ניתנה ביום 02 יולי 2013

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (בתיק ס"ע 34031-05-10; סגן הנשיאה אייל אברהמי; החלטה מיום 13.6.13), בה התקבלה בקשת המשיבה למחיקת סעיפים 1-11 מתצהירו המשלים של פרופ' קאופמן שהוגש מטעם המבקשת.

הרקע לבקשה:

2. המשיבה הגישה לבית הדין האזורי תביעה נגד המבקשת בה עתרה לשורה של סעדים בגין תקופת לימודי התמחות מקצועית ברפואת הפה. הצדדים הגישו תצהירים מטעמם ובין לבין, בהחלטה מיום 25.4.12 נקבע לאור הסכמת הצדדים כי כלל הראיות, העדויות והתצהירים מתיק עב 1985/09 איילון – הדסה ייחשבו לראיות בתיק בעניינה של המשיבה, בכפוף לזכותם של הצדדים לטעון לגביהם ולאי הרחבת חזית.

דיון הוכחות התקיים ביום 15.11.12, ובו נשמעו עדויותיהן של המשיבה ושל עדה מטעמה, ד"ר שרון איילון. בתחילת הדיון הודיעה ב"כ המשיבה כי היא מוותרת על חקירתם של עדי המבקשת, ובהחלטה בסיומו התבקשה ב"כ המבקשת להודיע האם היא מעוניינת להשלים את החקירה הנגדית של המשיבה או להגיש תצהיר משלים, לנוכח החקירה הראשית המשלימה של המשיבה.

3. המבקשת הודיעה כי בכוונתה להגיש תצהירים משלימים קצרים מטעמה לגבי מספר סוגיות שעלו בעדויות מטעם המשיבה. המשיבה הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה. בהחלטה מיום 26.11.12 הובהר כי בהמשך להחלטה בסיום הדיון מיום 15.11.12 המבקשת רשאית להגיש בתוך 14 יום תצהיר משלים אחד מטעמה, וזאת אך ורק בזיקה להשלמת החקירה הראשית של המשיבה. בנימוקי ההחלטה נכתב כי לצדדים ניתנה הזדמנות להגיש מלוא ראיותיהם טרם הדיון, ופרשת הראיות למעשה הסתיימה בעיקרה. עוד הוסיף השופט אברהמי בהחלטתו, כי חזקה על המשיבה כי אם הדברים שעלו בעדויותיהן של המשיבה וד"ר איילון היו בגדר הרחבת חזית, היא היתה מתנגדת להעלאתם.

4. המבקשת הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטה האמורה, בטענה שקיים צורך חיוני בכך שהיא תתייחס לטענות שעלו בעדויות המשיבה וד"ר איילון על מנת שהתמונה העובדתית הנכונה תתפרס בפני בית הדין, ופירטה את הנושאים שלגביהם היא מבקשת להביא ראיות משלימות.

בהחלטה מיום 5.3.13 נקבע כי המבקשת תגיש את התצהיר המשלים מטעמה בתוך 14 יום, והיא: "רשאית לכלול בקצרה את העניינים שעלו במסגרת עדות התובעת ועדיה אליהם היא מבקשת להתייחס. זאת באותו אופן בו היתה חוקרת את עדיה חקירה משלימה באשר לעניינים אלו, לו היו מעידים".

5. המבקשת הגישה את התצהיר המשלים מטעם ד"ר קאופמן ביום 17.4.13. המשיבה הגישה בקשה דחופה להוצאת תצהירו של ד"ר קאופמן מתיק בית הדין בטענה כי תוכנו חורג ממה שאושר בהחלטות בית הדין ואין לו קשר עם חקירתה המשלימה של המשיבה, ומטרתו "שיפור עמדות".

ביום 13.6.13 ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, ובה נקבע כי מההחלטות הקודמות עולה כי מטרת הגשת התצהיר המשלים היתה מצומצמת וממוקדת ועניינה התייחסות לדברים שנאמרו בעדותה של המשיבה מיום 15.11.12 בלבד, ולא הותר לפתוח את המסכת העובדתית באופן רחב וגורף. בהחלטה נקבע כי התצהיר המשלים חורג מהמתחם המותר ולכן סעיפים 1-11 בו נמחקים. מכאן בקשת רשות הערעור.

טענות המבקשת:

6. לטענת ב"כ המבקשת, בית הדין האזורי התעלם מהרשות המפורשת שניתנה למבקשת בהחלטה מיום 5.3.13, אשר ההנחיה בה רחבה יותר מזו שניתנה בהחלטה מיום 26.11.12, והתצהיר שהוגש נועד להתמודד עם טענות שגויות שעלו בעדות המשיבה וד"ר איילון. כן נטען כי בית הדין האזורי התעלם מההלכה המתירה הגשת תצהיר משלים בנסיבות כאלה. לטענת ב"כ המבקשת, האמור בתצהיר רלוונטי למחלוקת, וההחלטה גורמת לעוול למבקשת.

אשר להכרעתי:

7. לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקשת ואת מכלול חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.

החלטה בדבר מחיקת סעיפים מתצהיר, הינה החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות דיוניות, כגון ההחלטה האמורה. לאור החומר שהונח בפני, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית הדין קמא אשר תצדיק סטייה מן הכלל האמור.

8. אין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקשת, לפיה הותר לה בהחלטה מיום 5.3.13 להתייחס ליריעה עובדתית רחבה יותר מזו שהותרה לה בהחלטה מיום 26.11.12. בית הדין האזורי התייחס בהחלטתו לעניין זה והבהיר כי בשתי ההחלטות הותר למבקשת להתייחס למתחם עובדתי מצומצם, וזאת על מנת להביא לקידום ההליך וייעולו, ולא שוכנענו מטענות המבקשת כי יש טעם חריג להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה זו.

כפי שנכתב בהחלטה מיום 26.11.12, פרשת הראיות למעשה הסתיימה באותו שלב, והותר למבקשת להתייחס בתצהיר משלים רק לתחום עובדתי מצומצם. לא שוכנעתי שיש בהחלטה זו כדי לקפח את המבקשת, אשר באפשרותה להתמודד עם הטענות שהועלו בעדויות המשיבה וד"ר איילון במסגרת סיכום הטענות מטעמה.

9. סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. הואיל ולא נדרשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ג (02 יולי 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.