זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ ברטהולץ, אשר ניתנה בתאריך 21/04/13, במסגרת תיק הוצל"פ 10-01187-94-3.

ההחלטה הנ"ל ניתנה בעניין בקשת המבקש להכריזו כחייב מוגבל באמצעים, ולמתן צו חיוב בתשלומים.

בהחלטתה קבעה כב' הרשמת, כי הבקשה תידון לאחר שיופקד סך של 3,000 ₪.

בהחלטתה, ציינה כב' הרשמת, בין היתר, כי זוהי בקשת איחוד שניה, לאחר שהאיחוד הראשון פוזר בעקבות צבירת פיגורים, כי החייב לא הציג דפי חשבון בנק, וכן לא צורפו 6 תלושי שכר אחרונים מעבודתה של אשתו כשכירה, אלא אך תלוש שכר אחד בלבד.

בעקבות כך, הוצגו דפי חשבון בנק, אך לאחר שכב' הרשמת בחנה אותם, ומצאה, כי קיימת הוראת קבע לחסכון בסך 800 ₪, והוראת קבע לביטוחים על סך 700 ₪, קבעה שאין מקום לשינוי בהחלטתה הנ"ל.

גם בקשה לעיון חוזר נדחתה בהחלטתה מ-16/05/13, לאחר שלא נמצא טעם לכך.

המבקש מלין על כך שמצבו הכלכלי הקשה אינו מאפשר לו עמידה בתנאי שהושת עליו, וכי מכל מקום מדובר בפיגור ב-4 תשלומים בלבד על סך כולל של 800 ₪, אשר סולקו בשלב מאוחר יותר.

לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה, ובהחלטות כב' הרשמת, נשוא הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה, כי הבקשה אינה מצריכה תשובה, וכי דינה לדחייה מידית.

כבר נפסק, סמכות רשם ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים, היא סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לו לשקול ולאזן בין כלל השיקולים של כל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: ע"א 2097/02 איטונג בע"מ נ' פואד חדיד, פ"ד נז (4)). כפועל יוצא, לרשם ההוצאה לפועל שיקול הדעת שלא להכריז על חייב כמוגבל באמצעים (רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי (פורסם ביום 27.9.06)).

כידוע, המדיניות המשפטית הנהוגה מנחה אותנו, כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפירעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו (בר"ע (מחוזי ת"א) 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09(עליון) ציון קרטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח' (3.12.09)).

החוב שבפיגורים, אשר בגינו הושת על המבקש להקדים תשלום של 3,000 ₪ נצבר במסגרת הליך איחוד תיקים קודם, אשר המבקש לא עמד בתנאיו, וזאת אף שהתשלום החודשי שהיה עליו לשלם עמד על 200 ₪ בלבד.

אמנם, כעולה מבקשת המבקש, מדובר בפיגור ב-4 תשלומים בלבד, אשר סולקו מאוחר יותר, לאחר שתיק האיחוד הקודם היה תלוי ועומד משך כ-12 שנים, אך עם זאת, אי-תשלום סכום כה זעום, לעומת חוב כולל של כ-1,600,000 ₪ מעמידה את הצורך בבחינה מדוקדקת יותר עם החייב, בבואו לבקש להכריז עליו חייב מוגבל באמצעים בפעם השניה.

אם כן, חסד עשתה כב' הרשמת בכך שהעמידה את הסכום שתשלומו יהווה תנאי לדיון בבקשתו על סך 3,000 ₪.

מעבר לכך, כב' הרשמת בחנה בהחלטתה, הן את מצבו הכלכלי של המבקש, והן את האינטרס של הנושים להיפרע, כל זאת נוכח סכום החוב הכולל העומד על כ-1,600,000 ₪, ונוכח התנהלות המבקש, אשר הפר את האמון שניתן לו עת אוחדו התיקים בפעם הראשונה, לא שילם את הסכומים שחויב בהם וצבר פיגורים, שהביאו בסופו של דבר לפיזור תיק האיחוד.

בנסיבות, לא ראיתי להתערב בהחלטת כב' הרשמת, ולא ראיתי, כי הנסיבות מצדיקות מתן רשות ערעור.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ג, 26 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.