לפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר והתנגדות לביצוע שטר בסכום של 200,000 ₪, זמן פרעון 20.1.13, אשר הוגש לביצוע בתיק הוצל"פ מספר 2201438134.

המועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 24.3.13 ובפועל הוגשו הבקשה להארכת מועד וההתנגדות ביום 16.6.13.

לעניין הארכת המועד, טוען המבקש, כי לא קיבל את האזהרה במועד. נודע לו על קיומו של תיק ההוצאה לפועל ביום 6.5.13 ולכן ההתנגדות מוגשת במועד. המבקש טוען, כי האזהרה לא נמסרה בכתובתו הרשומה במשרד הפנים או בכתובת מגוריו בפועל וככל הנראה, הוחתם על מסמכי האזהרה בעת שחתם לב"כ המשיב על קבלת כתבי בי דין בעניין אחר.

בעניינה של הבקשה להארכת מועד אומר כבר עתה, כי הגם שהמבקש טוען, כי לא קיבל את האזהרה, הרי שאינו יכול לטעון, כי ההתנגדות מוגשת במועד, שכן גם ביחס למועד בו נודע לו על קיומו של תיק ההוצאה לפועל, הרי שההתנגדות מוגשת באיחור, בחלוף למעלה מחודש ימים מהמועד שבו נודע למבקש על קיומו של תיק ההוצאה לפועל.

לגופו של עניין טוען המבקש, כי השיק נשוא ההתנגדות ניתן בקשר עם הלוואה אותה נטל מאת המשיב, בריבית של 10% לחודש. בשל הריבית הגבוהה, לא יכול היה המבקש לעמוד בתשלומי ההלוואה ונחתם עמו הסכם הלוואה נוסף, שיק נשוא ההתנגדות ניתן במסגרתו.

היות ומדובר בהלוואה חוץ בנקאית, שלגביה תנאי ההלוואה חורגים מהוראות החוק, עותר המבקש להעמיד את הסכם ההלוואה לבחינתו של בית המשפט.

הבקשה הועברה לתגובת המשיב, אשר טען, כי המבקש לווה ממנו סכומים גבוהים יותר מסכום השיק ואף משכן נכס כנגד קבלת ההלוואה. המבקש אף סמך ידיו על הסכם ההלוואה ממנו עולה, כי שיעור הריבית הנקוב בה אינו מנוגד להוראות החוק.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

המבקש אמנם לא הצביע על טעם מיוחד להארכת המועד, אלא שלכאורה, על פי טענת המבקש, חלות על המקרה דנן הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג -1993.

בהתאם להוראות החוק, על המלווה לצרף לבקשת הביצוע את הסכם ההלוואה וכן לפרט את תנאיה, דבר שלא נעשה.

המשיב אמנם ביקש לתקן את העניין בתגובתו, אלא שאיני יכולה לומר, כי יש בתגובה כדי לסתור את טענות המבקש לעניין שיעור הריבית, זאת כאשר הסכם ההלוואה מציין מפורשות, כי הוא כולל גם הלוואה קודמת והלא, זוהי ההלוואה אליה התייחס המבקש בבקשתו.

אין כל התייחסות של המשיב בתגובתו לעניין תנאי ההלוואה עד למועד חתימת ההסכם.

היות שכך, ממילא מחובתו של בית המשפט לבדוק את תנאי ההלוואה, בין אם הוגשה התנגדות לבצוע ובין אם לאו, זאת לאחר שראש ההוצאה לפועל מעביר העניין לבחינת בית המשפט.

לפיכך, המבקש הצביע על נימוקים המצדיקים בחינת ההלוואה על ידי בית המשפט ומכאן, נכון יהיה להאריך המועד להגשת ההתנגדות ולקבל ההתנגדות.

אציין, כי במקרה רגיל, לאור העדר הפירוט שניתן על ידי המבקש בנוגע לתשלומים ששילם על חשבון ההלוואה, היה מקום לחייב את המבקש בהפקדת ערבון כתנאי לקבלת ההתנגדות. אלא, שבמקרה דנן, המשיב עצמו כשל בעת שלא נתן פירוט מתאים בעת הגשת בקשת הביצוע ומכאן, לא נכון יהיה לחייב המבקש בהפקדת ערבון.

סוף דבר, אני מאריכה המועד להגשת ההתנגדות ומקבלת ההתנגדות.

בשים לב לנימוקים המיוחדים שהביאו אותי להארכת המועד, אני מורה, כי מורה, כי הוצאות הבקשה בסכום של 2,000 ₪ יחולו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.