השטח העיקרי (207 מ"ר) במידה והם יאלצו להפרידו מהמשרד. נהיר, כי מדובר בטענות שונות, והטענה האחרונה הינה טענה שלא הועלתה בכתבי הטענות והיא מהווה שינוי חזית ויש לדחותה.

ההתייחסות היחידה בחוות הדעת לטענה שבמחלוקת שנטענה בכתבי הטענות, היינו טענת הקיזוז, היא בסעיף 1 למסקנות חוות הדעת. במסגרת זו יוחסו כלל ההוצאות ביחס שווה לגודלם של השטחים (43:207). אכן, המומחה הציג את השאלה שהועמדה לבחינתו כשאלת השפעת ההפרדה על השטח העיקרי, שהיא שאלה שאין לשומעה בשל היותה הרחבת חזית כאמור, ואולם בכך אין כדי לפסול את סעיף 1 למסקנות העוסק בשאלה אחרת, השנויה במחלוקת בכתבי הטענות. אכן, לדרך החלוקה של המומחה אין הנמקה, אך בעניין זה מדובר בשאלת המשקל שיש לייחס לחוות דעתו ואין להורות על מחיקת סעיף זה.

התוצאה היא אפוא כי יש למחוק מחוות הדעת את כלל מסקנות המומחה נוכח היותן שינוי חזית, מלבד סעיף 1 למסקנות.

נוכח התוצאה, המשיבים ישאו בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ו, 26 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.