צד ג' עיריית עפולה

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית

1. הוגשה בפני תביעה כספית, שיבוב בגין תאונת דרכים שבו נגרם נזק לרכב.
2. התובעת הינה חברת ביטוח הרשומה ופועלת כחוק ישראל, אשר בכל הזמנים הרלוונטיים ביטחה רכב מסוג מרצדס מ.ר. 2299910 (להלן: "הרכב הנפגע") בפוליסת ביטוח מקיף מס' 103034972612.
3. הנתבעת 1' בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה הייתה הנהגת ו/או המחזיקה ברכב מ.ר 2550767 (להלן: "הרכב הפוגע").
4. הנתבעת 2' הינה חברת ביטוח שביטחה את הנתבעת 1'.
5. ביום 27.9.12 בשעה 09:00 לערך, עת עצר הרכב הנפגע בשיירת רכבים, פגע בו הרכב הפוגע מאחור. עקב התאונה נגרמו לרכב הנפגע נזקים כמפורט בחו"ד השמאי המצורפת לכתב התביעה על סך 30,892 ₪.
6. ביום 9/6/2014 הגישה הנתבעת הודעה כנגד עיריית עפולה (להלן: "צד ג'") בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לה בתאונת הדרכים נשוא דנא.
7. התובעת טוענת שנהגת הנתבעת 1' נהגה באופן רשלני, לא שמרה מרחק כדין ופגעה מאחור, נהגה בחוסר מיומנות, ובכך לא הצליחה להבחין ברכב התובעת ופגעה בו.
8. הנתבעות טוענות שאירוע התאונה התרחש בשל רשלנות צד ג', וזאת משום שרכבם נסע בנתיב נסיעתו כחוק, ואין לייחס לו כל רשלנות ורק לנוכח המפגע, החליק הרכב הפוגע מאחר והיו תמרים על הכביש וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.
9. הנתבעת טוענת שאין היא יודעת למה העירייה בחרה לא להשמיע עדים, זאת ועוד אין בידיה כל גרסה בכדי שתוכל לסתור את העדויות שהעידו בפני בית המשפט.
10. הנתבעת טוענת שהעירייה חבה חובת זהירות מושגית למשתמשים בדרך ובכבישים שבתחום שיפוטה. לכן עקב כמות אדירה של תמרים וגזם המצויים בשטח שיפוטה ובאחריותה של העירייה, מהווים מכשול ומפגע למשתמשים בדרך ומקיימים את האחריות המושגית והקונקרטית.
11. הנתבעת טוענת, שהמפגע מדבר בעד עצמו ומחייב הטלת חבות מלאה על צד ג'.
12. צד ג' טוען שהאירוע לא נגרם בשל מעשה ו/או מחדל כלשהו המיוחס לעירייה, או מי מטעמה. זאת ועוד, הטענות העובדתיות שמתוארות בכתב התביעה אינן מחילות את הכלל הדבר מדבר בעד עצמו.
13. כמו כן צד ג' טוען בנסיבות העניין מוטל על שולחת ההודעה נטל ההוכחה שהעירייה התרשלה.
14. צד ג' טוען ככל שנטען שהתאונה נגרמה עקב החלקה מאחר והיו תמרים, אין המדובר אלא בטענה שבאה בדיעבד.
15. צד ג' טוען שאין הנתבעת 1' דיווחה לחברת הביטוח שהחליקה מאחר ונמצאו תמרים על הכביש, ובעדותה לביהמ"ש העידה שהתאונה נגרמה עקב החלקה משום שהיו תמרים.
16. צד ג' טוען שגרסת הנתבעת 1 מלאה בסתירות, בטופס ההודעה טענה שרכב התובעת עצר בפתאומיות, ובעדותה בבית המשפט טענה שרכב התובעת נסע במהירות איטית.
17. עוד נטען על ידי צד ג', שהרכבים שעברו קודם לכן לא החליקו על עצי הדקל. כמו כן הנתבעת 1 לא הוכיחה הפרת חובת זהירות מצד העירייה. העירייה כן מודה שהיו עבודות גיזום באותו יום ועל זה אין מחלוקת, אך לא יצרה שום סיכון למשתמשים בדרך.
18. המחלוקת בין הנתבעת 1 לבין צד ג' באם התאונה אירעה עקב החלקה מאחור והיו תמרים או עקב נהיגה רשלנית מטעם הנתבעת 1 ?

עדויות הצדדים

1. מטעם התובעת העיד הנהג מר סונגרו ראובן, בעדותו טוען, עת נסע ברכבו הייתה שיירה של רכבים שעצרו באמצע הכביש כיוון שהייתה משאית עם מנוף שקטפה תמרים ועל כן נאלץ לעצור ולפתע רכב הנתבעת פגע בו מאחור.
2. מר סונגרו ראובן טוען שהכביש היה מלא בתמרים, כמו כן טוען שלפני התאונה לערך בעשרים מטר היה כיכר.
3. מטעם הנתבעות מעידה הנהגת אילנה אטיאס, טוענת לאחר שפנתה ימינה בכיכר וראתה רכב שעצר, התחילה להאט ולפתע הרגישה שרכבה לא עוצר ואין לה שליטה עליו, ולכן פגעה ברכב התובעת.
4. הנתבעת טוענת שהסתבר שהרכב לא עצר משום שהיו תמרים וגרם להחלקת הרכב. הנהגת טוענת לאחר הפגיעה ברכב התובעת, ירדה מהרכב בכדי שתחליף פרטים עם נהג התובעת, ועל כן הבחינה שרכבה החליק עקב תמרים שהיו על הכביש, כיוון שראתה תמרים מתחת לגלגל של הרכב.
5. הנהגת טוענת שהיא באה לאחר שפנתה ימינה בכיכר, ועל כן אין לטעון כנגדה כל טענה שבו הייתה במהירות, זאת ועוד רכבה מסחרי, לשימוש נכים לכן לא יאפשר לה לנהוג במהירות תוך טווח קצר.
6. מטעם הנתבעות העיד מר מתן דמרי, מעיד שחמתו יצרה קשר איתו על התאונה שהתרחשה. מתן טוען שהגיע למקום בזמן שבו חמתו מחליפים פרטים עם נהג התובעת, ושם לב שעל הכביש היו ערימות של תמרים ועצים ומייד הבין שהתאונה קרתה משום שרכב חמתו החליק על התמרים שהיו על הכביש.
7. דמרי טוען, מהסיבוב של הכיכר ועד לערימת התמרים "מקום התאונה", יש לערך שלושים מטרים.
8. עם תום חקירת העדים, הוחלט שיסכמו הצדדים טיעוניהם בכתב.

המסגרת המשפטית

1. ככלל, מקום שקיימת "צפיות טכנית" קיימת גם "צפיות נורמטיבית" והנחה היא מקום שהו ניתן לצפות את הנזק, קמה חובה לצפותו, אלא אם כן קיימים שיקולי מדיניות מיוחדים המצדיקים צמצום החובה (ר' ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 129).
2. הדיון מבחין בין סיכון סביר לסיכון בלתי סביר . רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת הזהירות כאמור, הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה ובאופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי סבירות סבירים כדי למנעו ( ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(1) 113: ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם פ"ד לח(1) 72, 77-76 ).
3. אין חולק בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית, של העירייה כמחזיקה ו/או כבעלים של מקרקעין. לאחריותו של בעלים ומחזיק, ראו: ע"א 635/74 מזי נ' קוקה קולה, פ"ד לא(1) 242 (1976); ע"א 780/76 מועלם נ' רשות הפיתוח, פ"ד לא(2) 630 (1977). חובת העירייה לפעול לגיזום העצים המצויים בשטחה נלמדת גם מסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], לפיו מחוייבת העירייה למנוע ולהסיר מכשולים ברחוב. נקודת המוצא היא, איפוא, קיומה של חובת זהירות מושגית של העירייה ביחס לנזקים הנגרמים בשל מפגעים ומטרדים המצויים בשטח המוחזק או הנשלט על ידה.
4. גדר המחלוקת הינו בשאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, היינו: האם בין המזיק הספציפי לניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש בפועל וכן בסוגיית הקשר הסיבתי המשפטי.
5. בהקשר של חובת הזהירות הקונקרטית, השאלה היא האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק, ואם התשובה לכך היא בחיוב, נשאל האם אדם סביר צריך היה כעניין שבמדיניות לצפות את התרחשותו של אותו נזק (ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטייה (לא פורסם, 4.1.2009) (להלן: "עניין טרויהפט); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 78 (2004).
6. כאשר עסקינן בשאלת הקשר הסיבתי המשפטי בעוולת הרשלנות: "נבחנת השאלה האם יש לראות במעשהו של התובע-הניזוק מעשה המנתק את הקשר הסיבתי עקב היותו בלתי-צפוי. כך נקבע, כי מעשה בלתי צפוי שכזה מביא למצב בו "אשמו של אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק", כפי שנקבע בסעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). השאלה המרכזית איננה כוונתו של האחר, עושה המעשה, אלא השאלה האם היה על המזיק-הנתבע לצפות את אותו מעשה (ראו ע"א 7021/99 עיזבון המנוח שלומי ויצמן ז"ל נ' בן-ציון סלע, פ"ד נו(1) 822, 830; ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (להלן: פרשת ועקנין), 146-147 והאסמכתאות שם)." ראו: ע"א 3139/05 כלפון נווה ארזים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בהרצליה (לא פורסם, 31.1.2008).

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את חומר הראיות שבא בפני, ולאחר שצפיתי בתמונות שהוצגו בפני, אני סבור כי יש לחלק את האחריות בין הנתבעת לבין צד ג' , כך שצד ג' אחראית בשיעור של 60% ואילו הנתבעת בשיעור של 40%.
2. הן על פי התמונות והן על פי עדויות הצדדים היו מפוזרים תמרים רבים על הכביש עקב עבודות גיזום שבוצע ע"י מ מטעמה של צד ג'.
3. עדותה של הנתבעת לפיה החליקה על התמרים שהיו מפוזרים על הרצפה לא נסתרה על ידי צד ג' אשר לא הביאה כל עדות נגדית . צד ג' לא הביאה עדות כלשהו לגבי השאלה האם היו שלטים במקום, האם בוצע ניקוי של הכביש או חסימה , האם היה פקח במקום התאונה ואם מוניות נוספות החליקו על התמרים.
4. לפיכך אין לי אלא לקבוע על פי עדות הנתבעת כי רכבה החליק על התמרים והחלקה הייתה עקב אי נקיטת אמצעי זהירות מספיקים על ידי צד ג'.
5. יחד עם זאת אני סבור כי לנהגת הנתבעת רשלנות תורמת שכן הנתבעת לא נדרשה לבצע בלימת פתע וזאת בניגוד לדיווחה לחברת הביטוח , הגיזום נעשה ביום כאשר הראות טובה והנהגת לא שמה ליבה לתנאי הדרך ולמנוף שביצע את הגיזום ולא התאימה את מהירות נסיעתה או לא בלמה במקצועיות על מנת להימנע מהחלקה .
6. לאור האמור הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 30,892 שח צמוד מיום 30/6/13 בצירוף אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 11.8% ושכר העד כפי שנפסק.
7. הודעת צד ג' מתקבלת בחלקה וצד ג' תשלם לנתבעות סך של 18,535 ₪ צמוד מיום 30/6/13 בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 17.7% , אגרה כפי ששולמה ושכר העד כפי שנפסק.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ה, 25 מאי 2015, בהעדר הצדדים.